קטגוריה:במדבר ה י

מלבי"ם - התורה והמצוה

לא. ואיש את קדשיו לו יהיה גם זה בא לפרש דיני אשם גזלות, ואתיא כר' יוסי הגלילי שאמר בספרא ויקרא ( ויקרא שעב ) ומעלה מעל בה' להביא קדשים קלים. דסבירא ליה שקדשים קלים ממון בעלים והגזלן מיד בעלים

חייב באשם גזלות, והלכה כוותיה, כמו שנראה ברמב“ם (פ"ח מה' נזקי ממון ה"א). והרש"ל בים של שלמה בבא קמא (פרק קמא דל"ו) הוכיח דכולי עלמא סבירא ליה כר' יוסי הגלילי ועל זה אמר ואיש את קדשיו לו יהיו ומחויב לשלם קרן וחומש לבעלים. וזה דוקא בקדשים קלים לא בקדשים שנתנם לכהנים. ועל זה אמר משך הכתוב כל הקדשים וכו'.

וממה שאמר ששיר מעשר בהמה יש ראיה למה שאמר הלחם משנה (פ"ח מהלכות נזקי ממון ) שהרמב"ם סובר דבן עזאי פליג אריה"ג, וריה"ג סובר שגם מעשר הוה ממון בעלים, שלא כרש"י ותוס' בבבא קמא (דף יב' ע"ב). ולשון הספרי דפה מועתק בספר המצוות לרמב"ם (מצוה קיט).

לב. ואיש את קדשיו לו יהיו מלת את [שמורה על הפעול] זרה בכאן, ודרשו חז"ל ששתי מלות אשר יקריבו שבפסוק הקודם נמשך לשנים ואיש [אשר יקריב] את קדשיו לו יהיו. שכבר למדו ממה שאמר (דברים יח) ובא בכל אות נפשו ושרת, שהכהן יכול להקריב קרבנותיו בכל עת שירצה אפילו במשמר שאינו שלו ולמד בכאן שאם יקירב את קדשיו לו יהיו. ובגמרא בבא קמא (דף קט ע"ב) מנחות (דף עד ע“ב) עבודתו (פי' בשרה) ועורה שלו.

לג. ואיש את קדשיו לו יהיו כבר בארתי ( נשא ל) שרצונו לומר שקדשים קלים ומעשר שני ונטע רבעי הם ממון בעלים ונוהג בהם דין אשם גזלות וכשטת רבי יוסי הגלילי. והנה על קדשים קלים אין צריך ללמדני שכבר למד לה רבי יוסי הגלילי בספרא ( ויקרא שעב) ממה שאמר ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו, רק בא ללמד על מעשר שני ונטע רבעי. וזה נכון לשטת רבי יוסי הגלילי שסבירא ליה שמעשר שני ונטע רבעי הם ממון בעלים וכמו שיתבאר. אבל לר' מאיר שסבירא ליה בקדושין (דף נד ע“ב) מעשר שני ונטע רבעי ממון גבוה הוא אין שיך בו דין גזלות כמה שאמר הרמב"ם (פ"ג מהל' מעשר שני הלכה כ"ו). ואם כן מה שאמר ואיש את קדשיו לו יהיו מיותר דאף שבקדשים קלים סבירא ליה לר' מאיר כרבי יוסי הגלילי לענין גזל כמה שאמר בקדושין שם. זה א“צ ללמדני פה כנ“ל, וז“ש ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר. לכן פירש ר' מאיר שמלמד שנטע רבעי אף על פי שהוא ממון גבוה לא ניתן לכהנים רק לבעלים וכן כתב הרמב"ם (פ"ט מהל' מעשר שני ה"א) נטע רבעי נאכל בירושלים לבעלים וכו'. ובנטע רבעי הוא אומר ואיש את קדשיו לו יהיו שאין לך קדש שלא נתפרש דינו בתורה למי שהוא חוץ מנטע רבעי.

ור' ישמעאל אומר לדבר זה שהוא לבעלים ולא לכהנים ידעינן ממעשר שני שדומה לו בג' דברים. שקרוי קדש וטעון הבאת מקום ופדיון כמוהו. שסבירא ליה לר' ישמעאל שמה שאמר ואיש את קדשיו מלמד שנוהג דין גזלות בקדשים קלים דאף שידעינן מן ומעלה מעל בה', ר' ישמעאל לשטתו בסוטה (דף ג) דכל דבר שנאמר ונשנה אין צריך דרוש כל הנשנה (כנ"ל נשא יג).

ור' יהושע סבירא ליה כרבי יוסי הגלילי שלמד בספרא ( קדושים סח) ממה שאמר להוסיף לכם תבואתו. שמלשון תוספת מבואר שגם פירות שנה רביעית הוא ממון הדיוט כמו שמפרש דבריו בירושלמי (פ"ז דפאה ופ"ה דמעשר שני). דסבירא ליה לרבי יוסי הגלילי כר' יהודה דממון הדיוט הוא ומלמדנו שנוהג בו דין גזלות.

והגר"א גרס במקום ר' יהושע ר' יוסי אומר, ולפי זה הוא עצמו מימרא דר' יוסי הגלילי בספרא שם.

לד. ואיש את קדשיו וכו' איש אשר יתן לכהן, במה שאמר ואיש את קדשיו לו יהיה כולל גם כן שלא ישלם הכהן אלא מדעת בעלים שטובת הנאתן לבעלים כמה שאמר בחולין (דף קלג) וברמב"ם (פי"ב מהל' תרומות הט“ו), וכמה שאמר איש אשר יתן, מחלק שקודם נתינה ליד כהן טובת הנאה לבעלים ואחר אשר יתן לכהן אפילו רק מדד לכליו של כהן לא יוכל לחזור ולתת לכהנים אחרים שנתוספו, והגהתי כפי הגהת הגר“א והזית רענן, וכן אם פדה את בנו תוך שלשים ומת תוך שלשים צריך הכהן להחזיר אבל אם מת אחר שלשים א"צ לטמת ולתתם לכהן אחר כי כבר זכה בהם כהן זה ומובא בבכורות (דף מ“ט).