ביאור:בבלי בבא קמא דף כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


ריחק נגיחותיו [1] – חייב [2], קירב נגיחותיו לא כל שכן?

אמרו לו: זבה תוכיח, שריחקה ראיותיה [3] – טמאה, קירבה ראיותיה [4] – טהורה [5]!?

אמר להן: הרי הוא אומר (ויקרא טו ג) וזאת תהיה טמאתו בזובו [רר בשרו את זובו, או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא] - תלה הכתוב את הזב בראיות [6] ואת הזבה בימים [7].

ממאי דהאי 'וזאת' למעוטי זבה מראיות? אימא למעוטי זב מימים [שדוקא כל הראיות יהיו ביום אחד]?

אמר קרא (ויקרא טו לג: והדוה בנדתה) והזב את זובו לזכר ולנקבה [ולאיש אשר ישכב עם טמאה] - מקיש זכר לנקבה: מה נקבה בימים - אף זכר בימים.

ולקיש נקבה לזכר: מה זכר בראיות אף נקבה בראיות?

הא - מיעט רחמנא 'וזאת'!

ומה ראית?

מסתברא: קאי בראיות [8] - ממעט ראיות [9]; קאי בראיות ממעט ימים [10]?

תנו רבנן: 'איזהו 'מועד'? כל שהעידו בו שלשה ימים [כרבי יהודה במשנתנו]; ו'תם' - שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח [כרבי מאיר במשנתנו] - דברי רבי יוסי; רבי שמעון אומר: 'מועד' - כל שהעידו בו שלש פעמים [כרבי מאיר במשנתנו], ולא אמרו 'שלשה ימים' אלא לחזרה בלבד [11] [כרבי יהודה במשנתנו].

אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי יהודה [12] במועד, שהרי רבי יוסי מודה לו, והלכה כרבי מאיר בתם, שהרי רבי יוסי מודה לו.

אמר ליה רבא לרב נחמן: ולימא מר 'הלכה כרבי מאיר במועד, שהרי רבי שמעון מודה לו, והלכה כרבי יהודה בתם - שהרי רבי שמעון מודה לו'?

אמר ליה: אנא כרבי יוסי סבירא לי, דרבי יוסי נימוקו עמו [13].

תוד"ה אנא כרבי יוסי ס"ל - והא דלא קאמר 'הלכה כרבי יוסי' - משום דניחא ליה למנקט תנאי דמתניתין.

אבעיא להו: שלשה ימים דקתני לייעודי תורא [14]? או לייעודי גברא [15]?

תוד"ה אי לייעודי גברא - לא שיהא מועד לעבור בהתראות, דאם כן לא היה מתחייב עד נגיחה של חמישית נזק שלם, אלא לייעודי שיודיעו בכל פעם שנגח שורו וישמרנו.

למאי נפקא מינה?

דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא [16]: אי אמרת [17] לייעודי תורא [18][19] מייעד [20]; ואי אמרת לייעודי גברא - לא מייעד, מימר אמר "השתא הוא דקמסהדו בי" [21] – מאי?

תא שמע [תוספתא בבא קמא פ"ב ה"ג]:

[22] אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין [## לפי התוספות שהוזכר לעיל אין צורך בבית דין, אלא שיודיעו לבעל השור?! אולי הכוונה כאן שמעידים לפני בית דין שהודיעו לבעל השור בזמנו על שורו שנגח]; העידו בו בפני בית דין ושלא בפני בעלים, בפני בעלים ושלא בפני בית דין - אינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בית דין ובפני בעלים;

העידוהו שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית - הרי כאן שלש עדיות [23], והן עדות אחת להזמה [24], [25] נמצאת כת ראשונה זוממת - הרי כאן שתי עדיות, והוא פטור [26] והן [27] פטורים [28]; נמצאת כת שניה זוממת - הרי כאן עדות אחת, והוא פטור והן פטורים; נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין [29], ועל זה נאמר (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם [לעשות לאחיו, ובערת הרע מקרבך]’;

אי אמרת לייעודי תורא [30] – שפיר [31],

[כל ההזמות נעשו לאחר שומת הנזק והחיוב לשלם]


עמוד ב


אלא אי אמרת לייעודי גברא [32] - לימרו הנך קמאי: "אנן - מי הוה ידעינן דבתר שלשה יומי אתו הני ומייעדי ליה"?

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, ואמר לי: ולייעודי תורא מי ניחא? [33] ולימרו הנך בתראי "אנן - מנא ידעינן דכל דקאי בי דינא לאסהודי בתורא קאתו? אנן לחיובי גברא פלגא נזקא אתינן [34]!"

דקמרמזי רמוזי [35].

רב אשי אמר: [36] כשבאו רצופים [37] [## וזה מתאים לפירוש שפירשנו לעיל שבאים לבית דין להעיד שהודיעו לבעלים שהשור נגח]. [## וקצת קשה: הרי בתי הדין ישבו בימי שני וחמישי; אם השור נגח ביום שני אחר הצהרים, שלישי, ורביעי בבוקר, יבואו כל העדים ביום חמישי! ואם נגח ביום ששי, שבת וראשון יבואו כולם ביום השני, ויש להניח שידעו כולם זה מזה!]

רבינא אמר: במכירין בעל השור ואין מכירין את השור [38]!

אלא היכי מייעדי ליה?

דאמרי "תורא נגחנא אית לך בבקרך, אבעי לך לנטורי לכוליה בקרא."

אבעיא להו: המשסה כלבו של חבירו בחבירו [39] – מהו? משסה - ודאי פטור [40]; בעל כלב מאי? מי אמרינן מצי אמר ליה "אנא מאי עבידנא ליה" או דלמא אמרינן ליה "כיון דידעת בכלבך דמשסי ליה ומשתסי - לא אבעי לך לאשהוייה"?

אמר רבי זירא: תא שמע: ותם - שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח הא נוגח [41] – חייב [42]!

אמר אביי: מי קתני 'נגח – חייב'? דלמא: הא נגח - לא הוי תם; ובההיא נגיחה לא מחייב [43].

תא שמע: שיסה בו את הכלב, שיסה בו נחש – פטור מאי? לאו 'פטור משסה, וחייב בעל כלב'?

לא, אימא 'פטור אף משסה'.

אמר רבא: אם תמצי לומר 'המשסה כלבו של חבירו בחבירו – חייב, שיסהו הוא בעצמו [44][45] פטור', מאי טעמא? - כל המשנה ובא אחר ושינה בו – פטור.

אמר ליה רב פפא לרבא: איתמר משמיה דריש לקיש כוותיך, דאמר ריש לקיש: שתי פרות ברשות הרבים, אחת רבוצה ואחת מהלכת, ובעטה מהלכת ברבוצה - פטורה [46]; רבוצה במהלכת – חייבת'.

אמר ליה: אנא בההיא חיובי מחייבנא, דאמרינן ליה "כי אית לך רשותא לסגויי עלי - לבעוטי בי לית לך רשותא".

משנה:

'שור המזיק ברשות הניזק' – כיצד?

נגח נגף נשך רבץ בעט [47] ברשות הרבים - משלם חצי נזק; ברשות הניזק: רבי טרפון אומר: נזק שלם, וחכמים אומרים: חצי נזק.

אמר להם רבי טרפון: ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל: ברשות הרבים, שהוא פטור [48] - החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן - ברשות הרבים לשלם חצי נזק - אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם!

אמרו לו: דיו לבא מן הדין להיות כנדון [49]: מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק.

אמר להם: אף אני

הערות[עריכה]

  1. ^ שלשה ימים
  2. ^ כדכתיב 'תמול שלשום'
  3. ^ שלש ראיות בשלשה ימים - טמאה שבעה ימים, כדכתיב 'כי יזוב זוב דמה ימים רבים' (ויקרא טו כה: ואשה) כי יזוב זוב דמה ימים רבים [בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא] ודרשינן (בתורת כהנים פרשת מצורע) 'ימים' – שנים; 'רבים' - שלשה
  4. ^ ביום אחד
  5. ^ מטומאת שבעה, אלא שומרת יום כנגד יום
  6. ^ דכתיב בהאי קרא 'זוב' תלתא זימני, וכתיב 'טומאתו היא', דמשמע: בהנך שלש [ראיות] הוי טמא, וכתיב 'זאת', דמשמע: אין לך אלא מה שכתוב בו: זב בראיות ולא זבה בראיות
  7. ^ ומשום גזירת הכתוב הוא דלא דרשינן קל וחומר
  8. ^ האי 'וזאת' גבי ראיות כתיב
  9. ^ וממעט ראיות לזבה
  10. ^ בתמיה
  11. ^ שאם חזר לאחר העדאתו שלשה ימים שראה שוורים ולא נגח - חזר לתמותו
  12. ^ דמתניתין
  13. ^ טעמיו וראיותיו עמו
  14. ^ ולמעוטי היכא דנגח ביום אחד
  15. ^ לייעד בעל השור בעינן שלשה ימים
  16. ^ והעידו על שלש נגיחות של שלשה ימים
  17. ^ לא בעינן שלשה ימים אלא
  18. ^ ולמעוטי קירב נגיחותיו
  19. ^ הא
  20. ^ דריחק בנגיחות
  21. ^ כל שלשתן הכיתות באו ביום אחד והתורה אמרה שלשה ימים
  22. ^ 'והועד בבעליו' - ואין עדות אלא בבית דין;
  23. ^ שאם בטלה אחת מהם - לא בטלו השתים, ומשלם עליהם חצי נזק; ואם לא בטלה הרי הוא מועד
  24. ^ שהרי על ידי שלשתן הוא מועד, הלכך עדות אחת הן לכך
  25. ^ שאם
  26. ^ הוא פטור מלשלם על הנגיחה שלישית אלא חצי נזק
  27. ^ הזוממין
  28. ^ מתשלומי נגיחה שלישית; ואף על פי שהן היו גורמים לו לשלם עליה נזק שלם – פטורין, ש'אין העדים משלמין ממון עד שיזומו כולן'
  29. ^ לשלם החצי נזק של העדאת נגיחה שלישית בין כולן, וצד תמות משלמים שני עדים האחרונים שהעידו עליה
  30. ^ בעינן שלשה ימים, אבל גברא ביום אחד מייעד
  31. ^ מצי לאוקמא כשבאו כולן ביום אחד, שהביאן ניזק שלישי להעיד על שלש נגיחות של שלשה ימים, ומשום הכי שייכי קמאי בצד העדאה, שרגלים לדבר דלשוייה מועד אתו, דלא מצו למימר "אנן לחיובי פלגא נזקא אתינן מקמייתא ולא לשוייה מועד", דודאי הני [עדים] ידעי בהני [עדים], שהרי בעל נגיחה שלישית הביאן, ומה לו [לבעל נגיחה שלישית] ולנגיחות הראשונות? אלא כדי לייעדו, ובהדי הדדי אתו
  32. ^ בעינן שלשה ימים, ועל כל נגיחה ונגיחה צריך להעיד ביומיה, ולא משכחת לה דמשוו ליה מועד אלא בשלשה ימים
  33. ^ נהי דקמאי ודאי לייעודיה נתכוונו, שהרי יודעים שאין על ניזק השלישי לתבוע נגיחות ראשונות, אלא כדי לייעדו ולחייבו נזק שלם; אלא הנך בתראי שצריכים לו בלא עדות שתי הכתות, ולחייבו חצי נזק -
  34. ^ ולא הוה ידעינן בהנך כיתות, ואין עלינו לשלם אלא חצי הנזק
  35. ^ כלומר: לייעודי תורא ניחא, וביום אחד, וכגון דקא מרמזי רמוזי כת עידי ראשונה לעידי כת שלישית שיעידו הלכך ודאי אחרונים נמי לכך נתכוונו והיו יודעים בראשונים, וכך שמעתי
  36. ^ לעולם לאייעודי תורא ניחא, דמוקמינן לה
  37. ^ כולם באו ביחד, דהשתא ודאי ידעי הני בהני
  38. ^ הלכך לא נתכוונו אלא לעשותו מועד: שהיו יודעים בעדות הראשונים, דמשום חצי נזק - כיון דאין מכירים את השור - לא אתו ומסהדי, דתם אינו משלם אלא מגופו! אבל לייעודי גברא לא ניחא, דמצו למימר קמאי: "מי ידעינן דלבתר תלתא יומי אתו הני ומייעדי ליה? אנן - אפלגא נזקא אתינן" וליכא למימר בהו 'אין מכירין את השור ולייעודי אתו': דמי הוו ידעי דסופו לחזור לנגוח שניה ושלישית?
  39. ^ לוי המשסה כלב ראובן בשמעון
  40. ^ דגרמא בנזקין הוא
  41. ^ שור אחר על ידי משמוש התינוק
  42. ^ ואף על פי דשסוי הוא
  43. ^ אף על פי דנגח - תם הוא דלא הוי, ובההיא נגיחה לא מחייב; והאי דקתני 'ואינו נוגח' לשוייה תם קתני
  44. ^ שנשך הכלב את המשסה
  45. ^ בעל הכלב
  46. ^ דלא היה לה לרבוץ ברשות הרבים, וכל המשנה ובא אחר ושינה בו - פטור
  47. ^ כולן תולדות קרן הן
  48. ^ כדכתיב ובער בשדה אחר
  49. ^ קרן ברשות הניזק, שאתה מביא מדין קרן ברשות הרבים, דקאמרת 'קרן שהחמיר עליה ברשות הרבים אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק'