ביאור:בבלי בבא קמא דף מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


או גיורת [1] – זכה [2]'. [3].

אמר רבה: בגרושה [4];

וכן אמר רב נחמן: בגרושה.

אמרי: גרושה נמי תיפלוג בדמי ולדות!?

אמר רב פפא: התורה זכתה דמי ולדות לבעל, אפילו בא עליה בזנות; מאי טעמא? אמר קרא (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש) כאשר ישית עליו בעל האשה [ונתן בפללים] [5].

[6] ונוקמה לרבה כגון שגבו [7] מעות [8], ולרב נחמן כגון שגבו קרקע, דאמר רבה: גבו [9] קרקע [10] - יש לו [11]; גבו מעות - אין לו [12]; ורב נחמן אמר: גבו מעות - יש לו [13], גבו קרקע - אין לו [14]?

אמרי: הני מילי [15] לבני מערבא [16] אליבא דרבנן [17]; כי קאמרי הכא [18] – כרבי [19].

אמר רבי שמעון בן לקיש: שור שהמית את העבד שלא בכוונה - פטור משלשים שקלים, שנאמר (שמות כא לב: אם עבד יגח השור או אמה) כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל: כל זמן שהשור בסקילה - הבעלים משלמין שלשים שקלים, אין השור בסקילה - אין הבעלים משלמין שלשים שקלים! [20]

אמר רבה: שור שהמית בן חורין שלא בכוונה - פטור מכופר, שנאמר (שמות כא כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה) השור יסקל וגם בעליו יומת; [21] אם כופר יושת עליו [ונתן פדיֹן נפשו ככל אשר יושת עליו]’ - כל זמן שהשור בסקילה - בעלים משלמין כופר, אין השור בסקילה - אין בעלים משלמין כופר. [22]

איתיביה אביי: "המית שורי את פלוני או שורו של פלוני" - הרי זה משלם על פי עצמו [כתובות פ"ג מ"ט] [23] מאי? לאו כופר [24]?

לא, דמים [25].

אי דמים - אימא סיפא: '"המית שורי את עבדו של פלוני" - אינו משלם על פי עצמו [26]', ואי דמים [27] - אמאי [28] 'לא'?

אמר ליה: יכילנא לשנויי לך רישא דמים וסיפא קנס, מיהו שנוייא דחיקא [29] לא משנינא לך; אידי ואידי דמים,


עמוד ב


מיהו בן חורין [30] דמשלם כופר על פי עצמו, והיכי דמי: דאי אתו סהדי ואסהידו ביה דקטל ולא ידעי אי תם הוה אי מועד הוה, ואמר מריה דמועד הוא - [31] דמשלם כופר על פי עצמו [32]; היכא דליכא עדים [33] - משלם דמים, [34] גבי עבד שאינו משלם קנס על פי עצמו, והיכי דמי: דאי [35] אתו עדים ואסהידו ביה דקטל [36], ולא ידעי אי תם הוה [השור] אי מועד הוה, ואמר מריה "מועד הוא" - לא משתלם קנס על פי עצמו [37] - [38] היכא דליכא עדים [39] - לא משלם דמים [40].

מתיב רב שמואל בר רב יצחק: כל שחייב בבן חורין - חייב בעבד, בין בכופר בין במיתה [תוספתא בבא קמא פ"ד ה"ח [ליברמן]]; כופר בעבד מי איכא? אלא - לאו דמים [41]?

איכא דאמרי: הוא מותיב לה והוא מפרק לה, איכא דאמרי: אמר ליה רבה:

[42] הכי קתני [43]: 'כל שחייב בבן חורין בכוונה על פי עדים כופר [44] - חייב בעבד קנס [45], וכל שחייב בבן חורין שלא בכוונה על פי עדים דמים [46] - חייב בעבד שלא בכוונה על פי עדים דמים [47].

אמר ליה רבא: אי הכי [48] - [49] אשו [ששרף אדם] שלא בכוונה על פי עדים נשלם דמים [50]!? [51].

ומנא ליה לרבא דלא משלם?: אילימא מדתנן [בבא קמא פ"ו מ"ז]: היה גדי כפות לו [52] ועבד סמוך לו ונשרף עמו – חייב [53]; עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו [54] – פטור [55] – [אין לומר שרבא למד כך:] האמר ריש לקיש [56]: כגון שהצית בגופו של עבד [57], [58] דקם ליה בדרבה מיניה!

ואלא מהא, דתניא [תוספתא מסכת בבא קמא [59] פ"ו ה"לא]: חומר באש מבבור: שהאש מועדת לאכול בין דבר הראוי לה בין דבר שאין ראוי לה [60], מה שאין כן בבור; ואילו 'שהאש משלמת שלא בכוונה [61] דמים, מה שאין כן בבור [62]' לא קתני [וקשיא לרבא]!

דלמא תנא ושייר.

אלא רבא גופיה אבעויי מבעיא ליה: [63] אשו שלא בכוונה [64] מי משלם דמים או לא?: מי אמרינן: גבי שור - הוא דבכוונה משלם כופר, שלא בכוונה משלם דמים, אבל אשו - דבכוונה לא משלם כופר - שלא בכוונה נמי לא משלם דמים [65]? או דלמא: כיון דגבי שורו שלא בכוונה, אף על גב דליכא כופר - משלם דמים, גבי אשו נמי: אף על גב דבכוונה לא משלם כופר - שלא בכוונה מיהת משלם דמים?

ולא ידעינן, תיקו.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: (שמות כא ל: אם כֹּפר יושת עליו ונתן פדיֹן נפשו ככל אשר יושת עליו) 'כופר' [היה צריך להיות 'כופר יושת עליו';]; מה תלמוד לומר 'אם כופר'? - לרבות כופר שלא בכוונה [66] ככופר בכוונה.

אמר ליה אביי: אלא מעתה - עבד נמי [דכתיב בו: (שמות כא לב: אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל), מה תלמוד לומר: 'אם עבד'? - לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה [67]; וכי תימא הכי נמי - והאמר ריש לקיש: שור שהמית את העבד שלא בכוונה - פטור משלשים שקלים!?

אמר ליה [רב דימי לאביי]: גברא אגברא [ריש לקיש לרבי יוחנן] קא רמית?

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'עבד'; מה תלמוד לומר 'אם עבד'? - לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה.

ולריש לקיש נמי, נימא: מד'עבד - אם עבד' לא דריש, 'כופר - אם כופר' נמי לא דריש?

אמרי: לא, 'עבד - אם עבד' לא דריש, 'כופר - אם כופר' דריש; ומאי שנא? 'עבד - אם עבד' לא כתיב במקום תשלומין [68], 'כופר - אם כופר' כתיב במקום תשלומין [69].

וכן בבן או בבת:

תנו רבנן [דומה למכילתא דרשב"י על אתר]: '(שמות כא לא) או בן יגח או בת יגח [כמשפט הזה יעשה לו] - לחייב על הקטנים [70] כגדולים;

והלא דין הוא [71]: הואיל וחייב [72] אדם באדם [73], וחייב שור באדם [74]: מה כשחייב אדם באדם לא שנא בין קטנים לגדולים [75] אף כשחייב שור באדם - לא תחלוק בו בין קטנים לגדולים? ועוד: קל וחומר הוא: ומה אדם באדם, שלא עשה בו קטנים כגדולים [76] - חייב בו על [77] הקטנים כגדולים,


הערות[עריכה]

  1. ^ עוברת מגר, ומתו שניהם
  2. ^ פטור מן הכל, שהוא קודם
  3. ^ הואיל ואין לה יורשין - כל הקודם בשלה זכה, וזה שישנו בידו קודם לכל אדם; אבל ישראלית מעוברת מישראל - אפילו אין להם בנים - יש לה יורשין לירש חלקה, ויש לו יורשין לירש חלקו; ודוקא נשתחררה קודם חבלה, אבל היתה שפחה כשחבל בה - חייב בכל, אפילו בדמי ולדות, ויתן לאדוניה: דדמי ולדות שפחה אינם אלא לבעלים שלה, כדאמרינן לקמן ב'שור שנגח את הפרה' (דף מט.), דאמר ליה 'חמרתא מעברתא אזקת מינאי'
  4. ^ עסקינן, ומשום הכי נותן ליורשיה: שגירשה אחר החבלה
  5. ^ אבועל הקפיד
  6. ^ למה להו לרבה ולרב נחמן לאוקמה בגרושה? לוקמה מר כדאית ליה ומר כדאית ליה ב'יש נוחלין':
  7. ^ בית דין
  8. ^ מן המזיק לשלם נזק וצער ואף על פי שנתחייב לה מחיים - לא עדיף ממלוה בשטר
  9. ^ יורשין
  10. ^ במלוה שהלוה אביהם
  11. ^ לבכור פי שנים, דהוה ליה כמוחזק: דהאי קרקע אשתעבד ליה לאבוהון
  12. ^ פי שנים, דלאו הני מעות הניח אביהן, והוי ראוי
  13. ^ דכמוחזק דמי, שהרי מעות הלוה אביהם, ומעות נטלו
  14. ^ דקרקע לא הניח אביהם, והוי 'ראוי'; והכא נמי: לוקמא רב נחמן כגון שגבו קרקע דהוי ראוי
  15. ^ דאפלוג רבה ורב נחמן ב'יש נוחלין'
  16. ^ דשלחו 'בכור נוטל פי שנים במלוה, ולא ברבית'; ואוקימנא
  17. ^ דפליגי עליה דרבי, דאמרי 'אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן' דאי רבי - אפילו ברבית נמי שקיל פי שנים, דשבחא דממילא הוא; ופרשוה רבה ורב נחמן להא דבני מערבא, דאמרי לרבנן 'בכור נוטל פי שנים במלוה'; מר - בגבו מעות, ומר - בגבו קרקע
  18. ^ בגרושה, ולא מוקמינן לה בהכי
  19. ^ דאמר 'בכור נוטל פי שנים בשבח', דכמוחזק דמי, וכל שכן במלוה, דכמאן דגביא דמי; לא שנא גבו קרקע ולא שנא גבו מעות; הלכך: אי לאו דגירשה – שקיל, דבעל כבכור; ומיהו בכופר - אפילו רבי מודה ד'ראוי', הוא דהואיל ואין בו שום חיוב מחיים - לא הוי כשבחא דממילא
  20. '^ שור שלא בכוונה - פטור מסקילה, כדתנן במתניתין (לקמן דף מד,א) נתכוין להרוג את הבהמה כו' - וילפינן לה בגמרא 'כמיתת בעלים כך מיתת השור'
  21. ^ פסוק ל
  22. ^ ורבי אליעזר, דאמר (לעיל דף מא,ב) 'אין דיני אלא במתכוין להרוג כו' פליג עליה: דמדאיצטריך קרא למפטריה בתם שלא בכוונה - מכלל דמועד שלא בכוונה - בר כופר הוא; ועוד: מתניתין בהדיא תנא לקמן דפליגי עליה, דקתני 'מועד שלא בכוונה פטור ממיתה וחייב בכופר; ורבה - אקרא סמיך, ומוקמינן למתניתין דלקמן כוותיה, דהאי דקתני מתניתין 'פטור' - מכופר ומסקילה קאמר.
  23. '^ במועד אוקימנא בפירקא קמא; קתני מיהת "המית שורי את פלוני" - משלם על פי עצמו'
  24. ^ ואף על גב דאין השור בסקילה, שהרי הודה, ואמרו 'כמיתת בעלים כך מיתת השור', ואדם בהודאתו אינו נהרג
  25. ^ הא דקתני 'משלם' - לאו בתורת כופר, דניבעי כפרה, דאפילו לא משלם נמי, כגון אי לית ליה נכסי - לאו בכלל עונש הוא, דאין כופר בלא סקילה דשור; אבל היכא דאית ליה נכסי – על כרחך משלם דמים, דלא גרעה מיתה מנזקין: דאילו אזקיה - אף על גב דאינו בסקילה - בעי לשלומי ליה פחת דמיו, הכי נמי משלם דמיו ליורשיו
  26. ^ דשלשים של עבד קנס הן
  27. ^ כלומר: ואי סלקא דעתא יש תורת נזקין להיכא דקטליה, ועל כרחך כי היכי דבן חורין - במקום שאין כופר - משלם דמיו, עבד נמי במקום שאין קנס משלם דמיו
  28. ^ קתני
  29. ^ בתרי טעמא
  30. ^ דאשכחן ביה
  31. ^ דהכא ודאי
  32. ^ דכופרא כפרה ולא קנסא דליפטר משום 'הודאת עצמו'
  33. ^ כלל - הוא דפטרנא מכופר, משום גזירת הכתוב, דאין השור בסקילה; והכא הרי השור בסקילה בהעדאת העדים! דאי נמי תם הוי - בר סקילה הוא! הלכך היכא דליכא עדים כלל - דאינו בר כופר
  34. ^ אבל
  35. ^ נמי
  36. ^ עבד
  37. ^ דפטור מקנס אף על גב דהשור בסקילה ואפילו תם, כדאמרינן לקמן: 'כל שחייב מיתה בבן חורין - חייב בעבד'
  38. ^ מיהו 'מודה בקנס פטור', הלכך
  39. ^ כלל
  40. ^ אפילו דמים לא משלם
  41. ^ וקתני כל שחייב בבן חורין חייב בעבד וכיון דאמרת בן חורין על פי עצמו משלם דמים - אמאי קתני לגבי עבד אינו משלם על פי עצמו
  42. ^ הכי פירושא דברייתא דקתני כל: לאו במודה מפי עצמו קאי, אלא בהעדאת עדים, כסתם 'כל' באי לבית דין, והעדאת עדים ליכא מידי דמחייבת בבן חורין דלא מיחייב בעבד;
  43. ^ והכי קאמר
  44. ^ כלומר: כל שחייב בבן חורין כופר, כגון בכוונה ועל פי עדים
  45. ^ חייב נמי בעבד בכוונה על פי עדים קנס שלשים, דהא השור בסקילה
  46. ^ וכל שחייב בבן חורין דמים, והיכי דמי? כגון שלא בכוונה על פי עדים
  47. ^ אבל על פי עצמו - אף על גב דבבן חורין משלם דמים - בעבד פטור, כדאמרן: הואיל ומצינו חילוק בעל פי עצמו בין כופר דבן חורין לקנס דעבד; אבל בעדים שלא בכוונה - לא אשכחן חומרא בכופר מבקנס, דהכא והכא פטור; הלכך לגבי דמים - תרוייהו כי הדדי נינהו
  48. ^ דשורו שלא בכוונה על פי עדים, דליתיה בתורת כופר, משלם דמים
  49. ^ כיון שיש דמים למיתת אדם במקום שאין כופר וקנס
  50. ^ אשו נמי - דליתיה בתורת כופר - לשלם דמים שלא בכוונה, דהא ישנה בתורת נזקין
  51. ^ ומיהו בכוונה פשיטא לן דפטור, דקם ליה בדרבה מיניה
  52. ^ לגדיש
  53. ^ אגדי ואגדיש, ופטור על העבד, דהיה לו לברוח
  54. ^ ונשרפו עמו
  55. ^ וקסבר רבא האי 'פטור' - אעבד וגדי קאמר: אעבד משום דאין תשלומין לעבד אלא במקום קנס בשור המועד, ואגדי - משום דהיה לו לברוח; אבל משום ד'קם ליה בדרבה מיניה' לא פטר ליה, דקסבר 'אשו משום ממונו' ואין כאן חיוב מיתה
  56. ^ בפרק 'כיצד'
  57. ^ דאיכא עליה חיוב מיתה, ואפילו אגדיש נמי פטר ליה
  58. ^ משום
  59. ^ ליברמן
  60. ^ ליחכה נירו וסכסכה אבניו
  61. ^ דליכא דרבה מיניה
  62. ^ דפטר ביה מיתת אדם, דכתיב 'שור ולא אדם'
  63. ^ הא דאותיב לעיל אשו שלא בכוונה: לאו דפשיטא ליה דלא משלם, ובתיובתא מייתי לה, אלא בלשון בעיא אייתי לה, והכי קאמר ליה רבא לרבה: 'אי הכי - דשור שלא בכוונה, שאין כופר - יש דמים
  64. ^ מאי?
  65. ^ חדא: דאין כופר באש, ועוד: דקם ליה בדרבה מיניה
  66. ^ אף על גב דאין השור בסקילה, ופליגא אדרבה
  67. ^ לקנס
  68. ^ אלא גבי נגיחה: 'אם עבד יגח', ולגופיה אצטריך: לחלק בין עבד לבן חורין
  69. ^ דסברא דלרבויי אחריני אתא לתשלומין, דלגופיה לא אצטריך, דהוה ליה למכתב 'כופר'
  70. ^ סקילה
  71. ^ ולא צריך קרא
  72. ^ מיתה
  73. ^ באדם ההורג את האדם
  74. ^ מיתה
  75. ^ לא חלקת בין נהרגים קטנים לגדולים, דכתיב 'כי יכה כל נפש אדם' - אפילו קטנים במשמע
  76. ^ שלא עשה רוצח קטן כגדול, דכתיב (ויקרא כד) 'ואיש כי יכה': איש - ולא קטן
  77. ^ הנהרגין