ביאור:במדבר ה
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר ה)
א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
ב
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ.
ג
מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם, וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם.
ד
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
ה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ו דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בדרכים המתוארות בספר ויקרא (ה, כא ואילך): "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בה', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל..." בַּיהוָה, וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. ז וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ ראשית עליו לשלם את הקרן, סכום הנזק לזולת וַחֲמִישִׁתוֹ ועוד רבע מן הקרן כקנס יֹסֵף עָלָיו, וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. ח וְאִם אֵין לָאִישׁ לניזוק גֹּאֵל יורש, והנגזל מת ואין למי להשיב את הגזילה (לפי חז"ל מדובר בגר שקרוביו שהיו לו לפני שנתגייר לא נחשבים קרובים) לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה יינתן לה' לַכֹּהֵן, מִלְּבַד וגם חייב להביא קרבן אשם ("אשם גזלות" כפי שכתוב בסוף פרק ה: "וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לה', אַיִל תָּמִים") אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו.
ט
וְכָל תְּרוּמָה, לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן - לוֹ לכהן יִהְיֶה.
י
וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו קרבנות הנאכלים לבעלים (תודה, שלמים, פסח, מעשר בהמה ונטע רבעי) - לוֹ למביא הקורבן יִהְיוּ. אִישׁ אֲשֶׁר אבל הקודשים שעליהם דובר בפסוק הקודם, לגביהם כל איש ש- יִתֵּן לַכֹּהֵן - לוֹ לכהן יִהְיֶה. {פ}
| "וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים (מהכיור)... וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן" (פסוק יז) - הכיור ומזבח העולה בדגם המשכן בתמנע |
יא
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
יב
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כל איש ואיש כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ אישתו סטתה מדרך הישר, ויש חשד שבגדה בו וּמָעֲלָה בגדה בו (על פי החשד) בוֹ מָעַל.
יג
וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה והיא הסתתרה עם אותו איש, וְהִיא נִטְמָאָה, וְעֵד אֵין בָּהּ אין עדים שהיא נאפה, אך יש עדים לכך שהיא היתה איתו במקום מסתור, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה נאנסה (ר' דברים כב, כח: "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ").
יד
וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה והיא אכן ניאפה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה והבעל חושד בה לשווא. בכל אופן, כיוון שאין דרך לברר מה קרה, יש לבצע את הדברים הבאים.
טו
וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ בעבורה: עֲשִׂירִת הָאֵיפָה מידת נפח (השווה לכמות המן שנאכלה ביום - שמות טז לו) קֶמַח שְׂעֹרִים; לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה, כִּי מִנְחַת קְנָאֹת מנחה בגלל קנאת הבעל לאשתו, או בגלל עוון, ולכן אין לפאר אותה הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן.
טז
וְהִקְרִיב יניח את המנחה ליד המזבח אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְהוָה לפני המזבח.
יז
וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים מהכיור בִּכְלִי חָרֶשׂ חרס, וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.
יח
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וּפָרַע גילה, חשף אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן - מִנְחַת קְנָאֹת הִוא, וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים המים המרים הַמְאָרֲרִים מלשון מארה, קללה (שהרי שתייתם עלולה להביא על האישה עונש גדול).
יט
וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: "אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה סטייה מדרך הישר שיש בה טומאה תַּחַת אִישֵׁךְ - הִנָּקִי מִמֵּי מלהינזק מהמים הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה.
כ
וְאַתְּ כִּי אבל אם שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ, וְכִי נִטְמֵאת, וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ חוץ מבעלך (המשך הדברים, התוצאה, במחצית הפסוק הבא) -"
כא
וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה שיש בה קללה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה: "יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה אנשים יישבעו 'שיקרה לי מה שקרה לפלונית, אם לא אעשה כך וכך' בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, בְּתֵת יְהוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה נפוחה.
כב
וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל להפיל יָרֵךְ". וְאָמְרָה הָאִשָּׁה "אָמֵן, אָמֵן".
כג
וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר במגילת קלף, וּמָחָה וימחה הכהן את הכתב (ימיס את הדיו במים) אֶל מֵי הַמָּרִים.
כד
וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים, וּבָאוּ בָהּ ויהפכו בתוכה (המים ישנו את טעמם למרים רק לאחר שתייתם) הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים.
כה
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת, וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָה, וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ.
כו
וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ חלק המנחה המזכיר ומייצג אותה, זיכרון לפני ה' וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם.
כז
וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ - וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ, וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ.
כח
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא - וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע תיכנס להיריון ותלד ילדים (כפיצוי על חשד השווא).
כט
זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה.
ל
אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה, וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה, וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
לא
וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן שלא יחשוש מעונש על שגרם למיתתה במקרה שאכן נטמאה, וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ אם נטמאה - תענש. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "לִמְעֹל מַעַל בה'... וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לה' לַכֹּהֵן" - בילקוט שמעוני (ויקרא רמז תע"ט) כתוב:
- מה תלמוד לומר "ומעלה מעל בה'"? שהמלווה והלווה והנושא והנותן אינו מלווה ואינו לווה ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים. לפיכך בזמן שהוא מכחיש, מכחיש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה, אלא שלישי שביניהם. בזמן שמכחיש, מכחיש בשלישי שביניהם.
- ה"שלישי שביניהם" - הקב"ה - הוא השותף השלישי בעסקה זו, ולשותפות זו יש ביטוי ממשי: "הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן". זהו דין גזל הגר שנתחדש כאן. מאחר שלגר אין יורשים, אזי הקרן והחומש מושבים לה', כלומר לכוהן. כך פירש ר' עובדיה ספורנו (שם): "כשאין הבעלים קיימים ראוי להשיב הגזל לבעלי בעליו והוא הא-ל יתברך". על פי פרופ' רפי ועקנין
