שולחן ערוך חושן משפט יז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · יז · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

בצדק תשפוט עמיתך איזהו צדק המשפט זו השוויית שני הבעלי דינים בכל דבר לא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר (לו) קצר דברך ולא יסבירו פנים לאחד וידבר לו רכות וירע פניו לאחר וידבר לו קשות ואם היה אחד מהם מלובש בגדים יקרים והשני מלובש בגדים בזויים אומרים למכובד או הלבישהו כמותך או לבוש כמוהו ולא יהא אחד יושב ואחד עומד אלא שניהם עומדים ואם רצו ב"ד להושיב את שניהם מושיבים ולא ישב אחד למעלה ואחד למטה אלא זה בצד זה בד"א בשעת משא ומתן (דהטענות) אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה לכתחלה איזהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלו' אתה חייב והעדים לכתחלה לעולם בעמידה:

הגה: ועמידה ע"י סמיכה מקרי שפיר עמידה לענין זה (ריב"ש סי' רס"ו) ועיין לקמן סי' כ"ח:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

לא יהא הא' מדבר כל צרכיו כו':    משמע אפילו לא א"ל הדיין דבר כל צרכיך אלא שלהשני אמר קצר דבריך הוא אסור וכן הוא משמעות ל' הברייתא ולא כמשמעות ל' הטור ועפ"ר:

והשני מלובש בגדי' בזויים:    כן הוא ל' הרמב"ם והטור וכן משמע בברייתא ומשמע דכשאינם בזוי' אף שאינ' יקרים כמו מלבושי השני אין קפידא בכך ועפ"ר וכתב מור"ש ע"ז ז"ל גם בזה אין בידינו להעמיד הדת על תילו עכ"ל:

ולא ישב אח' למעל' כו':    אמ"ש לפני זה קאי דקאמר דאם רצו ב"ד להושיב את שניהם מושיבין אזה כתב דאז לא ישב א' למעל' אבל בשניהן עומדין אין קפידא בכך דאין הב"ד אומרי' להן לעמוד וק"ל:

אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה:    נלמד מדכתיב ועמדו שני האנשי' אלו העדים (דאי בע"ד וכי אנשי' תובעין ולא נשים וכי שנים תובעי' ולא שלשה) אשר להם הריב אלו בעלי דינים ומה עדי' העדתן זו היא גמר דינם אף בע"ד דקפיד עליהם קרא שיעמדו היינו דוקא בשעת גמר דין:

בעמידה לכתחל' כו':    דוקא לכתחלה אבל בדיעבד בשניה' הדין דין וכ"כ הטור בהדיא וכ"כ הרא"ש והר"ן בשם הרשב"א וכ' דהאי קרא דועמדו אינו אלא אסמכתא למצוה ולא לעיכוב ועפ"ר ולא כמ"ש בע"ש דבעדי' אפילו בדיעבד פסול בזמן שהיו סמוכין ודוקא עכשיו שאין דייני' סמוכין שרי משום דכתיב ועמדו לפני האלקי' דז"א דהמרדכי כ' בשם ר"א בר שמשון מדכתיב לפני אלקי' משמע דוקא בשעה שהיו סמוכין היינו להתיר בזמן הזה בישיבה ואליביה אפילו לכתחלה מותרי' לישב בזמן הזה אפילו מן הדין אבל לא כתב דבזמן שהיו סמוכים היה עיכוב בדבר אפילו בדיעבד וגם ר"א בר שמשון יחיד הוא בזה ושום פוסק לא הזכיר סברא זו ועפ"ר ובהגד"מ שם כתבתי דהרמב"ם והטור לא ס"ל הכי:

ועמידה ע"י סמיכה כו':    ע"ל ס"ס כ"ח דכתב המחבר לענין דייני' שצריכין לישב בשעה שמקבלין העדות דסמיכה כזו נקרא ישיבה ושניה' מתשובת ריב"ש סימן רס"ז וע"ש וצ"ל דאזלינן הכא והכא לקולא. ומיהו נראה לע"ד דאם היו הדיינים וגם העדי' נסמכים בדין אחת בפעם אחת דאסור למיעבד הכי דממ"נ חד מהם לא עביד כדינא ודומה למ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' קצ"ז לענין קנין חמור וגמל ובסי' ר' לענין קונין בכליו של לוקח ובכליו של מוכר ע"ש ולקמן סי' ש"ן:

ש"ך - שפתי כהן

(א) קצר דבריך כו' אבל לשניה' יכול לו' ב"ח ופשוט הוא:


(ב) בגדים יקרי' כו'. כתב בראב"ן דף קט"ז ע"ב וז"ל והאידנא לא נהיגי הכי ונ"ל דוקא איצטלא של ק' מנה אבל האידנא דלא מלובשי' בכך מלבושים לא חיישינן להטייה עכ"ל:


(ג) אלא שנים עומדי' כו' ואם ישב א' מעצמו והב' עומד אין זקוק לו ב"ח:


(ד) שניהם בעמידה. עיין בסמ"ע ס"ק ה' והב"ח חולק עליו שם ואין דבריו מוכרחי' ע"ש:


(ה) ועמידה על ידי סמיכה. כתב הסמ"ע ומיהו נראה לע"ד דאם היו הדיינים וגם העדים נסמכי' בדין א' בפע' אחת דאסור למעבד הכי דממ"נ חד מהם לא עביד כדינא עכ"ל והב"ח חולק עליו והביא ראיה מהש"ס שבועות הדייני' מהא דיתיב כמאן דשרי מסאני ופירש"י כלומר לא עומד ולא יושב וכו' שמעינן דשחיי' חשובה באדם אחד עמידה וישיבה דלגבי דיין שיעמוד הדיין מקמי ת"ח חשובה עמידה ולגבי דיין עצמו שצריך שיהא דן בישיבה חשוב' ישיבה ויוצא בה ידי שניהן עכ"ל:



באר היטב

(א) צרכו:    כ' הסמ"ע משמע אפי' לא א"ל הדיין דבר כל צרכך אלא שלהשני אמר קצר דברך ג"כ אסור והב"ח כתב דלשניהם יכול לומר קצרו דבריכם ופשוט הוא. ש"ך.


(ב) בזוים:    משמע דכשאינם בזויים אף שאינם יקרים כמו מלבושי האחר אין קפידא בכך. סמ"ע.


(ג) סמיכה:    כתב הסמ"ע הא דבסוף סימן כ"ח כתב המחבר לענין דיינים שצריכים לישב בשעה שמקבלין העדות דסמיכה כזו נקרא ישיבה צ"ל דאזלינן הכא והכא לקול' ומיהו נרא' דאם היו הדיינים והעדים נסמכים בדין א' בפעם א' אסור למיעבד הכי דממ"נ חד לא עביד כדינ' ודומה למ"ש לקמן סי' קצ"ז לענין קנין חמור וגמל ובסי' ר' בקונין בכליו של לוקח ושל מוכר ולקמן סי' ש"נ עכ"ל ואין כן דעת הב"ח והביא ראיה לזה ע' בש"ך.



קצות החושן

(א) מלובש בגדים וכתב מור"ש גם בזה אין בידינו להעמיד משפטי הדת על תיל' אבל הבית חדש כתב ודי בזה כשנאמר לעני אל תירא וכתב כנה"ג וכן אנו נוהגין:


(ב) בעמידה לכתחל'. בע"ש כתב דאפילו בדיעבד בזמן שהיו סמוכין ודוקא עכשיו הוא דכשר בדיעבד משום דכתיב ועמדו שני אנשי' לפני אלקי' והוא מדברי מרדכי בשם ראב"ש ובסמ"ע השיגו דהמרדכי כתב בשם ראב"ש להתיר עכשיו אפילו לכתחלה בישיבה ואליבי' בזמן הזה דליכא סמוכין מותר אפילו לכתחלה אבל לא כתב דבזמן שהי' סמוכין הי' עיכוב בדבר אפילו בדיעבד. ולי נראה כדברי הע"ש דודאי צ"ל דאפילו בזמן הזה מודה ראב"ש דצריך לכתחלה בעמידה וראי' מוכרחת מהא דאמרינן דביתהו דרב הונא הוי לה דינא קמי' דרב נחמן אמר היכא אעבד איקוס מקמה מסתמא טענתי' דבע"ד לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר אמר לשמעי' צא ואפח עלי בר אווזא ואוקים מקמה ועיין שם ומדלא הושיב רב נרמן לשניהם דהא ר"נ לא הי' סמוך ואפילו הכי בעי עמידה לפניו ועמידת עדים ועמידת הבעל דין שניה' מקרא א' למדנו מדכתיב ועמדו שני אנשים אלו העדים אשר להם הריב אלו בעל דין וכיון דמוכח דבע"ד צריך עמידה לכתחלה אפילו בזמן הזה מעובדא דר"נ אם כן ודאי דה"ה העדי' ועיכ ראב"ש לא בא להתיר בזמן הזה אלא בדיעבד וממילא בזמן דהי' סמוכין אפילו בדיעבד פסול בישיב':





▲ חזור לראש