(תהלים י ג): "כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'"

1. ייתכן שהרשע מהלל ומברך את עצמו - הוא משבח את עצמו שמצליח להשיג את כל תאוות נפשו ויותר מזה, ומברך את עצמו על כך שהצליח במזימות הבצע שלו, ובכך למעשה מנאץ ומחלל את שם ה' (רש"י, מצודות, מלבי"ם, דעת מקרא) ; ראו הילל = שיבח ביתרון על אחרים .

• אך לפי זה היה ראוי לכתוב "כי התהלל רשע על תאוות נפשו, ובוצע התברך ..." = הלל את עצמו, בירך את עצמו.

2. ייתכן שהכוונה לאנשים אחרים, שמהללים ומברכים את הרשע על כך שהצליח להשיג את מה שרצה, וגורמים בכך לחילול שם ה'. כך פירשו ר' אלעזר בן ר' יוסי הגלילי ור' מאיר ( בתוספתא סנהדרין א ג , שהובאה גם בגמרא סנהדרין ו. )) : " "כל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ" " (הם אמנם לא עסקו ברשע ממש אלא באנשים העושים פשרה לא צודקת, הנקראת " "בצע" "; אך מבחינת פירוש הפסוק אין זה משנה, הפסוק בוודאי נכון גם לרשע הבוצע בצע ממש; ראו גם: באילו רשעים עוסק הפרק? ראו גם מלבי"ם על פסוק ג, וכן רבנו יונה ב שערי תשובה ג קפז ) . הפרק כולו עוסק בתלונה של המשורר אל ה', על כך שהרשע מצליח, וכתוצאה מכך שם ה' מחולל: "א לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה? ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי, יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ. ג כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. ד רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו..." הפסוק שלנו מציין אופן אחד שבו שם ה' מתחלל - בכך שאנשים מברכים ומהללים את הרשע.

• אולם, לפי זה, סדר המילים בפסוק היה ראוי להיות הפוך - "וברך בוצע - ניאץ ה'" - כמו בצלע הראשונה של הפסוק: "הלל רשע... ברך בוצע...";
• כמו כן, מכיוון שמטרת הפרק היא לתאר את חילול שם ה' ברבים, היה מתאים יותר לכתוב את הפסוק בלשון רבים: "כי הללו רשע על תאוות נפשו, וברכו בוצע ניאץ ה'".

3. ייתכן שהכוונה לרשע עצמו, המהלל את אליליו ה"עוזרים" לו במעשי הרשע שלו, ובכך למעשה גורם ששם ה' מתחלל;

• אולם, בפרק זה לא נזכרו אלילים כלל; הרשע בפרק זה הוא כנראה אתיאיסט, כמו שמתואר בפסוק ד: "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו"

4. ייתכן שהכוונה לרשע עצמו, המהלל את ה', ובכך למעשה מחלל את שם ה', כי אנשים מזהים את המעשים הרעים שלו עם ה'. כך פירש ר' אליעזר בן יעקב (שם) : " "אחד שגנב סאה של חטים, טחנן, אפאן והפריש מהן חלה והאכיל לבניו - היאך זה מברך ? אינו מברך אלא מנאץ !..." ": כשאדם רשע הבוצע בצע מברך את ה' על מעשי הבצע שלו, ה' רואה בכך קללה ולא ברכה. לפי זה, הפרק כולו עוסק ברשע ערמומי, המציג את עצמו כאדם ירא ה', אך למעשה אין אלהים בליבו, כמו שנאמר בפסוק ד. בהמשך הפרק (פסוק ז) מתואר הרשע כאדם שנשבע: "אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ, תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן."; גם זה, כנראה, חלק מההתחזות שלו כאדם ירא ה' (ראו גם 'דעת מקרא' שם; ראו גם תנועת המוסר עמ' 326 ) .

ראו גם: באילו רשעים עוסק הפרק?