ביאור:בבלי בבא קמא דף סח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מי איכא נשתרש [1]? אלא לאחר יאוש [2]; ואי סלקא דעתא 'יאוש [3] קני [4]' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה [5]? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!
אמרי כדאמר רבא [6]: מפני ששנה בחטא - הכא נמי מפני ששנה בחטא [7].
תא שמע [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: ’[שמות כא,לו: כי יגנב איש שור או שה] וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה]; מה טביחה שאינה חוזרת - אף מכירה שאינה חוזרת [8]' אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת [9]? אלא - לאחר יאוש [10]; ואי סלקא דעתך קנייה [11] - אמאי משלם ארבעה וחמשה? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?
כדאמר רב נחמן [12]: פרט לשהקנה לשלשים יום - הכא נמי פרט לשהקנה לשלשים יום [13].
מיתיבי:
'[14] גָנַב, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי כפל, והשני אינו משלם אלא קרן בלבד [15];
[16] גָנַב ומכר [17], ובא אחר וגנבו: [18] הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל [19];
[20] גָנַב וטבח ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני אינו משלם תשלומי כפל, אלא קרן בלבד' [21];
קתני מיהא מציעתא: גנב ומכר ובא אחר וגנבו - הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני משלם תשלומי כפל; אימת [22]? אילימא לפני יאוש - שני אמאי משלם תשלומי כפל? שינוי רשות בלא יאוש מי איכא למאן דאמר דקני? אלא פשיטא לאחר יאוש [23]; ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה? דידיה הוא דזבין!? [24] ותו: דקתני רישא גנב ובא אחר וגנבו: ראשון משלם תשלומי כפל והשני אין משלם אלא קרן - מכדי לאחר יאוש קיימינן [25], ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - שני אמאי אינו משלם אלא קרן? אלא - לאו שמע מינה 'יאוש לא קני', וקשיא לרב!?
אמר רבא: ותסברא הא - מתרצתא היא? אלא דקתני סיפא גנב וטבח ובא אחר וגנבו: ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושני אינו משלם אלא קרן - ומי איכא למאן דאמר 'שינוי מעשה לא קני'? אלא לעולם כולה לפני יאוש [26], ואיפוך סיפא למציעתא ומציעתא לסיפא, ואימא הכי: '[27] גנב ומכר, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, [28] והשני אינו משלם אלא קרן' - דשינוי רשות בלא יאוש לא קני [29]; '[30] גנב וטבח, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל' - דקנייה בשינוי מעשה.
רב פפא אמר: לעולם לא תיפוך; סיפא בית שמאי היא, דאמרי 'שינוי במקומו עומד' [שנוי לא קני].
אי הכי [31] - קשיא רישא ומציעתא לרב!?
אמר רב זביד: לעולם - כולה לפני יאוש [32] והכא [33] במאי עסקינן? שנתייאשו הבעלים בלוקח [34] ולא נתייאשו בגנב [35], דהוה ליה יאוש ושינוי רשות [36]. ולא תימא '[37] משום דבעינן יאוש ושינוי רשות', אלא אפילו ביאוש לחודיה נמי קני גבי גנב [38], אלא [39] דלא משכחת דמשלמי תרוייהו: גנב ראשון וגנב שני [40] אלא בהכי [41].
איתמר: המוכר לפני יאוש: רב נחמן אמר חייב [תשלומי ארבעה וחמשה]; רב ששת אמר פטור:
רב נחמן אמר חייב: 'ומכרו' אמר רחמנא, והא זבין, לא שנא לפני יאוש לא שנא לאחר יאוש;
רב ששת אמר פטור: חיוביה לאחר יאוש הוא, דאהנו מעשיו [42], אבל לפני יאוש - דלא אהנו מעשיו - לא מיחייב, דומיא דטביחה: בעינן דאהנו מעשיו.
אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא [תוספתא בבא קמא [44] פרק ז הלכה ב, רק בשם רבי יהודה]: 'אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה? - מפני שנשתרש בחטא [45]' – אימת? אילימא לפני יאוש - מי איכא 'נשתרש'? אלא - לאו לאחר יאוש הוא!?
אמר רבא: מפני ששנה בחטא.
תא שמע [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: וטבחו ומכרו: מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת? אלא - לאחר יאוש, ושמע מינה חיובא לאחר יאוש הוא!
תרגמה רב נחמן: פרט לשהקנה לו לשלשים יום.
ואף רבי אלעזר סבר חיוביה לאחר יאוש הוא, דאמר רבי אלעזר:
תדע שסתם גניבה יאוש בעלים הוא [46] שהרי אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - ודלמא לא אייאש? אלא לאו משום דאמרינן סתם גניבה יאוש בעלים היא [47]!?
[48] ודלמא [49] אף על גב דלא אייאש?
אמרי: לא סלקא דעתך; דומיא דטביחה: מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו, ואי לפני יאוש - מאי אהנו?
ודלמא דשמעיניה דאייאש [50]?
אמרי: לא סלקא דעתך; דומיא דטביחה: מה טביחה לאלתר - אף מכירה לאלתר.
אמר ליה רבי יוחנן: גניבה בנפש [51] תוכיח, שאין יאוש בעלים [52] וחייב [53];
מכלל דסבר רבי יוחנן לפני יאוש חייב; לאחר יאוש מאי [54]?
רבי יוחנן אמר חייב, וריש לקיש אמר פטור:
רבי יוחנן אמר חייב: חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש; ריש לקיש אמר פטור: חיוביה לפני יאוש הוא, אבל לאחר יאוש – קנה, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'גנב והקדיש ואחר כך טבח [או מכר] - משלם תשלומי כפל [55], ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה [56]'; אימת? אלימא לפני יאוש - מי קדוש? (ויקרא כז יד: ו)איש כי יקדיש את ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו שלו [נ"א: ברשותו] - אף כל שלו [נ"א: ברשותו]; אלא פשיטא לאחר יאוש, וטעמא דהקדיש - הוא דאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דכי קא טבח - דהקדש קא טבח, אבל לא הקדיש: טבח משלם תשלומי ארבעה וחמשה; ואי סלקא דעתך יאוש קונה - אמאי משלם? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?
אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב [57].
ומי קדוש? והאמר רבי יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהן אינן יכולין להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו'!
אמרי: הוא [58] דאמר כצנועין, [59] דתנן (משנה מעשר שני ה א) [60]: הצנועין [61] מניחין את המעות ואומרים "כל הנלקט מזה [62] - יהא מחולל על המעות האלו" [63].
[64] - והרי חזרה קרן לבעלים [65]?
כשעמד בדין [66].
היכי דמי?: אי דאמרי "צא תן לו" - מאי איריא 'הקדיש'? אפילו לא הקדיש נמי לא ליחייביה, דאמר רבא: '"צא תן לו", טבח ומכר – פטור;
מאי טעמא?
כיון דפסקוה למילתיה, וטבח ומכר - הוה ליה גזלן, וגזלן אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה;
הערות
[עריכה]- ^ הא לא אהנו מעשיו, דשינוי רשות ששינהו מרשותו לרשות לוקח בלא יאוש - ליכא למאן דאמר דקני
- ^ דאהנו מעשיו, דהשתא קני לוקח בתרתי: יאוש ושינוי רשות
- ^ גרידא
- ^ קניה גנב
- ^ הא דמי בעלמא הוא דאית להו לבעלים גביה
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ ולעולם לפני יאוש, ואף על פי דלא אהנו מעשיו - מחייב
- ^ קסלקא דעתא דהכי קאמר: דלא מחייב אלא היכא דמכירתו מכירה גמורה, וקנייה לוקח
- ^ שינוי רשות בלא יאוש - מי קני
- ^ דכי מטא ביד לוקח איכא תרתי: יאוש ושינוי רשות, וקנייה
- ^ גנב ביאוש גרידא
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ כלומר: לעולם לפני יאוש, והאי אינה חוזרת דקתני - לא למעוטי היכא דלא אהנו מעשיו [ולומר] דאף על גב דלא אהנו - חייביה רחמנא הואיל ושנה בחטא, אלא למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום, דהוא כשכירות בעלמא [שבמקרה כזה לא יהא חייב תשלומי ארבעה וחמשה]
- ^ 1
- ^ לגנב ראשון, דכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)
- ^ 2
- ^ קנייה לוקח בשינוי רשות
- ^ הלכך
- ^ ללוקח
- ^ 3
- ^ ולקמן פריך: אמאי לא משלם כפל? הא קנייה גנב ראשון בשינוי מעשה!?
- ^ מכרה
- ^ דאיכא תרתי ביד לוקח
- ^ ואי קשיא: הא יכול לתרוצה כגון שנתייאשו בעלים לאחר מכירת גנב, דקונה לוקח, וביד גנב לא היה יאוש לקנותה - הכי נמי משני ליה לקמן!
- ^ דעל כרחך הכי מוקמת לה משום מציעתא
- ^ ומשום הכי רישא: שני פטור מכפל
- ^ 2
- ^ ותני במציעתא
- ^ דלא קנייה לוקח בשינוי רשות בלא יאוש
- ^ 3
- ^ דלאחר יאוש מוקמת לה
- ^ ואפוכי נמי לא תפכה, וסיפא כדאוקימנא - כבית שמאי
- ^ ומציעתא דקתני שני משלם כפל
- ^ לאחר מכירה
- ^ ביד גנב
- ^ ולהכי ראשון משלם ארבעה וחמשה, דלא הוי יאוש גביה דליקנייה; ורישא נמי; לפיכך שני פטור מכפל
- ^ הא דנקט מתניתא חיובא דשני גבי לוקח, ולא נקט לה לחיוב דשני גבי ראשון, ותוקמה נמי בלאחר יאוש, כדמשני: 'בלוקח' -
- ^ כרב, ואם גנבה מראשון לאחר יאוש - משלם לו כפל
- ^ להכי נקט תנא לכוליה מלתא בדליכא יאוש גבי גנב: משום
- ^ האי תשלומי ארבעה וחמשה והאי כפל
- ^ דאי הוי יאוש ביד גנב - לא מיחייב קמא במכירתו ארבעה וחמשה; וכיון דמציעתא לא סגי לה אלא לפני יאוש - תנא נמי לרישא בלפני יאוש, ופטרוֹ [את הגנב השני] מכפל
- ^ משקנאו לוקח
- ^ ותלתא אמוראי נינהו: רב סבר: יאוש קני, הלכך לא מיחייב אלא בלפני יאוש, דאי לאחר יאוש - שלו הוא טובח ומוכר; ורב נחמן ורב ששת סברי: יאוש גרידא לא קני, ומשום הכי לאחר יאוש מיחייב; ומיהו בהא פליגי: דרב נחמן לא בעי 'אהנו מעשיו', הלכך אפילו לפני יאוש גרידא נמי חייב, ורב ששת בעי מכירה גמורה.
- ^ ליברמן
- ^ עשה שרשין משמע דאהנו מעשיו
- ^ מיד מתייאשין, ואם מכרן גנב לאחֵר - מיד קנה, דאיכא תרתי: יאוש ושינוי רשות; וממאי?
- ^ אלמא: מדיליף רבי אלעזר טעמא מהאי - שמע מינה כרב ששת סבירא ליה, דאי שמענא ליה למרה בהדיא דלא אייאש - פטור המוכר מארבעה וחמשה
- ^ לרבי אלעזר פריך, דיליף מהכא יאוש לסתם גניבה:
- ^ חייביה רחמנא
- ^ בהכי משתעי קרא, אבל סתם גניבה - לא תילף מינה
- ^ הגונב נפש ומכרו
- ^ שאין אדם מתייאש על עצמו
- ^ ורחמנא חייביה אע"ג דלא אהנו מעשיו
- ^ מי סבירא ליה יאוש גרידא קני, כרב, ושלו טובח ומוכר? או דלמא יאוש לא קני, וכל שכן דלאחר יאוש מחייב, דאהנו מעשיו
- ^ לבעלים
- ^ דהא כי טבח - דהקדש טבח, ו'רעהו' אמר רחמנא: 'ישלם שנים לרעהו' - ולא להקדש; וכיון דפטריה מכפל - תו לא מחייב בטביחה ומכירה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא שלשה וארבעה, וכי מדלית כפל מינייהו - הוו ליה שלשה וארבעה
- ^ ולעולם לפני יאוש
- ^ ריש לקיש, דתרצה 'כשהקדישוהו בעלים'
- ^ דאמרינן (לקמן דף סט,ב)
- ^ בכרם רבעי
- ^ בני אדם חסידים שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה, כשיש להן כרם רבעי וחוששין שמא אוכלין ממנו עוברי דרכים בלא פדיון
- ^ כל מה שלקטו בני אדם היום מכאן
- ^ - אלמא אף על גב דליתיה ברשותייהו - מיפרק ותפיס להו למעות בקדושה
- ^ אי כשהקדישו בעלים - כפל אמאי משלם?
- ^ דאקדשוה כל היכא דאיתיה, וכפל לא מחייב אלא כשנמצאת ביד גנב, שבאו עדים, כדכתיב 'אם המצא תמצא בידו' (שמות כב ג)
- ^ שבאו עדים קודם שהקדישוהו בעלים