ביאור:משלי יא ג
משלי יא ג: "תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם, וְסֶלֶף בּוֹגְדִים ושדם[יְשָׁדֵּם]."
תרגום מצודות: תמימות הישרים - תנחם (תנהיגם) בדרך הטוב להם; וסלף (עקמימות) הבוגדים - ישודד (יגזול) מהם נפשותם.
תרגום ויקיטקסט: התמימות (השלמות) בהתנהגותם של הישרים, הבוחנים כל עניין מנקודת מבט שלמה הכוללת גם את צרכיו של הזולת, תנחה אותם אל ההצלחה כי יזכו לשיתוף פעולה; אולם הסילוף, העיוות בהשקפת העולם של הבוגדים, החושבים רק על עצמם ומתעלמים מהזולת, בסופו של דבר ישדוד ויהרוס אותם.
/ התמימות (השלמות) בהשקפת העולם של הישרים, המסתכלים על המציאות בשלמותה ורואים את הטוב בכל מצב, תנחה אותם ותעזור להם לעבור גם תקופות קשות וחשוכות; אולם הסילוף, העיוות בהשקפת העולם של הבוגדים, כפויי הטובה שאינם זוכרים את הצדדים החיוביים בחיים, בסופו של דבר ישדוד ויגרום להם להתייאש.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יא ג.
דקויות
[עריכה]תֻמָּה היא תמימות, שלמות; ישר הוא מישורי, ללא מכשולים; תואר לאדם הנוהג עם כולם "בשלום ובמישור", אינו מסתכסך עמם ואינו מתנשא מעליהם. התמימות של הישרים תַּנְחֵם - תנחה אותם, תוביל אותם בדרך הנכונה.
ולעומת זאת, סֶלֶף הוא סילוף, עקמומיות, נוכלות; הסלף של הבוגדים יְשָדֵּם - ישדוד אותם, יביא עליהם שוד ושבר.
ניתן לפרש את הפסוק בשני מישורים:
1. בין אדם לחברו - תומת ישרים היא הגישה של אנשים ההולכים בשלום ובמישור עם הזולת, הבוחנים כל עניין מנקודת מבט שלמה - מביאים בחשבון גם את נקודת המבט של הזולת, ולא רק של עצמם. הם לא חושבים רק "מה טוב לי" ו"מה אני צריך", אלא גם שואלים את הזולת "מה טוב לך?" "מה אתה צריך?", ואז נושאים ונותנים על-מנת למצוא פתרון תמים - שלם - שיהיה טוב לשני הצדדים. גישה זו תנחה אותם אל ההצלחה, כי כאשר מביאים בחשבון את נקודת המבט של הצד השני, זוכים לשיתוף פעולה, המאפשר להתקדם ישירות אל היעד, ללא מכשולים ומאבקים.
ולעומת זאת - סלף בוגדים הוא הגישה המסולפת של אנשים לא ישרים, החושבים רק על האינטרסים הפרטיים שלהם, ומוכנים גם לפגוע בזולת על-מנת להשיג את מטרותיהם. גישה זו בסופו של דבר תביא עליהם שוד ושבר, כי האנשים שהם "דרכו" עליהם, בדרך ליעד בסופו של דבר יתקוממו נגדם ויכשילו אותם.
2. בין אדם למקום - תומת ישרים היא השקפת העולם של אנשים ההולכים בשלום ובמישור עם ה', המסתכלים על המציאות מנקודת מבט שלמה, ומבינים ש"כל מה שעושה ה' - לטובה הוא עושה". הפסוק מתאר עולם חשוך, שבו לא רואים לאן ללכת, ורק התמימות מנחה את האדם - מזכירה לו שגם תקופת החושך היא חלק ממהלך הסטורי שלם, ובסופו של דבר יעלה האור (אפשר לקרוא גם: תְּנַחֵם - התמימות מנחמת את האדם בצרתו, ומקלה עליו לעבור את התקופה הקשה עד שהצדק יצא לאור).
במקרים רבים, הסבל של האדם בעולם הזה נובע מכך שהוא רואה רק חלק מהמציאות, למשל, הוא רואה רק את הדברים הרעים שקורים לו ומתעלם מהדברים הטובים; הוא רואה כמה טוב לרשעים אבל לא מודע לצרות שעומדות לבוא עליהם. התבוננות שלמה על כל חלקי המציאות עשויה לנחם אותו ולהנחות אותו לחיים טובים יותר (ראו ליקוטי עצות תמימות א-ב).
ולעומת זאת - סלף בוגדים הוא השקפת העולם המסולפת של האנשים כפויי-הטובה כלפי ה', שאינם זוכרים את כל הטובות שקיבלו מה', וברגע שהם נתקלים בקושי, הדבר משדד - שובר ומייאש אותם.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/11-03