ביאור:במדבר כב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר כב)
א
וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ ממזרח לירדן, ממול לעיר יריחו. {ס}
|
פרשת בלק
|
ב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי לעיל כא, כד. ג וַיָּגָר פחד מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם עם ישראל מְאֹד, כִּי רַב הוּא, וַיָּקָץ פחד, מאס, התמלא כעס מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן שבטים נודדים שחיו ליד מואב. למרות שבעבר היתה ביניהם יריבות ("הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב" - בראשית לו לה) הם התאחדו נגד ישראל (ואכן ניתן לראות שמדיין הצטרפו למואב בפסוק ז, וכן להלן בפרק כה: "אֶל בְּנוֹת מוֹאָב... כָּזְבִּי בַת צוּר, רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן..."): "עַתָּה יְלַחֲכוּ יתלשו ויאכלו, ישחיתו (מואב ידעו שישראל לא יתקיפו אותם, אבל חששו שצעידתם של ישראל לידם יגרום להם נזק) הַקָּהָל ישראל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה". וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שליחים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, פְּתוֹרָה למקום הנקרא פתור אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר ליד הנהר (נהר פרת, כיוון שלפי הכתוב להלן כג, ז בלעם הגיע "מִן אֲרָם", ארם נהריים) אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ שם מקום, לִקְרֹא לוֹ, לֵאמֹר: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין את מראית כל הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה, לְכָה נָּא אָרָה לִּי קַלֵּל בשבילי (אָרָה מלשון ארור) אֶת הָעָם הַזֶּה, כִּי עָצוּם גדול וחזק, ולא אוכל לנצחו במלחמה הוּא מִמֶּנִּי. אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ להכות בו אני ועמי וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. כִּי יָדַעְתִּי: אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ - מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר - יוּאָר". ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם גם השליחים היו קוסמים, וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי". וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם.
| גוסטב ז'אגר, 1836 |
ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר: "מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ"? י וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים: "בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי את הבקשה הבאה:. יא הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ - עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי קַלֵּל בשבילי אֹתוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו". יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. לֹא תָאֹר תקלל אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא". יג וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק: "לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם, כִּי מֵאֵן סירב יְהוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. יד וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק, וַיֹּאמְרוּ: "מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ". טו וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. טז וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר: אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי. יז כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה, וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה". יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. יט וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה פה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה, וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי". כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ: "אִם לִקְרֹא אם רק לקרוא לך לבוא איתם (מבלי שתתחייב מראש לקלל) לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים - קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ - אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".
כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ, וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. כב וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן למכשול לוֹ. וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט נטתה הצידה הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל במעבר צר בין הַכְּרָמִים, גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה ואין אפשרות לרדת מהדרך. כה וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר, וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהוָה עֲבוֹר, וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ אפילו בלחץ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ שכבה תַּחַת בִּלְעָם. וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים פעמים"? כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן: "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי! לוּ יֶשׁ אילו הייתה חֶרֶב בְּיָדִי - כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ". ל וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם: "הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי האם אי פעם הייתי רגילה לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה"? וַיֹּאמֶר: "לֹא".
| רמרנדט, 1626 |
לא וַיְגַל יְהוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ, וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו על פניו. לב וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה: "עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן להיות למכשול כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי דרך זו עקומה לפני (אינה נושאת חן בעיני). לג וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן, וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. אוּלַי אילו לא נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי גם הייתי הורג אותך וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי הייתי משאיר בחיים". לד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהוָה: "חָטָאתִי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי (ובא הדבר ללמד את בלעם לקח, שכוחותיו מוגבלים ולפעמים איננו רואה דברים שאפילו אתון רואה) כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ. וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי". לה וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם: "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אבל אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ - אֹתוֹ תְדַבֵּר". וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק.
לו וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם, וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב מסויימת במואב, אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל. לז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: "הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ - לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי? הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ"? לח וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק: "הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ. עַתָּה הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר האם אני, בכוחות עצמי בלבד, יכול לדבר מְאוּמָה? הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי, אֹתוֹ אֲדַבֵּר".
לט וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק, וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת. מ וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן, וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. מא וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל למקום ע"ז המוקדש לאליל בעל פעור, וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה חלק מ- הָעָם.
הערות
| תעתיק של הכתובת |
- כתובת בלעם בן בעור היא כתובת עתיקה (840–760 לפנה"ס), שנמצאה בתל דיר עלא (Deir Alla) שבירדן. היא מזכירה אדם בשם "בלעם ברבער", וכוללת שני "צירופים" שמכילים נבואות אפוקליפטיות. יש בה קרבה לשונית לסיפור המקראי, ויש בה כדי להראות כי דמות בשם בלעם הייתה מוכרת במרחב הכנעני בתקופה מוקדמת. אם אכן מדובר באותה דמות, הרי שבלעם הוא הדמות היחידה בתורה שנזכרת במקורות ארכאולוגיים. (מוויקיפדיה ומתוך הפודקסט דברי הימים של ד"ר אילן אבקסיס)
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
