ביאור:במדבר ל
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר ל)
א
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {פ}
|
פרשת מטות
|
ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לראשי שבטי ישראל, שיאמרו אחר כך לבני ישראל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: ג אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה ואיזה סוג שבועה... לֶאְסֹר אִסָּר איסור עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ יחלל את מילותיו. בכך שיפר את הבטחתו, הרי הוא מחלל דבר קדוש - אלא..., כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. ד וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, וְאָסְרָה או אסרה (בשבועה) אִסָּר בְּבֵית ברשות אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ כשהיא עדיין נערה. ה וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ, וְהֶחֱרִישׁ ושמע ושתק ולא הגיב - ולא הפר את נדרה לָהּ אָבִיהָ, וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ, וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם. ו וְאִם הֵנִיא מנע, ע"י שהפר אותן אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ, כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם, וַיהוָה יִסְלַח לָהּ אם עברה על הנדר כשלא ידעה שהפר אביה כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.
ז וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ תיארס לאיש וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ והיא נדרה לפני שהתארסה (לפי חז"ל במקרה זה הארוס חייב להפר יחד עם האבא - נדרים סז א), אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ שבועה שעלתה על שפתיה אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ. ח וְשָׁמַע אִישָׁהּ בעלה-ארוסה בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ, וְקָמוּ נְדָרֶיהָ, וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ. ט וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ ביום בו גילה שארוסתו נדרה נדר (לפני האירוסין) יָנִיא אוֹתָהּ, וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ, וַיהוָה יִסְלַח לָהּ.
י וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה - כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ.
יא וְאִם בֵּית אִישָׁהּ ברשות בעלה (אישה נשואה) נָדָרָה, אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה. יב וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ, לֹא הֵנִיא אֹתָהּ, וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ, וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם. יג וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ, כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם. אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ. יד כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ, אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. טו וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יממה שלמה (וחז"ל פירשו שיכול רק באותו היום עד שיחשך - נדרים עו ב), וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ - הֵקִים אֹתָם הסבר ל"וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ" - הבעל אמנם לא עשה משהו אקטיבי, אך בכך שהחריש לה, כביכול הקים את הנדר כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ. טז וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ אחרי היום בו שמע את הנדרים (והנדר כבר קיים, ואין בהפרה זו ממש), וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ אם האישה תעבור על מה שנדרה, כי היא איננה יודעת שבהפרה זו אין ממש, הרי שזאת אשמתו של הבעל, והעבירה של אשתו באחריותו.
יז
אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה, בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
