לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק שלישי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שלישי – זה בורר

[עריכה]

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה א

[עריכה]

מתני’: דיני ממונות בשלשה. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, שני ג_אהדיינים בוררין להן עוד אחד:


גמ’: תנן, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד. מאי טעמא? אמר רבי זירא רבי זירא°. מתוך שזה בורר לו דיין אחד שסומך עליו שמתוך שביררו מרדף זכותו, וזה בורר לו דיין אחד שסומך עליו שמתוך שביררו מרדף זכותו, שני בעלי הדין יהיו מרוצים מפסק הדין, ואף המפסיד יקבל עליו את הדין. תנן, ושניהן בוררין להן עוד אחד דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים שני הדיינים בוררין להן עוד אחד. מאי טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר? כדי שיתבררו שלשתן מדעת אחת שלכל מתדיין יהיה מספר דיינים שווה. ומאי טעמא דרבנן? דיכולים הדיינים לאמר לו, לאו כולא מינך מיבחר ומיסב מה דאת בעי. שאין הדינים יושבים בדין אלא אם כן יודעים מי יושב עימם אלא אתם בחרתם מי שרציתם ואנן מבחרין ומסבין מה דאנן בעיין. וקשיא על דרבנן. מת אחד הרי לא נמצאו שלשתן מתבררין מדעת אחת כגון ראובן בחר אחד ושמעון בחר דיין שני, ושני הדינים בחרו דין השלישי, ואחר כך מת אותו שבחר ראובן, וראובן בוחר דיין חדש, נמצא שלשמעון יותר כח בדין, שהרי הדיין החדש של ראובן לא נטל חלק בבחירה של הדיין השלישי ולכן הוא יהיה מחויב יותר לדין של שמעון שבחר בו ויש אומרים שאף לרבנן אם מת אחד, הדיינים הם שבוחרים את הדיין החדש נמצא שאם מת הדיין שבחר ראובן אין לראובן יצוג בדין

-----------------------------------דף יד

[עריכה]
ירושלמי מאיר סנהדרין יד


ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ב

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] מתני’: זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ג_באימתי? בזמן שהוא מביא עליהן ראיה שהן קרובים או פסולין. אבל אם היו כשרים או מומחין מפי בית דין, אינו יכול לפוסלן:


גמ’: כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, זה פוסל דיינו של זה. הא דיינו של עצמו אינו יכול לפסול. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, הא דאמר °רבי מאיר רבי מאיר שזה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה, בערכאות שבסוריא אמרו שהם עמי הארצות. הא בדייני תורה בדיינים מומחים לא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אפילו בדייני תורה. כהך, דתרין בני נש הוה לון דין באנטוכיא. אמר חד לחבריה, מה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מקבל עלי. שמע רבי יוחנן רבי יוחנן° ואמר, לא כל מיניה מיטרפא להטריח בעל דיניה. ואינו יכול לכוף את חברו אפילו ללכת לדיין מומחה, אלא שמעין מיליהון תמן. ואין הוות צורכא שבית דין יסתפקו באיזה דין, כתבין ומשלחין עובדא לרבנן. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. זה אמר נדון בטיבריא וזה אמר בציפורי, שומעין לזה שאמר בטיבריא ששם בית דין הגדול. תנן, זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. ולעולם זה פוסל וזה מביא? אמר רבי זירא רבי זירא° בטפילה יושבי קרנות שנו. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . והאי דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° זה אומר בטיבריא וזה אומר בציפורי שומעין לזה שאמר בטיבריא ששם בית דין הגדול. באינון דהוון יתיבין בחדא משכנא מרחק שווה, כגון מן הכא ממקום מגוריהם להכא למקום בית דין שבעה מילין, או מן הכא להכא תשעה מילין. אבל היה קרוב לאחד ורחוק לשני אינו יכול לכופו אלא הולכים לקרוב. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, את שמע מינה, תרין בני נש דהוה לון דין בטיבריה. זה אומר בבית דין הגדול, וזה אומר בבית דין הקטן. שומעין לזה שאמר בבית דין הגדול

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ג_גאימתי? בזמן שהוא מביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין. אבל אם היו כשרין, אינו יכול לפוסלן:


גמ’: ריש לקיש ריש לקיש° אמר, כיני מתניתא. זה פוסל עדו של זה אם היה רק עד אחד, הא אם היו שני עידים, אינו יכול לפוסלם, שהוא נוגע בעדות. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אפילו עדיו. דתני, לעולם מוסיפין דיינים עד שייגמר הדין, לעולם העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמור הדין. נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן. לעולם מביא עדיותיו לבית דין עד שיגמר הדין. ומודה רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם אין שם עדים אחרים אלא הן, שאין יכולין לפוסלן. אמר זעירא מה שאמר °רבי מאיר רבי מאיר שהוא פוסל עדו של חבירו, הכוונה שהוא ואחד מן השוק מצטרפין לפסול עדות של זה. אבל לרבנן אינו מצטרף שהוא נוגע בעדות. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בעי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] לריש לקיש ריש לקיש° שמחלק בדעת °רבי מאיר רבי מאיר בין עד אחד לשני עדים, ורק כשיש עד אחד הוא יכול לפסול כיוון שלא בא לחייבו ממון ואין זה נוגע בעדותו. ואין עד אחד זוקקו לשבועה מכל מקום? ולמה אין הוא נקרא נוגע בעדותו. אמר רבי זעירא רבי זעירא° כדי שעד כגון גזלן יהיה פסול, צריך ליפסל בבית דין. קרוב אין צריך ליפסל בבית דין. תנן, נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנין עלי שלשה רועי בקר. אם קיבל עליו בפני שנים, יכול הוא לחזור בו. בפני שלשה, אין יכול לחזור בו. מאי טעמא? אמר רבא בר בונא רבא בר בונא° בשם רב רב (אמורא)°, שלשה כגמר דין:

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ג_דאמר לו, נאמן עלי אבא. נאמן עלי אביך. נאמנין עלי שלשה רועי בקר. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו. וחכמים אומרים, ג_האינו יכול לחזור בו. היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו, דור לי בחיי ראשך. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, יכול הוא לחזור בו וחכמים אומרים ג_ואינו יכול לחזור בו:


גמ’: אמר לו, נאמן עלי אביך. אם קיבל עליו בפני שנים, יכול הוא לחזור בו אפילו אחר גמר דין, שאין קבלה אלא בפני בית דין. בפני שלשה, אין יכול לחזור בו לאחר גמר דין. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. בשלא נטל מזה ונתן לזה. אבל נטל מזה ונתן לזה שכבר שילם על פי פסק הדין שלהם, אינו יכול הוא לחזור בו.

-----------------------------------דף טו

[עריכה]
ירושלמי מאיר סנהדרין טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° אמרו. אפילו נטל מזה ונתן לזה יכול הוא לחזור בו. תנן, היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו, דור לי בחיי ראשך. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, יכול הוא לחזור בו. וחכמים אומרים, אינו יכול לחזור בו: תני (תוספתא סנהדרין ה א) אמר לו דור לי בחיי ראשך קיטה במקטיה דנקוט. החזק בבגד והשבע אפילו אם קיבל עליו יכול לחזור בו עד שיקבל שבועת הדיין דברי °רבי מאיר רבי מאיר, וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, מחלוקת °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים בשאמר לו מקבל אני מה שיאמר לי אביך, ואם יפטור אותך מחול לך ואין לי עמך עסק. אבל אם אמר לו, מה שיאמר אביך אני מקבל עלי לשלם, לכולי עלמא אינו יכול לחזור בו. דעילא היה רוצה להודות לו. לכך אמר אקבל מה שיאמר אביך דמסתמא יאמר שהדין עם בנו. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר ואפילו אמר מה שיאמר לי אביך אני מקבל עלי לשלם, ל°רבי מאיר רבי מאיר יכול לחזור בו, דלא מצינו עדות יוצא מפי קרוב:

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: אילו הן הפסולין. ג_זהמשחק בקוביא, ג_חוהמלוה בריבית, ג_טומפריחי יונים, ג_יוסוחרי שביעית, ועבדים. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. מתחילה לא היו קורא אותן אלא אוספי שביעית. משרבו האנסין, חזרו לקרותן סוחרי שביעית. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. ג_יאאימתי? בזמן שאין לו אומנות אלא היא. אבל אם יש לו אומנות שלא היא, הרי זה כשר:


גמ’: המשחק בקוביא, זה המשחק בפסיפסין. אחד המשחק בפסיפסין, ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים. לעולם אין מקבלין אותו, עד ג_יבשישבר פסיפסיו ויבדק, ויחזרו בהן חזרה גמורה. המלוה בריבית. אין מקבלין אותן עד ג_יגשיקרע שטרותיו ויבדק ויחזרו בהן חזרה גמורה, עד שאפילו לעובד כוכבים ומזלות לא ילווה. ומפריחי יונים. אחד הממרה יונים זה בזה, ואחד הממרה שאר בהמה חיה ועוף. אין מקבלין אותן עד ג_ידשישברו פגימיו שבהם ממרה היונים, ויחזרו בהן חזרה גמורה, עד שאפילו בחינם לא יעשו. תנן, סוחרי שביעית. אי זהו תגר שביעית? זה שיושב ובטל כל שני שבוע, וכיון שבא שביעית התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. ולעולם אין מקבלין אותן, עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק, ויחזור בו חזרה גמורה. תני, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, שתי שביעיות. °רבי נחמיה רבי נחמיה אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] חזרת ממון שיחזיר מה שהרויח ג_טוולא חזרת דברים בלבד. כיצד הוא חזרת ממון? שיאמר להם, הא לכם מאתים זוז, וחלקום לעניים מה שכנסתי מפירות עבירה. ג_טזהוסיפו עליהן הרועין והחמסנין והגזלנין אפילו גזל מדרבנן. וכל החשודין על הממון עדותן בטילה. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. ובלבד ברועין בהמה דקה. תנן התם, גבי קידוש החדש. אלו הן הפסולין. המשחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים. זה הכלל. כל עדות שאין האשה כשירה לה, אף הן אינן כשירין. אמר רב הונא רב הונא°. מאן תנא מפריחי יונים? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, דתנינן תמן. אמרו בפני °רבי עקיבא רבי עקיבא שני דברים בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, ואחד בשם °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה. שני דברים בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, יוצא היא אשה בעיר של זהב. ומפריחי יונים פסולין מן העדות. משמע שלרבנן כשרים לעדות שלא כמו המשנה. ותנן, ואלו הן הפסולין לעדות ממון המשחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית. אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° כל ההיא רשימה של פסולים לעדות ממון מדרבנן כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? שהרי מופיעה שם מפריחי יונים. אמר לו דברי הכל היא, והרי אמרו לפני °רבי עקיבא רבי עקיבא שמפריחי יונים פסול רק לדעת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, והרי הוא מופיעה ברשימה כאן בסנהדרין. אמר ליה הכא אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, יודעין היינו אף לדעת חכמים שפסול מעדות ממון שהרי הוא חשוד על הממון. מה באו להעיד. אלא כשם שפסול מעדות ממון, כך הוא ג_יזפסול מעדות נפשות לדעת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וכאן וכי עידי החדש כעידי נפשות אינון? אם כך גם מה שנאמר שהם פסולים לעדות החדש דברי הכל. והא תני בסיפא זה הכלל, כל עדות שאין אשה כשירה להן אף הן אינן כשירין לה. ואיך אמרתה מאן תניתה רבנין, והרי לרבנן מפרחי יונים כשרים לעדות נפשות אף שנשים פסולות. וכי רבנן כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דמודיי ליה שגם לעניין נפשות מפריחי יונים פסולים‘? הרי פליגין עלויי. אלא ודאי משנתנו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס היא. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רב חונא רב הונא° כולא כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ואתייא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתני. עד זומם ג_יחפסול מכל עדיות שבתורה דברי °רבי מאיר רבי מאיר. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא במה דברים אמורים? בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות. אבל אם נמצא זומם בעדות ממון אין פסול אלא מאותה עדות בלבד. ותייא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא כרבנין וד°רבי מאיר רבי מאיר כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס: תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. מתחילה לא היו קורין אותן אלא אוספי שביעית. ואפילו אוספי פירות שביעית פסלו. משרבו האנסין שגבו מסים גבוהים והיו חייבים לאסוף התבואה ולשלם ממנה מס, חזרו לקרותן סוחרי שביעית. ואין פסולים אלא הסוחרים בפירות שביעית, אבל האוספים, אינם פסולים. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אימתי סוחרי שביעית פסולים? בזמן שאין להן אומנות אלא היא. אבל יש לו אומנות שלא היא, הרי זה כשר. היך עבידא? יושב ובטל כל שני שבוע. כיון שבאת שביעית, התחיל פושט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. אם יש עמו מלאכה אחרת, כשר. ואם לאו פסול. אבל אם היה עסוק במלאכתו כל שני שבוע. כיון שבאת שביעית התחיל מפשט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית, אף על פי שאין עמו מלאכה אחרת כשר. רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, הלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דמתניתא. איקלס שיבחוהו חכמים לרבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא°, על דאמר שמועה משום דזעיר מיניה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

7 ג_ז מיי' פ י' מהל' עדות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ט"ז, סמ"ג לאוין ריד :

8 ג_ח טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף י':

9 ג_ט טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ט"ז:

10 ג_י טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ט"ז:

11 ג_יא טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ט"ז:

12 ג_יב מיי' פ י"ב מהל' עדות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ל':

13 ג_יג מיי' פ י"ב מהל' עדות הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ט:

14 ג_יד מיי' פ י"ב מהל' עדות הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ל"א:


[ע"ב]

15 ג_טו מיי' פ י"ב מהל' עדות הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ל"ב:

16 ג_טז מיי' פ י' מהל' עדות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף י"ג:

17 ג_יז מיי' פ י' מהל' עדות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ח':

18 ג_יח מיי' פ י' מהל' עדות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ח':


-----------------------------------דף טז

[עריכה]
ירושלמי מאיר סנהדרין טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] תני רבי חייה רבי חייא רבה° לחומרא. היאך עבידא? היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע כיון שבאת שביעית התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. אם יש עמו מלאכה אחרת מותר. ואם לאו אסור. אבל אם לא היה עוסק במלאכתו כל שני שבועה, כיון שבא שביעית התחיל ומפשיט ידו לישא וליתן בפירות עבירה. אף על פי שיש עמו מלאכה אחרת פסול. לא בדא אמרו רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° ורבי אבהו רבי אבהו°בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ג_יטהלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אלא על הגרסה הקדמת שהיא לקולה. שבין אם הייתה לו עבודה אחרת לפני השמיטה, בין אם יש לו עבודה אחרת בשמיטה, הרי הוא כשר. תנן התם, ציידי חיה עופות ודגים שנתמנה להן מינין טמאין, מותר למוכרן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין. למה חכמים מתירים רק לציידים ולא אף בשאר אדם כן? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תמן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת שרק מהציידים היא לוקחת מיסים בראשונה כשהיתה המלכות אונסת, ג_כהורי רבי ינאי רבי ינאי° שיהו חורשין חרישה הראשונה בשביעית. חד מומר לעבודת כוכבים ומזלות הוה איעבר בשמיטתא חמתון' רמיין קובעתיה  ראה אותם מסקלים אבנים. אמר לון האסטו  האיש הזה שרה מרדה  התיר לחרוש. וכי שרא לכון מירמא קובעתה  וכי התיר לכם לסקל? אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי°, קשיתה קומי רבי אבהו רבי אבהו°. לא כן אמר רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, ורבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק°, נמנו בעליית בית נתזה בלוד. על כל התורה מניין אם אמר עובד כוכבים לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים, ג_כאיעבור ולא יהרג. הדא דתימר, בינו לבין עצמו.ג_כב אבל ברבים, אפילו מצוה קלה לא ישמע לו. כגון לולינוס ופפוס אחיו. שנתנו להם מים בכלי זכוכית צבועה באדום שיראה כאילו הם שותים יין נסך, ולא קיבלו מהן. ואיך התירו לחרוש אף שזה ברבים? אמר רבי אבהו רבי אבהו°, התם מתכוין משמדתון, הכא לא איתכווין אלא מיגבי ארנונין. כמה הם רבים? רבנן דקיסרין אמרי, עשרה. דכתיב([[ויקרא כב לב|ויקרא אמור כב לב]) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכתיב הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת. מה התם עשרה, אף הכא עשרה. רבי אבונה זעירא רבי אבונה זעירא°, חמנוניה פרי חורי חמרא בשבתא.  ראו אותו רץ אחרי חמור בשבת שחייבוהו הרומאים לחמר בשבת. רבי יונה רבי יונה° ו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הורון למפי  לאפות לחם לארסקינס בשובתא. אמר רבי מנא רבי מנא°. קשיתי קומי רבי יונה רבי יונה° אבא. לא כן אמר רבי זעירא רבי זעירא°, אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמר שרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בשם רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק°. נמנו בעליית בית נתזה בלוד על כל התורה כולה, אם יאמר עובד כוכבים ומזלות לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מן העבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים, יעבור ולא יהרג. הדא דתימא, בינו לבין עצמו. אבל ברבים, אפילו מצוה קלה לא ישמע לו. כגון לוליינוס ופפוס אחיו שנתנו להם מים בכלי זכוכית צבועה בצבע אדום כדי שיראו העם ויחשבו שהם שותים יין נסך ולא קיבלו מהן. ואיך התירו לאפות בשבת אף שזה ברבים? אמר, התם אתכווין משמדתון. הכא לא אתכווין אלא מיכל פיתא חמימה. כמה הם רבים? רבנן דקיסרין אמרין, ג_כגעשרה. דכתיב (ויקרא אמור כב לב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכתיב הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת. מה התם עשרה, אף הכא עשרה. רבי אבונה רבי אבונה° בעי קומי רבי אימי רבי אמי°. עבודי כוכבים ומזלות, מהו שיהו מצווין על קידוש השם? אמר לו כתיב, ונקדשתי בתוך בני ישראל. ישראל מצווין על קידוש השם, ג_כדואין העובדי כוכבים ומזלות מצווין על קידוש השם. אמר רבי נסא רבי נסא°, רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שמע לה מן הדא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] דכתיב (מלכים ב ה', י"ח) לדבר הזה יסלח ה' לעבדך וגו'. ישראל מצווין על קידוש השם, ואין העובדי כוכבים ומזלות מצווין על קידוש השם. רבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא° הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי. אייתי ליה  הביא לו בשר דנבילה, אמר לו. אכול. אמר ליה, לית אנא אכיל. אמר לו. אכול דאי לא כן, אנא קטילנא לך. אמר לו. אין בעית מיקטל קטיל דאנא לית אנא מיכל בשר דנבלה. אמר לו. מהן מי מודע לך דאילו אכלת, הוינא קטיל לך? או יהודיי יהודי. או ארמאי ארמאי. אמר רבי מנא רבי מנא°. אילו הוה רבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא° שמע מיליהון דרבנן, מיכל הוה והיה נהרג: טייבה חרש בזמן הזה אחר שרבי ינאי רבי ינאי° התיר לחרוש מפני הסכנה מהו? האם קנסו אותו שלא יזרע כיוון שכבר בטלה הסכנה, או לא קנסו? רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר מימר, שרי. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ולא שמיע רבי ירמיה רבי ירמיה° שהוא לוקה? לא שמיע שהוא פסול מן העדות? חזר ואמר. אין, דהוא שמיע. אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה שהיא נוגדת את הסברה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. אתותבת קומי רבי ירמיה רבי ירמיה°, ואיך הוא מתיר הרי כבר בטלה הסכנה? והשיב. וכי אי זה בית דין עמד וביטל את ההיתר של רבי ינאי רבי ינאי°? חייליה דרבי ירמיה רבי ירמיה° מן הדא. דתנן, בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת, טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת. ואמר רבי חונא רב הונא° בשם דבית רבי ינאי רבי ינאי°, שעת משלחת זאבים היתה, והתירו לבת ישראל להדליק נר בשמן תרומה טמאה כדי להאיר מפחד הזאבים. ואף שכבר בטלה הסכנה, מותר, כיוון שלא עמד בית דין וביטל. כמה דתימר תמן, לא עמד בית דין וביטל. אף הכא לא עמד בית דין וביטל את ההיתר של רבי ינאי רבי ינאי°. וכשם שרבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° חולקים כאן, ודכוותה חלקו מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית? דתנן התם, מי שמת והניח אשתו ובעל חוב ויורשין וכ”ו. הניח פירות התלושין מן הקרקע, כל הקודם בהן זכה. רב רב (אמורא)° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין, בצבורין בסורקי בשוק אבל אם צברן בביתו, זכה לו ביתו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אפילו צבורין בתוך ביתו לא זכה לו ביתו. דהוא סבר דאינון דידיה  שהם שלו ולכן לא התכוון שיזכה לו ביתו, ולית אינון דידיה  ואינם שלו. ואימתי בעל הבית זכה בפירותיו בשביעית? רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר מימר משיתנם בתוך כליו, שאף שאסור לאדם לאסוף כדרך שאוסף בשאר שנים, אם אסף זכה בהם. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° סבר מימר, אפילו נתנם לתוך כליו לא זכה בהו. דהוא סבר דאינון דידיה  שהם שלו ולכן לא התכוון שיזכו לו כליו, ולית אינון דידיה  ואינם שלו. רבי מנא רבי מנא° כד עאל פרוקלא שר רומי בציפורי הורי מפקא נחתומיא למכור לאנשיו לחם בשוקא בשבת. רבנין דנוה, הורו מפי חמיע  לאפות חמץ בפיסחא. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. כך ענו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר (קהלת ח', ב') אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלוקים. אני פי מלך שמור. אני פי מלך מלכי המלכין אשמור. שאמר לי בסיני (שמות יתרו כ ב) אנכי ה' אלהיך. ועל דברת שבועת אלוקים. על דברת. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. שבועת אלהים. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. כתיב, ענו ואמרין למלכא נבוכדנצר. וקשיא אם מלכא למה נבוכדנצר‘? ואם נבוכדנצר למה מלכא? אלא כך אמרו לו. נבוח כלב כד כמו נצר, אם למסים את מלך. ואם לעבוד עבודת אלילים, לית את מלך, דההוא גברא וההן כלבא שניהן שוין. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שאם יש לו אומנות אחרת, הרי זה כשר לעדות.

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: ואילו הן ג_כההקרובים. אחיו, ואחי אביו, ואחי אמו, ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, וחמיו וגיסו. הן ובניהן וחתניהן. וחורגו לבדו. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, זו משנת °רבי עקיבה רבי עקיבא. אבל למשנה ראשונה. דודו ובן דודו, וכל הראוי ליורשיו, קרובים רק מצד אביו וכל הקרוב לו באותה שעה. ג_כוהיה קרוב ונתרחק, כשר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה, הרי זה קרוב:


גמ’: תנן, ואילו הן הקרובים. אחיו, ואחי אביו, וכ”ו הן ובניהן וחתניהן. מכיון דתנינן אחיו ונאמר הן ובניהן, מה צורכה למיתני אחי אביו? הרי כשם שבן אחיו פסול לו כך דוד הוא פסול לבן אחיו. באמת גם אם לא היה כותב אחי אביו, היינו יודעים שהוא פסול. אלא כתב משנה יתרה לרבות דור נוסף שהוא שלישי בשני בנו וחתנו של חתן אחי אביו.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

19 ג_יט טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ט"ז:

20 ג_כ מיי' פ א' מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א:

21 ג_כא מיי' פ ה' מהל' יסודי התורה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' יסודי התורה הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף א', סמ"ג עשין ה :

22 ג_כב מיי' פ ה' מהל' יסודי התורה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' יסודי התורה הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף א', סמ"ג עשין ה :

23 ג_כג מיי' פ ה' מהל' יסודי התורה הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף א', סמ"ג עשין ה :

24 ג_כד מיי' פ י' מהל' מלכים הלכה ב':


[ע"ב]

25 ג_כה מיי' פ י"ג מהל' עדות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף ב', סמ"ג לאוין רטו :

26 ג_כו מיי' פ י"ד מהל' עדות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף י"ב, סמ"ג לאוין רטו :


-----------------------------------דף יז

[עריכה]
ירושלמי מאיר סנהדרין יז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] מכיון דתנינן אחיו ונאמר הן ובניהן מה צורכה למיתני אחי אמו? הרי אחיו, זה גם אחיו מאביו, וגם אחיו מאימו, כשם שבן אחיו מאימו פסול, כך דודו אח אימו פסול? כתב משנה יתרה לרבות בנו וחתנו של חתן אחי אמו. מכיון דתנינן בעל אחותו, מה צורכה למיתני בעל אחות אביו? הרי בעל אחותו פסול לו ולבנו וכלפי הבן הוא בעל אחות אביו לרבות בנו וחתנו של חתן בעל אחות אביו. מכיון דתנינן בעל אחות אביו, מה צורכה למיתני בעל אחות אמו? לומר, בנו וחתנו של חתן בעל אחות אמו. תנן, וחורגו לבדו. קא סלקא דעתין שבא למעט בעל חרגתו. רב רב (אמורא)° בעי, הרי נאמר חמיו וקא סלקא דעתין שהוא הדין חמותו, ונאמר הן ובניהם וחתניהם, מכאן שחתן חמותו אסור. אם חתן חמותו אסור, בעל חרגתו לא כל שכן? תיפתר שיש לה לחמותו בנים וחתנים ממנו מחמיו והם אסורים מחמתו אבל בנים וחתנים של חמותו לא נאסרו. תנן, וגיסו. אית תניי תני, יש לו בנים וחתנים שגם הם נאסרו. אית תניי תני, אין לו בנים וחתנים, אלא הוא לבדו נאסר. מאן דאמר יש לו בנים וחתנים, מאחות אשתו. ומאן דאמר אין לו בנים וחתנים, ממקום אחר. רב רב (אמורא)° נפק למיתרי לגבות משכון לרבי חייה רבה רבי חייא רבה°. עבר בחד אתר, ואשכח רבי יוחנן רבי יוחנן° יתיב ומקשי. תנינן, חורגו לבדו האם זה רק למעט בנו וחתנו. אשת חורגו מהו? בעל חורגתו מהו? מי אמרינן ג_כזאשה כבעלה ג_כחובעל כאשתו. וקמת להלכה אשת חורגו כחורגו ובעל חורגתו כחורגו. רב חסדא רב חסדא° בעי. דור שלישי, מהו שיהא מותר באשת ראשון? כגון משה, מהו שיהא מותר באשת פינחס? משה ואהרון זה ראשון בראשון אלעזר שני ופנחס שלישי למדנו שראשון בשלישי אסור השאלה אם אשת ראשון אסורה לשלישי מי אמרינן אף בראשון בשלישי אשה כבעלה, או כיוון דאיפלוג דרי לא אמרינן. ריש לקיש ריש לקיש° אמר מקבלין דור שני שני בשני ודור שלישי שלישי בשלישי מדוחק. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אפילו מריוח. תנן, היה קרוב ונתרחק, כשר. כהדא גיסיה דרב הונא רב הונא° קרוב ונתרחק הוה. הוה ליה דין עם חד בר נש. אמר, כל מה דרב הונא רב הונא° אמר אנא מקבל עלי. שמע רב הונא רב הונא° ואמר, כהדין יודע אני שאם קיבל עליו אפילו קרוב כשר. אלא אפילו אם לא קיבל כשר, שגיס שנתרחק מותר. דכשם שאמרו שקרוב ונתרחק כשר בדור שמלמעלן שתנא קמא אומר על דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו היה קרוב ונתרחק כשר, כך אמרו בדור מלמטן בגיסו ובן גיסו. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה, הרי זה קרוב. אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי:

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: האוהב והשונא. אי זהו האוהב? זה שושבינו. והשונא, כל שלא דיבר עמו שלשת ימים באיבה. אמרו לו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] ג_כטלא נחשדו ישראל על כך:


גמ’: רבי טבליי ורבי אבינא רבי אבינא° אמרו בשם רב רב (אמורא)° מה שאמרה המשנה ששובינו פסול, בשבעת ימי המשתה שנו. אבל אחר כך הוא כשר:

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: ג_לכיצד בודקין את העדים? היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. ומוציאין אותן לחוץ, ומשיירין את הגדול שבהן ואומר לו. אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה? אם אמר, הוא אמר לי שאני חייב לו. איש פלוני אמר לי שהוא חייב. לא אמר כלום. ג_לאעד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז:


גמ’: תנן, הוא אמר לי שאני חייב לו, לא אמר כלום. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם היה מתכוין למסור לו עדות, עדותן קיימת. כיצד דנין? הדיינין יושבין והנידונין עומדין, והתובע פותח בדבריו ראשון. ומנין שהתובע צריך לילך אחר הנתבע? שנאמר (שמות משפטים כד יד) מי בעל דברים יגש אליכם. ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראיה? אמר רבי קריספא רבי קריספא° בשם °רבי חנניה בן גמליאל רבי חנינא בן גמליאל. דכתיב יגש אליכם. יגיש ראיותיו. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. ביבמה, מי מרדף אחר מי? התיב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, והכתיב (דברים כי תצא כה ז) ועלתה יבמתו השערה. משמע שהיבמה הולכת אחר היבם לבית דין שבעירו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°,ג_לב יפה לימדני רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. רבי ברכיה רבי ברכיה° ורבי חלבו רבי חלבו° ורבי אבא רבי אבא° אמרו בשם רבי ינאי רבי ינאי°. התובע תובע, והנתבע משיב, והדיין מכריע. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי°. צריך הדיין ג_לגלשנות טענותיהן כדי שתנוח דעתם שהדיין הבין את טענותיהם. שנאמר (מלכים א ג', כ"ג) ויאמר המלך, זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וגו'. רב הונא רב הונא° כד הוה חמי סהדי בכוונא שדבריהם שווים היה חושד, היה חוקר. וכד הוה חמי הכן הכן שדבריהם קרובים, ג_לדהוה מכוון למצא אם שווים בעיקר העדות. רב הונא רב הונא° ג_להמיקל לדיינא דאמר לבעלי הדין מקבלין עליכון חד סהיד האם אתם מוכנים לקבל עד אחד כשניים, כי נראה כעורכי הדיינים, אלא יימרון אינון. רב הונא רב הונא°, כד הוה ג_לוידע זכו לבר נש בדינא, וההוא בר נש לא הוה ידע ליה, הוה פתח ליה. על שם (משלי ל"א, ח') פתח פיך לאלם. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. המכמין עידיו אחורי גדר, לא עשה כלום. כהדא. חד בר נש אשגח למיגוס גו אריסטון  ניגש לאחד הארחים בסעודה גדולה שעשה אמר לו, הב לי מה דאת חייב לי. אמר ליה אין. בתר דקמון, אמר ליה לית אנא חייב לך כלום. אמר ליה, אית לי סהדין. אמר ליה, לא אמרית אלא בגין דלא מיערבב מגוסתך  לא להרוס סעודתך. אתא קומי רבי אמי רבי אמי° אמר, הדא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ג_לזהמכמין עדיו אחורי גדר לא עשה כלום.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

27 ג_כז מיי' פ י"ג מהל' עדות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף ג', סמ"ג לאוין רטו :

28 ג_כח מיי' פ י"ג מהל' עדות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף ג', סמ"ג לאוין רטו :


[ע"ב]

29 ג_כט מיי' פ ט"ז מהל' עדות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף א', סמ"ג לאוין רטו :

30 ג_ל מיי' פ י"ז מהל' עדות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף ז', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף ח', סמ"ג לאוין רטז :

31 ג_לא מיי' פ י"ז מהל' עדות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' פ"א סעיף ח':

32 ג_לב מיי' פ ד' מהל' יבום וחליצה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ו סעיף א', סמ"ג עשין נב :

33 ג_לג טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף ז':

34 ג_לד טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף י':

35 ג_לה טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף ח':

36 ג_לו טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף ט':

37 ג_לז מיי' פ ו' מהל' טוען הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' פ"א סעיף י"א, סמ"ג עשין לה :


-----------------------------------דף יח

[עריכה]
ירושלמי מאיר סנהדרין יח


ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה ט

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] מתני’: היו ג_לחמכניסין את השני ובודקין אותו. נמצאו דבריהן מכוונין, נושאין ונותנין בדבר. ג_לטשנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב, זכאי. שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי, חייב. אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע, יוסיפו הדיינין. ואפילו שנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע, יוסיפו הדיינין:

גמ’: כתיב (ויקרא אחרי מות טז ה) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. נאמר שעירי, מיעוט שעירים שנים. אם כן למה אמר שני? ג_משיהו שוין. גבי טהרת מצורע כתיב(ויקרא מצורע יד י)וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים. נאמר כבשים, מיעוט כבשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין. גבי צפרי מצורע כתיב (ויקרא מצורע יד ד) וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים חיות. נאמר צפרים. מיעוט צפרים שתים. אם כן למה נאמר שתי? שיהו שוות. גבי חצוצרות שעשה משה כתיב(במדבר בהעלתך י ב)עשה לך שתי חצוצרת כסף. נאמר חצוצרות, מיעוט חצוצרות שתים. אם כן למה נאמר שתי? שיהו שוות. התיב רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, והא כתיב (דברים שפטים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'. מעתה גם כאן נדרוש, נאמר אנשים, מיעוט אנשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין ישראל עם ישראל וגר עם גר? והא כתיב (דברים כי תצא כד יז) לא תטה משפט גר יתום ואלמנה. והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר, יתום דן עם מי שאינו יתום, אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה, אם כך מה תלמוד לומר שני? מופנה להקיש לגזירה שוה. נאמר כאן שני האנשים אשר להם הריב. ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן אלדד ומידד, אנשים ולא נשים ולא קטנים. אף שני שנאמר כאן, אנשים ג_מאולא נשים ולא קטנים. ואם אינו ענין לבעלי דינים תניהו ענין לעדים. הרי למדנו ג_מבשאין האשה מעידה, מעתה אין האשה דנה, שכל שפסול לעדות אינו דן. רבי יוסה בי רבי בון רבי יוסה בי רבי בון° ורבי חונה רב הונא° אמרו בשם רב יוסף רב יוסף° הפסול של נשים לעדות נלמד ממקום אחר. נאמר כאן שני (דברים שפטים יז ו) על פי שנים עדים, ונאמר להלן שני דכתיב (במדבר בהעלתך יא כו) וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים, אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. אם כן למה נאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב? ג_מגשלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד שותק ואחד מדבר, אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך. שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד, מעמיד לזה ומושיב לזה. משום °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמרו, אומר לו לבוש כשם שהוא לובש, או הלבישו כשם שאתה לבוש. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב. ואי זה האסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צורכו וכו'. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב הונא רב הונא°, צריכין העדים ג_מדלהיות עומדין כשהן מעידין עדותן. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן. כתיב (דברים כי תצא כד טז) לא יומתו אבות על בנים. והלא כבר נאמר (דברים כי תצא כד טז) איש בחטאו יומת. מה תלמוד לומר לא יומתו אבות על בנים? לא יומתו אבות בעדות בנים, ובנים לא יומתו בעדות אבות. מכאן שלא יהו העדים קרובין של נידונין, ג_מהומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה? הגע עצמך שהוזם אחד מהם, הרי לא נהרג עד שיוזם חבירו. נמצא שכשמוזם השני על דבריו, מוציאים את הראשון להורג. ומניין שלא יהו העדים ג_מוקרובין של דיינין? הגע עצמך שהוזמו. לא על פיהם הם נהרגים? שהרי הדיינים הם הפוסקים, ועל פיהם הורגים את קרוביהם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] ומניין ג_מזשלא יהו הדיינין קרובין זה לזה? אמרה תורה הרוג על פי עדים דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר. ואמרה תורה הרוג על פי דיינין שנאמר אחרי רבים להטות. מה עדים אין קרובין זה לזה, אף דיינין אין קרובין זה לזה. אין לי אלא אבות ובנים, שאר קרובין מניין? אמר רבי זעירא רבי זעירא°, האות ו של ובנים, לרבות שאר קרובין. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדורש כך. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. כתיב (במדבר מסעי לה כד כה) ושפטו העדה והצילו העדה. שתהה עדה מצילה ועדה אחרת שאינה חלק ממנה ניצולת. שלא יהא העדה לא קרובי מכה, ולא קרובי מוכה. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. כתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם. אם אתה אומר כן שדיין יכול להיות קרוב, נמצאת אומר, בית דין הם עצמם חלק מגואלי הדם. מיכן שלא יהו הדיינין קרובי הנידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובי הנידונין? אמרה תורה הרוג על פי עדים. ואמרה תורה הרוג על פי דיינין. מה הדיינין אינן קרובי הנידונין. אף העדים לא יהו קרובי הנידונין. ומניין שאם באו שני קבוצות עדים, שלא יהו קבוצות העדים קרובין זה לזה? הגע עצמך שקבוצת עדים אחת הוזמו על ידי הקבוצה השניה, לא מפיהן הן נהרגין? תנן התם, שבועת העדות נוהגת בכשירים ולא בפסולים. שנאמר (ויקרא ויקרא ה א) אם לא יגיד ונשא עונו. את שמגיד וחבירו משלם ממון, חייב קרבן אם נשבע שאינו יודע עדות. ג_מחיצא פסול, שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון. בפני בית דין, להוציא עד אחד שאפילו נשבע בבית דין שאינו יודע עדות, פטור מקרבן, לפי שאין בעדותו לחייב ממון אלא שבוע. אמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים, יכול יהא חייב? תלמוד לומר, והוא עד או ראה או ידע. את שהוא כשר להעיד עדות תורה לחייב ממון. יצא עד אחד שאין כשר להעיד עדות תורה. שלא בפני בית דין. דכתיב, אם לא יגיד ונשא עונו. את שמגיד וחבירו משלם ממון. ג_מטיצא חוץ לבית דין, שאפילו מגיד, אין חבירו משלם ממון. ומניין לשני עדים? דכתיב והוא עד. הרי כאן שנים. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר כל מקום שכתוב בתורה עד סתם הרי הוא בכלל שני עדים עד שיודיעך הכתוב שהוא עד אחד. אשכח תני, °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר אינו חייב בשבועת העדות עד שיהיו שני עדים. עד אחד שאמרנו שאינו חייב משום שבועת העדות מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי שהרי נשבע לשקר? אי אפשר לומר כך שהרי אחר ראוי לצרפו ולחייבו משום שבועת עדות, ואת מחייבו משום שבועת ביטוי? קרוב שאינו חייב משום שבועת העדות מהו לחייבו עליו משום שבועת ביטוי שהרי נשבע לשקר?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ג_לח מיי' פ י"ז מהל' עדות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף ט', סמ"ג לאוין רטז :

39 ג_לט מיי' פ ח' מהל' סנהדרין הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ח סעיף א', סמ"ג עשין צח :

40 ג_מ מיי' פ י"א מהל' טומאת צרעת הלכה ח', מיי' פ"ה מהל' עבודת יום הכפורים הלכה י"ד:

41 ג_מא מיי' פ ט' מהל' עדות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה סעיף י"ד:

42 ג_מב טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ד':

43 ג_מג מיי' פ כ"א מהל' סנהדרין הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף א':

44 ג_מד מיי' פ כ"א מהל' סנהדרין הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף ה':

45 ג_מה טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף י"ז:

46 ג_מו טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף י"ז:


[ע"ב]

47 ג_מז טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ט':

48 ג_מח טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף א':

49 ג_מט מיי' פ ט' מהל' שבועות הלכה ב':


-----------------------------------דף יט

[עריכה]
ירושלמי מאיר סנהדרין יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] ייבא כהדא דאמר רבי אבא בר שמואל רבי אבא בר שמואל°. אין חייבים על שבועת ביטוי אלא בשבוע שישנה בלשעבר ובלהבא היינו שיכול להשבע שקרתה או שלא תקרה. שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא, שלא נתן. מאחר שאין בידו לבא שהרי אינו יכול להשבע שפלוני יתן שאינו יכול לחייב אדם אחר לתת, אין בידו לשעבר. גם כאן בשבועת העדות שנשבע שלא ראה עדות, הרי לא שייך להשבע שיראה עדות, ממילא לא שייך בזה שבועת ביטוי, או כהדא. אמר לו לשומר חינם ג_נהיכן שורי? אמר לו איני יודע מה אתה סח. והאמת הוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. משביעך אני ואמר אמן, פטור שכן שבועתו לא באה לפוטרו מתשלום. שהרי גם אם היה מודה היה נפטר, ששומר חינם חייב רק בפשיעה. רב רב (אמורא)° אמר פטור משבועת פיקדון, ג_נאוחייב בשבועת בטוי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מאחר שמצוה על שומר חינם להפיסו לבעל הבית שהרי הוא תובע אותו, אין חייב משום שבועת ביטוי. וכי על דעתיה דרב רב (אמורא)° אינו מצוה להפיסו? מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. גם כאן בשבועת העדות לרבי יוחנן רבי יוחנן° כשנשבע שלא ראה עדות, הרי הוא תובע אותו שיבא להעיד והוא צריך לפייסו, לכן אף אם נשבע לשקר אינו חייב משום שבועת ביטוי. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ונשא עונו, אין הכוונה שצריך לשלם, אלא הכוונה שצריך להביא קרבן. אם כך מנין ליה שאינו חייב אלא אם כפר בבית דין? שהרי אי אפשר לדרוש כמו קדם שרק אם מחייבו ממון בעדותו חייב על שבועתו, שהרי הפסוק לא מדבר על חיוב ממון. נאמר בזקן ממרא, והגידו לך את דבר המשפט. ונאמר כאן אם לא יגיד ונשא עונו. ילפין הגדה הגדה. מה הגדה שנאמר להלן, בבית דין. אף כאן בבית דין. כהדא דתני, אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה אומר ג_נבאפילו בזה אחר זה. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי שמואל בר יצחק רב שמואל בר יצחק° אמרו בשם רב רב (אמורא)° מודין חכמים ל°רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה, בעידי בכורה ובעידי חזקה. בעידי הבכורה שאם עד אחד מעיד שבפניו אמר האב בבקר שזה הבכור, ועד שני מעיד שבפניו אמר האב בין הערבים שזה הבכור, מצטרפים. וכן בעידי החזקה שאם עד אחד אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בבקר, ועד אחר אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בין הערבים, מצטרפים. אמר רבא רבא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. אף בעידי סימנין כן. פשיטא אם זה אמר ג_נגראיתי שתי שערות בגבו. וזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו, מצטרפים. שהרי שניהם מעידים שהוא גדול. זה אומר ראיתי שערה אחת בגבו. וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסו, לאו כלום הוא. שהרי זה חצי עדות וחצי סימן. וכל שכן אם זה מעיד שראה שערה אחת בגבו, וזה מעיד שראה שערה אחת בגבו, דלאו כלום הוא. דאפשר ששניהם מעידים על אותה שערה יחידית. שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו מהו? רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ורבי הושעיה בריה דרבי שמי רבי הושעיה בריה דרבי שמי° . חד אמר פסול. וחד אמר כשר. מאן דאמר פסול, כמעיד על חצי סימן שהרי אלו שמעידים שראו אחת בגבו, מעידים גם שבדקו בכריסו ולא מצאו, ואלו שמעידים שראו אחת בכריסו מעידים גם שבדקו בגבו ולא מצאו והרי זו עדות מוכחשת. ומאן דאמר כשר, אני אומר שמא נשרו. אחד אומר שתי שערות בגבו ואחד אומר שתי שערות בכריסו. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° אומר, דברי הכל פסול, דאף למכשיר הכא פסול, דעדיף חצי דבר ועדות שלמה שכל שנים מעידים על שערה אחת, מדבר שלם וחצי עדות שכל אחד מעיד על שני שערות. רבי אבא רבי אבא° אמר, דברי הכל כשר, דאף הפוסל יכשיר כאן שהרי יש כאן סימן שלם. וחצי עדות על סימן שלם שכל אחד מעיד על שני שערות, עדיף על עדות שלמה בחצי סימן שכל שנים מעידים על שערה אחת. רבי יודן רבי יודן° אמר, אף זה במחלוקת. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, אף זה במחלוקת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. והא רבי יודן רבי יודן° סבר כוותי? אמר ליה, על רבי אבא רבי אבא° רביה אנא פליג  אני חולק. לא כל שכן עילויה? אמר רבי מנא רבי מנא°. יאות אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° שדברי הכל פסול. אילו שטר שהוא מחותם בארבעה עדים, וקרא עילויה ערער. ובאו שני עדים לקיימו. זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים, שמא כלום הוא? ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° יליף  למד לה משני חזקה. אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית ג_נדשמא כלום הוא? וכי אין כל חזקה וחזקה צריכה ב' עדים?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חיננא רבי חיננא° שמע לה משני חזקה. אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא? וכי אין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. כהדא דתניא אין שומעין מן העדים, אלא אם כן באו שניהן כאחת. °רבי נתן רבי נתן אומר, ג_נהשומעין דברי ראשון. ולכשיבא שני שומעין את דבריו. רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° הוה יתיב מקשי. איפשר אית הכא בר נש דשמע האם הלכה כ°רבי נתן רבי נתן? אמר לו רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°, הא רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים°. אמר, יקום לעיל יסמך ויצטרף לדינים. כיון דסלק אמר ליה, שמעת הלכה כ°רבי נתן רבי נתן? אמר ליה, שמעתי דמודה °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה ל°רבי נתן רבי נתן. אמר לו, ולהדא צורכה לי? הרי פשיטא שמודה לו. שהרי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, אפילו אם ראו זה אחר זה מצטרפים, כל שכן שיצטרפו להעיד זה אחר זה. אמרי, לא התכוון רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°, אלא מסקא רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים° לעיל, כדי שיסמך. בגין דהוא אינשא רבא. רב חסדא רב חסדא° בעי. מהו לקבל עדים שלא בפני בעל דין? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי שבתי רבי שבתי°, מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ועבדון ליה גזר דין. ואם בא אחר כך ועירער, ערעורו קיים. אדם ששלחו אחריו בית דין שלשה פעמים ולא בא. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, מקבלין העדות בלא בעל דין ועבדין ליה גזר דין. כהדא. כהנא רב כהנא° דמך  מת, ושבק ירתו  והוריש לרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. וקביל רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° סהדו דלא באפוי  עדות שלא בפניו, וזכי לרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. ולא עוד אלא דשבק  השאיר ספרים. כתב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לירתוי  ליורשיו דהוו בבל. ספרים שזכת בהן ארץ ישראל, אין מוציאין אותם חוצה לארץ. אמר רבי ניסי רבי ניסי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אם כתב המוריש על מנת להוציא, מוציא. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מהו להוציא? אמר ליה, לעובדא  למעשה את שאיל לי? אמר לו לא. ובאיש  וכאב לרבי זעירא רבי זעירא°, דלא אמר ליה לעובדא. בגין מידע  כדי לדעת מהו אמר הלכה למעשה. רבי ירמיה רבי ירמיה° הוה ליה דין עם חד בר נש, וקבלון לשהדייא דלא באפוי דרבי ירמיה רבי ירמיה°, וחייבון לרבי ירמיה רבי ירמיה° וקיבלו את העדים שלא בפניו של רבי ירמיה רבי ירמיה° וחייבו את רבי ירמיה. והוה יתיב ומיצטער. איפשר מקבלין עדים בלא בעל דין? רבי הונא רב הונא° רבי פינחס רבי פינחס° ורבי חזקיה חוקוק רבי חזקיה חוקוק°, לא עלין בפירקא בההוא יומא  לא נכנסו לשיעור באותו יום. דחק רבי הונא רב הונא° ועאל ואשכח רבי ירמיה רבי ירמיה° מצטער ואמר, ג_נואיפשר מקבלין עדים בלא בעל דין אפילו עמהן באותה העיר? אמר לו, כן חמת  כך ראיתי דעתון דרבנן שמקבלים:

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה י

[עריכה]

מתני’: גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן. ג_נזגדול שבדיינין אומר. איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב. ומניין ג_נחכשיצא לא יאמר אני הוא המזכה וחביריי מחייבין, ומה אעשה ורבו עלי? על זה נאמר (משלי י"א, י"ג) הולך רכיל מגלה סוד:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

50 ג_נ מיי' פ ח' מהל' שבועות הלכה ה':

51 ג_נא מיי' פ ז' מהל' שבועות הלכה ב', מיי' פ ז' מהל' שבועות הלכה ג', מיי' פ ז' מהל' שבועות הלכה ד':

52 ג_נב מיי' פ ד' מהל' עדות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף ו', סמ"ג עשין קט :

53 ג_נג מיי' פ ד' מהל' עדות הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף י"ג, סמ"ג עשין קט :


[ע"ב]

54 ג_נד מיי' פ ט"ו מהל' טוען הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין צה :

55 ג_נה מיי' פ ד' מהל' עדות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף ט', סמ"ג עשין קט :

56 ג_נו מיי' פ י"ב מהל' מלוה הלכה ז', מיי' פ ג' מהל' עדות הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' ק"י סעיף ו', סמ"ג עשין צד :

57 ג_נז מיי' פ כ"ג מהל' סנהדרין הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ט סעיף א', סמ"ג עשין צח :

58 ג_נח מיי' פ כ"ג מהל' סנהדרין הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ט סעיף א', סמ"ג עשין צח :


-----------------------------------דף כ

[עריכה]
ירושלמי מאיר סנהדרין כ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א]

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם שניים מזכים ואחד מחייב כופין את המחייב שיכתוב זכאי. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. המחייב כותב חייב, והמזכה כותב זכאי. מתניתא פליגא על ריש לקיש ריש לקיש° דתנן, מניין כשיצא לא יאמר אני מזכה וחביריי מחייבין. וכשכותב הרי זה כאומר. מה עבד ליה ריש לקיש ריש לקיש°? מה שנאסר זה רק דלא יהא מאן דהוא מימר, כמה בעית מזכה לפלוני בדינא ולא שבקון לי  כמה רציתי לזכות את פלוני ולא הניחו לי אבל אין איסור לכתוב שהוא מזכה. מאי טעמא דריש לקיש ריש לקיש°? דלא ייתי חורן ויסבור כוותיה, ויימר, אוף פלן הוה תמן והסכים לפסק, ואף הוא טעה עימם.

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה יא

[עריכה]

מתני’: ג_נטכל זמן שהוא מביא ראיה, סותר את הדין. אמרו לו, כל ראיות שיש לך הבא מיכן ועד שלשים יום. הביא בתוך שלשים יום, סותר. לאחר שלשים יום, אינו סותר. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. ג_סמה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים?:


גמ’: תנן שלשים וששה מחייבין, שלשים וחמשה מזכין. דנין אילו כנגד אילו, עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין. מאי שנא הכא שמוסיפים שניים ומאי שנא התם שדנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין? אמר רבי אושעיה רבי אושעיה°. תמן שאי אפשר להן להוסיף שכבר יש שבעים ואחד, דנין אילו כנגד אילו. ברם הכא אפשר להן להוסיף. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° תרויהון אמרין, אפילו הכא כשהגיעו לשבעים ואחד איפשר להן להוסיף רק שלא חייבים:

ירושלמי סנהדרין, פרק ג, הלכה יב

[עריכה]

מתני’: אמרו לו הבא עדים. אמר אין לי עדים. הבא ראיה. אמר אין לי ראיה. ולאחר זמן מצא עדים ומצא ראיה, הרי זה ג_סאאינה כלום. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים, ומצא עדים. ושלא היה יודע שיש לו ראיה, ומצא ראיה? אמרו לו הבא עדים. אמר אין לי עדים. הבא ראיה, ואמר אין לי ראיה. ג_סבראה שהוא מתחייב ואמר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני, או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו, הרי זו אינה כלום:


גמ’: תנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים. ושלא היה יודע שיש לו ראיה, ומצא ראיה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רב הושעיה רב הושעיה°. פליגי ביה תלתא אמורין. חד אמר, כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין. וחד אמר, הביא בתוך שלשים סותר. לאחר שלשים אינו סותר. וחד אמר, לעולם אין סותר, עד שיביא ראיה שלא היה יודע בה כל עיקר. והתנינן אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים. שיש לו ראיה ומצא ראיה. משמע דווקא עד שיביא ראיה שלא היה יודע בה כל עיקר. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° ורבי זירא רבי זירא° . חד אמר, יכול להביא ראיות עד שיבטל ראיותיו ויאמר שכל הראיות שיש לו ולא הביא בטלות. וחד אמר, יכול להביא ראיות ג_סגעד שיכפר בראיותיו ויאמר שכל הראיות שיש לו ולא הביא מזויפות. רבי לוי רבי לוי° הוה ליה דין עם חד בר נש על עסק בתים, והוון דיינין קומי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לאחר גמר דין הביא ראיה. שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר לו, כל זמן שמביא ראיה סותר הדין. רבי אבמכיס רבי אבמכיס° הוה ליה דין עם חד בר נש על עיסק ריחייא. והוון אידיינין קומי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לאחר גמר דין הביא עדים. שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לו אדיין את לזו? כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין. ולמה תרין עובדין? רבי לוי רבי לוי° לא איתעביד ליה גזר דין. רבי אבמכיס רבי אבמכיס°, איתעביד ליה גזר דין. אשרת הדיינין קיום השטר, מהו שיהיה צריך בית דין לקיימו כשבא לגבות על פיו? רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° ורב בניי רב בניי° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°. חד אמר, יתקיים או בכתב ידי עדים, או בכתב ידי הדיינים. וחד אמר, אפילו בכתב אחד ובדיין אחד.

הדרן עלך פרק זה בורר.

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סנהדרין/פרק_שלישי"