קטגוריה:משלי יא יג

לפי מבנה הפסוק, הולך רכיל הוא ניגוד של נאמן רוח. הולך רכיל הוא אדם ההולך ברגליו כדי לסחור בשמועות כמו רוכל - אדם האוהב להפיץ "חדשות עסיסיות". מדוע הוא מנוגד אל נאמן רוח? הדבר תלוי בפירוש הביטוי:

1. רוח נזכרה פעם אחת במשמעות של דיבור, (ישעיהו יא ד): "וְהִכָּה אָרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע, ""וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו". לפי זה נאמן רוח הוא אדם המדבר דברי אמונה ואמת.

- אולם לא ברור מדוע זה מנוגד אל הולך רכיל, הרי גם דברי-רכילות, המגלים סודות ופוגעים בפרטיות הזולת, עשויים להיות דברי-אמת, ואפשר לתבל אותם גם בהרבה דיבורי-אמונה...

- ועוד: הביטוי רוח כשלעצמו (בלי תוספת "שפתיים") אינו מציין דיבור.

2. רוח נזכרה כמה פעמים במשמעות של מחשבת-לב, ונאמן נזכר כמה פעמים במשמעות של: יציב, עקבי, מתקיים לאורך זמן, כמו ב(שמואל ב ז טז): "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". אם כך, נאמן רוח הוא אדם יציב ועקבי במחשבותיו ודעותיו, אינו נוטה "להחליף צד" ולעבורמעם לעם , ולכן אפשר לסמוך עליו שישמור סודות ולא יגלה אותם לאויבים. זאת בניגוד להולך רכיל, שתמיד הולך ועובר מדעה לדעה, רוכל וסוחר בערכיו ועקרונותיו ומוכן 'למכור' אותם תמורת רווח, ולכן גם לא יהסס לגלות סודות לאויב.

3. ברוב הפסוקים, משמעות התואר נאמן היא כמו בלשון ימינו, אדם שאפשר לסמוך עליו, אדם המכבד את התחייבויותיו לזולת, כמו ב(משלי כה יג): "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר, צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב"*. נאמן רוח הוא אדם שיש לו קשר הדוק, יציב ועקבי עם חבריו, כמו ב(תהלים עח ח): "דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ". לכן חבריו יכולים לסמוך עליו שיישאר נאמן להם ולא יגלה את סודותיהם. זאת בניגוד להולך רכיל, המסתובב כמו רוכל בין אנשים רבים, רוצה ליצור כמה שיותר קשרים עם כמה שיותר אנשים, ולשם כך מוכן גם "למכור" את הסודות של חבריו (ע"פ מלבי"ם, דעת מקרא).

ישנו פסוק דומה שבו הצלע הראשונה של פסוקנו מופיעה בסדר הפוך, (משלי כ יט): "גּוֹלֶה סּוֹד - הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב" *. מה ההבדל בין הפסוקים?

1. כפי שפירשנו כאן, הפסוק שלנו מכוון לבעל-הסוד, ומלמדו את מי לא כדאי לו לשתף בסודותיו; והפסוק בפרק כ מכוון לאדם שגילו לו סוד, ומלמדו שעליו לשמור על הסוד היטב כי גילוי הסוד הוא עבירה על איסור תורה "לא תלך רכיל בעמך".

2. מכיוון שזהו משפט שֵמָנִי, ניתן גם לפרש להיפך - ניתן לפרש שפסוקנו בא ללמד על האיסור לגלות סודות (מצודות), והפסוק בפרק כ בא ללמד איך לבחור שותפי סוד. לפי זה, החצי השני של פסוקנו יתפרש אחרת: נאמן רוח = מי שהוא נאמן ברוחו אל ה', ומקיים את תורתו, כמו ב(תהלים עח ח): "וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה, דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ"; ונאמן רוח מכסה דבר = הנאמן לה' ושומר את תורתו מכסה ומסתיר כל דבר שנאמר לו, גם אם לא נאמר לו בפירוש שזה סוד, כדי שלא ייכשל בעבירה על האיסור "לא תלך רכיל" (מצודות, מלבי"ם).

3. בפרק כ נאמר גּוֹלֶה בבניין קל, ובפסוקנו נאמר מְגַלֶּה בבניין פיעל, שיש לו גם משמעות של גרימה והפעלה. אם כך, הפסוק שלנו מלמד שאסור גם לְגַלּוֹת סוד - לגרום לאחרים לחשוף סודות. בפרט, אסור להפציר באדם "נו, תספר לי מה הוא אמר לך, אני סקרן", או לשאול אותו שאלות מכשילות: "רגע, הוא דיבר על ראובן?" "אה, לא? אז אולי על שמעון?" וכו'... גם זה אסור משום רכילות.