ביאור:במדבר יד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר יד)
| גלויה מאוירת משנת 1907 |
א וַתִּשָּׂא הרימו קולם כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. ב וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה: "לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. ג וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב? נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז לשלל ושבי - הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה". ד וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: "נִתְּנָה רֹאשׁ נשים בראשנו מנהיג אחר וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה". ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ו
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.
ז
וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ - טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.
ח
אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה, וְהֵבִיא אז הוא באמת יביא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ. אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
ט
אַךְ בַּיהוָה אַל תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ תפחדו אֶת עַם הָאָרֶץ מתושבי הארץ כִּי לַחְמֵנוּ נֹאכַל אותם כמו לחם, כביכול הֵם. סָר צִלָּם המגן שלהם יוסר על ידי ה' מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ. אַל תִּירָאֻם!".
י
וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּכְבוֹד וענן כבוד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
יא
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "עַד אָנָה מתי יְנַאֲצֻנִי יבזו אותי הָעָם הַזֶּה, וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל למרות כל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ?
יב
אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ ואשמיד אותו, וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ".
יג
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה: "וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי אשר הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ.
יד
וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת על עם ישראל (את הדברים שבפסוק טז) שָׁמְעוּ כִּי ששמעו שלמרות שה' שוכן בקרב עם ישראל (כפי שהנסים שבהמשך הפסוק מוכיחים), בכל זאת לא יכול להכניסם לארץ אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה נגלה לעיניהם (ר' הערה בביאור:ישעיהו נב) אַתָּה יְהוָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה -
טו
וְהֵמַתָּה ואם תהרוג אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד, וְאָמְרוּ אז יאמרו הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר:
טז
'מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם, וַיִּשְׁחָטֵם ולכן הרג אותם בַּמִּדְבָּר'.
יז
וְעַתָּה יִגְדַּל יתגבר כוחך ויתגלה בסליחה ולא בעונש נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ כחלק מ-13 מידות הרחמים בשמות לד, ו (לאחר חטא העגל, וראו פירוש שם) לֵאמֹר:
יח
'יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים'.
יט
סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה, כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ בהתאם לחסדיך הרבים, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה סלחת לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה".
כ
וַיֹּאמֶר יְהוָה: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ.
כא
וְאוּלָם חַי אָנִי נשבע אני בחיי, וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ גם זו לשון של שבועה,
כב
כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר, וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי,
כג
אִם יִרְאוּ שהם לא יראו ('אִם' בלשון שבועה מבטאת שלילה) אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם, וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ.
כד
וְעַבְדִּי כָלֵב וכמובן יהושע - עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי ומילא את רצוני והלך אחרי, וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה.
כה
וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק יחסמו את כניסתכם לארץ אם תנסו ללכת בדרך הקצרה בה הלכו המרגלים - מָחָר פְּנוּ אחורה, בכיוון ההפוך מארץ כנען, כי לא אעזור לכם לנצח אותם כעת וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף". {פ}
כו וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כז "עַד מָתַי אני צריך לסלוח לָעֵדָה למרגלים הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי? אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי - שָׁמָעְתִּי. כח אֱמֹר אֲלֵהֶם: חַי אָנִי, נְאֻם יְהוָה, אִם לֹא שיהיה דווקא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ" בְּאָזְנָי - כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם. כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם המנויים במפקד לְכָל מִסְפַּרְכֶם כל הנמנה לכל מספר שאתם נמנים בו, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה, אֲשֶׁר כפי ש- הֲלִינֹתֶם עָלָי. ל אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי הרמתי לשבועה אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ, כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. לא וְטַפְּכֶם, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם בפסוק ג 'לָבַז יִהְיֶה' - וְהֵבֵיאתִי אֹתָם, וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ. לב וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם, יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. לג וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים נודדים כמו רועים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם חטאכם, עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר. לד בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם - יוֹם לַשָּׁנָה, יוֹם לַשָּׁנָה - תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה, וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי מה קורה כאשר אני סר מכם. לה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי: אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ".
לו וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, וַיָּשֻׁבוּ (וילונו) וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה' לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ. לז וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה, בַּמַּגֵּפָה במיתה לא טיבעית לִפְנֵי יְהוָה. לח וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ נשארו בחיים מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. לט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שאמר ה' (שהם ילכו במדבר 40 שנה, עד שימותו כל יוצאי מצרים) אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד.
מ
וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר חושבים שאולי בכך שה' יראה את אהבתם לארץ, יסלח להם על שחטאו: "הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה. כִּי חָטָאנוּ".
מא
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְהוָה וְהִוא היוזמה שלכם לֹא תִצְלָח?
מב
אַל תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם, וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.
מג
כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב, כִּי עַל כֵּן בגלל ש שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם".
מד
וַיַּעְפִּלוּ בכל זאת הם התעקשו והעזו לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר הר שעיר, וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, וּמֹשֶׁה, לֹא מָשׁוּ זזו מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה.
מה
וַיֵּרֶד לקראת ישראל העולים בהר הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם ושיברו אותם עַד הַחָרְמָה השמדה (והוא גם שם מקום: "וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה" - במדבר כא ג) . {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב... וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף" (פסוק ג ופסוק כה) - מזכיר את שנאמר ביציאת מצרים: "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה... וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (שמות יג)
- "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (פסוק ט) - בדומה למילה צינה שפירושה מגן - מובא ברמב"ן בשם רבי אברהם שאולי הוא נקרא כך בגלל שהמגן עושה צל על הלוחם (מפני השמש ומפני האויב). הרמב"ן מציע גם: סר הכח אשר בצלו יחיו הגוים, כאשר הכוונה ל"שר של האומה".
- "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים" (פסוק כב) - המספר לא בהכרח מדוייק, ויתכן שנאמר בהגזמה. במשנה אבות ה ד נכתב "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַּמִּדְבָּר" - ר' במפרשים על המשנה, ובמאמר זה השוואה בין המקורות השונים לגבי רשימת הנסיונות.
- "וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת" (פסוק מד) - בימינו פירוש המילה העפיל הוא "טיפס מעלה תוך מאמץ". אך כאן נראה לפרש: "התעקשו" על פי הפסוק המקביל בדברים: "וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ". שילוב של שני הפירושים מביא למשמעות המילה "מעפילים", שבתקופת קום המדינה התעקשו ועלו לארץ - להרחבה ראו: ביאור:חטא המעפילים, והמעפילים בקום המדינה
