סמ"ג לאו רטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · רטז · >>


מצות לאו רטז - לא להעיד עדות שקר

כתוב בדברות הראשונות והאחרונות לא תענה ברעך עד שקר. ובמעיד עדות בבית דין במקום שאינו יכול לחזור ולהגיד הכתוב מדבר, וכן כל עדות שבתורה דילמד סתום מן המפורש דכתיב גבי שמיעת קול אלה בפרשת ויקרא נפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו.

ואמרינן בת"כ ובשבועת העדות [ויקרא פרק י"א] השביע עליהן חוץ לבית דין וכפרו פטורין, וטעמ' אמר אביי [שם דף ל"ב] אם לא יגיד ונשא עונו לא אמרתי אלא במקום שאילו מגיד זה, מתחייב זה ממון. בפ' זה בורר [דף כ"ט] מפרש במשנה שמאיימין על עידי ממון ובגמ' אומר [שם] שאומרים להם סהדי שקרי אפי' אאוגרייהו זילי שנ' והושיבו שני אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו וגו' ועונש המעידין שקר מזכירים להן ובמשנה דלעיל] ואח"כ מוציאין כל אדם לחוץ ומשיירין גדול שבעדים.

ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה. אם אמר שהוא אמר לי שהוא חייב לו, או איש פלו' אמר לי שהוא חייב לו, לא אמר כלום, עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו, ואז מכניסין את העד השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם מכוונים נושאין ונותנים בדבר וגומרין את הדין.