ביאור:משלי יא כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי יא כג: "תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב, תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה."

תרגום מצודות: הצדיקים - מכל התאוות בוחרים אך תאוות מעשה הטוב ועוזבים השאר; והרשעים - כל תקותם למצוא דבר-מה לכעוס ולהתקצף על מי.

תרגום ויקיטקסט: הצדיקים מתאווים, שואפים, שיהיה רק טוב לכולם;

אולם הרשעים מקווים שתהיה עברה (כעס וצרה), מתוך מחשבה שהם ירוויחו מכך.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יא כג.


דקויות[עריכה]

1 (פשט). יש אנשים שמזהירים מפני אסונות שעלולים לקרות, ולאחר מכן מקווים שהאזהרות שלהם יתקיימו - הם רוצים שתהיה מלחמה, שיהיו פיגועים, וכו'... כדי שכולם יראו שהם צדקו, ויקבלו את דעתם מכאן והלאה. ספר משלי מתנגד מאד לגישה זו:

תאוות צדיקים אך טוב = הצדיקים מתאוים ומקוים שיהיה רק טוב; הם לא מקווים שיהיה רע כדי שמתוך הרע ייצא טוב.

תקוות רשעים עברה = הרשעים מקוים שתהיה עברה - שיהיו כעס, מריבות, מלחמות ואסונות (כמו ב(משלי יא ד): "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה"*), כדי שזה יועיל למטרות האישיות שלהם.

2 (דרש). הפילוסופים מחלקים את הפעולות לשלוש קבוצות: "טוב", "מועיל" ו"עָרֵב" (חלוקה מקבילה, פחות או יותר, לחלוקה של פרויד בין "סופר-אגו", "אגו" ו"איד", ולחלוקה של קירקגור בין "דתי", "אתי" ו"אסתטי").

לפי זה, הפסוק מלמדנו שהצדיקים מתאווים רק לפעולות השייכות לקבוצת הטוב, בעוד שהרשעים מקוים רק לפעולות השייכות לקבוצת הערב; אבל גם את זה אינם משיגים - הם משיגים רק עברה וכעס (הגר"א. וכן נרמז במדרש משלי על הפסוק הקודם).

הקבלות[עריכה]

תאוות צדיקים[עריכה]

ירמיהו הנביא ספג הרבה לעג וביזיונות מבני ישראל, שלא האמינו לנבואות הפורענות שלו. למרות זאת, הוא אף-פעם לא התאווה וקיווה שהנבואות שלו יתגשמו. הוא אמר את נבואותיו בעל-כרחו, בגלל שה' הכריח אותו לנבא; אבל אף פעם לא רצה שדבריו יתגשמו; הוא קיוה שיהיה אך טוב לעם ישראל, (ירמיהו יז טז): "וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ, וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי; אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי, נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה".

אמנם, הנביא ישעיהו אמר, (ישעיהו כו ט): "נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה, אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ - צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל". ע"פ המפרשים הכוונה, שהוא התאווה לראות את ה' עושה משפט ברשעים; אולם, גם כאן, אין הכוונה לרעה כללית שתבוא על העולם, אלא רק למשפט ממוקד, רק ברשעים עצמם, כדי שכל בני העולם יראו וילמדו שיש צדק בעולם, ולא כדי שיראו שנבואות הפורענות של הנביא היו אמיתיות.

תקוות רשעים[עריכה]

בניגוד לצדיקים, הבוגדים מקווים שתבוא צרה על המדינה שהם נמצאים בה, ואינם מעלים בדעתם שהרעה הזאת תפגע גם בהם, (משלי כה יט): "שֵׁן רֹעָה, וְרֶגֶל מוּעָדֶת - מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה"*.

לעומת תאוות הצדיקים הטובה, תאוות הרשעים היא אנוכית, (תהלים י ג): "כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/11-23