ביאור:בבלי בבא קמא דף קט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

"בחייו ובמותו" - אם מת לא ירשנו, ~~[ויחזיר]~~ ויתן [על פי המשנה בירושלמי] לבניו או לאחיו; ואם אין לו ^[1] – לוה, ובעלי חוב באים ונפרעים ^[2].

גמרא:

אמר רב יוסף: ^[3] אפילו לארנקי של צדקה ^[4].

אמר רב פפא: וצריך שיאמר ^[5] "זה גזל אבי".

אמאי? נמחליה לנפשיה ^[6]!? מי לא תנן [(לעיל קג,א)] מחל לו על הקרן ^[7] ולא מחל לו על החומש - אלמא בר מחילה הוא ^[8]!?

אמר רבי יוחנן: לא קשיא: הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא, דתניא: '(במדבר ה ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם [אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] ^[9] - וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים ^[10]? - אלא בגזל הגר ^[11] הכתוב מדבר ^[12]: הרי שגזל הגר, ונשבע לו, ושמע שמת הגר, והיה מעלה כספו ואשמו לירושלים ^[13], ופגע באותו הגר, וזקפו עליו ^[14] במלוה ^[15], ומת - ^[16] זכה הלה במה שבידו ^[17], דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו.' לרבי יוסי הגלילי לא שנא לנפשיה ^[18] לא שנא לאחרים ^[19] - מצי מחיל; ולרבי עקיבא: לא שנא לאחרים ולא שנא לנפשיה - לא מצי מחיל ^[20].

ולרבי יוסי [הגלילי]- הוא הדין דאפילו לא זקפו במלוה? ^[21]; והאי דקתני זקפו עליו במלוה - להודיעך כחו דרבי עקיבא: דאפילו זקפן עליו במלוה - אין לו תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו.

מתקיף לה רב ששת: אי הכי, לרבי יוסי הגלילי ^[22] - לשמעינן לנפשיה וכל שכן לאחרים ^[23], לרבי עקיבא לשמעינן לאחרים דלא מצי מחיל, וכל שכן לנפשיה דלא מצי מחיל ^[24]!?

^[25] אלא אמר רב ששת: הא ^[26] והא ^[27] רבי יוסי הגלילי: כי קאמר רבי יוסי הגלילי דמצי מחיל – לאחרים, אבל ^[28] לנפשיה לא מצי מחיל ^[29]; אלא אמאי זכה הלה במה שבידו? משום דזקפן עליו במלוה.

רבא אמר: ^[30] הא והא רבי עקיבא: כי אמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל – לנפשיה ^[31], אבל לאחרים ^[32] - ^[33] מצי מחיל.

עמוד ב

^[34] מכלל, דרבי יוסי הגלילי סבר אפילו לנפשיה נמי מצי מחיל? אלא גזל הגר, דקאמר רחמנא נתינה לכהנים - היכי משכחת לה?

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? כשגזל את הגר ונשבע לו, ומת הגר, והודה לאחר מיתה: דבעידנא דאודי - קנאו השם ^[35], ונתנו לכהנים ^[36].

בעי רבינא: גזל הגיורת ^[37] – מהו ^[38]? (במדבר ה ח: ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו) ’[ל]איש' אמר רחמנא, ולא אשה? או דלמא אורחיה דקרא הוא?

אמר ליה רב אהרן לרבינא: תא שמע, דתניא: ’’איש'; אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר ^[39] 'המושב' - הרי כאן שנים ^[40]; אם כן מה תלמוד לומר 'איש'? - איש אתה צריך לחזור אחריו ^[41] אם יש לו גואלים ^[42] אם לאו, קטן ^[43] - אי אתה צריך לחזור אחריו: בידוע שאין לו גואלין [בגר קטן, דהיינו גר שגיירוהו אביו ואמו; ומלמד שאין לו יחס, ואין אביו יורשו; כי אם בקטן ישראל – הרי יש לו יורשים!] ^[44].

תנו רבנן [ספרי במדבר פיסקא ד]: ’[במדבר ה,ח: ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב] לה' לכהן [מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] - קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר ^[45];

אתה אומר לכהן שבאותו משמר? או אינו אלא לכל כהן שירצה? כשהוא אומר ^[46] 'מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו' - הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר ^[47].

תנו רבנן [המשך ספרי במדבר פיסקא ד]: 'הרי שהיה גוזל כהן ^[48]: מנין שלא יאמר "הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי - יהא שלי!"? ודין הוא: אי בשל אחרים הוא זוכה ^[49] - בשל עצמו לא כל שכן ^[50]?

רבי נתן אומר בלשון אחר: ומה דבר שאין לו חלק בו ^[51] עד שיכנס ברשותו, כשיכנס לרשותו ^[52] אינו יכול להוציאו מידו ^[53] - דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס ברשותו ^[54] - משנכנס לרשותו אינו דין דאין אחר יכול להוציאו מידו?!

^[55]

לא! אם אמרת 'בדבר שאין לו חלק בו' - שכשם שאין לו חלק בו כך אין לאחרים חלק בו ^[56] - תאמר בגזל ^[57]: שכשם שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו ^[58]!?

אלא גזילו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים.

והכתיב (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו [איש אשר יתן לכהן לו יהיה] ^[59]!?

הכא במאי עסקינן? - בכהן טמא ^[60].

אי בכהן טמא - ^[61] דבר שיש לו חלק בו? מי אית ליה ^[62]?

אלא ^[63] אתיא 'לכהן' 'לכהן' משדה אחוזה ^[64], דתניא [ספרא בחוקותי פרשה ד ה"ג]: ’[ויקרא כז,כא: והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו] 'אחוזתו' מה תלמוד לומר ^[65]? - מנין לשדה היוצאה לכהנים ביובל ^[66], וגאלה אחד מן הכהנים ^[67] - מנין שלא יאמר "הואיל ויוצאה לכהנים ביובל, והרי היא תחת ידי - תהא שלי!? ודין הוא: בשל אחרים אני זוכה, בשל עצמי לא כל שכן!"? - תלמוד לומר: כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו: אחוזה שלו, ואין זו שלו; הא כיצד? יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים'.

תנו רבנן: 'מנין לכהן ^[68] שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ^[69]? תלמוד לומר (דברים יח ו: וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם) ובא בכל אות נפשו [אל המקום אשר יבחר ה’] ^[70] ושרת [בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה’];

ומניין שעבודתה ^[71] ועורה שלו?

תלמוד לומר (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו [איש אשר יתן לכהן לו יהיה]; הא כיצד? אם היה בעל מום ^[72] - ^[73] נותנה לכהן שבאותו משמר ^[74], ^[75] ועבודתה ועורה שלו ^[76];

הערות

^ מה יאכל
^ מן הירושה את חלקו
^ אם אינו מוצא יורש לאביו, למי ישיב יתן אותה?
^ ולא יעכבנו בידו
^ כשהוא משיב לארנקי של צדקה
^ היכא דאין יורש אלא הוא, וכולה שלו
^ ולא מקיימא מצות השבה
^ אלמא למיפק ידי גזילה בעינן, והא נפקא ליה במחילה!? הכא נמי: כיון דירושה קמיה נפלה - נפק ליה מידי גזילה
^ 'האשם' זה קרן של גזילה, כדתניא לקמן (בפרקין דף קי,א); 'גואל': יורש
^ אם אין לו בן או בת או אח - יש לו קרוב עד יעקב אבינו; הקרוב קרוב יורש
^ ונשבע לשקר
^ דכתיב 'למעול מעל בה’’ (במדבר ה ו)
^ לכהנים, כדכתיב: 'האשם המושב לה' – לכהן' (במדבר ה ח) ואמרינן לקמן בשמעתין 'האשם' - זה קרן
^ גר
^ נפק ליה מתורת גזילה
^ ולכי מיית גר
^ הוה ליה האי 'מוחזק', וזכה מן ההפקר
^ כגון הכא, דמחיל ליה האי גברא גזל הגר לנפשיה, והוא הדין גוזל את אביו ונשבע לו ומת אביו דמחיל לנפשיה
^ נגזל לגוזל מצי מחיל; ומתניתין, דקתני מחל לו על הקרן - רבי יוסי הגלילי היא, ואשמעינן לאחרים - והוא הדין לנפשיה, היכא דנפק מידי גזילה, כגון יורש או גזל הגר, וקסלקא דעתא האי 'זקפו' - לאו דוקא, כדמפרש ואזיל
^ ומתניתין, דקתני 'משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו' - רבי עקיבא היא, ולאשמועינן: לנפשיה דלא מצי מחיל, והוא הדין לאחרים: דאפילו מחיל ליה נגזל גופיה - לאו מחילה היא
^ הלכך יורש את אביו נמי: אף על גב דלא זקפו עליו במלוה, ולא יצא מתורת גזילה בחיי אביו, כיון דמת אביו ונפלו נכסים לפניו - מחיל לנפשיה; ולקמן (ע"ב) פריך: אם כן גזל הגר דנפיק לכהנים - היכי משכחת לה?
^ דבלא זקפו נמי קאמר רבי יוסי לנפשיה מצי מחיל, מתניתין ד'מחל לו על הקרן', דאמרת רבי יוסי היא, כיון דאמר 'לנפשיה מצי מחיל'
^ לשמעינן ביורש את אביו דמחיל לנפשיה, וליתני 'פטור', ולוקמה כרבי יוסי, וכל שכן דנגזל גופיה לגזלן מצי מחיל!
^ וגבי 'מחל לו על הקרן', דאוקמיה כרבי יוסי - ליתני 'אינה מחילה', ולוקמה כרבי עקיבא, דלשמעינן מתניתין לרבי עקיבא דלאחרים לא מצי מחיל, ומהתם שמעינן שפיר דכל שכן לנפשיה: ד'זקפו במלוה' היינו אחרים, וקאמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל
^ אבל השתא: דאשמועינן לאחרים הויא מחילה ולנפשיה לא הויא מחילה - איכא למימר דדוקא קתני, וחד תנא הוא רישא דמתניתן [(לעיל קג,א)] וסיפא [משנתנו קח,ב-קט,א]:
^ דאמר בזקפו במלוה - דכיון דאפקה גר גופיה דהוה נגזל מתורת גזילה, דהוי כמוחל לאחרים - הוי מחילה, ולכי מיית - קנייה האי; הלכך 'מחל לו על הקרן' דמתניתין - רבי יוסי היא, דאי לרבי עקיבא - בעי השבה משלו, כדקתני: אין לו תקנה עד שיוציא גזילה
^ וסיפא נמי
^ מודי רבי יוסי:
^ כיון דלא אפקיה נגזל מתורת גזילה
^ דלרבי יוסי לנפשיה נמי מצי מחיל, ד'זקפו' - לאו דוקא;
^ הוא דקאמר, דאף על גב דגר זקפו - כיון דלא מחיל מחילה גמורה - לא נפקא ליה מתורת גזילה
^ נגזל לגזלן
^ מודה רבי עקיבא:
^ לרבא פרכינן: [דאמר שסובר רבי יוסי הגלילי] 'אפילו לא זקפו' – [משמע]
^ הקב"ה, כדכתיב 'המושב לה' לכהן' (במדבר ה ח)
^ אבל הודה בחיי הגר - נעשה אצלו כמלוה, וכי מיית גר - מחיל לנפשיה
^ שגזל אותה ונשבע והודה לאחר מיתה
^ מי נפיק לכהנים? או זכה בה איהו
^ שם
^ תרי השבות כתיב: 'להשיב' 'המושב'; לישנא אחרינא: תרי אשמות כתיבי: 'להשיב האשם' 'האשם המושב'
^ ולשאול
^ אם יש לו בנים קודם שתתנהו לכהן
^ שאין איש
^ בידוע שאין לו בנים - יתנהו לכהנים; ומהכא נפקא לן דקטן לאו בר אולודי הוא [בסנהדרין, ב'בן סורר ומורה' (דף סט,א)]
^ שהוא בא להתכפר בו
^ שם
^ משמע למי שזה ניתן - זה ניתן; ואיל הכפורים אין יכול להקריב אלא כהן שבאותו משמר, כדכתיב (דברים יח ח): 'לבד ממכריו על האבות': "אני בשַבַתי ואתה בשבתך"
^ כהן גוזל את הגר, וכשהגיע משמר שלו - בא והודה, לאחר מיתת הגר
^ אם היה ישראל מביא גזל הגר במשמר זה, הריני נוטל חלקי עם אחיי הכהנים בני המשמר
^ שאטול את הכל
^ כגון כהן שהתנדב קרבן, דאמרינן לקמן בשמעתין: כהן בא ומקריב קרבנותיו בכל שעה שירצה, ובשרה ועורה שלו, דכתיב 'ואיש את קדשיו לו יהיו' - נמצא שאין לבני משמר חלק בו
^ שאם נתנה לכהן אחר של אותו משמר
^ שוב אין יכול להוציאו מידו שנאמר 'ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה' (במדבר ה י)
^ שכיון שבא ישראל והביא גזל הגר למשמר זה, אף על פי שנתנו לאחד מאחיו יש לו חלק בו
^ לישנא אחרינא מה דבר (שלא נכנס ברשותו ספרים אחרים: שאין לו חלק בו) כגון תרומות ומעשרות - מפי 'עוקר הרים'
^ לפיכך משנתנו לך - מי יעכב עליך
^ הגר
^ שהוא לכל בני משמר וכולם תובעין
^ ונפקא לן לקמן מיניה: שכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה, ובשרה ועורה שלו; והכא נמי: האי איל אשם - קרבנות דכהן הוא, וזכי ביה; וכיון דמקריב ליה וזכי ביה - גזל נמי דידיה הוא, כדאמרינן 'מלבד איל הכפורים': למי שזה ניתן - זה ניתן
^ דאין ראוי להקריב איל האשם
^ היכי מצי למימר
^ והא קיימא לן בזבחים (דף צח,ב) דאין טמא חולק בקדשי המקדש, ואפילו בעורות! וגזל הגר נמי קדשי המקדש הוא
^ לעולם בכהן טהור, והאי דמוציאין מידו - משום דילפינן גזירה שוה:
^ 'ואיש את קדשיו' - במילי אחריני מתוקמא
^ 'לכהן תהיה' היה לו למימר, ודיו; ומה תלמוד לומר 'אחוזתו'
^ מקדיש שדה אחוזה ולא גאלה מן ההקדש ומכרה גזבר לאחרים: כשהיא יוצאה מיד הלוקח ביובל - מתחלקת לכהנים: משמר שנכנס בו יובל, שנאמר (ויקרא כז כ) 'ואם לא יגאל את השדה' - בעלים – 'ואם מכר את השדה' – גזבר – 'לא יגאל עוד' – בעלים, אלא 'והיה השדה וגו'; והכי תניא בתורת כהנים ובערכין
^ כלומר: והלוקח מן הגזבר כהן היה, ומבני המשמר של יובל היה
^ אם נדר קרבן או שהיה מוטל עליו חטאת ואשם חובה
^ מקריב אף במשמר שאינו שלו
^ פסוק ז
^ שכר עבודתה, דהיינו בשרה
^ ראוי לאכול, ואין ראוי להקריב
^ אין יכול לעשות שליח להקרבה מי שירצה, אלא
^ נותנה לבני המשמר, והואיל והוא ראוי לאכילה - קרינן ביה 'ואיש את קדשיו'
^ לפיכך:
^ לשון אחר גרסינן 'עבודה ועורה לאנשי משמר' כיון דהם הקריבוהו

[1] מה יאכל

[2] מן הירושה את חלקו

[3] אם אינו מוצא יורש לאביו, למי ישיב יתן אותה?

[4] ולא יעכבנו בידו

[5] כשהוא משיב לארנקי של צדקה

[6] היכא דאין יורש אלא הוא, וכולה שלו

[7] ולא מקיימא מצות השבה

[8] אלמא למיפק ידי גזילה בעינן, והא נפקא ליה במחילה!? הכא נמי: כיון דירושה קמיה נפלה - נפק ליה מידי גזילה

[9] 'האשם' זה קרן של גזילה, כדתניא לקמן (בפרקין דף קי,א); 'גואל': יורש

[10] אם אין לו בן או בת או אח - יש לו קרוב עד יעקב אבינו; הקרוב קרוב יורש

[11] ונשבע לשקר

[12] דכתיב 'למעול מעל בה’’ (במדבר ה ו)

[13] לכהנים, כדכתיב: 'האשם המושב לה' – לכהן' (במדבר ה ח) ואמרינן לקמן בשמעתין 'האשם' - זה קרן

[14] גר

[15] נפק ליה מתורת גזילה

[16] ולכי מיית גר

[17] הוה ליה האי 'מוחזק', וזכה מן ההפקר

[18] כגון הכא, דמחיל ליה האי גברא גזל הגר לנפשיה, והוא הדין גוזל את אביו ונשבע לו ומת אביו דמחיל לנפשיה

[19] נגזל לגוזל מצי מחיל; ומתניתין, דקתני מחל לו על הקרן - רבי יוסי הגלילי היא, ואשמעינן לאחרים - והוא הדין לנפשיה, היכא דנפק מידי גזילה, כגון יורש או גזל הגר, וקסלקא דעתא האי 'זקפו' - לאו דוקא, כדמפרש ואזיל

[20] ומתניתין, דקתני 'משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו' - רבי עקיבא היא, ולאשמועינן: לנפשיה דלא מצי מחיל, והוא הדין לאחרים: דאפילו מחיל ליה נגזל גופיה - לאו מחילה היא

[21] הלכך יורש את אביו נמי: אף על גב דלא זקפו עליו במלוה, ולא יצא מתורת גזילה בחיי אביו, כיון דמת אביו ונפלו נכסים לפניו - מחיל לנפשיה; ולקמן (ע"ב) פריך: אם כן גזל הגר דנפיק לכהנים - היכי משכחת לה?

[22] דבלא זקפו נמי קאמר רבי יוסי לנפשיה מצי מחיל, מתניתין ד'מחל לו על הקרן', דאמרת רבי יוסי היא, כיון דאמר 'לנפשיה מצי מחיל'

[23] לשמעינן ביורש את אביו דמחיל לנפשיה, וליתני 'פטור', ולוקמה כרבי יוסי, וכל שכן דנגזל גופיה לגזלן מצי מחיל!

[24] וגבי 'מחל לו על הקרן', דאוקמיה כרבי יוסי - ליתני 'אינה מחילה', ולוקמה כרבי עקיבא, דלשמעינן מתניתין לרבי עקיבא דלאחרים לא מצי מחיל, ומהתם שמעינן שפיר דכל שכן לנפשיה: ד'זקפו במלוה' היינו אחרים, וקאמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל

[25] אבל השתא: דאשמועינן לאחרים הויא מחילה ולנפשיה לא הויא מחילה - איכא למימר דדוקא קתני, וחד תנא הוא רישא דמתניתן [(לעיל קג,א)] וסיפא [משנתנו קח,ב-קט,א]:

[26] דאמר בזקפו במלוה - דכיון דאפקה גר גופיה דהוה נגזל מתורת גזילה, דהוי כמוחל לאחרים - הוי מחילה, ולכי מיית - קנייה האי; הלכך 'מחל לו על הקרן' דמתניתין - רבי יוסי היא, דאי לרבי עקיבא - בעי השבה משלו, כדקתני: אין לו תקנה עד שיוציא גזילה

[27] וסיפא נמי

[28] מודי רבי יוסי:

[29] כיון דלא אפקיה נגזל מתורת גזילה

[30] דלרבי יוסי לנפשיה נמי מצי מחיל, ד'זקפו' - לאו דוקא;

[31] הוא דקאמר, דאף על גב דגר זקפו - כיון דלא מחיל מחילה גמורה - לא נפקא ליה מתורת גזילה

[32] נגזל לגזלן

[33] מודה רבי עקיבא:

[34] לרבא פרכינן: [דאמר שסובר רבי יוסי הגלילי] 'אפילו לא זקפו' – [משמע]

[35] הקב"ה, כדכתיב 'המושב לה' לכהן' (במדבר ה ח)

[36] אבל הודה בחיי הגר - נעשה אצלו כמלוה, וכי מיית גר - מחיל לנפשיה

[37] שגזל אותה ונשבע והודה לאחר מיתה

[38] מי נפיק לכהנים? או זכה בה איהו

[39] שם

[40] תרי השבות כתיב: 'להשיב' 'המושב'; לישנא אחרינא: תרי אשמות כתיבי: 'להשיב האשם' 'האשם המושב'

[41] ולשאול

[42] אם יש לו בנים קודם שתתנהו לכהן

[43] שאין איש

[44] בידוע שאין לו בנים - יתנהו לכהנים; ומהכא נפקא לן דקטן לאו בר אולודי הוא [בסנהדרין, ב'בן סורר ומורה' (דף סט,א)]

[45] שהוא בא להתכפר בו

[46] שם

[47] משמע למי שזה ניתן - זה ניתן; ואיל הכפורים אין יכול להקריב אלא כהן שבאותו משמר, כדכתיב (דברים יח ח): 'לבד ממכריו על האבות': "אני בשַבַתי ואתה בשבתך"

[48] כהן גוזל את הגר, וכשהגיע משמר שלו - בא והודה, לאחר מיתת הגר

[49] אם היה ישראל מביא גזל הגר במשמר זה, הריני נוטל חלקי עם אחיי הכהנים בני המשמר

[50] שאטול את הכל

[51] כגון כהן שהתנדב קרבן, דאמרינן לקמן בשמעתין: כהן בא ומקריב קרבנותיו בכל שעה שירצה, ובשרה ועורה שלו, דכתיב 'ואיש את קדשיו לו יהיו' - נמצא שאין לבני משמר חלק בו

[52] שאם נתנה לכהן אחר של אותו משמר

[53] שוב אין יכול להוציאו מידו שנאמר 'ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה' (במדבר ה י)

[54] שכיון שבא ישראל והביא גזל הגר למשמר זה, אף על פי שנתנו לאחד מאחיו יש לו חלק בו

[55] לישנא אחרינא מה דבר (שלא נכנס ברשותו ספרים אחרים: שאין לו חלק בו) כגון תרומות ומעשרות - מפי 'עוקר הרים'

[56] לפיכך משנתנו לך - מי יעכב עליך

[57] הגר

[58] שהוא לכל בני משמר וכולם תובעין

[59] ונפקא לן לקמן מיניה: שכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה, ובשרה ועורה שלו; והכא נמי: האי איל אשם - קרבנות דכהן הוא, וזכי ביה; וכיון דמקריב ליה וזכי ביה - גזל נמי דידיה הוא, כדאמרינן 'מלבד איל הכפורים': למי שזה ניתן - זה ניתן

[60] דאין ראוי להקריב איל האשם

[61] היכי מצי למימר

[62] והא קיימא לן בזבחים (דף צח,ב) דאין טמא חולק בקדשי המקדש, ואפילו בעורות! וגזל הגר נמי קדשי המקדש הוא

[63] לעולם בכהן טהור, והאי דמוציאין מידו - משום דילפינן גזירה שוה:

[64] 'ואיש את קדשיו' - במילי אחריני מתוקמא

[65] 'לכהן תהיה' היה לו למימר, ודיו; ומה תלמוד לומר 'אחוזתו'

[66] מקדיש שדה אחוזה ולא גאלה מן ההקדש ומכרה גזבר לאחרים: כשהיא יוצאה מיד הלוקח ביובל - מתחלקת לכהנים: משמר שנכנס בו יובל, שנאמר (ויקרא כז כ) 'ואם לא יגאל את השדה' - בעלים – 'ואם מכר את השדה' – גזבר – 'לא יגאל עוד' – בעלים, אלא 'והיה השדה וגו'; והכי תניא בתורת כהנים ובערכין

[67] כלומר: והלוקח מן הגזבר כהן היה, ומבני המשמר של יובל היה

[68] אם נדר קרבן או שהיה מוטל עליו חטאת ואשם חובה

[69] מקריב אף במשמר שאינו שלו

[70] פסוק ז

[71] שכר עבודתה, דהיינו בשרה

[72] ראוי לאכול, ואין ראוי להקריב

[73] אין יכול לעשות שליח להקרבה מי שירצה, אלא

[74] נותנה לבני המשמר, והואיל והוא ראוי לאכילה - קרינן ביה 'ואיש את קדשיו'

[75] לפיכך:

[76] לשון אחר גרסינן 'עבודה ועורה לאנשי משמר' כיון דהם הקריבוהו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]