ביאור:במדבר יב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר יב)
| מרים מחוץ למחנה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו, 1896 לערך |
א
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית כהת עור (לאו דוקא מכוש) והכונה היא לציפורה או לאישה נוספת שמשה נשא אֲשֶׁר לָקָח, כִּי שהרי הוא אכן אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.
ב
וַיֹּאמְרוּ ובנוסף אמרו: אולי הוא מרשה זאת לעצמו כי הוא חושב שהוא נעלה מהעם, ולמה דוקא משה הוא המנהיג? הרי גם אנחנו נביאים?: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה? הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר". וַיִּשְׁמַע יְהוָה.
ג
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד כל כך צנוע שלא הגיב כלל (וגם לא רצה כלל להיות המנהיג: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" - שמות ד יג) , מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. {ס}
ד
וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם: "צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד", וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם.
ה
וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּקְרָא: "אַהֲרֹן וּמִרְיָם!", וַיֵּצְאוּ מאוהל מועד שְׁנֵיהֶם.
ו
וַיֹּאמֶר: "שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי: אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם כל נביא שיהיה לכם היום או בעתיד יְהוָה נביא ה', המקבל מסרים ממני, בַּמַּרְאָה במראות הלילה, בדימויים ובמסרים עקיפים אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ.
ז
לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה - בְּכָל בֵּיתִי כבן בית אצלי כל הזמן נֶאֱמָן הוּא.
ח
פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ, וּמַרְאֶה מראה לו דברים ברורים וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט. וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה"?
ט
וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.
י
וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.
יא
וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: "בִּי אֲדֹנִי לשון של בקשה! אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אל תשים עלינו חטא, אל תחשיב אותנו לחוטאים (אלא תסלח לנו) אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ התנהגנו כמו אווילים (טיפשים) וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ.
יב
אַל נָא תְהִי תהיה מרים כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ כמו נפל, שיוצא מבטן אימו מת, שגופו איננו שלם.
יג
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר: "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ". {פ}
יד
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ אילו היה אביה כועס עליה, הֲלֹא תִכָּלֵם תיחבא בבושה מלפני אביה שִׁבְעַת יָמִים - תִּסָּגֵר ולכן ודאי שצריכה מרים להיחבא ממני שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר ורק אחר כך תֵּאָסֵף תוכל להצטרף אל המחנה".
טו
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים. וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.
טז
וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- במדרש מופיע שהטענה כלפי משה היתה שפירש מאשתו, ואכן מובא ברמב"ם הלכות יסודי התורה ז ו בהקשר לפרק זה ויחוד נבואת משה: "הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם, כשאר העם - לפיכך אין פורשין מנשותיהם. ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון - לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו, ונקשרה דעתו לצור העולמים".
- "...הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים - (לכן:) תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים..." (פסוק יד) - דיו לבא מן הדין להיות כנדון ("דין דיו") הוא כלל יסוד תלמודי, הקובע כי די לדבר הנלמד בקל וחומר להיות כמו המלמד ולא יותר ממנו. כשלמדים דבר אחד מדבר אחר בקל וחומר, אף על פי שהנלמד חמור יותר מן המלמד, מכל מקום אין להטיל על הנלמד יותר ממה שיש במלמד. הגמרא בבא קמא כה א מביאה שדין "דיו" הוא דאורייתא ונלמד ממעשה מרים. לאחר שמרים דיברה על משה, היא נעשתה מצורעת והקב"ה אמר למשה "ואביה ירק ירק בפניה הלוא תכלם שבעת ימים", ולכן גם מרים תיסגר מחוץ למחנה שבעה ימים. הגמרא לומדת שעל אף שכבוד השכינה גדול יותר מסתם כבוד אב, אין אנו אומרים שמרים תיענש יותר משבוע משום שאין הנלמד יכול להיות חמור יותר מהמלמד. (ויקישיבה)
