ביאור:בבלי בבא קמא דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כשהוא אומר 'שה' - הרי שה אמור; הא מה אני מקיים גניבה ^[1] - לרבות כל דבר ^[2].

יאמר 'שור' 'שה' וגניבה, והכל בכלל!?

אילו כך ^[3] - הייתי אומר 'מה הפרט מפורש: דבר הקדוש בבכורה - אף כל דבר הקדוש בבכורה ^[4]; ^[5] מה יש לך להביא ^[6] – חמור? כשהוא אומר 'חמור' - הרי חמור אמור, הא מה אני מקיים 'גניבה' - לרבות כל דבר ^[7]!

יאמר 'שור' ו'חמור' 'שה' וגניבה, והכל בכלל ^[8]!?

אילו כך - הייתי אומר: מה הפרט מפורש: בעלי חיים - אף כל בעלי חיים; מה יש לך להביא - שאר בעלי חיים? כשהוא אומר 'חיים' - הרי חיים אמור; הא מה אני מקיים 'גניבה' - לרבות כל דבר'.

אמר מר: יאמר שור וגניבה; מי כתיב 'שור ^[9] ו^[10]'גניבה' ^[11]? גניבה ו'שור' הוא דכתיב ^[12]!? וכי תימא 'אילו נאמר' קאמר: - אילו נאמר 'שור' וגניבה ^[13]? ומי מצית אמרת 'מה הפרט מפורש' ^[14]? הוה 'שור' – פרט, ו'גניבה' – כלל; פרט וכלל - נעשה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו להו כל מילי!

אלא - כדכתיב קאמרי: 'גניבה' ו'שור' ^[15]? - מי מצית אמרת 'הכל בכלל' או 'מה הפרט מפורש'? ^[16] הוה ליה ^[17] 'גניבה' – כלל, ו'שור' – פרט: כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור – אִין, מידי אחרינא - לא ^[18]!

אמר רבא: תנא – א'חיים' קא סמיך ליה ^[19], וכלל ופרט וכלל קאמר ליה.

^[20] והא לא דמי כללא בתרא ^[21] לכללא קמא ^[22]?

הא - תנא דבי רבי ישמעאל הוא ^[23], דכהאי גוונא דריש כללי ופרטי, והכי קא קשיא ליה ^[24]: 'אם המצא תמצא' ^[25] למה לי?

^[26] יאמר 'שור' וגניבה ו'חיים' והכל בכלל ^[27];

אילו כן הייתי אומר 'מה הפרט מפורש דבר הקרב לגבי מזבח אף כל הקרב לגבי מזבח'; מה יש להביא – שה? כשהוא אומר 'שה' הרי שה אמור, הא מה אני מקיים גניבה ^[28] - לרבות כל דבר.

יאמר 'גניבה' ו'שור' ו'שה' ו'חיים', והכל בכלל; ^[29]

^[30] אילו כן הייתי אומר ^[31] מה הפרט מפורש: דבר הקדוש בבכורה - אף כל דבר הקדוש בבכורה ^[32]; מה יש לך להביא – חמור? [כשהוא אומר חמור] הרי חמור אמור!? הא מה אני מקיים 'גניבה' - לרבות כל דבר.

אמר 'גניבה' ו'שור' ו'שה' ו'חמור' ו'חיים', והכל בכלל!? אילו כן הייתי אומר: מה הפרט מפורש בעלי חיים - אף כל בעל חיים;

^[33] מה יש לך להביא? שאר בעלי חיים? כשהוא אומר 'חיים' - הרי [בעלי] חיים אמור ^[34]!? ^[35] הא מה אני מקיים ^[36] 'גניבה'? לרבות כל דבר;

^[37] 'אם המצא תמצא' למה לי? ^[38]

עמוד ב

אי הכי שפיר קשיא ליה ^[39]?

- משום דאית ליה פירכא ^[40]: לרבות כל דבר מהיכא קמייתי ליה ^[41]? מכלל בתרא ^[42]? כללא גופיה 'חיים' כתיב ביה - כלל ופרט וכלל מאי קא מהני ליה? אי לאתויי 'כל דבר' - הא 'חיים' כתיב: בעלי חיים - אִין מידי אחרינא – לא ^[43]! - ^[44] משום הכא איצטריך 'אם המצא' ^[45].

אמרי: והא שני כללות דסמיכי אהדדי נינהו ^[46]?

אמר רבינא: כדאמרי במערבא: 'כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה - הטל פרט ^[47] ביניהם, ודונם בכלל ופרט': שדי שור בין 'המצא' ל'תמצא'!

לאתויי מאי? אי לאתויי בעלי חיים – מ'חיים' נפקא!? אלא לאתויי דבר שאין בעלי חיים, ודרוש הכי: מה הפרט מפורש: דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון; ותו: 'שדי חמור בין 'המצא' ל'תמצא’’ לאתויי מאי? אי לאתויי דבר שאין בעלי חיים – מ'שור' נפקא!; אלא לאתויי דבר מסויים ^[48].

אי הכי – 'שה' למה לי?

אלא ריבה ומיעט וריבה הוא, כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: ’[ויקרא יא,ט: את זה תאכלו מכל אשר במים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו] 'במים' 'במים' שתי פעמים ^[49] - אין זה 'כלל ופרט [וכלל]’ ^[50], אלא 'ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל': מאי רבי? רבי כל מילי ^[51].

[ולא גרס 'כל מקום שנאמר 'במים' 'במים' 'תאכלו [מ]כל אשר במים' 'כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים' הואיל וכללים סמוכים הם, והפרט אינו ביניהן אלא אחריהם.]

אי הכי - כל הני פרטי למה לי?

חד למעוטי קרקע, וחד למעוטי עבדים, וחד למעוטי שטרות ^[52]; 'גניבה' ו'חיים' לכדרב, דאמר ^[53]: ^[54] אחייה לקרן כעין שגנב ^[55].

ולמאן דאמר: 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', וגנב עצמו נפקא ליה מ'אם ימצא הגנב' (שמות כב ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים) - האי 'אם המצא תמצא' (שמות כב ג) אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם] מאי דריש ביה?

מבעי ליה לכדרבא בר אהילאי ,דאמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב, דאמר ^[56] 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור'? דכתיב 'אם המצא תמצא': אם המצא בעדים ^[57] - תמצא בדיינים ^[58], פרט למרשיע את עצמו ^[59].

ולמאן דאמר: 'תרוייהו בטוען טענת גנב', דהאי 'אם המצא תמצא' מפיק ליה לגנב עצמו - מרשיע עצמו מנלן?

מ'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו) - ולא המרשיע את עצמו.

ולמאן דאמר: 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', דאייתי ליה מ'המצא תמצא' למרשיע את עצמו - האי 'אשר ירשיעון' מאי דריש ביה?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה ל'מודה בקנס' – דפטור ^[60].

ומאן דאמר 'תרוייהו בטוען טענת גנב' - קסבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים – חייב.

ולמאן דאמר: 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', דנפקא ליה גנב מהתם [’אם ימצא הגנב’]: בשלמא 'אם המצא תמצא' - לכדרבא בר אהילאי, אבל כל הני פרטי [משור עד חמור עד שה חיים – שמות כב,ג] למה לי ^[61]?

כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא לדבר שנתחדש בה ^[62].

ואימא גנב עצמו בשבועה ^[63]?

לא סלקא דעתא! דתניא: 'רבי יעקב אומר: (שמות כב ג: אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים) שנים ישלם - שלא בשבועה; אתה אומר שלא בשבועה או אינו אלא בשבועה?

אמרת? לא כך היה'.

מאי לא כך היה?

אמר אביי: לא לכתוב רחמנא 'שנים ישלם' בגנב, וליתי בקל וחומר מטוען טענת גנב: ומה טוען טענת גנב - דבהיתירא אתא לידיה - אמר קרא לישלם תרי, גנב עצמו - דבאיסורא אתא לידיה - לא כל שכן!? אלא 'שנים ישלם' דכתב רחמנא בגנב עצמו - למה לי? - דאפילו שלא בשבועה.

והאי 'אם המצא' - להכי הוא דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא: ’[שמות כב,ג: אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם] 'ידו';

הערות

^ שאני דורש בכעין הפרט
^ כל הני
^ לשון תשובת שאילה הן
^ ולא מתרבי מדרשא אלא חמור
^ הלכך
^ שלא נכתב?
^ להכי כתב חמור: דעל כרחך כלל ופרט וכלל - לשאר דברים אתי
^ והכל בכלל 'חיים' דמשמע לרבות כל בעלי חיים; [’חיים’] למה לי
^ ברישא
^ והדר
^ דהוה ליה פרט וכלל, דנימא הכל בכלל, דנעשה כלל מוסיף על הפרט
^ דהוה ליה כלל ופרט, ושור – אִין, מידי אחרינא לא
^ אילו נאמר שור ברישא והדר גניבה - לא היה צריך לכתוב יותר, ולמה לא נכתב כן
^ בתמיה: הא - ודאי הוה ליה פרט וכלל, ושפיר קשיא ליה, ומאי 'אילו כן' קמהדר ליה
^ בתמיה
^ הא
^ כלל ופרט:
^ ומאי 'הכל בכלל' דקא קשיה ליה – ומאי 'מה הפרט מפורש' דמהדר ליה? הא כלל ופרט לא מרבי מידי
^ גניבה, דהוה ליה כללא קמא - סמיך ליה א'חיים' דהוי כללא בתרא, ודריש בכלל ופרט וכלל; וסיפא, דקתני 'ויאמר גניבה שור ושה וחמור, והכל בכלל - הואיל ואחיים סמיך ליה, מאי קשיא ליה? הא טפי לא כתיב' אם המצא תמצא' קשיא ליה, כדאמר במסקנא [להלן]
^ ומיהו אפסקיה גמרא למילתיה דרבא בפרכי אחריתי, ולא שבק לאסוקיה למילתיה:
^ דלא כייל אלא בעלי חיים
^ דמשמע כל דבר
^ בשילהי 'אלו טריפות'
^ לתנא דבי חזקיה בסיפא דמילתא
^ דמשמע ריבויי
^ והשתא קא מפרש לה רבא לכולא מתניתא
^ דמתרבי כל כעין הפרט דבר המטלטל וגופו ממון
^ דדרשינן בכלל ופרט
^ 'אם המצא תמצא' למה לי?
^ ומשני:
^ אף כל בעלי חיים
^ אילו כן הייתי אומר להכי איצטריך 'אם המצא תמצא' למימר: דלאו מגניבה וחיים דרשינהו לכלל, אלא מ'אם המצא תמצא', ושדינהו לכל הני פרטי בינייהו, כדמפרש לקמן
^ הדר פריך תנא דבי חזקיה
^ כלומר: מקרא בהדיא נפקי, ולאו מכלל ופרט
^ הלכך
^ כלל ופרט
^ ואכתי
^ והכי מסקנא דתנא דבי חזקיה.
^ ומאי תשובה יש בדבר
^ כלומר: איצטריך 'אם המצא תמצא'
^ דאי מ'גניבה' ו'חיים' דרשת ל'כלל' - איכא למיפרך: שאר דברים מהיכא מייתית להו
^ 'אף כל'
^ דכל היכא דדרשינן 'כלל ופרט וכלל' - אף כל מכללא בתרא מידרש, דכללא קמא - למעוטי הוא דאתי, דבלאו איהו הוי 'פרט וכלל': דאיתרבו כל מילי! ומהני כללא קמא - למעוטי מאי דלא דמי ליה לפרטא; וכללא בתרא - לרבויי אתי; דאי לאו איהו - הוה ליה כלל ופרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט
^ הלכך לא דרשינן מיניה אלא בעלי חיים, ובטיל ליה כלל ופרט: דאף על גב דדריש תנא דבי רבי ישמעאל בעלמא כללא דלא דמי (ליה פרטא), הני מילי לרבויי מידי דהוי בכללא בתרא;
^ למידרש כללי מיניה כדמפרש ואזיל
^ 'המצא תמצא' והיכי מצי למדרש מינייהו 'כלל ופרט וכלל'
^ הכתוב בצידן
^ דבר המסויים - אִין, אבל דבר שאינו מסויים – לא; ומריבויא דרשינן לה, ולא ממשמעותא: דיש בהמות הרבה שאין בהן סימן; דאי ממשמעותא דקרא נפקא - תיפוק מ'כעין הפרט' ד'שור'
^ כתיב 'בימים ובנחלים', דמשמע דימים ונחלים - הוא דבעינן סנפיר וקשקשת, אבל שיחין ומערות – לא
^ דלא ליתרבי אלא כעין הפרט
^ אלא דמיעוט מהני למעוטי פורתא: חדא מילתא, ותו לא
^ ועד השתא לא מצי לתרוצי הכי, דכי הוה דיינינן להו בכלל ופרט - לא הוה מתרבי כעין הפרט אלא דבר המטלטל וגופו ממון, וממילא הוי ממעטי כל הני
^ לקמן היא בשמעתין
^ דאם גנב בהמה והוכחשה או הוזלה - משלם כשעת הגניבה דכתיב 'חיים'
^ החייהו לקרן של גניבה שיהא שלם
^ לקמיה היא בהאי פירקא:
^ אם תחלה תמצא בעדים
^ תמצא הכפל שהוא קנס בדיינין
^ אף על פי שבאו עדים אחרי כן - אין משלם כפל
^ אם לא באו עדים אחרי כן; ואייתר ליה 'אם המצא תמצא' לפטור אפילו באו עדים, דאי לא כתיב אלא חד קרא - הוה מוקמינן ליה בלא באו עדים
^ אי למעוטי קרקעות ועבדים ושטרות, כדאמרן - הא אימעיטו להו להנך מהנך פרטי דכתיבי ב'על כל דבר פשע' (שמות כב ה)
^ 'אם המצא' – בעדים, תמצא בדיינין - פרט למודה בקנס
^ לא ישלם כפל עד שישבע לשקר, הואיל ומקראי דלעיל נפקא לן גנב עצמו

[1] שאני דורש בכעין הפרט

[2] כל הני

[3] לשון תשובת שאילה הן

[4] ולא מתרבי מדרשא אלא חמור

[5] הלכך

[6] שלא נכתב?

[7] להכי כתב חמור: דעל כרחך כלל ופרט וכלל - לשאר דברים אתי

[8] והכל בכלל 'חיים' דמשמע לרבות כל בעלי חיים; [’חיים’] למה לי

[9] ברישא

[10] והדר

[11] דהוה ליה פרט וכלל, דנימא הכל בכלל, דנעשה כלל מוסיף על הפרט

[12] דהוה ליה כלל ופרט, ושור – אִין, מידי אחרינא לא

[13] אילו נאמר שור ברישא והדר גניבה - לא היה צריך לכתוב יותר, ולמה לא נכתב כן

[14] בתמיה: הא - ודאי הוה ליה פרט וכלל, ושפיר קשיא ליה, ומאי 'אילו כן' קמהדר ליה

[15] בתמיה

[16] הא

[17] כלל ופרט:

[18] ומאי 'הכל בכלל' דקא קשיה ליה – ומאי 'מה הפרט מפורש' דמהדר ליה? הא כלל ופרט לא מרבי מידי

[19] גניבה, דהוה ליה כללא קמא - סמיך ליה א'חיים' דהוי כללא בתרא, ודריש בכלל ופרט וכלל; וסיפא, דקתני 'ויאמר גניבה שור ושה וחמור, והכל בכלל - הואיל ואחיים סמיך ליה, מאי קשיא ליה? הא טפי לא כתיב' אם המצא תמצא' קשיא ליה, כדאמר במסקנא [להלן]

[20] ומיהו אפסקיה גמרא למילתיה דרבא בפרכי אחריתי, ולא שבק לאסוקיה למילתיה:

[21] דלא כייל אלא בעלי חיים

[22] דמשמע כל דבר

[23] בשילהי 'אלו טריפות'

[24] לתנא דבי חזקיה בסיפא דמילתא

[25] דמשמע ריבויי

[26] והשתא קא מפרש לה רבא לכולא מתניתא

[27] דמתרבי כל כעין הפרט דבר המטלטל וגופו ממון

[28] דדרשינן בכלל ופרט

[29] 'אם המצא תמצא' למה לי?

[30] ומשני:

[31] אף כל בעלי חיים

[32] אילו כן הייתי אומר להכי איצטריך 'אם המצא תמצא' למימר: דלאו מגניבה וחיים דרשינהו לכלל, אלא מ'אם המצא תמצא', ושדינהו לכל הני פרטי בינייהו, כדמפרש לקמן

[33] הדר פריך תנא דבי חזקיה

[34] כלומר: מקרא בהדיא נפקי, ולאו מכלל ופרט

[35] הלכך

[36] כלל ופרט

[37] ואכתי

[38] והכי מסקנא דתנא דבי חזקיה.

[39] ומאי תשובה יש בדבר

[40] כלומר: איצטריך 'אם המצא תמצא'

[41] דאי מ'גניבה' ו'חיים' דרשת ל'כלל' - איכא למיפרך: שאר דברים מהיכא מייתית להו

[42] 'אף כל'

[43] דכל היכא דדרשינן 'כלל ופרט וכלל' - אף כל מכללא בתרא מידרש, דכללא קמא - למעוטי הוא דאתי, דבלאו איהו הוי 'פרט וכלל': דאיתרבו כל מילי! ומהני כללא קמא - למעוטי מאי דלא דמי ליה לפרטא; וכללא בתרא - לרבויי אתי; דאי לאו איהו - הוה ליה כלל ופרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט

[44] הלכך לא דרשינן מיניה אלא בעלי חיים, ובטיל ליה כלל ופרט: דאף על גב דדריש תנא דבי רבי ישמעאל בעלמא כללא דלא דמי (ליה פרטא), הני מילי לרבויי מידי דהוי בכללא בתרא;

[45] למידרש כללי מיניה כדמפרש ואזיל

[46] 'המצא תמצא' והיכי מצי למדרש מינייהו 'כלל ופרט וכלל'

[47] הכתוב בצידן

[48] דבר המסויים - אִין, אבל דבר שאינו מסויים – לא; ומריבויא דרשינן לה, ולא ממשמעותא: דיש בהמות הרבה שאין בהן סימן; דאי ממשמעותא דקרא נפקא - תיפוק מ'כעין הפרט' ד'שור'

[49] כתיב 'בימים ובנחלים', דמשמע דימים ונחלים - הוא דבעינן סנפיר וקשקשת, אבל שיחין ומערות – לא

[50] דלא ליתרבי אלא כעין הפרט

[51] אלא דמיעוט מהני למעוטי פורתא: חדא מילתא, ותו לא

[52] ועד השתא לא מצי לתרוצי הכי, דכי הוה דיינינן להו בכלל ופרט - לא הוה מתרבי כעין הפרט אלא דבר המטלטל וגופו ממון, וממילא הוי ממעטי כל הני

[53] לקמן היא בשמעתין

[54] דאם גנב בהמה והוכחשה או הוזלה - משלם כשעת הגניבה דכתיב 'חיים'

[55] החייהו לקרן של גניבה שיהא שלם

[56] לקמיה היא בהאי פירקא:

[57] אם תחלה תמצא בעדים

[58] תמצא הכפל שהוא קנס בדיינין

[59] אף על פי שבאו עדים אחרי כן - אין משלם כפל

[60] אם לא באו עדים אחרי כן; ואייתר ליה 'אם המצא תמצא' לפטור אפילו באו עדים, דאי לא כתיב אלא חד קרא - הוה מוקמינן ליה בלא באו עדים

[61] אי למעוטי קרקעות ועבדים ושטרות, כדאמרן - הא אימעיטו להו להנך מהנך פרטי דכתיבי ב'על כל דבר פשע' (שמות כב ה)

[62] 'אם המצא' – בעדים, תמצא בדיינין - פרט למודה בקנס

[63] לא ישלם כפל עד שישבע לשקר, הואיל ומקראי דלעיל נפקא לן גנב עצמו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]