ביאור:בבלי בבא קמא דף י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך התוספתא:]

חומר בשור מבאש, חומר באש מבשור:

חומר בשור מבאש: שהשור משלם כופר וחייב בשלשים של עבד; נגמר דינו אסור בהנאה; מסרו לחרש שוטה וקטן חייב, מה שאין כן באש ^[1];

חומר באש מבשור: שהאש מועדת מתחילתה, מה שאין כן בשור; ^[2];

חומר באש מבבור וחומר בבור מבאש:

חומר בבור מבאש: שתחילת עשייתו לנזק; מסרו לחרש שוטה וקטן חייב, משאין כן באש;

חומר באש מבבור: שהאש דרכה לילך ולהזיק ומועדת לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה, מה שאין כן בבור.' וליתני 'חומר בשור מבבור, שהשור חייב בו את הכלים ^[3], מה שאין כן בבור'?

הא – מני?

רבי יהודה היא ^[4], דמחייב על נזקי כלים בבור.

אי רבי יהודה - אימא סיפא: חומר באש מבבור שהאש דרכה לילך ולהזיק, ומועד לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה, מה שאין כן בבור; 'דבר הראוי לה' מאי נינהו? עצים; 'דבר שאין ראוי לה' מאי נינהו? – כלים; 'מה שאין כן בבור'?: אי רבי יהודה - הא אמרת 'מחייב היה רבי יהודה על נזקי כלים בבור'!?

אלא לעולם רבנן היא ^[5] ותנא ושייר;

מאי שייר דהאי שייר? שייר טמון ^[6].

איבעית אימא: לעולם רבי יהודה, ו'דבר שאין ראוי לה' לאו לאתויי כלים אלא לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו.

מתקיף לה רב אשי: ליתני 'חומר בשור מבבור: שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשין מה שאין כן בבור' ^[7]?

אי אמרת בשלמא רבנן היא, איידי דשייר הך ^[8] - שייר נמי הך; אלא אי אמרת רבי יהודה ^[9] - מאי שייר דהאי שייר?

שייר דש בנירו ^[10].

אי משום דש בנירו לאו שיורא הוא דהתנא ^[11] שכן דרכו לילך ולהזיק ^[12].

הכשרתי במקצת נזקו:

תנו רבנן: '"הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו" - כיצד? החופר בור תשעה, ובא אחר והשלימו לעשרה - האחרון חייב ^[13];

ודלא כרבי, דתניא: 'החופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה - אחרון חייב [גם בנזיקין וגם במיתה והראשון פטור – תוספות]; רבי אומר: אחר אחרון למיתה ^[14], אחר שניהם לנזקין ^[15].

רב פפא אמר: ^[16] למיתה, ודברי הכל ^[17].

איכא דאמרי: לימא דלא כרבי?

אמר רב פפא: למיתה ודברי הכל ^[18].

מתקיף לה רבי זירא: ותו ליכא ^[19]? והא איכא ^[20]: 'מסר שורו לחמשה בני אדם, ופשע בו אחד מהן ^[21], והזיק – חייב ^[22]'.

[ומקשה הגמרא] היכי דמי? אילימא דבלאו איהו לא הוה מינטר ^[23] - פשיטא, דאיהו קעביד ^[24]; אלא דבלאו איהו נמי מינטר? מאי קעביד ^[25]!? [והגמרא דחתה את המקרה שהמציא רבי זירא מסברא.]

מתקיף לה רב ששת: והא [כלומר: הנה עוד מקרה - חוץ מבור של תשעה שהעמיקה לעשרה – שהכלל של המשנה 'הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו' תקפה:] איכא 'מרבה בחבילה ^[26]'!?

ומקשה היכי דמי?

עמוד ב

אי דבלאו איהו לא אזלא – פשיטא ^[27]! אלא דבלאו איהו אזלא - מאי קא עביד?

מתקיף לה רב פפא: והא איכא הא: דתניא [תוספתא בבא קמא ב,ח: חמשה שישבו על גבי ספסל ונשבר - כולן חייבין לשלם; ואם מחמת האחרון נשבר - האחרון משלם על ידי כולם;] חמשה שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו, ובא אחד וישב עליו ושברו - האחרון חייב [ולמרות שלא הוא הגורם הבלעדי, כמשנתנו: 'הכשרתי במקצת נזקו [האחרון, שהוא רק גורם אחרון] - חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו’], ואמר רב פפא: כגון פפא בר אבא ^[28].

[ומקשה הגמרא:] היכי דמי? אילימא דבלאו איהו לא איתבר – פשיטא ^[29]!? אלא דבלאו איהו נמי איתבר - מאי קעביד?

סוף סוף מתניתא ^[30] היכא מתרצא ^[31]?

^[32]

לא, צריכא: דבלאו איהו הוי מיתבר בתרי שעי ^[33], והשתא איתבר בחדא שעה, דאמרי ליה "אי לאו את הוי יתבינן טפי פורתא וקיימין [היינו יושבים שם עוד זמן מועט וקמים]".

ולימא להו "אי לאו אתון - בדידי ^[34] לא הוה מיתבר ^[35]"!? ^[36]

לא, צריכא ^[37]: ^[38] דבהדי דסמיך בהו ^[39] – תבר.

פשיטא!?

מהו דתימא כחו [שהוא רק נשען, ולא מפעיל כח שריריו] לאו כגופו דמי - קא משמע לן ^[40] דכחו כגופו דמי; דכל היכא דגופו תבר - כחו נמי תבר.

ותו ליכא? והא איכא הא: דתניא: הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה ומת - כולן פטורין ^[41]; רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה - האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו' ^[42]?

בקטלא לא קמיירי.

ואיבעית אימא: בפלוגתא לא קמיירי.

ולא? והא אוקימנן דלא כרבי?

דלא כרבי וכרבנן – מוקמינן, כרבי יהודה בן בתירא ולא כרבנן - לא מוקמינן ^[43].

חבתי בתשלומי נזקו [כהכשר כל נזקו]:

'חבתי בנזקו' ^[44] לא קתני, אלא 'בתשלומי 'נזקו ^[45].

תנינא להא, דתנו רבנן [תוספתא בבא קמא פ"א מ"א]: 'תשלומי נזק' ^[46] - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה ^[47]'.

מנא הני מילי [שהבעלים מטפלים בנבלה]?

אמר רבי אמי: דאמר קרא (ויקרא כד יח: ו)מכה נפש בהמה יְשַלְמֶנָה [נפש תחת נפש]; אל תקרי 'ישלמנה' אלא 'יַשלִימֶנה' ^[48].

רב כהנא אמר: מהכא: (שמות כב יב) אם טרף יטרף יביאהו עֵד הטרפה לא ישלם: עַד טרפה ישלם, טרפה עצמה לא ישלם. ^[49]

חזקיה אמר: מהכא: (שמות כא לד: בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו) והמת יהיה לו – לניזק; וכן תנא דבי חזקיה: והמת יהיה לו – לניזק; אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק? אמרת: לא כך היה.

מאי לא כך היה?

אמר אביי: אי סלקא דעתא נבילה דמזיק הויא ^[50] - ליכתוב רחמנא [בפסוק שמות כא,לו: או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו - שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה לו] 'שור תחת השור' ולישתוק ^[51], 'והמת יהיה לו' למה לי? - שמע מינה לניזק ^[52].

וצריכא [את שלשת הלימודים: של רבי אמי ושל רב כהנא ושל חזקיה]: דאי כתב רחמנא ^[53]: [ו]מכה בהמה ישלמנה [ומכה אדם יומת] - משום דלא שכיחא (שיהא אדם מזיק בהמה של חבירו, לפיכך לא החמיר עליו הכתוב לטרוח במכירת הנבילה), אבל טרפה - דשכיחא - אימא לא! צריכא; ואי אשמועינן טרפה - משום דממילא (שהזאב טרפה, והשומר לא נתכוון; אמטו להכי חס רחמנא עליה דלא למיטרח בנבילה), אבל מכה בהמה - דבידים (קא מזיק) - אימא לא (אימא על המזיק לטרוח בנבילה, ומשלם הדמים - קא משמע לן); ואי אשמועינן הני תרתי: הא משום דלא שכיחא, והא משום דממילא, אבל 'והמת יהיה לו', דשכיחא ובידים ^[54] - אימא לא; ואי אשמועינן 'המת יהיה לו' - משום דממונא קא מזיק, אבל הכא דבגופא מזיק ^[55] אימא לא – צריכא!

אמר ליה רב כהנא לרב[א]: אלא טעמא דכתב רחמנא 'והמת יהיה לו'; הא לאו הכי הוה אמינא נבילה דמזיק הויא? השתא: אי אית ליה לדידיה ^[56] - כמה טריפות יהיב ליה ^[57], דאמר מר ’[שמות כא,לד: בעל הבור ישלם כסף] ישיב [לבעליו והמת יהיה לו] - לרבות שוה כסף, ואפילו סובין, דידיה מבעיא?

[אלא] לא נצרכא ^[58] אלא לפחת נבילה ^[59].

לימא פחת נבילה תנאי היא, דתניא [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה טז]: ’[רבי יוחנן ברבי יאשיה אומר: (שמות כב יב) אם טרף יטרף יביאהו עד [הטרפה לא ישלם] -

הערות

^ אש לא חייב בה שריפת אדם, שהיה לו לברוח; ואם כפות הוא - המבעיר חייב מיתה, וקם ליה בדרבה מיניה, כדמפרש לקמן בפרק 'הכונס צאן לדיר' (דף סא,ב)
^ לקמן מפרש לה כל 'שור' דקתני הכא - בקרן קמיירי, ולא בשן ורגל
^ אם שיברן בנגיחה או בבעיטה, שהיא תולדה דקרן; כלים אין ראויין לאש שאין דרך להסיק בכלים
^ פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (לקמן דף נג,ב)
^ ודקשיא לך 'ליתני חומר בשור שחייב בו את הכלים כו' -
^ דהוה ליה למתני 'חומר בשור ובור מבאש: שאם בעט שור בשק מלא כלים ושברן – חייב, או אם נפל חמור בבור ועליו שק מלא תבואה – חייב, ואף על גב דטמון בשק, מה שאין כן באש, דנפקא לן (לקמן דף ס.) מ'או הקמה' דאינו חייב אלא בגלוי
^ שור פסולי המוקדשין שנפדה ונפל בבור - פטור בעל הבור, דכתיב (שמות כא לד) 'בעל הבור ישלם [כסף ישיב לבעליו] והמת יהיה לו' - יצא זה שאין המת שלו, דאף על גב דנפדה - אם מת אסור להאכילו לכלבים, כדאמרינן בבכורות (דף טו,א): תזבח' - ולא גיזה, 'בשר' - ולא חלב, 'ואכלת' - ולא לכלבים (דברים יב טו: בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר) ובפסולי המוקדשין הכתוב מדבר; ואם נגחו שור – חייב, דהא כתיב 'שור רעהו' (שמות כא לה), וכיון דנפדה – 'שור רעהו' קרינא ביה, ואף על גב דבשור נמי כתיב 'והמת יהיה לו' - מוקמינן ליה לקמן לבעלים מטפלים בנבילה
^ טמון וכלים
^ ואין כאן שיור דהא כלים בבור וטמון באש רבי יהודה מחייב
^ שאם דש השור בנירו ונתכוון לכך, שהרי השוורין מלומדין בדישה - תולדה דקרן היא, שכוונתה להזיק, וחייב לשלם דמי נירו שקילקל, מה שאין כן בבור, דלא שייך ביה היזק קרקע
^ דהא קתני לעיל בשור
^ וכל נזקין בכלל
^ בין מת בו השור, בין הוזק; וטעמא מפרש לקמן, מקראי, בפרק 'שור שנגח את הפרה'
^ אם מת השור - לא ישלם הראשון כלום, דתשעה טפחים אין בהם כדי להמית
^ דאם הוזק השור ולא מת - ישלמו בין שניהם
^ מתניתין דקתני 'כהכשר כל נזקו' -
^ דאין חייב אלא אחרון במיתה; שמת השור קמיירי
^ דאפילו רבי קאמר 'אחר אחרון למיתה'
^ למימר 'כהכשר כל נזקו'
^ והא איכא למימר 'תו', כגון אי אתרמי דמסר שורו כו'
^ שהלך לו ולא שמרו
^ ומסברא קמקשי ליה רבי זירא, ואינה משנה [ולא תוספתא ולא מדרש הלכה שבידינו]
^ כגון שהיו עסקיו רעים [האם מדובר בשומר, ואולי הכוונה: שלא עסק בשמירה אלא בדבר אחר, או שהיה מוטרד בעסקיו הרעים ולא שמר כראוי? או שהיו עסקיו של השור רעים וצריך שמירה מיוחדת והשומר לא שמר שמירה מיוחדת?]
'^ אין זו הכשרתי במקצת נזקו' אלא 'כל נזקו', ולא דמי להשלים בור לעשרה: דאף על גב דקיימא לן 'בור תשעה דלא עבדי מיתה' - נזקין מיהא עבדי, וסייע הראשון בהגרמת מיתתו, ואיצטריכא למיתני דאחרון חייב
^ ואינו חייב כלום
^ שריבה חבילות זמורות בהדלקה של חבירו, וקירבה על ידי החבילות לגדיש אחרים; שהיה בדין שיהא הוא חייב ולא הראשון [אלא יש לניזק זכות תביעה לא רק המהמרבה בחבילה אלא גם מהמבעיר את הבערה, ש'הכשיר במקצת נזקו’]
^ ולמה הוה לן למיתנייה? הרי הראשון לא סייע כלום, דכל מה דשביק ליה מעמיא ואזיל; אבל חופר בור תשעה - רוב מיתתו הוא עושה, אלא האחרון מקרבה
^ שהיה בעל בשר
^ דלא דמי לבור שהראשון גרם נזקין, והרג חציו או רובו; אלא משום הכי הוא דמפטר: דאמר ליה "אי לאו אתה הוה מתזיק ולא הוה מיית", אבל אֵלו לא שברו כלום כל זמן שלא בא זה
^ דספסל
^ הואיל ומותבת הכי
^ אבל מוסר שורו ומרבה בחבילות - לא מתנייתא נינהו, אלא מסברא הוו מקשי להו.
^ ולהכי אצטריך למיתנייה לאשמועינן: דאפילו הכי חייב; ומיהו בהדי ההיא דחופר בור - לא מצי למיתנייה דתהוי הך כהכשר במקצת נזקו דמתניתין, דהאי לא 'מקצת נזק' הוא אלא כל נזק, שהראשונים לא התחילו לשברן, כי היכי דחופר בור תשעה הזיקתו הבל: חום של תשעה, והבל חום של עשרה הרגו
^ לחוד
^ ואתם כשישבתי היה לכם לעמוד, ומדלא עמדתם - אתם כמוני שברתם
^ וגבי משלים בור לעשרה ליכא לאקשויי הכי, דמאי הוה ליה לקמא למיעבד?
^ לעולם דבלאו איהו לא הוה מיתבר כלל
^ דלא ישב עליו אלא עמד על רגליו ונסמך עליהם,
^ נסמך עליהם, ולא יכלו לעמוד; לישנא אחרינא 'דזגא מזגא' גרסינן, כדאמרינן בעלמא 'חזי למיזגא עליה (שבת דף מח.)'
^ ואתא לאשמועינן
^ שאין ידוע על ידי מי נהרג
^ ופלוגתייהו דרבי יהודה בן בתירא ורבנן מפרש בסנהדרין בפרק 'אלו הן הנשרפין' (דף עח,א): רבי יהודה סבר ’[ואיש] כי יכה כל נפש אדם [מות יומת] (ויקרא כד יז) כתיב, דמשמע: כל דהו נפש; ורבנן סברי: כולה נפש משמע, והיינו הכשרתי במקצת נזקו דומיא דחופר בור שהראשון הזיק והאחרון הרג
^ דהלכה כרבים
^ דליהוי משמע שישלם שור גמור חי והוא יטול את הנבילה
^ דמשמע השלמה: שיטול ניזק את הנבילה, וזה משלים לו מה שפחתתו מיתה
^ לשון השלמה משלים לו לניזק
^ כלומר: נוטלין את הנבילה
^ משמע שישלם המותר
^ דריש השתא הכי: 'אם טרוף יטרף' השור בפשיעתו של שומר שכר - דהאי קרא בשומר שכר כתיב, כדאמרינן ב'השואל' (בבא מציעא דף צד,ב): פרשה שנייה נאמרה בשומר שכר – 'יביאהו עַד הטרפה ישלם': כל ההיזק עַד דמי הטרפה, אבל דמי הטריפה עצמה לא ישלם, דניזק מטפל וטורח בנבילה למוכרה.
^ והאי והמת יהיה לו למזיק קאמר
^ קרא מיניה, דלא אצטריך להכי, דפשיטא לן: כיון דשלם שור תחת השור - נבילה שלו היא
^ שיטלנו בדמים, ועליו ישלים המזיק
^ ויקרא כד כא
^ משתעי בשור נגח, דשכיח, ובידים הוא ממש, (שהשור) שהוא (ממונו של מזיק) נתכוין להזיק
^ שומר שכר שפשע ונטרפה על ידי זאב - כנזקי גופו חשיב ליה, שהרי היה עליו לשומרה
^ אי הוו ליה טריפות למזיק כשיעור כל דמי נזקו
^ הוה יהיב ליה בעל כרחיה דניזק
^ הא דכתב קרא דניזק מטפל בנבילה
^ דהכי אמר רחמנא: דמשעת מיתה קאי ברשותיה דניזק, ואם הסריח ופחתה דמים משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין - פסידא דניזק הוא; ומשלם ליה מזיק מה שהנזק הוי יתר על הדמים שהיתה נבילה שוה בשעת מיתה

[1] אש לא חייב בה שריפת אדם, שהיה לו לברוח; ואם כפות הוא - המבעיר חייב מיתה, וקם ליה בדרבה מיניה, כדמפרש לקמן בפרק 'הכונס צאן לדיר' (דף סא,ב)

[2] לקמן מפרש לה כל 'שור' דקתני הכא - בקרן קמיירי, ולא בשן ורגל

[3] אם שיברן בנגיחה או בבעיטה, שהיא תולדה דקרן; כלים אין ראויין לאש שאין דרך להסיק בכלים

[4] פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (לקמן דף נג,ב)

[5] ודקשיא לך 'ליתני חומר בשור שחייב בו את הכלים כו' -

[6] דהוה ליה למתני 'חומר בשור ובור מבאש: שאם בעט שור בשק מלא כלים ושברן – חייב, או אם נפל חמור בבור ועליו שק מלא תבואה – חייב, ואף על גב דטמון בשק, מה שאין כן באש, דנפקא לן (לקמן דף ס.) מ'או הקמה' דאינו חייב אלא בגלוי

[7] שור פסולי המוקדשין שנפדה ונפל בבור - פטור בעל הבור, דכתיב (שמות כא לד) 'בעל הבור ישלם [כסף ישיב לבעליו] והמת יהיה לו' - יצא זה שאין המת שלו, דאף על גב דנפדה - אם מת אסור להאכילו לכלבים, כדאמרינן בבכורות (דף טו,א): תזבח' - ולא גיזה, 'בשר' - ולא חלב, 'ואכלת' - ולא לכלבים (דברים יב טו: בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר) ובפסולי המוקדשין הכתוב מדבר; ואם נגחו שור – חייב, דהא כתיב 'שור רעהו' (שמות כא לה), וכיון דנפדה – 'שור רעהו' קרינא ביה, ואף על גב דבשור נמי כתיב 'והמת יהיה לו' - מוקמינן ליה לקמן לבעלים מטפלים בנבילה

[8] טמון וכלים

[9] ואין כאן שיור דהא כלים בבור וטמון באש רבי יהודה מחייב

[10] שאם דש השור בנירו ונתכוון לכך, שהרי השוורין מלומדין בדישה - תולדה דקרן היא, שכוונתה להזיק, וחייב לשלם דמי נירו שקילקל, מה שאין כן בבור, דלא שייך ביה היזק קרקע

[11] דהא קתני לעיל בשור

[12] וכל נזקין בכלל

[13] בין מת בו השור, בין הוזק; וטעמא מפרש לקמן, מקראי, בפרק 'שור שנגח את הפרה'

[14] אם מת השור - לא ישלם הראשון כלום, דתשעה טפחים אין בהם כדי להמית

[15] דאם הוזק השור ולא מת - ישלמו בין שניהם

[16] מתניתין דקתני 'כהכשר כל נזקו' -

[17] דאין חייב אלא אחרון במיתה; שמת השור קמיירי

[18] דאפילו רבי קאמר 'אחר אחרון למיתה'

[19] למימר 'כהכשר כל נזקו'

[20] והא איכא למימר 'תו', כגון אי אתרמי דמסר שורו כו'

[21] שהלך לו ולא שמרו

[22] ומסברא קמקשי ליה רבי זירא, ואינה משנה [ולא תוספתא ולא מדרש הלכה שבידינו]

[23] כגון שהיו עסקיו רעים [האם מדובר בשומר, ואולי הכוונה: שלא עסק בשמירה אלא בדבר אחר, או שהיה מוטרד בעסקיו הרעים ולא שמר כראוי? או שהיו עסקיו של השור רעים וצריך שמירה מיוחדת והשומר לא שמר שמירה מיוחדת?]

[24] '^ אין זו הכשרתי במקצת נזקו' אלא 'כל נזקו', ולא דמי להשלים בור לעשרה: דאף על גב דקיימא לן 'בור תשעה דלא עבדי מיתה' - נזקין מיהא עבדי, וסייע הראשון בהגרמת מיתתו, ואיצטריכא למיתני דאחרון חייב

[25] ואינו חייב כלום

[26] שריבה חבילות זמורות בהדלקה של חבירו, וקירבה על ידי החבילות לגדיש אחרים; שהיה בדין שיהא הוא חייב ולא הראשון [אלא יש לניזק זכות תביעה לא רק המהמרבה בחבילה אלא גם מהמבעיר את הבערה, ש'הכשיר במקצת נזקו’]

[27] ולמה הוה לן למיתנייה? הרי הראשון לא סייע כלום, דכל מה דשביק ליה מעמיא ואזיל; אבל חופר בור תשעה - רוב מיתתו הוא עושה, אלא האחרון מקרבה

[28] שהיה בעל בשר

[29] דלא דמי לבור שהראשון גרם נזקין, והרג חציו או רובו; אלא משום הכי הוא דמפטר: דאמר ליה "אי לאו אתה הוה מתזיק ולא הוה מיית", אבל אֵלו לא שברו כלום כל זמן שלא בא זה

[30] דספסל

[31] הואיל ומותבת הכי

[32] אבל מוסר שורו ומרבה בחבילות - לא מתנייתא נינהו, אלא מסברא הוו מקשי להו.

[33] ולהכי אצטריך למיתנייה לאשמועינן: דאפילו הכי חייב; ומיהו בהדי ההיא דחופר בור - לא מצי למיתנייה דתהוי הך כהכשר במקצת נזקו דמתניתין, דהאי לא 'מקצת נזק' הוא אלא כל נזק, שהראשונים לא התחילו לשברן, כי היכי דחופר בור תשעה הזיקתו הבל: חום של תשעה, והבל חום של עשרה הרגו

[34] לחוד

[35] ואתם כשישבתי היה לכם לעמוד, ומדלא עמדתם - אתם כמוני שברתם

[36] וגבי משלים בור לעשרה ליכא לאקשויי הכי, דמאי הוה ליה לקמא למיעבד?

[37] לעולם דבלאו איהו לא הוה מיתבר כלל

[38] דלא ישב עליו אלא עמד על רגליו ונסמך עליהם,

[39] נסמך עליהם, ולא יכלו לעמוד; לישנא אחרינא 'דזגא מזגא' גרסינן, כדאמרינן בעלמא 'חזי למיזגא עליה (שבת דף מח.)'

[40] ואתא לאשמועינן

[41] שאין ידוע על ידי מי נהרג

[42] ופלוגתייהו דרבי יהודה בן בתירא ורבנן מפרש בסנהדרין בפרק 'אלו הן הנשרפין' (דף עח,א): רבי יהודה סבר ’[ואיש] כי יכה כל נפש אדם [מות יומת] (ויקרא כד יז) כתיב, דמשמע: כל דהו נפש; ורבנן סברי: כולה נפש משמע, והיינו הכשרתי במקצת נזקו דומיא דחופר בור שהראשון הזיק והאחרון הרג

[43] דהלכה כרבים

[44] דליהוי משמע שישלם שור גמור חי והוא יטול את הנבילה

[45] דמשמע השלמה: שיטול ניזק את הנבילה, וזה משלים לו מה שפחתתו מיתה

[46] לשון השלמה משלים לו לניזק

[47] כלומר: נוטלין את הנבילה

[48] משמע שישלם המותר

[49] דריש השתא הכי: 'אם טרוף יטרף' השור בפשיעתו של שומר שכר - דהאי קרא בשומר שכר כתיב, כדאמרינן ב'השואל' (בבא מציעא דף צד,ב): פרשה שנייה נאמרה בשומר שכר – 'יביאהו עַד הטרפה ישלם': כל ההיזק עַד דמי הטרפה, אבל דמי הטריפה עצמה לא ישלם, דניזק מטפל וטורח בנבילה למוכרה.

[50] והאי והמת יהיה לו למזיק קאמר

[51] קרא מיניה, דלא אצטריך להכי, דפשיטא לן: כיון דשלם שור תחת השור - נבילה שלו היא

[52] שיטלנו בדמים, ועליו ישלים המזיק

[53] ויקרא כד כא

[54] משתעי בשור נגח, דשכיח, ובידים הוא ממש, (שהשור) שהוא (ממונו של מזיק) נתכוין להזיק

[55] שומר שכר שפשע ונטרפה על ידי זאב - כנזקי גופו חשיב ליה, שהרי היה עליו לשומרה

[56] אי הוו ליה טריפות למזיק כשיעור כל דמי נזקו

[57] הוה יהיב ליה בעל כרחיה דניזק

[58] הא דכתב קרא דניזק מטפל בנבילה

[59] דהכי אמר רחמנא: דמשעת מיתה קאי ברשותיה דניזק, ואם הסריח ופחתה דמים משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין - פסידא דניזק הוא; ומשלם ליה מזיק מה שהנזק הוי יתר על הדמים שהיתה נבילה שוה בשעת מיתה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]