לדלג לתוכן

רמב"ם ספר שופטים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הקדמההמדעאהבהזמניםנשיםקדושההפלאהזרעיםעבודהקרבנותטהרהנזקיםקניןמשפטיםשופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר שופטים | >>


בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם (בראשית כא לג)

גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים, הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב (משלי כד כג)
אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים (משלי כד כד)
וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב (משלי כד כה)


ספר ארבעה עשר  והוא  ספר שופטים


הלכותיו חמש, וזה הוא סידורן:
סנהדרין והעונשין המסורין להם
הלכות עדות
הלכות ממרים
הלכות אבל
הלכות מלכים ומלחמות


הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם יש בכללן שלושים מצוות: עשר מצוות עשה, ועשרים מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) למנות שופטים. (ב) שלא למנות דיין שאינו יודע דרך המשפט. (ג) לנטות אחרי רבים אם נחלקו השופטים. (ד) שלא להרוג אם רבו המחייבין באיש אחד, עד שיהיו יתר שנים. (ה) שלא ילמד חובה, מי שלימד זכות בדיני נפשות. (ו) להרוג בסקילה. (ז) להרוג בשריפה. (ח) להרוג בסיף. (ט) להרוג בחנק. (י) לתלות. (יא) לקבור הנהרג ביום הריגתו. (יב) שלא תלין נבלתו. (יג) שלא להחיות מכשף. (יד) להלקות לרשע. (טו) שלא יוסיף בהכיית הלוקה. (טז) שלא להרוג נקי באוּמדן הדעת. (יז) שלא לענוש אנוּס. (יח) שלא לחוס על הורג חבֵרו או חובל בו. (יט) שלא לרחם על הדל בדין. (כ) שלא להדר גדול בדין. (כא) שלא להטות הדין על בעל עבירות, אף על פי שהוא חוטא. (כב) שלא לעוול משפט. (כג) שלא להטות משפט גר יתום. (כד) לשפוט בצדק. (כה) שלא ליראה בדין מאיש זרוע. (כו) שלא ליקח שוחד. (כז) שלא לישא שמע שוא. (כח) שלא לקלל הדיינין. (כט) שלא לקלל הנשיא. (ל) שלא לקלל אדם משאר בני ישראל הכשרים.

הלכות עדות יש בכללן שמונה מצוות: שלוש מצוות עשה, וחמש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) להעיד בבית דין למי שיודע לו עדות. (ב) לדרוש ולחקור העדים. (ג) שלא יורה העד בדין זה שהעיד עליו בדיני נפשות. (ד) שלא יקום דבר בעדות אחד. (ה) שלא יעיד בעל עבירה. (ו) שלא יעיד קרוב. (ז) שלא להעיד בשקר. (ח) לעשות לעד זומם כאשר זמם.

הלכות ממרים יש בכללן תשע מצוות: שלוש מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול. (ב) שלא לסור מדבריהם. (ג) שלא להוסיף על התורה, לא במצוות שבכתב, ולא בפירושן שלמדנו מפי השמועה. (ד) שלא לגרוע מן הכל. (ה) שלא לקלל אב ואם. (ו) שלא להכות אב ואם. (ז) לכבד אב ואם. (ח) ליראה מאב ואם. (ט) שלא יהיה הבן סורר ומורה על קול אביו ואמו.

הלכות אבל יש בכללן ארבע מצוות: אחת מצוַת עשה, ושלוש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) להתאבל על הקרובים, ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים; ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין; ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה, שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצוַת עשה. (ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים. (ג) שלא יכנס עם המת באוהל. (ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

הלכות מלכים ומלחמות יש בכללן שלוש ועשרים מצוות: עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) למנות מלך מישראל. (ב) שלא ימנה מקהל גרים. (ג) שלא ירבה לו נשים. (ד) שלא ירבה לו סוסים. (ה) שלא ירבה לו כסף וזהב. (ו) להחרים שבעה עממים. (ז) שלא להחיות מהן נשמה. (ח) למחות זרעו של עמלק. (ט) לזכור מה שעשה עמלק. (י) שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך. (יא) שלא לשכון בארץ מצרים. (יב) לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים. (יג) שלא לדרוש שלום מעמון ומואב בלבד, כשצרים עליהן. (יד) שלא להשחית אילני מאכל במצור. (טו) להתקין יד שיצאו בו בעלי המחנה להפנות בו. (טז) להתקין יתד לחפור בו. (יז) למשוח כוהן לדבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה. (יח) להיות מארס, ובונה בנין, ונוטע כרם, שמחים בקנינן שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה. (יט) שלא לעבור עליהן דבר, ולא יצאו אפילו לצרכי העיר וצרכי הגדוד ודומה להן. (כ) שלא לערוץ ולחזור לאחור בשעת המלחמה. (כא) דין יפת תואר. (כב) שלא תמכר יפת תואר. (כג) שלא יכבשנה לעבדות אחר שנבעלה.

נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה ארבע ושבעים: מהן שבע ועשרים מצוות עשה, ושבע וארבעים מצוות לא תעשה.