ביאור:בבלי בבא קמא דף עא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אפילו הכי, כיון דקא מקני ליה בהכי - הויא מכירה.
גנב וטבח ביום הכפורים [... משלם תשלומי ארבעה וחמשה]:
אמרי: אמאי? נהי דקטלא ליכא - מלקות מיהא איכא [1], וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם!?
אמרי: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר [2] לוקה ומשלם [3].
אי רבי מאיר - אפילו טבח בשבת [4]!? וכי תימא 'לוקה ומשלם' אית ליה, 'מת ומשלם' לית ליה – ולא? והתניא: גנב וטבח בשבת, גנב וטבח לעבודה זרה, גנב שור הנסקל וטבחו - משלם ארבעה וחמשה [5], דברי רבי מאיר; וחכמים פוטרין [ואם כן מדוע במשנה הושמטה המלה 'טבח’]!
אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה: אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן - ואמרי לה אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש, רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי: בטובח על ידי אחר.*
וכי זה [6] חוטא וזה [7] מתחייב [8]?
אמר רבא: שאני הכא, דאמר קרא (שמות כא לז: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה) 'וטבחו' ו'מכרו': מה מכירה על ידי אחר [9] - אף טביחה על ידי אחר.
דבי רבי ישמעאל תנא: ’’או' - לרבות את השליח';
דבי חזקיה תנא: ’’תחת' - לרבות את השליח';
מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עביד איהו לא מיחייב, ועביד שליח ומיחייב?
אמר ליה רב אשי: התם [10] - לאו משום דלא מיחייב הוא, אלא דקם ליה בדרבה מיניה.
ואי בטובח על ידי אחר - מאי טעמא דרבנן דפטרי?
אמרי: מאן חכמים? - רבי שמעון, דאמר 'שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה' [11].
אמרי: בשלמא עבודה זרה, ושור הנסקל [12] - שחיטה שאינה ראויה היא, אלא שבת - שחיטה ראויה היא, דתנן [חולין פ"א מ"א]: השוחט בשבת וביום הכפורים - אף על פי שמתחייב בנפשו - שחיטתו כשירה.
אמרי: [רבי שמעון] סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר, דתניא [תוספתא מסכת שבת [13] פרק ב הלכה טו]: המבשל בשבת בשוגג יאכל [14]; במזיד לא יאכל [15] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - יאכל [16] במוצאי שבת [17]; במזיד - לא יאכל [18] עולמית [19]; רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת לאחרים, ולא לו; במזיד - לא יאכל עולמית, לא לו ולא לאחרים.
מאי טעמא דרבי יוחנן הסנדלר?
כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה: '(שמות לא יד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם [מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה]: מה קדש אסור באכילה - אף מעשה שבת אסורין באכילה.
אי 'מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה'?
תלמוד לומר: 'לכם': שלכם יהא.
יכול אפילו בשוגג [20]?
תלמוד לומר: [21] מחלליה מות יומת: במזיד אמרתי לך [22], ולא בשוגג'.
פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר מעשה שבת דאורייתא [23], וחד אמר מעשה שבת דרבנן.
מאן דאמר דאורייתא – כדאמרן; ומאן דאמר דרבנן? אמר קרא: 'קדש הוא' - הוא קדש ואין מעשיו קדש.
בשלמא למאן דאמר דאורייתא – אמטו
להכי פטרי רבנן [24]; אלא למאן דאמר דרבנן - אמאי פטרי רבנן?
אשארא: אעבודה זרה ושור הנסקל.
ורבי מאיר - אמאי מחייב שוחט לעבודה זרה? כיון דשחט בה פורתא - אסרה [25] אידך איסורי הנאה הוא, ולא דמריה קא טבח <ולא דידיה קא טבח>? [26]
אמר רבא: באומר "בגמר זביחה הוא עובדה [27]" [28].
שור הנסקל - איסורי הנאה נינהו!? לאו דמריה קא טבח <ולאו דידיה קא טבח>!?
אמר רבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שמסרו לשומר [29], והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר, ורבי מאיר סבר לה כרבי יעקב וסבירא ליה כרבי שמעון: סבר לה כרבי יעקב, דאמר [30]: 'אף משנגמר דינו, החזירו שומר לבעלים – מוחזר [31]' [32]; וסבר לה כרבי שמעון דאמר 'דבר הגורם לממון כממון דמי', דתנן [(להלן עד,ב)]: 'רבי שמעון אומר: [33] קדשים שחייב באחריותן [34] – חייב [בלשון המשנה: 'משלם תשלומי ארבעה וחמשה’] [35]; אלמא דבר הגורם לממון - כממון דמי.
אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא. מי מצית מוקמת מתניתין [36] כרבי מאיר [37] ולא כרבי שמעון? והא קתני סיפא רבי שמעון פוטר בשני אלו, מכלל דבכולה מתניתין מודה!?
אמר ליה: לא! מכלל דמודה בטבח ומכר לרפואה ולכלבים [38].
גנב משל אביו וטבח ומכר [ואחר כך מת אביו, גנב וטבח ואחר כך הקדיש - משלם תשלומי ארבעה וחמשה]:
בעא מיניה רבא מרב נחמן: גנב שור של שני שותפין וטבחו, והודה לאחד מהן [39] – מהו [40]? (שמות כא לז: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו) חמשה בקר [ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה] אמר רחמנא, ולא 'חמשה חצאי בקר'? או דלמא 'חמשה בקר' אמר רחמנא - ואפילו חמשה חצאי בקר?
אמר ליה: 'חמשה בקר' אמר רחמנא ולא 'חמשה חצאי בקר'.
איתיביה [ממשנתנו]: גנב משל אביו, וטבח ומכר, ואחר כך מת אביו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה והא הכא - כיון דמת אביו כמו שקדם והודה לאחד מהן דמי, וקתני משלם תשלומי ארבעה וחמשה?
אמר ליה: הכא במאי עסקינן - כגון שעמד אביו בדין.
אבל לא עמד בדין מאי? אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה? אי הכי - אדתני סיפא גנב משל אביו ומת ואחר כך טבח ומכר -אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה - ניפלוג בדידיה: 'במה דברים אמורים? כשעמד בדין, אבל לא עמד בדין - אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה'?
אמר ליה: הכי נמי: איידי דנסיב רישא גנב משל אביו וטבח ומכר, ואחר כך מת אביו נסיב סיפא נמי: גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר.
לצפרא אמר ליה: 'חמשה בקר' אמר רחמנא, ואפילו חמשה חצאי בקר; והאי דלא אמרי לך באורתא -
הערות
[עריכה]- ^ משום לאו
- ^ מכות דף ד,א
- ^ "מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז" ונמצאו זוממין - לוקין ומשלמין, שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין
- ^ ואף על גב דאיכא חיוב מיתה [ובמשנתנו נאמר: גנב ומכר בשבת, גנב ומכר לעבודה זרה – ולא "טבח"]
- ^ אף על גב דאיסורי הנאה הוא – חייב, וכדתני לקמן טעמא
- ^ שליח
- ^ ושולח
- ^ בתשלומי ארבעה וחמשה? והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה [קדושין דף מב,ב]
- ^ אין מכירה אלא בשנים: מוכר ולוקח
- ^ כי עביד איהו דפטרה ליה
- ^ כדתנן בפרקין: רבי שמעון פוטר בשני אלו
- ^ איסורי הנאה נינהו, דאמר במסכת עבודה זרה (דף נד,א) 'אף על פי שאמרו 'המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה' - עשה בה מעשה אסרה
- ^ ליברמן
- ^ אפילו הוא עצמו, ואפילו בו ביום
- ^ בו ביום, והוא הדין לאחרים; ואיידי דתנא רישא בדידיה - תנא נמי סיפא בדידיה; והכי איבעי לן לפרושי ב'הכל שוחטין'
- ^ הוא בעצמו
- ^ ובו ביום לא הוא ולא אחרים; ואיידי דבעי למיתנא סיפא בדידיה - תנא נמי ברישא בדידיה
- ^ הוא
- ^ אבל אחרים אוכלים
- ^ יאסר באכילה
- ^ שם
- ^ 'קודש הוא' היכא דשייך דין מיתה
- ^ אסורין באכילה
- ^ דשחיטה שאינה ראויה היא, וכדברי רבי שמעון
- ^ משום זבחי מתים
- ^ דקא סלקא דעתך 'ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף', ומתחילתה נאסרה משום זבחי מתים, ולענין תשלומין ארבעה וחמשה 'וטבחו' - כולו בעינן, כדאמרינן לקמן, כי גמר לה - לאו דמריה קטבח, שכבר איבדה ממנו קודם שחיטה, ונאסרה עליו, והוה ליה כמו שהשליכה לאור קודם שחיטה, דמשלם קרן וכפל ותו לא!
- ^ לעבודה זרה
- ^ הוא עובד בגמר זביחה ולא בתחילה
- ^ קודם שהזיק
- ^ בשילהי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'
- ^ ואומר לו "הרי שלך לפניך"
- ^ נמצאת שאף על פי שאינו שוה כלום - גורם לממון הוא: דכל זמן שהוא קיים - שומר פוטר את עצמו בו, ואם יאבד - ישלם דמיו
- ^ גנב שגנב קדשים מבית בעלים
- ^ אם קיבלם בעליו עליו באחריות, כגון דאמר "הרי עלי עולה" והפריש זו
- ^ לשלם כפל, דאף על גב דלאו דידיה הוה, אלא דהקדש - כיון דגורם לממון הוא: דאי מית בידו בעי לשלומי - כדידיה דמיא
- ^ דגנב וטבח ביום הכפורים
- ^ לחודיה דאמר לוקה ומשלם
- ^ ואיצטריך לאשמועינן: אף על גב דלרבי שמעון 'שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה', הך שחיטה - ראויה קא חשיב לה; אבל ביום הכפורים פליג, משום דאין לוקה ומשלם
- ^ על חלקו, ומודה בקנס פטור
- ^ לחייבו לשלם לחבירו את חלקו כשיבאו עדים