ביאור:בבלי בבא קמא דף סד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


כשהוא אומר 'שה' - הרי שה אמור; הא מה אני מקיים גניבה [1] - לרבות כל דבר [2].

יאמר 'שור' 'שה' וגניבה, והכל בכלל!?

אילו כך [3] - הייתי אומר 'מה הפרט מפורש: דבר הקדוש בבכורה - אף כל דבר הקדוש בבכורה [4]; [5] מה יש לך להביא [6] – חמור? כשהוא אומר 'חמור' - הרי חמור אמור, הא מה אני מקיים 'גניבה' - לרבות כל דבר [7]!

יאמר 'שור' ו'חמור' 'שה' וגניבה, והכל בכלל [8]!?

אילו כך - הייתי אומר: מה הפרט מפורש: בעלי חיים - אף כל בעלי חיים; מה יש לך להביא - שאר בעלי חיים? כשהוא אומר 'חיים' - הרי חיים אמור; הא מה אני מקיים 'גניבה' - לרבות כל דבר'.

אמר מר: יאמר שור וגניבה; מי כתיב 'שור [9] ו[10]'גניבה' [11]? גניבה ו'שור' הוא דכתיב [12]!? וכי תימא 'אילו נאמר' קאמר: - אילו נאמר 'שור' וגניבה [13]? ומי מצית אמרת 'מה הפרט מפורש' [14]? הוה 'שור' – פרט, ו'גניבה' – כלל; פרט וכלל - נעשה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו להו כל מילי!

אלא - כדכתיב קאמרי: 'גניבה' ו'שור' [15]? - מי מצית אמרת 'הכל בכלל' או 'מה הפרט מפורש'? [16] הוה ליה [17] 'גניבה' – כלל, ו'שור' – פרט: כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור – אִין, מידי אחרינא - לא [18]!

אמר רבא: תנא – א'חיים' קא סמיך ליה [19], וכלל ופרט וכלל קאמר ליה.

[20] והא לא דמי כללא בתרא [21] לכללא קמא [22]?

הא - תנא דבי רבי ישמעאל הוא [23], דכהאי גוונא דריש כללי ופרטי, והכי קא קשיא ליה [24]: 'אם המצא תמצא' [25] למה לי?

[26] יאמר 'שור' וגניבה ו'חיים' והכל בכלל [27];

אילו כן הייתי אומר 'מה הפרט מפורש דבר הקרב לגבי מזבח אף כל הקרב לגבי מזבח'; מה יש להביא – שה? כשהוא אומר 'שה' הרי שה אמור, הא מה אני מקיים גניבה [28] - לרבות כל דבר.

יאמר 'גניבה' ו'שור' ו'שה' ו'חיים', והכל בכלל; [29]

[30] אילו כן הייתי אומר [31] מה הפרט מפורש: דבר הקדוש בבכורה - אף כל דבר הקדוש בבכורה [32]; מה יש לך להביא – חמור? [כשהוא אומר חמור] הרי חמור אמור!? הא מה אני מקיים 'גניבה' - לרבות כל דבר.

אמר 'גניבה' ו'שור' ו'שה' ו'חמור' ו'חיים', והכל בכלל!? אילו כן הייתי אומר: מה הפרט מפורש בעלי חיים - אף כל בעל חיים;

[33] מה יש לך להביא? שאר בעלי חיים? כשהוא אומר 'חיים' - הרי [בעלי] חיים אמור [34]!? [35] הא מה אני מקיים [36] 'גניבה'? לרבות כל דבר;

[37] 'אם המצא תמצא' למה לי? [38]


עמוד ב


אי הכי שפיר קשיא ליה [39]?

- משום דאית ליה פירכא [40]: לרבות כל דבר מהיכא קמייתי ליה [41]? מכלל בתרא [42]? כללא גופיה 'חיים' כתיב ביה - כלל ופרט וכלל מאי קא מהני ליה? אי לאתויי 'כל דבר' - הא 'חיים' כתיב: בעלי חיים - אִין מידי אחרינא – לא [43]! - [44] משום הכא איצטריך 'אם המצא' [45].

אמרי: והא שני כללות דסמיכי אהדדי נינהו [46]?

אמר רבינא: כדאמרי במערבא: 'כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה - הטל פרט [47] ביניהם, ודונם בכלל ופרט': שדי שור בין 'המצא' ל'תמצא'!

לאתויי מאי? אי לאתויי בעלי חיים – מ'חיים' נפקא!? אלא לאתויי דבר שאין בעלי חיים, ודרוש הכי: מה הפרט מפורש: דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון; ותו: 'שדי חמור בין 'המצא' ל'תמצא’’ לאתויי מאי? אי לאתויי דבר שאין בעלי חיים – מ'שור' נפקא!; אלא לאתויי דבר מסויים [48].

אי הכי – 'שה' למה לי?

אלא ריבה ומיעט וריבה הוא, כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: ’[ויקרא יא,ט: את זה תאכלו מכל אשר במים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו] 'במים' 'במים' שתי פעמים [49] - אין זה 'כלל ופרט [וכלל][50], אלא 'ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל': מאי רבי? רבי כל מילי [51].

[ולא גרס 'כל מקום שנאמר 'במים' 'במים' 'תאכלו [מ]כל אשר במים' 'כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים' הואיל וכללים סמוכים הם, והפרט אינו ביניהן אלא אחריהם.]

אי הכי - כל הני פרטי למה לי?

חד למעוטי קרקע, וחד למעוטי עבדים, וחד למעוטי שטרות [52]; 'גניבה' ו'חיים' לכדרב, דאמר [53]: [54] אחייה לקרן כעין שגנב [55].

ולמאן דאמר: 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', וגנב עצמו נפקא ליה מ'אם ימצא הגנב' (שמות כב ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים) - האי 'אם המצא תמצא' (שמות כב ג) אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם] מאי דריש ביה?

מבעי ליה לכדרבא בר אהילאי ,דאמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב, דאמר [56] 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור'? דכתיב 'אם המצא תמצא': אם המצא בעדים [57] - תמצא בדיינים [58], פרט למרשיע את עצמו [59].

ולמאן דאמר: 'תרוייהו בטוען טענת גנב', דהאי 'אם המצא תמצא' מפיק ליה לגנב עצמו - מרשיע עצמו מנלן?

מ'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו) - ולא המרשיע את עצמו.

ולמאן דאמר: 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', דאייתי ליה מ'המצא תמצא' למרשיע את עצמו - האי 'אשר ירשיעון' מאי דריש ביה?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה ל'מודה בקנס' – דפטור [60].

ומאן דאמר 'תרוייהו בטוען טענת גנב' - קסבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים – חייב.

ולמאן דאמר: 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', דנפקא ליה גנב מהתם [’אם ימצא הגנב’]: בשלמא 'אם המצא תמצא' - לכדרבא בר אהילאי, אבל כל הני פרטי [משור עד חמור עד שה חיים – שמות כב,ג] למה לי [61]?

כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא לדבר שנתחדש בה [62].

ואימא גנב עצמו בשבועה [63]?

לא סלקא דעתא! דתניא: 'רבי יעקב אומר: (שמות כב ג: אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים) שנים ישלם - שלא בשבועה; אתה אומר שלא בשבועה או אינו אלא בשבועה?

אמרת? לא כך היה'.

מאי לא כך היה?

אמר אביי: לא לכתוב רחמנא 'שנים ישלם' בגנב, וליתי בקל וחומר מטוען טענת גנב: ומה טוען טענת גנב - דבהיתירא אתא לידיה - אמר קרא לישלם תרי, גנב עצמו - דבאיסורא אתא לידיה - לא כל שכן!? אלא 'שנים ישלם' דכתב רחמנא בגנב עצמו - למה לי? - דאפילו שלא בשבועה.

והאי 'אם המצא' - להכי הוא דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא: ’[שמות כב,ג: אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם] 'ידו';


הערות[עריכה]

  1. ^ שאני דורש בכעין הפרט
  2. ^ כל הני
  3. ^ לשון תשובת שאילה הן
  4. ^ ולא מתרבי מדרשא אלא חמור
  5. ^ הלכך
  6. ^ שלא נכתב?
  7. ^ להכי כתב חמור: דעל כרחך כלל ופרט וכלל - לשאר דברים אתי
  8. ^ והכל בכלל 'חיים' דמשמע לרבות כל בעלי חיים; [’חיים’] למה לי
  9. ^ ברישא
  10. ^ והדר
  11. ^ דהוה ליה פרט וכלל, דנימא הכל בכלל, דנעשה כלל מוסיף על הפרט
  12. ^ דהוה ליה כלל ופרט, ושור – אִין, מידי אחרינא לא
  13. ^ אילו נאמר שור ברישא והדר גניבה - לא היה צריך לכתוב יותר, ולמה לא נכתב כן
  14. ^ בתמיה: הא - ודאי הוה ליה פרט וכלל, ושפיר קשיא ליה, ומאי 'אילו כן' קמהדר ליה
  15. ^ בתמיה
  16. ^ הא
  17. ^ כלל ופרט:
  18. ^ ומאי 'הכל בכלל' דקא קשיה ליה – ומאי 'מה הפרט מפורש' דמהדר ליה? הא כלל ופרט לא מרבי מידי
  19. ^ גניבה, דהוה ליה כללא קמא - סמיך ליה א'חיים' דהוי כללא בתרא, ודריש בכלל ופרט וכלל; וסיפא, דקתני 'ויאמר גניבה שור ושה וחמור, והכל בכלל - הואיל ואחיים סמיך ליה, מאי קשיא ליה? הא טפי לא כתיב' אם המצא תמצא' קשיא ליה, כדאמר במסקנא [להלן]
  20. ^ ומיהו אפסקיה גמרא למילתיה דרבא בפרכי אחריתי, ולא שבק לאסוקיה למילתיה:
  21. ^ דלא כייל אלא בעלי חיים
  22. ^ דמשמע כל דבר
  23. ^ בשילהי 'אלו טריפות'
  24. ^ לתנא דבי חזקיה בסיפא דמילתא
  25. ^ דמשמע ריבויי
  26. ^ והשתא קא מפרש לה רבא לכולא מתניתא
  27. ^ דמתרבי כל כעין הפרט דבר המטלטל וגופו ממון
  28. ^ דדרשינן בכלל ופרט
  29. ^ 'אם המצא תמצא' למה לי?
  30. ^ ומשני:
  31. ^ אף כל בעלי חיים
  32. ^ אילו כן הייתי אומר להכי איצטריך 'אם המצא תמצא' למימר: דלאו מגניבה וחיים דרשינהו לכלל, אלא מ'אם המצא תמצא', ושדינהו לכל הני פרטי בינייהו, כדמפרש לקמן
  33. ^ הדר פריך תנא דבי חזקיה
  34. ^ כלומר: מקרא בהדיא נפקי, ולאו מכלל ופרט
  35. ^ הלכך
  36. ^ כלל ופרט
  37. ^ ואכתי
  38. ^ והכי מסקנא דתנא דבי חזקיה.
  39. ^ ומאי תשובה יש בדבר
  40. ^ כלומר: איצטריך 'אם המצא תמצא'
  41. ^ דאי מ'גניבה' ו'חיים' דרשת ל'כלל' - איכא למיפרך: שאר דברים מהיכא מייתית להו
  42. ^ 'אף כל'
  43. ^ דכל היכא דדרשינן 'כלל ופרט וכלל' - אף כל מכללא בתרא מידרש, דכללא קמא - למעוטי הוא דאתי, דבלאו איהו הוי 'פרט וכלל': דאיתרבו כל מילי! ומהני כללא קמא - למעוטי מאי דלא דמי ליה לפרטא; וכללא בתרא - לרבויי אתי; דאי לאו איהו - הוה ליה כלל ופרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט
  44. ^ הלכך לא דרשינן מיניה אלא בעלי חיים, ובטיל ליה כלל ופרט: דאף על גב דדריש תנא דבי רבי ישמעאל בעלמא כללא דלא דמי (ליה פרטא), הני מילי לרבויי מידי דהוי בכללא בתרא;
  45. ^ למידרש כללי מיניה כדמפרש ואזיל
  46. ^ 'המצא תמצא' והיכי מצי למדרש מינייהו 'כלל ופרט וכלל'
  47. ^ הכתוב בצידן
  48. ^ דבר המסויים - אִין, אבל דבר שאינו מסויים – לא; ומריבויא דרשינן לה, ולא ממשמעותא: דיש בהמות הרבה שאין בהן סימן; דאי ממשמעותא דקרא נפקא - תיפוק מ'כעין הפרט' ד'שור'
  49. ^ כתיב 'בימים ובנחלים', דמשמע דימים ונחלים - הוא דבעינן סנפיר וקשקשת, אבל שיחין ומערות – לא
  50. ^ דלא ליתרבי אלא כעין הפרט
  51. ^ אלא דמיעוט מהני למעוטי פורתא: חדא מילתא, ותו לא
  52. ^ ועד השתא לא מצי לתרוצי הכי, דכי הוה דיינינן להו בכלל ופרט - לא הוה מתרבי כעין הפרט אלא דבר המטלטל וגופו ממון, וממילא הוי ממעטי כל הני
  53. ^ לקמן היא בשמעתין
  54. ^ דאם גנב בהמה והוכחשה או הוזלה - משלם כשעת הגניבה דכתיב 'חיים'
  55. ^ החייהו לקרן של גניבה שיהא שלם
  56. ^ לקמיה היא בהאי פירקא:
  57. ^ אם תחלה תמצא בעדים
  58. ^ תמצא הכפל שהוא קנס בדיינין
  59. ^ אף על פי שבאו עדים אחרי כן - אין משלם כפל
  60. ^ אם לא באו עדים אחרי כן; ואייתר ליה 'אם המצא תמצא' לפטור אפילו באו עדים, דאי לא כתיב אלא חד קרא - הוה מוקמינן ליה בלא באו עדים
  61. ^ אי למעוטי קרקעות ועבדים ושטרות, כדאמרן - הא אימעיטו להו להנך מהנך פרטי דכתיבי ב'על כל דבר פשע' (שמות כב ה)
  62. ^ 'אם המצא' – בעדים, תמצא בדיינין - פרט למודה בקנס
  63. ^ לא ישלם כפל עד שישבע לשקר, הואיל ומקראי דלעיל נפקא לן גנב עצמו