ספר המצוות לאו רפז
<< · ספר המצוות · לאו · רפז · >>
הזהיר הדיין שלא לקבל עדות הקרובים קצתם על קצתם, והוא אמרו "לא יומתו אבות על בנים" (דברים כד, טז). ובא הפירוש המקובל בספרי: שלא יומתו אבות בעדות בנים, ובנים בעדות אבות.
והוא הדין לדיני ממונות ואמנם זכר לנו בדיני נפשות על צד הגוזמא, שלא נאמר: "אחר שזה איבוד נפש, לא נחשוד הקרוב בו אבל נעשה בעדותו, אחר שעדותו לאיבוד נפש קרובו הוא ואין זה מקום לחשדו". ולפיכך לקח למשל הראשון שבקרובים וגדול האהבה, והוא אהבת אב לבן והבן לאב. והנה יאמר: אחר שאין מקבלים עדות אב על הבן ואפילו לחייבו מיתה, לא כל שכן שאר הקרובים שלא יקובלו. וזה גזרת הכתוב אין לה טעם בשום פנים.
והתבארו משפטי מצוה זו בפ"ג מסנהדרין.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/lo287