ביאור:בבלי בבא קמא דף צט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והקדיחו יוּרה [1] - נותן לו דמי צמרו'; דמי צמרו – אִין, 'דמי צמרו ושבחו' – לא; לאו שהקדיחו לאחר נפילה [2], דאיכא שבחא [3], ושמע מינה 'אומן קונה בשבח כלי'?
אמר שמואל: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקדיחו בשעת נפילה, דליכא שבחא.
אבל הקדיחו לאחר נפילה – מאי? נותן לו דמי צמרו ושבחו! - לימא שמואל לית ליה דרב אסי [4]?
אמר לך שמואל: הכא במאי עסקינן [5]? - כגון דצמר וסמנין דבעל הבית [6], וצַבַּע - אגר ידיה הוא דשקיל [7].
אי הכי 'נותן לו דמי צמרו וסמנין' מיבעי ליה!?
אלא שמואל - דחויי קא מדחי ליה [8].
תא שמע: 'הנותן טליתו לאומן, גמרו, והודיעו - אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר עליו משום (ויקרא יט יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל) לא תלין [פעלת שכיר אתך עד בקר]; נתנה לו בחצי היום, כיון ששקעה עליו החמה - עובר עליו משום 'בל תלין’’ ואי סלקא דעתא 'אומן קונה בשבח כלי' אמאי עובר משום 'בל תלין' [9]?
אמר רב מרי בריה דרב כהנא: בגרדא דסרבלא [10], דליכא שבחא.
סוף סוף למאי יהבה נהליה? לרכוכי? כיון דרככיה - היינו שבחא!
לא, צריכא דאגריה לביטשי [11], ביטשא ביטשא במעתא [12], דהיינו שכירות [13];
ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא, דלא אגריה לביטשי [14] - [15] מסייע ליה לרב ששת; דבעו מיניה מרב ששת: קבלנות - עובר עליו משום בל תלין? או אינו עובר? ואמר להו רב ששת: עובר.
לימא דרב ששת פליגא אדרב אסי [16]?
אמר שמואל בר אחא: בשליחא דאיגרתא [17].
לימא כתנאי: "עשה לי שירים [18], נזמין וטבעות ואקדש לך [19]": כיון שעשאן – מקודשת, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה.; מאי ממון? אילימא אותו ממון - מכלל דרבי מאיר סבר 'אותו ממון – לא'!? אלא במאי מקדשא? אלא פשיטא: מאי ממון - ממון אחר!; וסברוה דכולי עלמא 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף [20]' [21], ודכולי עלמא 'המקדש במלוה אינה מקודשת' [22]; מאי - לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי, דרבי מאיר סבר 'אומן קונה בשבח כלי' [23], ורבנן סברי 'אין אומן קונה בשבח כלי' [24]?!
לא, דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי, אלא הכא – ב'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף' קא מיפלגי: רבי מאיר סבר: אין לשכירות אלא לבסוף [25], ורבנן סברי: יש לשכירות מתחילה ועד סוף;
ואי בעית אימא: דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, והכא - במקדש במלוה קמיפלגי: דרבי מאיר סבר: המקדש במלוה מקודשת, ורבנן סברי: המקדש במלוה אינה מקודשת.
רבא אמר: דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת, ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי; אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שהוסיף לה נופך משלו; רבי מאיר סבר: מלוה ופרוטה [26] - דעתה אפרוטה [27], ורבנן סברי: מלוה ופרוטה - דעתה אמלוה, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: '"[28] בשכר שעשיתי עמך" - אינה מקודשת [29]; "בשכר שאעשה עמך" – מקודשת [30]; רבי נתן אומר: "בשכר שאעשה עמך" - אינה מקודשת [31], וכל שכן "בשכר שעשיתי עמך" [32]; ורבי יהודה הנשיא אומר: באמת אמרו: בין "בשכר שעשיתי עמך" ובין "בשכר שאעשה עמך" - אינה מקודשת, ואם הוסיף לה נופך משלו – מקודשת [33] [34].' <מאי איכא> בין תנא קמא לרבי נתן? - איכא בינייהו שכירות; בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא - איכא בינייהו מלוה ופרוטה.
אמר שמואל: טַבּח אומן שקלקל [35] - חייב לשלם: מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר "לו שחוט לי מכאן" ושחט לו מכאן;
למה ליה למימר 'מזיק הוא, פושע הוא'?
אי אמר 'מזיק הוא' הוה אמינא: הני מילי היכא דקא עביד בשכר [36], אבל דהיכא דקא עביד בחנם – לא; קא משמע לן 'פושע הוא'.
איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל: הנותן בהמה לטבח וניבלה: אומן פטור [37], הדיוט חייב; ואם נותן שכר - בין הדיוט בין אומן חייב!?
אמר ליה [שמואל]: לעכר מוחך [38].
אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה [39]; אמר ליה: השתא שקלת מאי דשקל חברך; קאמינא לכו אנא רבי מאיר, וקאמריתו לי רבנן!? אמאי לא דייקת מילי: שאני אומר 'מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר לו "שחוט לי מכאן" ושחט לו מכאן'; מאן אית ליה האי סברא? רבי מאיר, דאמר 'מבעי ליה למירמי אנפשיה'.
הי רבי מאיר?
אילימא [הא] רבי מאיר, <קל"ן סימן> דתנן [בבא קמא פ"ד מ"ט]: 'קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק - בין תם בין מועד – חייב, דברי רבי מאיר'.
התם - בקראי פליגי [40].
אלא הא רבי מאיר, דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ד; צה,ב; ק,א; ק,ב]: 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו'
התם - בידים קלאו מיניה [41].
אלא הא רבי מאיר, דתניא: 'נשברה כדו ולא סילקה, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר אומר: חייב בנזקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים', וקיימא לן דבנתקל פושע הוא פליגי.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: טבח אומן שקלקל – חייב, ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ואמר ליה "זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך"?
לא קשיא: כאן בחנם, כאן בשכר, כי הא דאמר רבי זירא: הרוצה שיתחייב לו טבח - יקדים לו דינר.
מיתיבי: המוליך חטים לטחון [42] ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן [43]; קמח לנחתום, ועשאו פת ניפולין [44]; בהמה לטבח, וניבלה – חייב, מפני שהוא כנושא שכר [45]!
אימא 'מפני שהוא [לא 'כנושא שכר' אלא] נושא שכר [ממש]’.
ההוא מגרומתא [46] דאתאי לקמיה דרב; טרפיה, ופטריה לטבח מלשלומי דמי. פגעו ביה רב כהנא ורב אסי בההוא גברא [47], אמרו ליה: "עביד בך רב תרתי!"
מאי 'תרתי'? אילימא תרתי לגריעותא: 1</ref>דאיבעי ליה לאכשורי כרבי יוסי ברבי יהודה, וטרפה כרבנן, ואי נמי כרבנן 2</ref>דאיבעי ליה חיובא לטבחא, - ומי שרי למימר כי האי גונא? והתניא: 'לכשיצא [48] לא יאמר "אני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי", ועל זה נאמר (משלי יא יג): הולך רכיל מגלה סוד [ונאמן רוח מכסה דבר]’!? אלא תרתי למעליותא: דלא אוכלך ספק איסורא [49], ומנעך מספק גזילה [50].
איתמר: המראה דינר לשולחני [51] ונמצא רע: תני חדא אומן פטור, הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט – חייב!?
אמר רב פפא: כי תניא אומן 'פטור' - כגון דנכו ואיסור [52], דלא צריכי למיגמר כלל;
אלא במאי טעו? - טעו בסיכתא [53] חדתא [54], דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא.
ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא [55]; אמר לה: "מעליא הוא".
למחר אתאי לקמיה, ואמרה ליה: "אחזיתיה, ואמרו לי 'בישא הוא', ולא קא נפיק לי!"
אמר ליה לרב: זיל חלפיה ניהלה, וכתוב אפנקסי: דין עסק ביש [56].
ומאי שנא דנכו ואיסור, דפטירי?
משום דלא צריכי למיגמר.
רבי חייא נמי לאו למיגמר קא בעי!?
רבי חייא - לפנים משורת הדין הוא דעבד, כדתני רב יוסף (שמות יח כ: והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון):
'והודעת להם' - זה
הערות
[עריכה]- ^ נתקלקל הצבע מעצמו
- ^ לאחר שקלט הצבע
- ^ ונעשה שבח בצמר
- ^ הואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתניתין; ומהשתא לא עבדינן כרב אסי, דהא קיימא לן כשמואל בדיני
- ^ הא מתניתין דמשמע דאי הקדיח לאחר נפילה יהיב ליה נמי דמי שבחיה
- ^ דהא ליכא למימר 'אומן קונה בשבח כלי', דסמנין הוא דמשבחי ליה
- ^ שכיר בעלמא הוא; ודאי אומן שהסמנין שלו - קונה בשבח כלי, ואין משלם אלא דמי צמרו
- ^ כלומר: ממתניתין לא תסייעיה, ולא משום דנשמע מינה דשמואל פליג אדרב אסי
- ^ הא זבוני קא מזבן ליה ניהליה ולא 'שכירות' היא
- ^ פלוקי"ר [סריקת צמר ל]בגדים
- ^ פלארא"ש בלע"ז: ושכרו לדרכהּ [לדרוך עליה לשם כיבוס, כגון במים; וכן כתבו תוספות]
- ^ והתנה עמו סכום הדריכות: כל דריכה במעה
- ^ דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא
- ^ למנין בטשי, וקבלנות הוא, וקתני 'עובר'
- ^ לא גרסינן 'נימא'
- ^ דמדקאמר 'עובר' קסבר 'אין אומן קונה בשבח כלי', ולא זביני נינהו; וכיון דלא קני בשבחא, היכא דנתן לו עצים לעשות מהן תיבה ועשאה, ושיברה - משלם תיבה!
- ^ דקבלנות היא: שלא שכרו ליום אלא להוליך לו אגרת למקום פלוני; בההיא קאמר רב ששת דעובר, דליכא שבחא דליקני
- ^ צמידין [כמו: 'בהמה יוצאת בשיר’] משלי [חומרי הגלם – שלי ולא שלך]
- ^ בשכר פעולתך
- ^ כיון שעלה שכרו לפרוטה - נתחייבה לו מיד פרוטה, והויא ליה מלוה גבה
- ^ ואי לאו דאומן קונה בשבח כלי - משום שכירות לא לימא רבי מאיר דתתקדש, דהמקדש במלוה אינה מקודשת
- ^ דמלוה להוצאה ניתנה, ואינה בעין!
- ^ וכי יהיב לה ניהליה - מקדשה בשבחא, [מה] דאית ליה בגוויה, אף על פי שלא נתן לה ממון אחר
- ^ ואינה מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה
- ^ כי מהדר להו ניהלה, הלכך לאו מלוה הוא
- ^ כי יהיב לה פרוטה מדידיה
- ^ ומיקדשא; להכי נקט 'פרוטה', דקדושי אשה דיו להו בכך
- ^ התקדש לי
- ^ הואיל וכבר החזירו לה, והוא מלוה גבה
- ^ דאינה לשכירות אלא לבסוף, וכי מהדר להו ניהלה - מיקדשא ליה בשכרו
- ^ דקסבר רבי נתן 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף', וכל פרוטה ופרוטה הוה ליה מלוה
- ^ דמיום שהחזירו לה - נזקף שכרו עליה במלוה
- ^ דקסבר: מלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה
- ^ ואילו לרבי נתן, אף על גב דהוסיף לה - אינה מקודשת, דדעתה אמלוה
- ^ וכל שכן הדיוט, דלא היה לו לשוחטה, הואיל ואינו בקי
- ^ דמזיק חייב באונסין, דאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד; מדקרי ליה 'מזיק' - לחייבו באונס; שמע מינה באותו שכר קאמר, וקא משמע לן דפושע הוא, דלא חשיב ליה אונס אלא פשיעה, דהוה ליה למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה
- ^ דאנוס הוא
- ^ כמו 'מים עכורים'
- ^ הא מילתא [כמו שהקשה רב חמא בר גוריא]
- ^ וגזירת הכתוב הוא [בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה]
- ^ שנתכוון לשנות
- ^ אדם הממונה על כך [אולי גירסת רש"י: לטוחן], ועליו ללותתן במים, וכותשן במכתשת להסיר הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה
- ^ סובין גסין ממורסן
- ^ נשבר ונופל כשאוחזין אותו
- ^ אף זה חייב כנושא שכר, ואף על פי שאין נושא; אלמא פשיעה היא, ולא אונס; גבי שומר חנם נמי חייב
- ^ שחט מתוך אחת הטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת, ושייר מלא החוט על פני רובה; ורבי יוסי ברבי יהודה מכשר ליה במלא החוט על פני רובה, ורבנן בעו על פני כולה [ב'הכל שוחטין', חולין דף יח,א]
- ^ בעל הבהמה
- ^ בדיין קמיירי, בסנהדרין
- ^ דמספקא ליה הלכתא כמאן: אי כרבנן דאסרי, אי כרבי יוסי ברבי יהודה דמכשר
- ^ דאי כשרה היא הוי טבח פטור
- ^ לדעת אם טוב הוא, ויקבלנו מחבירו
- ^ שולחנין אומנין היו
- ^ קויי"ץ בלע"ז
- ^ שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת, ועדיין לא היו בקיאין בה
- ^ רב - שומר גנזיו של רבי חייא דודו הוה
- ^ סחורה רעה היא שעל עסקי חנם אני מפסיד שלא היה לי לראותה