ביאור:בבלי בבא קמא דף קטז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תשפך הכל ^[1]; ובית הלל אומרים: תעשה זילוף.

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אני אכריע: בבית תעשה זילוף, ובשדה תשפך הכל ^[2].

איכא דאמרי: בישן תעשה זילוף, ובחדש תשפך הכל.

אמרו לו: אין הכרעה שלישית מכרעת ^[3].

^[4]

אם אמר לו "אציל את שלך [ואתה נותן לי דמי שלי" - חייב ליתן לו]:

אמאי? ונימא ליה "משטה אני בך"? מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו ^[5], אמר לו "טול דינר והעבירני" - אין לו אלא שכרו, אלמא אמר ליה "משטה אני בך", הכא נמי לימא ליה "משטה אני בך"?

הא - לא דמי אלא לסיפא: ואם אמר לו "טול דינר זה בשכרך והעבירני" - נותן לו שכרו מֻשלם; מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רמי בר חמא: [הסיפא] בצייד השולה דגים מן הים ואמר ליה: "אפסדתני כוורי [את הדגים שהייתי דג בזמן שאני מעביר אותך] בזוזא" ^[6].

[זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו - אין לו אלא שכרו; אם אמר לו "אציל את שלך וכו’[ואתה נותן לי דמי שלי" - חייב ליתן לו] שטף נהר חמורו וחמור חבירו: שלו יפה מנה [ושל חבירו מאתים והניח זה את שלו והציל את של חבירו - אין לו אלא שכרו; ואם אמר לו "אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי" - חייב ליתן לו.]:

וצריכא [גם את המקרה של נשברה חבית וגם שטף הנהר את החמור]: דאי אשמעינן קמייתא [נשברה חבית] – [הוה אמינא] התם הוא, דכי פירש - יהיב ליה דמי כוליה, משום דבידים קא פסיד ^[7], אבל הכא, דממילא - נימא 'אין לו אלא שכרו'; ואי אשמעינן סיפא [שטף הנהר] - [הוה אמינא] הכא הוא, דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא, אבל התם - דבידים - אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה – צריכא.

בעא מיניה רב כהנא מרב: ירד להציל ^[8] ועלה שלו מאליו – מהו? ^[9]

אמר ליה: משמיא רחימו עליה ^[10].

כי הא: דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא, לוינהו ההוא ארי ^[11]; כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל; כי מטא זמניה דרב ספרא, שדר ליה חמרא ולא אכליה; קדים רב ספרא וזכה ביה ^[12].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: למה ליה למיזכי ביה? נהי דכי אפקריה - אדעתא דאריה אפקריה, אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה!? אמר ליה: רב ספרא לרווחא דמילתא הוא דעבד ^[13].

בעא מיניה רב מרבי: ירד להציל ולא הציל - מהו?

אמר לו: וזו שאילה? אין לו אלא שכרו.

איתיביה: 'השוכר את הפועל

עמוד ב

להביא כרוב ודורמסקנין ^[14] לחולה, והלך ומצאו שמת או שהבריא - נותן לו שכרו מֻשלם.'

אמר ליה: מי דמי? התם עביד שליח שליחותיה, הכא לא עביד שליח שליחותיה!

תנו רבנן [תוספתא בבא מציעא ^[15] פרק ז הלכה יג]: 'שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה ^[16] - מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות; ואם שכרו תייר ההולך לפניהם ^[17] - מחשבין אף לפי נפשות ^[18]; ולא ישנו ממנהג החמרין ^[19];

רשאין החמרין להתנות ש'כל מי שיאבד לו חמורו - יעמיד לו חמור אחר': [אם אבד חמורו] בכוסיא ^[20] - אין מעמידין, שלא בכוסיא - מעמידין לו;

ואם אמר [בעל חמור שאבד] "תנו לי [את הכסף לקנות את החמור החסר, ואקנה בסיום המסע] ואני אשמור" - אין שומעין לו ^[21]'.

פשיטא!?

לא, צריכא דאית ליה חמרא אחרינא: מהו דתימא 'הא קא מינטר ליה' ^[22] - קא משמע לן: שאני נטירותא דחד מנטירותא דבי תרי ^[23].

תנו רבנן [תוספתא בבא מציעא ^[24] פרק ז הלכה יד]: 'ספינה שהיתה מהלכת בים; עמד עליה נחשול לטובעה והקילו ממשאה - מחשבין לפי משאוי ^[25] ואין מחשבין לפי ממון;

ולא ישנו ממנהג הספנים;

ורשאין הספנים להתנות שכל מי שאבדה לו ספינה - יעמיד לו ספינה אחרת;

אבדה לו בכוסיא - אין מעמידין; שלא בכוסיא - מעמידין לו; ואי פירש למקום שאין הספינות הולכין - אין מעמידין.'

פשיטא!?

לא, צריכא דבניסן ^[26] מרחקי ^[27] חד אשלא ^[28] ובתשרי ^[29] - מרחקי תרי אשלי ^[30], וקא אזיל ביומי ניסן למקום תשרי ^[31]; מהו דתימא דוושיה נקיט ואזיל [ויתנו לו ספינה אחרת]? - קא משמע לן.

תנו רבנן [תוספתא בבא מציעא ^[32] פרק ח הלכה כה]: שיירא שהיתה מהלכת במדבר, ועמד גייס וטרפה, ועמד אחד מהן והציל - הציל לאמצע ^[33]; ואם אמר "אני אציל לעצמי" - הציל לעצמו. היכי דמי? אי דיכול ^[34] להציל - אפילו סיפא נמי לאמצע ^[35], ואי דלא יכול להציל - אפילו רישא נמי לעצמו!?

אמר רמי בר חמא: הכא - בשותפין עסקינן ^[36]; וכגון זה ^[37] שותף חולק שלא לדעת חבירו ^[38]: אמר [שהוא מציל לעצמו, ומחלק ומבטל את השותפות] - פליג ^[39]; לא אמר - לא פליג ^[40].

רבא אמר: הכא - בפועלין עסקינן וכרב, דאמר רב: 'פועל ^[41] יכול לחזור בו אפילו בחצי היום'; וכמה דלא הדר ביה - כברשותיה דבעל הבית דמי;

וכי הדר ביה ^[42] - טעמא אחרינא הוא [הדין שונה], דכתיב (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים [עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם] - ולא עבדים לעבדים.

רב אשי אמר: ^[43] כשיכול להציל על ידי הדחק: גלי דעתיה ^[44] – ^[45] לעצמו; לא גלי דעתיה – לאמצע ^[46].

משנה:

הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין ^[47]: אם מכת מדינה היא ^[48] - אומר לו "הרי שלך לפניך"; אם מחמת הגזלן ^[49] - חייב להעמיד לו שדה אחר.

גמרא:

אמר רב נחמן בר יצחק: מאן דתני 'מסיקין' לא משתבש, ומאן דתני 'מציקין' לא משתבש: מאן דתני 'מציקין' לא משתבש, דכתיב במצור ובמצוק (דברים כח נג; נה; נז); ומאן דתני 'מסיקין' לא משתבש, דכתיב (דברים כח מב: כל עצך ופרי אדמתך) יירש הצלצל ^[50], ומתרגמינן: 'יחסניניה סקאה'.

אם מחמת הגזלן חייב [להעמיד לו שדה אחר]:

היכי דמי?: אילימא דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא - הא מרישא שמעת מינה: 'אם מכת מדינה היא כו', אי לא – לא!?

לא, צריכא דאחוי אחוויי ^[51].

לישנא אחרינא: הכא במאי עסקינן? כגון דאנסוה עכו"ם ואמרי ליה "אחויי ארעתיה [את שדותיו שלו]", ואחוי ההוא בהדייהו [את השדה שהוא גזל].

ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא; אתא לקמיה דרב נחמן - חייביה רב נחמן לשלומי.

יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא, ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן. אמר ליה רב הונא בר חייא לרב נחמן: דינא - או קנסא?

אמר ליה: מתניתין היא, דתנן אם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה, ואוקימנא דאחוי אחוויי.

בתר דנפק [רב נחמן] - אמר ליה רב יוסף לרב הונא בר חייא: מאי נפקא לך מיניה:

הערות

^ כולה ביחד
^ דאדממטי ליה לגו ביתא אתי ביה לידי תקלה
^ טעם עצמך אתה אומר, ולא כדברי אחד מהן: ששניהם לא הזכירו בית ושדה
^ והיכי דמי 'הכרעה'? כגון אי הוה תני בית שמאי 'בין נטמאת בבית בין בשדה תשפך הכל', ובית הלל אומרים 'בין בבית ובין בשדה תעשה זילוף' רבי שמעאל אומר 'נטמא בשדה - תשפך הכל, בבית - תעשה זילוף', דטעמא דתרוייהו קמכרע, והוו להו לגבי בית תרי ולגבי שדה תרי, והלכתא כתרי: שאין עומדין דברי יחיד במקום שנים, ד'אחרי רבים להטות' כתיב (שמות כג ב), כי ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט,א); אבל הכא דאינהו לא גלו דעתייהו דליהוי שום מידי חילוק בין בית לשדה - טעמא דנפשיה קאמר.
^ ספינה רחבה שעוברים בה רוחב הנהר
^ והיינו בשכרו דקתני "טול דינר בשכר שאתה מפסיד כאן ותעבירני" נותן לו אותו שכר משלם, ומתניתין נמי: הרי הפסידו ניכר
^ שופך את יינו בידים בשבילו
^ על מנת שיתן לו דמי שלו
^ מי אמרינן מעיקרא, דאפקריה, כאבוד דמי, ומחייב לו היאך לשלומי, והדר זכה ביה מריה מהפקירא? או דלמא כיון דסליק – סליק?
^ ויהיב ליה דמי כאילו מת
^ נתחבר עמהם ארי והיה משמר בהמותיהם מחיות וליסטים
^ קודם שיחזיק בהן אַחֵר, שהרי הפקר היה
^ שלא יהא ערעור בדבר
^ פרושים - לשון מורי; לשון אחר: אדרופיי"ש, ועשב הוא, הנאכל בשלקות קדירה
^ ליברמן
^ לבוזזה ונתפשרו עמהן בממון
^ מראה להם הדרך
^ שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא
^ שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות - עושין
^ בפשיעה
^ שמא לא יקח החמור, והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים
^ ואפילו אם יאמר "האחד אני יכול לשמור יפה, אבל שנים איני יכול לשמור"
^ דאמרי ליה: לא כל שכן דהשתא מסרת נפשך טפי
^ ליברמן
^ אם השליך זה מאה ליטרין זהב - ישליך זה מאה ליטרין ברזל
^ שגדל הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים
^ מרַחֲקים
^ מלא חבל משפת הנהר לתוך המים
^ שהמים חסרים והספינה גוששת אצל שפת הנהר
^ רגילים להתרחק לתוך עומק המים תרי אשלי
^ באמצע המים, ומתוך שהנהר גדול וחזק נטבעה
^ ליברמן
^ כל אחד מכיר את שלו ונוטל
^ בעלים
^ לא אייאוש, ואפילו אמר 'לעצמו' - גזלן הוא
^ ובין יכולים להציל ובין אין יכולין להציל
^ במקום איבוד ממון
^ ואפילו לא ירצה חבירו
^ ומעכב חלקו את מה שהציל
^ ושפיר עבד דמסר נפשיה אעיסקא דתרוייהו; הואיל והוא שותף עמו - אורחיה למטרח אכולה עיסקא
^ שהיה שכיר לבעלי ספינה וכשאין יכולין להציל
^ וזכי מהפקירא
^ לעולם באיניש דעלמאוכגון
^ אמר "לעצמי", ושמעו בעלים ושתקו ולא מסרו עצמן
^ אסח דעתייהו וגלו דאייאוש ולא בעו ממסר נפשייהו
^ ומיהו היכא דיכולין להציל להדיא [שלא על ידי הדחק] אפילו שמעו ושתקו - לא קני, דמסתמא לא אייאוש
^ אנסין גזלוה מן הגזלן
^ דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך
^ מפרש בגמרא
^ ארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם
^ שלא גזלה הוא עצמו, אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות, והראה להם:" טלו קרקע זו של פלוני"

[1] כולה ביחד

[2] דאדממטי ליה לגו ביתא אתי ביה לידי תקלה

[3] טעם עצמך אתה אומר, ולא כדברי אחד מהן: ששניהם לא הזכירו בית ושדה

[4] והיכי דמי 'הכרעה'? כגון אי הוה תני בית שמאי 'בין נטמאת בבית בין בשדה תשפך הכל', ובית הלל אומרים 'בין בבית ובין בשדה תעשה זילוף' רבי שמעאל אומר 'נטמא בשדה - תשפך הכל, בבית - תעשה זילוף', דטעמא דתרוייהו קמכרע, והוו להו לגבי בית תרי ולגבי שדה תרי, והלכתא כתרי: שאין עומדין דברי יחיד במקום שנים, ד'אחרי רבים להטות' כתיב (שמות כג ב), כי ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט,א); אבל הכא דאינהו לא גלו דעתייהו דליהוי שום מידי חילוק בין בית לשדה - טעמא דנפשיה קאמר.

[5] ספינה רחבה שעוברים בה רוחב הנהר

[6] והיינו בשכרו דקתני "טול דינר בשכר שאתה מפסיד כאן ותעבירני" נותן לו אותו שכר משלם, ומתניתין נמי: הרי הפסידו ניכר

[7] שופך את יינו בידים בשבילו

[8] על מנת שיתן לו דמי שלו

[9] מי אמרינן מעיקרא, דאפקריה, כאבוד דמי, ומחייב לו היאך לשלומי, והדר זכה ביה מריה מהפקירא? או דלמא כיון דסליק – סליק?

[10] ויהיב ליה דמי כאילו מת

[11] נתחבר עמהם ארי והיה משמר בהמותיהם מחיות וליסטים

[12] קודם שיחזיק בהן אַחֵר, שהרי הפקר היה

[13] שלא יהא ערעור בדבר

[14] פרושים - לשון מורי; לשון אחר: אדרופיי"ש, ועשב הוא, הנאכל בשלקות קדירה

[15] ליברמן

[16] לבוזזה ונתפשרו עמהן בממון

[17] מראה להם הדרך

[18] שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא

[19] שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות - עושין

[20] בפשיעה

[21] שמא לא יקח החמור, והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים

[22] ואפילו אם יאמר "האחד אני יכול לשמור יפה, אבל שנים איני יכול לשמור"

[23] דאמרי ליה: לא כל שכן דהשתא מסרת נפשך טפי

[24] ליברמן

[25] אם השליך זה מאה ליטרין זהב - ישליך זה מאה ליטרין ברזל

[26] שגדל הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים

[27] מרַחֲקים

[28] מלא חבל משפת הנהר לתוך המים

[29] שהמים חסרים והספינה גוששת אצל שפת הנהר

[30] רגילים להתרחק לתוך עומק המים תרי אשלי

[31] באמצע המים, ומתוך שהנהר גדול וחזק נטבעה

[32] ליברמן

[33] כל אחד מכיר את שלו ונוטל

[34] בעלים

[35] לא אייאוש, ואפילו אמר 'לעצמו' - גזלן הוא

[36] ובין יכולים להציל ובין אין יכולין להציל

[37] במקום איבוד ממון

[38] ואפילו לא ירצה חבירו

[39] ומעכב חלקו את מה שהציל

[40] ושפיר עבד דמסר נפשיה אעיסקא דתרוייהו; הואיל והוא שותף עמו - אורחיה למטרח אכולה עיסקא

[41] שהיה שכיר לבעלי ספינה וכשאין יכולין להציל

[42] וזכי מהפקירא

[43] לעולם באיניש דעלמאוכגון

[44] אמר "לעצמי", ושמעו בעלים ושתקו ולא מסרו עצמן

[45] אסח דעתייהו וגלו דאייאוש ולא בעו ממסר נפשייהו

[46] ומיהו היכא דיכולין להציל להדיא [שלא על ידי הדחק] אפילו שמעו ושתקו - לא קני, דמסתמא לא אייאוש

[47] אנסין גזלוה מן הגזלן

[48] דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך

[49] מפרש בגמרא

[50] ארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם

[51] שלא גזלה הוא עצמו, אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות, והראה להם:" טלו קרקע זו של פלוני"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]