רשב"ם על במדבר ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רשב"ם על במדבר · ה · >>

(ב). וישלחו מן המחנה: לאחר שנסדרו ונקבעו סדר המחנות וחנייתן הוצרך לומר שילוח טמאים מן המחנות:

(ו). חטאות האדם: הכתובים בפרשת אשם גזילות בסוף פרשת ויקרא וכחש בעמיתו בפקדון וגו', ובשביל גזר הגר שאין לו גואל ומת הגר נשנית כאן:

(ז). והשיב את אשמו: הקרן:

(ח). מלבד איל הכפורים: האשם האמור בויקרא האשם המושב, הקרן, ישיב לכהנים:

(ט). וכל תרומה: תרומת ראשית שישראל מפריש ותרומת מעשר שהלוים מפרישים המפורשין בפרשת שלח לך:

(י). איש אשר יתן לכהן: שיתנדב דבר הראוי לכהנים כגון חרמים וכיוצא בהם לו יהיה כלומר לכהן יתננו, ומדרש אגדה איש אשר יתן לכהן מה שחייב ליתן לו יהיה לו ממון הרבה ולפי שמיותר הוא דרשו כן:

(יב). כי תשטה: כי תסור כדכתיב שטה מעליה, ושחטה שטים העמיקו:

(יג). ועד אין בה: שזינתה:
והיא לא נתפשה: לא נאנסה שאם הסתירוה באונס פטורה:

(יז). מים קדושים: מי כיור:

(כא). לאלה ולשבועה: כשמשביע אדם את חבירו יאמר הנני משביעך בשם על זה הדבר שאם תכזב בי תהיה מקולל כאשה פלונים שצבתה בטנה ונפלה יריכה:

(כח). ונזרעה זרע: תתעבר:

(לא) וניקה האיש מעון: אע"פ שגרם לה פורענות זו על ידי קנוי שקינא בה, ולי נראה ונקה האיש מעון שלא סבל אשתו להיות מזנה תחתיו, ואילו שתק לא היה מנוקה מעון שהיא אסורה לו, אלא היא תשא את עוונה שהרי זינתה ולפיכך קיבלה פורענותה: