שולחן ערוך חושן משפט קמה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קמה · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

העיד האחד שאכלה שנה ראשונה שלישית וחמישית והשני העיד שאכלה בד"ו אין מצטרפין שבשנה שמעיד זה אינו מעיד בה זה ותחזור הקרקע והפירות:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

העיד האחד שאכלה שנה ראשונה שלישית וחמישית וכו' עד שבשנה שמעיד זה לא העיד זה כ"כ הרמב"ם פט"ו דטוען דין ב' וכתב המ"מ על זה וז"ל מפורש בסוגיא שם ופרשוהו כגון במקום שמוברין שנה וזורעין שנה שנתבאר בפ"ב דעולה להן חזקה אע"פ שאינן רצופין שאל"כ מאי אריא מכחישין אפילו שניהן מעידין שאכלה אג"ה אין חזקתו כלום וזה ברור עכ"ל. ולכאורה קשה דתלה תניא בדלא תניא שדייק ומוכיח דאיירי במוברי דאל"כ מאי אריא מכחישין כו' דלמא באמת איירי הרמב"ם באינן מכחישין זא"ז אלא כל א' מעיד מה שראה זה ראהו אוכל אג"ה וזה בד"ו באתרא דלא מוברי וקמ"ל הרמב"ם רבותא דאע"ג דכל אחד מעיד על ג"ש ואינן מכחישין זא"ז וקי"ל דבדיני ממונות מצטרפין העדות וכמ"ש הטור בסי' ק"מ סי"ב דאם אחד מעיד על אב"ג ואחד על דה"ו מצטרפין וגדולה מזו כתב שם דאפילו ו' עדים כל א' מעיד שראה אוכל שנה זאח"ז מצטרפין והו"ל כאלו היו ב' עדים שכל אחד מעיד על ג' שנים מ"מ ס"ל להרמב"ם דבכה"ג אין מצטרפין כיון דלדברי עדות כל א' בפני עצמו היה הפסק בשני אכילתו ובאתרא דלא מוברי בעינן עדים שיעידו שאכל רצופין וכ"כ הטור בסי' זה ס"ג בהדיא וז"ל ואם אינן מכחישים זא"ז אלא זה מעיד אג"ה וזה בד"ו לא הוה חזקה באתר' דמוברי כיון דלדברי שניהן יחד אכלן רצופין (כיון דאינן מכחישין זא"ז) ולא באתרי דלא מוברי כיון דאין שום אחד מעיד על חזקת ג"ש רצופין עכ"ל. וי"ל דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לסיים בטעמא משום שבשנה שמעיד זה לא מעיד זה דהא באתרי דלא מוברי אין זה חסרון העדות אפילו ו' עדים שמעידים כל אחד על שנה מיוחדת זא"ז מצטרפין וכנ"ל אלא ה"ל לסיים בטעמו כיון דאין שום אחד מהן מעיד על ג"ש רצופין וכמ"ש הטור בטעמו כנ"ל. אלא ודאי איירי באתרי דמוברי ואז צריכין לעדים שיעידו דאכלן ג"ש ולא היו רצופין. מ"ה הוצרך לסיים בטעמו דבשנה שמעיד האי לא מעיד האי דאלו העידו שניהן על אג"ה אז בד"ו הוה חזק'. וגם כוונת המ"מ מוכיח דהרמב"ם איירי באתרי דמוברי דאל"כ אפילו שניהם מעידים אג"ה כו' כוונתו הכי ור"ל למה סיים הרמב"ם בטעמו דבשנה שמעיד זה כו' הא אפילו שניהן מעידין שוה אג"ה לא הוה חזקה ואגב שיטפא קרי ליה עדות מוכחשת כשזה מעיד אג"ה וזה בד"ו ודוק:

ותחזור הקרקע והפירות. בטור וגם בגמרא פח"ה (דף נ"א) לא הזכיר תשלומי הפירות והמיימוני והמחבר דכתבוהו צ"ל דאיירי באתרי דמוברי ולא הכחישו זא"ז ולכן כתבו דצריך לשלם הפירות דכיון דאכלי רצופים באתרי דמוברי ולא חשש למחות בו צריך לשלם ע"פ העדים פירות דכל הששה שנים והא דכתב המ"מ דמיירי כשמכחישין כבר כתבתי דל"ד קאמר אלא ר"ל נראין כמכחישין כיון דאשנה דמסהיד האי לא מסהיד האי אבל אי הכחישו העדים זא"ז בפי' א"צ לשלם הפירות ממ"נ דאי תחשוב עדותם כאילו אינו נמצא דאין כאן עדות על אכילת הפירות דאף א"ת שהמחזיק מודה שאכלן רצופין באתרי דמוברי מ"מ לא גרע מטוען קניתיה ממך ואכלתי פירותיה שני שנים דכתב הרי"ף פ' חזקת הבתים בסוגיא זו דאין מוציאין מידו הפירות דהא הוא אומר אכלתי' מפני שקניתיה וה"ל הפה שאסר כו'. ואי לא תחשוב עדותן כאילו אילו אלא שאינן מצטרפין יחד מ"מ לא גרע מעד אחד המעיד על ג' שנים רצופין באתרי דלא מוברי דאין מוציאין ע"פ הפירות כמ"ש הטור והמחבר בסמוך. דומיא דהכי הוא כשמעיד עד אחד על שנה אג"ה באתרי דמוברי וק"ל גם י"ל דמ"ש ותחזור הקרקע והפירות ר"ל הפירות הנמצאי' עדיין בעין שלא שמטם ואכלם דאותן ודאי צריך להחזיר עם הקרקע כיון דאין לו עידי חזקה:



באר היטב

(ב) והפירות:    כת' הסמ"ע י"ל דר"ל הפירות הנמצאים עדיין בעין שלא שמטם ואכלם דאותן ודאי צריך להחזיר עם הקרקע כיון דאין לו עידי חזקה וע"ש מ"ש עוד בזה.



קצות החושן

▲ חזור לראש