ביאור:בבלי בבא קמא דף קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


תשפך הכל [1]; ובית הלל אומרים: תעשה זילוף.

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אני אכריע: בבית תעשה זילוף, ובשדה תשפך הכל [2].

איכא דאמרי: בישן תעשה זילוף, ובחדש תשפך הכל.

אמרו לו: אין הכרעה שלישית מכרעת [3].

[4]

אם אמר לו "אציל את שלך [ואתה נותן לי דמי שלי" - חייב ליתן לו]:

אמאי? ונימא ליה "משטה אני בך"? מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו [5], אמר לו "טול דינר והעבירני" - אין לו אלא שכרו, אלמא אמר ליה "משטה אני בך", הכא נמי לימא ליה "משטה אני בך"?

הא - לא דמי אלא לסיפא: ואם אמר לו "טול דינר זה בשכרך והעבירני" - נותן לו שכרו מֻשלם; מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רמי בר חמא: [הסיפא] בצייד השולה דגים מן הים ואמר ליה: "אפסדתני כוורי [את הדגים שהייתי דג בזמן שאני מעביר אותך] בזוזא" [6].

[זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו - אין לו אלא שכרו; אם אמר לו "אציל את שלך וכו’[ואתה נותן לי דמי שלי" - חייב ליתן לו] שטף נהר חמורו וחמור חבירו: שלו יפה מנה [ושל חבירו מאתים והניח זה את שלו והציל את של חבירו - אין לו אלא שכרו; ואם אמר לו "אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי" - חייב ליתן לו.]:

וצריכא [גם את המקרה של נשברה חבית וגם שטף הנהר את החמור]: דאי אשמעינן קמייתא [נשברה חבית] – [הוה אמינא] התם הוא, דכי פירש - יהיב ליה דמי כוליה, משום דבידים קא פסיד [7], אבל הכא, דממילא - נימא 'אין לו אלא שכרו'; ואי אשמעינן סיפא [שטף הנהר] - [הוה אמינא] הכא הוא, דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא, אבל התם - דבידים - אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה – צריכא.

בעא מיניה רב כהנא מרב: ירד להציל [8] ועלה שלו מאליו – מהו? [9]

אמר ליה: משמיא רחימו עליה [10].

כי הא: דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא, לוינהו ההוא ארי [11]; כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל; כי מטא זמניה דרב ספרא, שדר ליה חמרא ולא אכליה; קדים רב ספרא וזכה ביה [12].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: למה ליה למיזכי ביה? נהי דכי אפקריה - אדעתא דאריה אפקריה, אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה!? אמר ליה: רב ספרא לרווחא דמילתא הוא דעבד [13].

בעא מיניה רב מרבי: ירד להציל ולא הציל - מהו?

אמר לו: וזו שאילה? אין לו אלא שכרו.

איתיביה: 'השוכר את הפועל


עמוד ב


להביא כרוב ודורמסקנין [14] לחולה, והלך ומצאו שמת או שהבריא - נותן לו שכרו מֻשלם.'

אמר ליה: מי דמי? התם עביד שליח שליחותיה, הכא לא עביד שליח שליחותיה!

תנו רבנן [תוספתא בבא מציעא [15] פרק ז הלכה יג]: 'שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה [16] - מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות; ואם שכרו תייר ההולך לפניהם [17] - מחשבין אף לפי נפשות [18]; ולא ישנו ממנהג החמרין [19];

רשאין החמרין להתנות ש'כל מי שיאבד לו חמורו - יעמיד לו חמור אחר': [אם אבד חמורו] בכוסיא [20] - אין מעמידין, שלא בכוסיא - מעמידין לו;

ואם אמר [בעל חמור שאבד] "תנו לי [את הכסף לקנות את החמור החסר, ואקנה בסיום המסע] ואני אשמור" - אין שומעין לו [21]'.

פשיטא!?

לא, צריכא דאית ליה חמרא אחרינא: מהו דתימא 'הא קא מינטר ליה' [22] - קא משמע לן: שאני נטירותא דחד מנטירותא דבי תרי [23].

תנו רבנן [תוספתא בבא מציעא [24] פרק ז הלכה יד]: 'ספינה שהיתה מהלכת בים; עמד עליה נחשול לטובעה והקילו ממשאה - מחשבין לפי משאוי [25] ואין מחשבין לפי ממון;

ולא ישנו ממנהג הספנים;

ורשאין הספנים להתנות שכל מי שאבדה לו ספינה - יעמיד לו ספינה אחרת;

אבדה לו בכוסיא - אין מעמידין; שלא בכוסיא - מעמידין לו; ואי פירש למקום שאין הספינות הולכין - אין מעמידין.'

פשיטא!?

לא, צריכא דבניסן [26] מרחקי [27] חד אשלא [28] ובתשרי [29] - מרחקי תרי אשלי [30], וקא אזיל ביומי ניסן למקום תשרי [31]; מהו דתימא דוושיה נקיט ואזיל [ויתנו לו ספינה אחרת]? - קא משמע לן.

תנו רבנן [תוספתא בבא מציעא [32] פרק ח הלכה כה]: שיירא שהיתה מהלכת במדבר, ועמד גייס וטרפה, ועמד אחד מהן והציל - הציל לאמצע [33]; ואם אמר "אני אציל לעצמי" - הציל לעצמו. היכי דמי? אי דיכול [34] להציל - אפילו סיפא נמי לאמצע [35], ואי דלא יכול להציל - אפילו רישא נמי לעצמו!?

אמר רמי בר חמא: הכא - בשותפין עסקינן [36]; וכגון זה [37] שותף חולק שלא לדעת חבירו [38]: אמר [שהוא מציל לעצמו, ומחלק ומבטל את השותפות] - פליג [39]; לא אמר - לא פליג [40].

רבא אמר: הכא - בפועלין עסקינן וכרב, דאמר רב: 'פועל [41] יכול לחזור בו אפילו בחצי היום'; וכמה דלא הדר ביה - כברשותיה דבעל הבית דמי;

וכי הדר ביה [42] - טעמא אחרינא הוא [הדין שונה], דכתיב (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים [עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם] - ולא עבדים לעבדים.

רב אשי אמר: [43] כשיכול להציל על ידי הדחק: גלי דעתיה [44][45] לעצמו; לא גלי דעתיה – לאמצע [46].

משנה:

הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין [47]: אם מכת מדינה היא [48] - אומר לו "הרי שלך לפניך"; אם מחמת הגזלן [49] - חייב להעמיד לו שדה אחר.

גמרא:

אמר רב נחמן בר יצחק: מאן דתני 'מסיקין' לא משתבש, ומאן דתני 'מציקין' לא משתבש: מאן דתני 'מציקין' לא משתבש, דכתיב במצור ובמצוק (דברים כח נג; נה; נז); ומאן דתני 'מסיקין' לא משתבש, דכתיב (דברים כח מב: כל עצך ופרי אדמתך) יירש הצלצל [50], ומתרגמינן: 'יחסניניה סקאה'.

אם מחמת הגזלן חייב [להעמיד לו שדה אחר]:

היכי דמי?: אילימא דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא - הא מרישא שמעת מינה: 'אם מכת מדינה היא כו', אי לא – לא!?

לא, צריכא דאחוי אחוויי [51].

לישנא אחרינא: הכא במאי עסקינן? כגון דאנסוה עכו"ם ואמרי ליה "אחויי ארעתיה [את שדותיו שלו]", ואחוי ההוא בהדייהו [את השדה שהוא גזל].

ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא; אתא לקמיה דרב נחמן - חייביה רב נחמן לשלומי.

יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא, ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן. אמר ליה רב הונא בר חייא לרב נחמן: דינא - או קנסא?

אמר ליה: מתניתין היא, דתנן אם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה, ואוקימנא דאחוי אחוויי.

בתר דנפק [רב נחמן] - אמר ליה רב יוסף לרב הונא בר חייא: מאי נפקא לך מיניה:


הערות[עריכה]

  1. ^ כולה ביחד
  2. ^ דאדממטי ליה לגו ביתא אתי ביה לידי תקלה
  3. ^ טעם עצמך אתה אומר, ולא כדברי אחד מהן: ששניהם לא הזכירו בית ושדה
  4. ^ והיכי דמי 'הכרעה'? כגון אי הוה תני בית שמאי 'בין נטמאת בבית בין בשדה תשפך הכל', ובית הלל אומרים 'בין בבית ובין בשדה תעשה זילוף' רבי שמעאל אומר 'נטמא בשדה - תשפך הכל, בבית - תעשה זילוף', דטעמא דתרוייהו קמכרע, והוו להו לגבי בית תרי ולגבי שדה תרי, והלכתא כתרי: שאין עומדין דברי יחיד במקום שנים, ד'אחרי רבים להטות' כתיב (שמות כג ב), כי ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט,א); אבל הכא דאינהו לא גלו דעתייהו דליהוי שום מידי חילוק בין בית לשדה - טעמא דנפשיה קאמר.
  5. ^ ספינה רחבה שעוברים בה רוחב הנהר
  6. ^ והיינו בשכרו דקתני "טול דינר בשכר שאתה מפסיד כאן ותעבירני" נותן לו אותו שכר משלם, ומתניתין נמי: הרי הפסידו ניכר
  7. ^ שופך את יינו בידים בשבילו
  8. ^ על מנת שיתן לו דמי שלו
  9. ^ מי אמרינן מעיקרא, דאפקריה, כאבוד דמי, ומחייב לו היאך לשלומי, והדר זכה ביה מריה מהפקירא? או דלמא כיון דסליק – סליק?
  10. ^ ויהיב ליה דמי כאילו מת
  11. ^ נתחבר עמהם ארי והיה משמר בהמותיהם מחיות וליסטים
  12. ^ קודם שיחזיק בהן אַחֵר, שהרי הפקר היה
  13. ^ שלא יהא ערעור בדבר
  14. ^ פרושים - לשון מורי; לשון אחר: אדרופיי"ש, ועשב הוא, הנאכל בשלקות קדירה
  15. ^ ליברמן
  16. ^ לבוזזה ונתפשרו עמהן בממון
  17. ^ מראה להם הדרך
  18. ^ שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא
  19. ^ שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות - עושין
  20. ^ בפשיעה
  21. ^ שמא לא יקח החמור, והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים
  22. ^ ואפילו אם יאמר "האחד אני יכול לשמור יפה, אבל שנים איני יכול לשמור"
  23. ^ דאמרי ליה: לא כל שכן דהשתא מסרת נפשך טפי
  24. ^ ליברמן
  25. ^ אם השליך זה מאה ליטרין זהב - ישליך זה מאה ליטרין ברזל
  26. ^ שגדל הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים
  27. ^ מרַחֲקים
  28. ^ מלא חבל משפת הנהר לתוך המים
  29. ^ שהמים חסרים והספינה גוששת אצל שפת הנהר
  30. ^ רגילים להתרחק לתוך עומק המים תרי אשלי
  31. ^ באמצע המים, ומתוך שהנהר גדול וחזק נטבעה
  32. ^ ליברמן
  33. ^ כל אחד מכיר את שלו ונוטל
  34. ^ בעלים
  35. ^ לא אייאוש, ואפילו אמר 'לעצמו' - גזלן הוא
  36. ^ ובין יכולים להציל ובין אין יכולין להציל
  37. ^ במקום איבוד ממון
  38. ^ ואפילו לא ירצה חבירו
  39. ^ ומעכב חלקו את מה שהציל
  40. ^ ושפיר עבד דמסר נפשיה אעיסקא דתרוייהו; הואיל והוא שותף עמו - אורחיה למטרח אכולה עיסקא
  41. ^ שהיה שכיר לבעלי ספינה וכשאין יכולין להציל
  42. ^ וזכי מהפקירא
  43. ^ לעולם באיניש דעלמאוכגון
  44. ^ אמר "לעצמי", ושמעו בעלים ושתקו ולא מסרו עצמן
  45. ^ אסח דעתייהו וגלו דאייאוש ולא בעו ממסר נפשייהו
  46. ^ ומיהו היכא דיכולין להציל להדיא [שלא על ידי הדחק] אפילו שמעו ושתקו - לא קני, דמסתמא לא אייאוש
  47. ^ אנסין גזלוה מן הגזלן
  48. ^ דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך
  49. ^ מפרש בגמרא
  50. ^ ארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם
  51. ^ שלא גזלה הוא עצמו, אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות, והראה להם:" טלו קרקע זו של פלוני"