רמב"ם הלכות עדות יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים
<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר שופטים · הלכות עדות · פרק שלושה עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות לאו רפז: "המצוה לא לקבל עדות של אדם על קרוב משפחתו"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

הקרובים פסולים לעדות מן התורה שנאמר לא יומתו אבות על בנים מפי השמועה למדו שבכלל לאו זה שלא יומתו אבות על פי בנים ולא בנים על פי אבות והוא הדין לשאר קרובים אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד והם האב עם הבן ועם בן הבן והאחין מן האב זה עם זה ובניהן זה עם זה ואין צריך לומר הדודים עם בן אחיו אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם.

הלכה ב[עריכה]

הגרים אינן בדין הקרובים אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זה לזה שהגר שנתגייר כקטן שנולד הוא חשוב.

הלכה ג[עריכה]

האחים זה עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הן ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי.

הלכה ד[עריכה]

ולעולם שלישי בראשון כשר ואין צריך לומר שלישי בשני אבל שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון שניהם פסולים.

הלכה ה[עריכה]

האב עם בנו כראשון בראשון הוא לפיכך האב עם בן בנו פסול ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר מפני שהוא שלישי בראשון וכן הדרך בנקבות כיצד שתי אחיות או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון בניהם בין זכרים בין נקבות שני בשני בני בניהם או בנות בנותיהן שלישי בשלישי כדרך שאתה מונה בזכרים ראשון שני ושלישי כך אתה מונה בנקבות.

הלכה ו[עריכה]

כל אשה שאתה פסול לה כך אתה פסול לבעלה שהבעל כאשתו וכל בעל שאתה פסול לו כך אתה פסול לאשתו שהאשה כבעלה.

הלכה ז[עריכה]

כל שתי נשים שהן זו עם זו שני בשני בעליהן מעידין זה לזה אבל אם היה ראשון בראשון כגון שלקח זה אשה וזה בתה אין מעידין זה לזה.

הלכה ח[עריכה]

וכן בעלי אחיות פסולין זה לזה והרי הן ראשון בראשון.

הלכה ט[עריכה]

וכן לא יעיד לבן אחות אשתו ולא לבעל בת אחות אשתו אבל מעיד הוא לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת.

הלכה י[עריכה]

כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך הרי אתה מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה.

הלכה יא[עריכה]

אבי כלה ואבי חתן מעידים זה לזה.

הלכה יב[עריכה]

אחי האח מן האם מעידין זה לזה שהרי אין ביניהן קורבה כלל כיצד רחל שנישאת ליוסף וילדה ממנה ראובן והיה ליוסף בן מאשה אחרת והוא מנשה ומת יוסף ונישאת לשמעון וילדה ממנו יהודה הרי מנשה ויהודה מעידין זה לזה.

הלכה יג[עריכה]

האיש עם אשתו ראשון בראשון לפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה ולא לאביה ולא לאמה ולא לבעל אמה ולא לאשת אביה.

הלכה יד[עריכה]

אשתו ארוסה אף על פי שלא נגמרה האישות הרי היא כנשואה לענין עדות [במה דברים אמורים] בארוסתו עצמה שאינו מעיד לה אבל אם העיד לקרובי ארוסתו כגון בעל אחותה או בנה ובתה וכיוצא בהן אין פוסלין אותה עד שישאנה.

הלכה טו[עריכה]

זה שפסלה תורה עדות הקרובים לא מפני שהן בחזקת אוהבין זה את זה שהרי אינו מעיד לו לא לטובתו ולא לרעתו אלא גזרת הכתוב הוא לפיכך האוהב והשונא כשר לעדות אף על פי שהוא פסול לדיינות שלא גזרה תורה אלא על הקרובים.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.