ביאור:בבלי בבא קמא דף נח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'לא מבעיא' קאמר: לא מבעיא אכלה, דמשלמת ^[1] מה שנהנית ^[2], אבל נחבטה ^[3] אימא: ^[4] 'מבריח ארי מנכסי חבירו' הוא ^[5], ומה שנהנית נמי לא משלם ^[6] - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

'מבריח ארי מנכסי חבירו' - מדעתו הוא; האי - לאו מדעתו;

אי נמי 'מבריח ארי מנכסי חבירו' - לית ליה פסידא; האי - אית ליה פסידא.

היכי נפל?

רב כהנא אמר: שהוחלקה במימי רגליה ^[7];

רבא אמר: שדחפתה חברתה.

מאן דאמר שדחפתה חברתה - כל שכן שהוחלקה במימי רגליה, ומאן דאמר שהוחלקה במימי רגליה - אבל דחפתה חברתה - פשעה ומשלמת מה שהזיקה, דאמר ליה: "איבעי לך עבורי חדא חדא".

אמר רב כהנא: לא שנו ^[8] אלא באותה ערוגה ^[9], אבל ^[10] מערוגה לערוגה ^[11] - משלמת מה שהזיקה.

ורבי יוחנן אמר: אפילו מערוגה לערוגה, ואפילו כל היום כולו, עד שתצא ותחזור לדעת [הבעלים].

אמר רב פפא: לא תימא 'עד שתצא לדעת ^[12] ותחזור לדעת ^[13]' אלא כיון שיצתה לדעת ^[14] - אף על פי שחזרה שלא לדעת ^[15]; מאי טעמא? - דאמר ליה: כיון דילפא [שלמדה שיש שם מקום אוכל] - כל אימת דמשתמטא להתם רהטא.

ירדה כדרכה והזיקה - משלמת מה שהזיקה:

בעי רבי ירמיה: ירדה כדרכה והזיקה במי לידה מהו? אליבא דמאן דאמר 'תחלתו בפשיעה ^[16] וסופו באונס ^[17] – חייב' לא תיבעי לך; כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס – פטור', מאי? מי אמרינן 'כיון דתחלתו בפשיעה וסופו באונס - פטור' או דלמא: הכא - כולה בפשיעה הוא: דכיון דקא חזי דקריבה לה למילד - איבעי ליה לנטורה

עמוד ב

ולאסטמורי בגוה ^[18]?

תיקו.

כיצד משלמת מה שהזיקה? [שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה - וכמה היא יפה]:

מנא הני מילי?

אמר רב מתנה: דאמר קרא (שמות כב ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה) ובער בשדה אחר [מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] - מלמד ששמין על גב שדה אחר.

האי 'ובער בשדה אחר' מבעי ליה לאפוקי רשות הרבים!?

אם כן לכתוב רחמנא 'ובער בשדה חבירו'; אי נמי 'שדה אחר'; מאי 'בשדה אחר' - ששמין על גב שדה אחר.

ואימא כוליה להכי הוא דאתא, לאפוקי רשות הרבים מנלן?

אם כן לכתביה רחמנא גבי תשלומין: 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר', למה לי דכתביה רחמנא גבי 'ובער'? שמע מינה תרתי.

היכי שיימינן ^[19]?

אמר רבי יוסי בר חנינא: סאה בששים סאין ^[20].

רבי ינאי אמר: תרקב בששים תרקבים ^[21].

חזקיה אמר: קלח בששים קלחים ^[22].

מיתיבי: אכלה קב או קביים אין אומרים "תשלם ^[23] דמיהן ^[24]" אלא רואין אותה כאילו היא ערוגה קטנה ומשערים אותה מאי? לאו בפני עצמה ^[25]'?

לא, בששים ^[26].

תנו רבנן: אין שמין קב מפני שמשביחו ולא בית כור מפני שפוגמו ^[27];

מאי קאמר?

אמר רב פפא: הכי קאמר: ^[28] אין שמין קב בששים קבים מפני שמשביח מזיק ^[29] ולא כור בששים כורין ^[30] מפני שפוגם מזיק ^[31].

מתקיף לה רב הונא בר מנוח: האי 'ולא בית כור'? – 'ולא כור' מבעי ליה ^[32]!?

אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: הכי קתני: אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק, ולא קב בבית כור ^[33] מפני שפוגם ניזק, אלא בששים.

ההוא גברא דקץ קשבא ^[34] מחבריה. אתא לקמיה דריש גלותא. אמר ליה ^[35]: לדידי חזי לי ^[36], ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי ^[37] והוו שוו מאה זוזי; זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא.

אמר: גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה ^[38] למה לי? אתא לקמיה דרב נחמן. אמר ליה: בששים.

אמר ליה רבא: אם אמרו ^[39] בנזקי ממונו ^[40] - יאמרו בנזקי גופו ^[41]?

אמר ליה אביי לרבא: בנזקי גופו - מאי דעתיך? דתניא: המבכיר ^[42] כרמו של חבירו סמדר - רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן ואילו בששים לא קתני?

אטו גבי בהמתו נמי: מי לא תניא כי האי גוונא, דתניא: 'קטמה נטיעה ^[43]: רבי יוסי אומר: גוזרי גזירות שבירושלים ^[44] אומרים: נטיעה בת שנתה - שתי כסף; בת שתי שנים - ארבעה כסף; אכלה חזיז ^[45] - רבי יוסי הגלילי אומר: נידון במשוייר שבו ^[46], וחכמים אומרים: רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ^[47];

הערות[עריכה]

^ מיהא
^ אף על גב דלא פשע בשמירתה - דהא נהנית
^ דאפילו בההיא הזיקא - אנוסה הואי
^ האי בעל השדה
^ שהציל את בהמת חבירו שלא נחבטה בקרקע ומצוה הוא דעבד
^ ומידי לא לשקול
^ מרשות הרבים לגינה, דאונסא דלא סלקא אדעתיה הוא
^ דמה שנהנית הוא דמשלמת ולא מה שהזיקה
^ אלא שאכלה מיד באותה ערוגה שנפלה שם: דכיון דאנוסה היא בנפילה - אנוסה היא נמי באכילתה, דכיון דחזיא לתבואה תותה - לא מוקמה אנפשה
^ הלכה
^ ואכלה
^ שידעו הבעלים שיצאת
^ שלא נעל בפניה כראוי
^ שידעו ביציאתה
^ דהשתא לא סגי לה בשמירה פחותה
^ בלאו לידה היה לו לשומרה שלא תכנס ותאכל
^ לא היה יודע שתלד [שם באותו זמן ומקום]
^ להשמר ולהזהר בה
^ לבית סאה דמתניתין
^ האי 'בית סאה' דקתני במתניתין דבשביל ערוגה אחת שמין בית סאה - לאו בית סאה באנפי נפשה שיימינן, דמכחישין ליה למזיק, לפי שבית סאה נמכרת ביוקר, לפי שמועט הוא, ואינו מצוי לימכר, ועני שאין ידו משגת לדמי קרקע גדולה קונה אותו ביותר מדמיו, וקרחת ערוגה של קב או קביים חשיב לו לפי דמיו; אלא שמין ששים סאים כמה שוין, ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה, וחוזרין ושמין כמה נפחתו דמיו בשביל קרחת ערוגה זו. ואם תאמר: למה הוזכר בית סאה? - שאם היה שמין מתחלה הערוגה בששים סאין כמה היו יפין וכמה הן יפין - לא היה משלם כלום, שאין קרחת ערוגה קטנה ניכרת בששים סאין, אבל בבית סאה ניכרת
^ שלשים סאין שמין, ולא ששים, דאם כן מפסדת ליה לניזק, שאין קונין מצויין לששים סאין, לפי שמרובין הן לאדם בינוני, ומועטין הן למשופע בנכסים
^ מה שאכלה - בששים שיעורין כמותו
^ גירסת רש"י: משלם
^ כמו שנמכרין קב או קביים בשוק
^ וקשיא לכולהו
^ ולכל חד כדאית ליה
^ כור = שלשים סאה
^ אם אכלה קב
^ דששים קבים אין להם מכר מפני שמרובין הן לעני ומועטין לבינוני וכל שכן לעשיר; ועוד: שאין קרחת קב ניכרת בששים קבים
^ אכלה כור תבואה - אין שמין אותה בששים כורין
^ לפי שאדם המשופע בנכסים ותאב לקנות קרקע גדולה - קונה אותה כשהוא מוצאה בהרבה יותר מדמיו; ועוד: קרחת כור גדולה היא מאד אלא כל סאה שמין בששים
^ כדקתני 'אין שמין קב' ולא קתני 'בית קב'
^ אין קרחתו נראית
^ דקל
^ ריש גלותא
^ אני ראיתי
^ שלשה דקלים זה אצל זה
^ שאינו דין תורה
^ בששים - להקל על המזיק
^ במה שאכלה בהמתו והזיקה
^ שמזיק בעצמו בידים שקצץ לדקל
^ שיחת וכילה
^ בהמה שקטמה נטיעה
^ קונסי קנסות אדמון וחנן בן אבשלום, בפרק בתרא דכתובות
^ שחת
^ רואין את הנותר לפי מה שתעלה כל ערוגה וערוגה בימי הקציר ומשלם
^ הקרקע לימכר כשהיא עם השחת

[1] מיהא

[2] אף על גב דלא פשע בשמירתה - דהא נהנית

[3] דאפילו בההיא הזיקא - אנוסה הואי

[4] האי בעל השדה

[5] שהציל את בהמת חבירו שלא נחבטה בקרקע ומצוה הוא דעבד

[6] ומידי לא לשקול

[7] מרשות הרבים לגינה, דאונסא דלא סלקא אדעתיה הוא

[8] דמה שנהנית הוא דמשלמת ולא מה שהזיקה

[9] אלא שאכלה מיד באותה ערוגה שנפלה שם: דכיון דאנוסה היא בנפילה - אנוסה היא נמי באכילתה, דכיון דחזיא לתבואה תותה - לא מוקמה אנפשה

[10] הלכה

[11] ואכלה

[12] שידעו הבעלים שיצאת

[13] שלא נעל בפניה כראוי

[14] שידעו ביציאתה

[15] דהשתא לא סגי לה בשמירה פחותה

[16] בלאו לידה היה לו לשומרה שלא תכנס ותאכל

[17] לא היה יודע שתלד [שם באותו זמן ומקום]

[18] להשמר ולהזהר בה

[19] לבית סאה דמתניתין

[20] האי 'בית סאה' דקתני במתניתין דבשביל ערוגה אחת שמין בית סאה - לאו בית סאה באנפי נפשה שיימינן, דמכחישין ליה למזיק, לפי שבית סאה נמכרת ביוקר, לפי שמועט הוא, ואינו מצוי לימכר, ועני שאין ידו משגת לדמי קרקע גדולה קונה אותו ביותר מדמיו, וקרחת ערוגה של קב או קביים חשיב לו לפי דמיו; אלא שמין ששים סאים כמה שוין, ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה, וחוזרין ושמין כמה נפחתו דמיו בשביל קרחת ערוגה זו. ואם תאמר: למה הוזכר בית סאה? - שאם היה שמין מתחלה הערוגה בששים סאין כמה היו יפין וכמה הן יפין - לא היה משלם כלום, שאין קרחת ערוגה קטנה ניכרת בששים סאין, אבל בבית סאה ניכרת

[21] שלשים סאין שמין, ולא ששים, דאם כן מפסדת ליה לניזק, שאין קונין מצויין לששים סאין, לפי שמרובין הן לאדם בינוני, ומועטין הן למשופע בנכסים

[22] מה שאכלה - בששים שיעורין כמותו

[23] גירסת רש"י: משלם

[24] כמו שנמכרין קב או קביים בשוק

[25] וקשיא לכולהו

[26] ולכל חד כדאית ליה

[27] כור = שלשים סאה

[28] אם אכלה קב

[29] דששים קבים אין להם מכר מפני שמרובין הן לעני ומועטין לבינוני וכל שכן לעשיר; ועוד: שאין קרחת קב ניכרת בששים קבים

[30] אכלה כור תבואה - אין שמין אותה בששים כורין

[31] לפי שאדם המשופע בנכסים ותאב לקנות קרקע גדולה - קונה אותה כשהוא מוצאה בהרבה יותר מדמיו; ועוד: קרחת כור גדולה היא מאד אלא כל סאה שמין בששים

[32] כדקתני 'אין שמין קב' ולא קתני 'בית קב'

[33] אין קרחתו נראית

[34] דקל

[35] ריש גלותא

[36] אני ראיתי

[37] שלשה דקלים זה אצל זה

[38] שאינו דין תורה

[39] בששים - להקל על המזיק

[40] במה שאכלה בהמתו והזיקה

[41] שמזיק בעצמו בידים שקצץ לדקל

[42] שיחת וכילה

[43] בהמה שקטמה נטיעה

[44] קונסי קנסות אדמון וחנן בן אבשלום, בפרק בתרא דכתובות

[45] שחת

[46] רואין את הנותר לפי מה שתעלה כל ערוגה וערוגה בימי הקציר ומשלם

[47] הקרקע לימכר כשהיא עם השחת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]