ביאור:בבלי בבא קמא דף קיב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


לפני יאוש [1].

רב אדא בר אהבה מתני להא דרמי בר חמא אהא [תוספתא בבא מציעא סוף פ"ה]: הניח להן אביהן מעות של רבית, אף על פי שיודעין שהן של רבית - אין חייבין להחזיר; אמר רמי בר חמא: זאת אומרת: רשות יורש כרשות לוקח דמי.

רבא אמר: לעולם אימא לך: רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי, ושאני הכא, דאמר קרא (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית [ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך] [כלומר:] אהדר ליה כי היכי דנחי בהדך; לדידיה קא מזהר ליה רחמנא, לבריה לא מזהר ליה רחמנא.

מאן דמתני לה [2] אברייתא - כל שכן אמתניתין [3]; מאן דמתני לה אמתניתין אבל אברייתא - רמי בר חמא כרבא מתני לה [4].

תנו רבנן: הגוזל ומאכיל את בניו - פטורין מלשלם; הניח לפניהם: גדולים חייבין לשלם [5], קטנים פטורין מלשלם [6]; ואם אמרו גדולים "אין אנו יודעין חשבונות שחשב אבינו עמך [7]" – פטורין.

משום דאמרי "אין אנו יודעין" – פטורים [8]?

אמר רבא: הכי קאמר: גדולים שאמרו "יודעים אנו חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי" – פטורין.

תניא אידך: הגוזל ומאכיל בניו - פטורין מלשלם; הניח לפניהם ואכלום - בין גדולים בין קטנים – חייבין;

קטנים מי מיחייבי? לא יהא אלא דאזיק אזוקי [9]!

אמר רב פפא: הכי קאמר: 'הניח לפניהם ועדיין לא אכלום - בין גדולים בין קטנים חייבין [10]' [11]. [הכי קאמר – והפך את המשנה, שבמשנה כתוב: הניח לפניהם ואכלום', ורב פפא מחליף את הגירסה אל: 'הניח לפניהם ועדיין לא אכלום'!]

אמר רבא: הניח להם אביהם פרה שאולה - משתמשין בה כל ימי שאלתה; מתה - אין חייבין באונסיה [12];

כסבורים של אביהם היא וטבחוה ואכלוה - משלמין דמי בשר בזול [13].

הניח להם אביהם אחריות נכסים - חייבין לשלם.

איכא דמתני לה [14] ארישא [15], ואיכא דמתני לה אסיפא [16]:

מאן דמתני לה ארישא - כל שכן אסיפא, ופליגא דרב פפא; מאן דמתני לה אסיפא, אבל ארישא [17] – לא [18], והיינו דרב פפא, דאמר רב פפא: היתה פרה גנובה לו [19], וטבחה בשבת – חייב [20], שכבר חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת [21]; היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת – פטור [22], שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד [23].

[24]

  • [אולי על משקל משלי כג,א: כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך]

תנו רבנן: ’[ויקרא ה,כג: והיה כי יחטא ואשם] והשיב את הגזילה אשר גזל [או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא]; מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? - יחזיר כעין שגזל [25]; [26] מכאן אמרו: הגוזל ומאכיל את בניו - פטורין מלשלם; הניח לפניהם -בין גדולים בין קטנים - חייבין; משום סומכוס אמרו: גדולים חייבין קטנים פטורין'.

בר חמוה דרבי ירמיה [27] טרק גלי [28] באפיה דרבי ירמיה [29]; אתא לקמיה דרבי אבין, אמר: שלו הוא תובע!

אמר ליה: והא מייתינא סהדי דאחזקי ביה בחיי דאבוה [30]!?

אמר ליה: וכי מקבלין עדים


עמוד ב


שלא בפני בעל דין [31]?

ולא? והא קתני: בין גדולים בין קטנים חייבין!?

אמר ליה: הרי מחלוקת סומכוס [שאמר לעיל: קטנים פטורין] בצידך!

אמר: איכפל כולי עלמא וקאי כסומכוס לאפקוען לדידי!

אדהכי איגלגל מילתא; אתא ומטא לקמיה דרבי אבהו, אמר: לא שמיע לכו הא דרב יוסף בר חמא אמר רבי אושעיא? דאמר רב יוסף בר חמא אמר רבי אושעיא: 'תינוק שתקף בעבדיו [32] וירד לתוך שדה של חבירו, ואמר "שלי הוא" - אין אומרים נמתין עד שיגדיל, אלא מוציאין מידו מיד, ולכשיגדיל יביא עדים ונראה [33]'!

מי דמי? התם הוא [34] דמפקינן מיניה, דלא קיימא ליה אחזקה דאבוה [35], אבל היכא דאית ליה [36] חזקה דאבוה – לא [37]!

אמר רב אשי אמר רב שבתאי: מקבלין עדים שלא בפני בעל דין.

[או שזה רב אשי הראשון – וכן מסתברא מסוגיא להלן אחרי המשנה בדף קיד,א, שעל דברי רב אשי חולק רב יוסף; אבל שם יש שמתקנים לרב אסי, ולפי זה נראה שגם ההמשך הם דברי רב אשי, שמביא את דברי רבי יוחנן ודברי שמואל להלן:]

תהי בה רבי יוחנן: וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין?

קיבלה מיניה רבי יוסי בר חנינא: כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים [38] או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מקבלין עדים שלא בפני בעל דין.

אמר מר עוקבא: לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל, כגון דפתחו ליה בדיניה, ושלחו ליה ולא אתא; אבל לא פתחו ליה בדינא - מצי אמר להו: "אנא לבית דין הגדול [39] אזילנא!"

אי הכי - כי פתחו ליה נמי מצי אמר להו: "לבית דין הגדול אזילנא!"?

אמר רבינא: כגון דנקט [40] דיסקא [41] מבית דין הגדול [42].

אמר רב: מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין [43];

ורבי יוחנן אמר: אין מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין.

אמר ליה רב ששת לרבי יוסי בר אבהו: אסברה לך טעמיה דרבי יוחנן: אמר קרא (שמות כא כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם) והועד בבעליו ולא ישמרנו [והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת] - אמרה תורה: יבא בעל השור ויעמוד על שורו.

אמר רבא: הלכתא:

מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין, ואפילו עומד [44] וצווח [45];

ואי אמר "נקיטו לי זימנא עד דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא" - נקטינן ליה; אי אתא – אתא, אי לא אתא - נטרינן ליה בה"ב [46]; אי לא אתא - כתבינן פתיחא [47] עלויה תשעין יומין: תלתין קמאי - לא נחתינן לנכסיה, דאמר: קא טרח בזוזי וניזוף; מציעאי נמי לא נחתינן ליה לנכסיה, דאמר: דלמא לא אשכח למיזף, וקא טרח ומזבין; בתראי נמי לא נחתינן לנכסיה, דאמר לוקח גופיה קא טרח בזוזי; לא אתא - כתבינן אדרכתא אניכסיה [48]; והני מילי - דאמר "אתינא", אבל אמר "לא אתינא" - לאלתר כתבינן!

והני מילי במלוה, אבל בפקדון לאלתר כתבינן;

וכי כתבינן – אמקרקעי, אבל אמטלטלי – לא, דלמא שמיט ואכיל להו מלוה למטלטלי, וכי אתי לוה ומייתי סהדי ומרע ליה לשטרא - לא משכח מידי למיגבה;

ואי אית ליה מקרקעי למלוה – כתבינן.

ולא היא: אדרכתא אמטלטלי לא כתבינן: אף על גב דאית ליה מקרקעי - חיישינן שמא תכסיף [49];

וכי כתבינן אדרכתא - מודעינן ליה;

והני מילי - דמיקרב, אבל מירחק – לא; ואי מירחק ואיכא קרובים - אי נמי איכא שיירתא דאזלי ואתו התם - משהינן ליה תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתי שיירתא.

כי הא דרבינא שהא למר אחא [50] תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתייא שיירתא מבי חוזאי;

ולא היא: התם איניש אלימא הוה: אי הויא מטיא אדרכתא לידיה לא הוה אפשר לאפוקי מיניה, אבל הכא - לא נטרינן ליה אלא עד דאזיל שליחא בתלתא בשבתא ואתא בארבעה בשבתא ולחמשא בשבתא קאי בדיניה.

אמר רבינא: האי שלוחא דרבנן [51] - מהימנינן ליה כבי תרי [52]; והני מילי לשמתא, אבל לפתיחא [53] - כיון דממונא קא מחסר ליה, דקא בעי ליה למיתב ליה זוזי לספרא – לא.

אמר רבינא: יהבינן זימנא [54] אפומא דאיתתא [55] ואפומא דשיבבי [56]; ולא אמרן אלא דליתיה במתא [57],


הערות[עריכה]

  1. ^ דשינוי רשות בלא יאוש - לא קני, וכי אין גזילה קיימת - שאכלוה אחרי מות אביהן – פטורין, דלית ליה דרב חסדא
  2. ^ להא דרמי בר חמא [רשות יורש כרשות לוקח]
  3. ^ דליכא טעמא אחרינא למפטריה אלא האי כל כמה דלא מחסרת לה למתניתין - משמע דגזילה קיימת
  4. ^ אברייתא, משום טעמא דקרא מתני לה כרבא. לישנא אחרינא: איפכא גרסינן [וכן הב"ח:]: מאן דמתני לה אמתניתין - כל שכן אברייתא: דמתניתין איכא לאוקמא בשאכלום; אבל ברייתא קתני שיודעין שהן של רבית אלמא דקיימי בעין(Note:וכי הכסף קיעימי בעין דוקא? ואם נתנו לשולחני, ועליו להחזיר מטבעות אחרות, או נתנו בהלואה – הדין שונה?), וקתני 'פטורים': דרשות יורש כרשות לוקח; ומאן דמתני לה אברייתא, אבל אמתניתין - רמי בר חמא בשאכלום מתני לה כרבא וראשון שמעתיו ועיקר [הב"ח: וראשון שמעתי ואחרון עיקר]
  5. ^ ורמי בר חמא מוקי לה לפני יאוש
  6. ^ דלאו בני דינא נינהו, ואף על פי דגזילה קיימת מיהו מחסרא גוביינא; וסומכוס הוא, דפטר קטנים [לקמן]
  7. ^ ושמא אבינו חישב לך דמים
  8. ^ בתמיה: הואיל ויודעים שבגזילה באה לידו, דברי ושמא הוא וברי עדיף!
  9. ^ נכנס לחצר דנגזל והזיקו - מי מחייבי קטנים לשלם? והא אנן תנן לעיל (פ"ח מ"ד; פז,א) והם שחבלו באחרים פטורים, והכא - כיון דאכלום - מאן כפי להו לשלומי?
  10. ^ אפילו קטנים חייבים: כיון דגזילה קיימת - ברשותא דמרה הוא
  11. ^ ורבנן הוא, דפליגי עליה דסומכוס, ולא תקשי אברייתא דלעיל דאמר גדולים חייבין קטנים פטורים
  12. ^ דלא קבילו עלייהו נטירותא
  13. ^ כל זוזא חשבינא בארבע דנקי, וכן כל היכא דתני 'בזול' [בפרק מי שמת (ב"ב דף קמו:)] והיינו שְנֵי שְלִישֵי דמים; וכולהו דמים לא נשלמו, דאי הוו ידעי דבעו שלומי - לא הוו אכלי בשרא; והעור - יחזירנו כמות שהוא
  14. ^ 'הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין'
  15. ^ דקאמר 'מתה אין חייבין באונסיה', ואם הניח להן אביהן קרקעות - חייבין לשלם, דאשתעבוד נכסים מחיים דאבוהון, דקסבר רבא חיוב אונסים - משעת שאלה מוטל על השואל, ופליגא דרב פפא, דאמר לקמן: לא רמי חיוב אונסים אשואל עד שעה שתיאנס
  16. ^ 'טבחוה ואכלוה - משלמים דמי בשר בזול, ואם הניח להן אביהן קרקע - משלמין פרעון שלם' דהוו אינהו במקום אבוהון, והואיל והן אכלוה - משלמין
  17. ^ דמתה כדרכה
  18. ^ דלא אמרינן אשתעבוד נכסים, דלא רמי חיוב אונסין על השואל עד שעת אונסין; והכא - כי אתניסא - ליתיה לשואל, והני לא קבול עלייהו מידי
  19. ^ כלומר: גנב פרה מערב שבת
  20. ^ אף בתשלומין ארבעה וחמשה
  21. ^ שהרי נתחייב בקרן קודם שיבא לידי איסור סקילה; ואף על גב דקנסא לא אתי עליה עד שבת - לא פטרינא ליה מקנסא משום חיוב מיתה, דאמר [ב'אלו נערות' (כתובות דף לד,ב)]: קנס - חידוש הוא שחידשה תורה; הלכך אף על גב דמקטיל - משלם
  22. ^ מן הכל דלא אמרינן משעת שאלה מחייב ליה אקרנא וקמה ברשותיה אפילו למלאך המות אלא בשעת טביחה - הוא דגזליה
  23. ^ ונפטר מן הקרן משום ד'קם ליה בדרבה מיניה', וקנסא ליכא, דהא אין כפל ולא ארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו שגנב מבית בעלים או בשומר חנם הבא לפטור עצמו בטענת גניבה, אבל שואל ונושא שכר ושוכר - שאין יכולין להפטר בטענת גנב - אין בהן כפל, כדאמר בכמה דוכתי: 'לא אם אמרת בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל תאמר בשומר שכר כו'
  24. ^ 'שאם אין גניבה - אין טביחה ואין מכירה' - לא גרס ליה, ואנן שמעינן כאן ובכתובות - וכן פירש לנו רבינו - שאם אין גניבה אחר שפטור מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה - אין טביחה: קנס נמי לא משלם; ואף על גב דחידוש הוא, ואין מיתה פוטרתו, הכא - דליכא קרן – פטור, דתשלומי 'ארבעה' ו'חמשה' אמר רחמנא, ולא תשלומי ג' וד', וכי מדלית מהכא קרנא - הוו להו ג' לצאן וד' לבקר. ולא היה לי לב להבין את מושל* שטעם זה אין צריך לכאן, שהרי אין קנס בשואל הטובח; ואפילו אמרינן כרב פפא: דעד השתא קם ברשותא דמרה - אפילו הכי גזלן נעשה עליה, ולא גנב, שאין דין גנב אלא בטוען טענת גנב והוה שומר חנם; וכי גרס ליה - בכתובות [לד,ב] גרסינן ליה, ובמלתא דרבה, דאמר התם: גנב וטבח בשבת – פטור, שאם אין גניבה כו', דהתם - בגנב עצמו קאי, וליכא למיפטריה מקנסא אלא משום האי טעמא; אבל בדרב פפא - ליכא למגרסא, לא התם ולא הכא; ואיידי דמילתא דרב פפא איתמר התם גבי מלתא דרבה - איגרסא נמי אגב שטפא בדרב פפא; ותשובות רב האי גאון מסייעא לי.
  25. ^ כלומר: אם גזילה קיימת – יחזיר, אבל אין גזילה קיימת – פטור
  26. ^ ובדידיה ליכא לאוקמה, אלא בבניו;
  27. ^ קטן הוה
  28. ^ דלת פתוחה בבית אביו סגר
  29. ^ ולא הניח ליכנס לפי שהיה רוצה רבי ירמיה להחזיק בה
  30. ^ והיה טוען שאביו מכרה לו או נתנה לו
  31. ^ והאי קטן - כמאן דליתיה דמי
  32. ^ שלקח עבדיו עמו שיסייעוהו; [לישנא אחרינא: שתקף בעבדיו ואמר "שלי הן"]
  33. ^ אם שלו הוא
  34. ^ דירד לתוך שדה חבירו
  35. ^ דלית ליה להך תינוק בהך שדה חזקה דאבוה
  36. ^ בבית זה
  37. ^ לא מפקינן ליה מיניה; ולכשיגדיל יביא רבי ירמיה עדיו וידון עמו
  38. ^ מסוכנים למות, ואם לא עכשיו – אימתי?
  39. ^ שבארץ ישראל
  40. ^ בעל דין חבירו
  41. ^ אגרת
  42. ^ ששלחו לבית דין של כאן [לכופו]
  43. ^ היו עדים החתומים מבקשים לילך למדינת הים - מביאן מלוה לבית דין, ומעידין על כתב ידן, ובית דין כותבין תחתיו "במותב תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימת ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי"
  44. ^ בעל דין
  45. ^ "אל תקיימוהו! מזויף הוא!" - אין חוששין
  46. ^ שני וחמישי בתי דינין קבועים בעיירות תקנת עזרא [בפרק 'מרובה' (לעיל דף פב,א)]
  47. ^ שטר שמתא על שאין פורע החוב
  48. ^ פסק דין לירד המלוה לתוך נכסים של לוה וליטלם בשומא בחובו
  49. ^ קרקעות של מלוה: תבור [תהפוך לאמת בור] ותפחות מדמיה
  50. ^ זה שמו, והיה לו חוב על חבירו, ולא היה הלוה בעיר
  51. ^ שהלך להזמין איש לדין וחזר ואמר לבית דין: "אינו רוצה לבא"
  52. ^ דלא משקר בבי דינא
  53. ^ שטר שמתא וכי שרו ליה שמתא לא שרו ליה עד דיהיב זוזא דפתיחא לספרא
  54. ^ מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין
  55. ^ על פי אשה ההולכת אצלו לפי דרכה
  56. ^ או על פי שכיניו, וסמכינן עלייהו דעבדין שליחותייהו: אי לא אתי - מחזקינן באפקרותא ומשמתינן ליה
  57. ^ שאין אותו פלוני עכשיו בעיר שבית דין בה, ואמר לשכניו "כשישוב פלוני - אִמרו לו לבא"