קטגוריה:תהלים י ג
כי הלל רשע על תאות נפשו ובצע ברך נאץ יהוה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ
וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ ׀ יְהֹוָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑/וֹ וּ/בֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ׀ יְהוָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"כי הלל רשע" - מוסב על למה ה' תעמוד ברחוק כי עתה עמלק הרשע מתהלל שמשיג כל תאות נפשו
"ובוצע ברך נאץ ה'" - והגזלן שבח את עצמו לאמר נאץ ה' ושלום יהיה לי ברך כמו ברך לשון פעל ותדע שאילו הי' שם דבר הי' הטעם למעלה באות הראשונה והיה נקוד פתח וזה נקוד קמץ קטן וטעמו למטה ברי"ש ואל תתמה על ברך שלא אמר ברך שהרבה תיבות של רי"ש משמשות כך כגון אויב חרף ה' (לקמן עד) ולא נאמר חרף
"נאץ" - כמו חרף וכן כל ל' ניאוץ כך פתר מנחםמלבי"ם (כל הפרק)
"כי הלל רשע על תאות נפשו", ר"ל הרשע מתהלל ומתפאר על תאוותו, כי כל בני אדם תאוותיהם גדולה מכחם והשגתם, שאין לך אדם אשר ישיג מאויו, יש לו מנה מבקש מאתים, עד שאינו יכול להתהלל שהשגתו גדולה מתאותו, כי תאותו תתהלל עליו שהיא גדולה על כח ידו והשגתו, לבד הרשע שהוא משיג יותר ממה שמתאוה עד שהוא יכול להתהלל על תאות נפשו שהשיג יותר מאשר התאוה, ובכל זאת הגם שהוא מצליח כ"כ "בוצע ברך נאץ ה'", מי שמברך ומשבח את הרשע הבוצע, ר"ל שמקנא א"ע בהצלחת הרשע בזה נאץ את ה' ובזה נחשב לו לעון פלילי כאילו הכעיס את ה', ובמזימות זו חשבו הם נתפסים ביד הרשע ויקבלו ענשם, וא"כ אשאל מדוע.
ביאור המילות
"ובוצע ברך". המברך ומשבח את הבוצע, וכן פירשו חז"ל בסנהדרין:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"כי הלל רשע" - בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו על שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע"כ מלא לב האדם לעשות רע
מצודת ציון
"הלל" - ענין שבח כמו ויהללו אותה (שם י"ב)
"ובוצע" - הגזלן כמו הוי בוצע בצע (חבקוק ב')
"נאץ" - בזה כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה' (שמואל א ב')
כי הילל רשע על תאוות נפשו, ובוצע ברך ניאץ ה'
(תהלים י ג): "כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'"
מי מהלל ומי מברך?
1. ייתכן שהרשע מהלל ומברך את עצמו - הוא משבח את עצמו שמצליח להשיג את כל תאוות נפשו ויותר מזה, ומברך את עצמו על כך שהצליח במזימות הבצע שלו, ובכך למעשה מנאץ ומחלל את שם ה' (רש"י, מצודות, מלבי"ם, דעת מקרא) ; ראו הילל = שיבח ביתרון על אחרים .
- אך לפי זה היה ראוי לכתוב "כי התהלל רשע על תאוות נפשו, ובוצע התברך ..." = הלל את עצמו, בירך את עצמו.
2. ייתכן שהכוונה לאנשים אחרים, שמהללים ומברכים את הרשע על כך שהצליח להשיג את מה שרצה, וגורמים בכך לחילול שם ה'. כך פירשו ר' אלעזר בן ר' יוסי הגלילי ור' מאיר ( בתוספתא סנהדרין א ג , שהובאה גם בגמרא סנהדרין ו. )) : " "כל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ" " (הם אמנם לא עסקו ברשע ממש אלא באנשים העושים פשרה לא צודקת, הנקראת " "בצע" "; אך מבחינת פירוש הפסוק אין זה משנה, הפסוק בוודאי נכון גם לרשע הבוצע בצע ממש; ראו גם: באילו רשעים עוסק הפרק? ראו גם מלבי"ם על פסוק ג, וכן רבנו יונה ב שערי תשובה ג קפז ) . הפרק כולו עוסק בתלונה של המשורר אל ה', על כך שהרשע מצליח, וכתוצאה מכך שם ה' מחולל: "א לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה? ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי, יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ. ג כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. ד רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו..." הפסוק שלנו מציין אופן אחד שבו שם ה' מתחלל - בכך שאנשים מברכים ומהללים את הרשע.
- אולם, לפי זה, סדר המילים בפסוק היה ראוי להיות הפוך - "וברך בוצע - ניאץ ה'" - כמו בצלע הראשונה של הפסוק: "הלל רשע... ברך בוצע...";
- כמו כן, מכיוון שמטרת הפרק היא לתאר את חילול שם ה' ברבים, היה מתאים יותר לכתוב את הפסוק בלשון רבים: "כי הללו רשע על תאוות נפשו, וברכו בוצע ניאץ ה'".
3. ייתכן שהכוונה לרשע עצמו, המהלל את אליליו ה"עוזרים" לו במעשי הרשע שלו, ובכך למעשה גורם ששם ה' מתחלל;
- אולם, בפרק זה לא נזכרו אלילים כלל; הרשע בפרק זה הוא כנראה אתיאיסט, כמו שמתואר בפסוק ד: "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו"
4. ייתכן שהכוונה לרשע עצמו, המהלל את ה', ובכך למעשה מחלל את שם ה', כי אנשים מזהים את המעשים הרעים שלו עם ה'. כך פירש ר' אליעזר בן יעקב (שם) : " "אחד שגנב סאה של חטים, טחנן, אפאן והפריש מהן חלה והאכיל לבניו - היאך זה מברך ? אינו מברך אלא מנאץ !..." ": כשאדם רשע הבוצע בצע מברך את ה' על מעשי הבצע שלו, ה' רואה בכך קללה ולא ברכה. לפי זה, הפרק כולו עוסק ברשע ערמומי, המציג את עצמו כאדם ירא ה', אך למעשה אין אלהים בליבו, כמו שנאמר בפסוק ד. בהמשך הפרק (פסוק ז) מתואר הרשע כאדם שנשבע: "אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ, תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן."; גם זה, כנראה, חלק מההתחזות שלו כאדם ירא ה' (ראו גם 'דעת מקרא' שם; ראו גם תנועת המוסר עמ' 326 ) .
ראו גם: באילו רשעים עוסק הפרק?
דרשות
1. יש דורשים את הפסוק על כוחה המשחית של התאוה - אפילו אדם צדיק ומכובד כמו הִלֵּל הזקן, עלול להיות רשע בגלל תאוות נפשו , תאוה המשתלטת עליו וגורמת לו לשכוח מיהו ומהו (מתוך עלון מאורות שלום, חסידות קומרנא ) .
2. אך יש אומרים, שהתאוה כשלעצמה היא נייטרלית, שהרי גם לצדיקים יש תאוה, והיא טובה (משלי יא כג): "תאות צדיקים אך טוב"; ההבדל בין הצדיקים לרשעים הוא, לא בתאוה, אלא באופן שבו הם משתמשים בה ( הנבחר באמונות ובדעות ד ב ) .
3. ויש דורשים את הפסוק על ההטעיה העצמית של הרשע - הרשע , כאשר הוא אוכל, חושב שהוא צדיק כמו הלל הזקן, שהיה אוכל רק כדי לעשות חסד עם אדם רעב (ראו גומל נפשו איש חסד ); אך למעשה הכוונה של הרשע שונה לגמרי - הוא אוכל על תאוות נפשו , מתוך תאווה בלבד; רעיון דומה נזכר, על-פי הפשט, גם בפסוק (עמוס ו ה): "הפרטים על פי הנבל, כדויד חשבו להם כלי שיר"(ע"פ הרב אביגדור נבנצל , פרשת נשא ה'תשנ"ח) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-11.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "תהלים י ג"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.