ביאור:בבלי בבא קמא דף עב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


דלא אכלי בשרא דתורא [1]; ואלא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא [2]?

אמר ליה: רישא קרינא ביה 'וטבחוֹ [3]' כולו באיסורא, סיפא לא קרינא ביה 'וטבחוֹ' כולו באיסורא.

השוחט ונמצאת טריפה [... השוחט חולין בעזרה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה]:

אמר ליה רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: שמע מינה [4]: 'אינה לשחיטה אלא לבסוף', דאי 'ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף' - כיון דשחט בה פורתא - אֲסָרָהּ, אידך - לא דמריה קא טבח!?

אמר ליה רב הונא בריה דרבא: כי קא מחייב [בתשלומי ארבעה וחמשה] - אההוא פורתא.

אמר ליה רב אשי: לא תידחי! 'וטבחוֹ' - כולו בעינן, וליכא!

אלא קשיא?

אמר ליה: הכי אמר רב גמדא משמיה דרבא: כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ וגמרן בפנים [5].

איכא דמתני לה אהא: אמר רב שמעון משום דרבי לוי סבא: אינה לשחיטה אלא לבסוף [6], ורבי יוחנן אמר: ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף [7];

אמר ליה רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: לימא קסבר רבי יוחנן חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא [8],


עמוד ב


דאי סלקא דעתך דאורייתא [9] - מכי שחיט לה פורתא אסרה, אידך לאו דמרה קא טבח?

אמר ליה רב אחא בריה דרבא: כי קא מחייב [10] - נמי אההוא פורתא [11].

אמר ליה רב אשי: לא תידחיה! 'וטבחו' כולו בעינן, וליכא!

אלא קשיא?

אמר ליה: הכי אמר רב גמדא משמיה דרבא: כי קא מחייב - כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ וגמרן בפנים [12].

משנה:

גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פיהן, ונמצאו זוממים - משלמין [13] הכל [14];

גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פי שנים אחרים, אלו ואלו נמצאו זוממין - הראשונים משלמין תשלומי כפל, ואחרונים משלמין תשלומי שלשה [15];

נמצאו אחרונים זוממין - הוא משלם תשלומי כפל, והן משלמין תשלומי שלשה;

אחד מן אחרונים זוממין - בטלה עדות שניה [16];

אחד מן הראשונים זוממין - בטלה כל העדות [17], שאם אין גניבה - אין טביחה ואין מכירה [18].

גמרא:

איתמר: עד זומם: אביי אמר: למפרע הוא נפסל [19]; רבא אמר: מכאן [20] ולהבא הוא נפסל.

אביי אמר: למפרע הוא נפסל: מההוא שעתא דאסהיד הוה ליה רשע, והתורה אמרה "אל תשת [21] רשע עד" (שמות כג א: לא תשא שמע שוא) אל תשת [ידך עם] רשע [להיֹת] עד [חמס].

רבא אמר: מכאן ולהבא הוא נפסל: עד זומם - חידוש הוא, דהא תרי ותרי נינהו; מאי חזית דציית להני? ציית להני!? הלכך: אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך.

איכא דאמרי רבא נמי כאביי סבירא ליה, דאמר 'למפרע הוא נפסל', והכא - היינו טעמיה דרבא:


הערות[עריכה]

  1. ^ לא דקדקתי טעמו של דבר
  2. ^ כיון דרישא אפילו לא עמד בדין [קאמר רחמנא] ד'חמשה בקר' ואפילו חמשה חצאי בקר, סיפא כשמת אביו ואחר כך טבח ומכר - למה לא ישלם לאחיו את חלקם
  3. ^ כולו משמע
  4. ^ מדקתני מתניתין 'השוחט חולין בעזרה חייב'
  5. ^ או השלימן לרוב, דבגמר טביחה הוא דאיתסרא, ועד השתא - דמריה קא טבח
  6. ^ אין שחיטה נקראת אלא לבסוף; ונפקא מינה לענין המחשב בקדשים חוץ למקומם או חוץ לזמנן, או מחשב שלא לשמן - אינה מחשבה אלא אם כן חישב בסוף שחיטה
  7. ^ וכל כמה דחשיב הויא מחשבה
  8. ^ פלוגתא היא במסכת קדושין (דף נח,א) אי דאורייתא היא אי דרבנן
  9. ^ היכי מתרץ רבי יוחנן למתניתין?
  10. ^ בתשלומין
  11. ^ מחייב, דכי היכי דהוי שחיטה לענין חולין בעזרה בתחילתה - הוי נמי טביחה לענין תשלומין
  12. ^ דאיכא 'וטבחו' כולו קודם שנאסרה בהנאה
  13. ^ לו את
  14. ^ ובגמרא מוקי לה כשהוזמו תחלה על הטביחה
  15. ^ לשור, וכגון שהוזמו אחרונים תחילה; דאי עדי גניבה הוזמו תחילה - בטלה לה עדות טביחה, דדלמא בעלים מכרוהו לו, וכי מיתזמי - אמאי משלמי?
  16. ^ והוא משלם כפל משום ראשונים, והן פטורין - דאין עדים משלמין ממון עד שיזומו שניהן
  17. ^ והוא פטור והן פטורין
  18. ^ ואפילו חזרו והוזמו אחרונים אחרי כן - אין משלמין, שהרי בטלה עדותן כבר, והוכחשו; דכיון דלא גנב - לא טבח, ואהכי לא מחייבו אלא א'עמנו הייתם': שסתרו גופה של עדות. וכל שכן אם הוזמו שנים הראשונים תחילה, שעדות שניה בטלה, אלא שבזמן שלא הוזמו אלא אחד - בטלו שתיהן; אבל כשהוזמו שניהם - לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל
  19. ^ העיד בניסן והוזם על עדות זו באייר - כל העדיות שהעיד בינתים פסולות, דמשעה שהעיד עדות זו נפסל
  20. ^ משהוזם
  21. ^ ידך עם