ביאור:במדבר לב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר לב)
א
וּמִקְנֶה צאן ובקר רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד, עָצוּם מְאֹד, וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה מתאים לגדל שם צאן.
ב
וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:
ג
"עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן -
ד
הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל - אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא, וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה". {ס}
ה
וַיֹּאמְרוּ כשמשה ואלעזר לא ענו, הם המשיכו והסבירו את בקשתם: "אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ, יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה. אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן".
ו
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!
ז
וְלָמָּה (תנואון) תְנִיאוּן תמנעו אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תגרמו להם לפחד (כי יחשבו שאתם מפחדים להכנס למלחמה) או כי ירצו גם הם לגור באיזורים הפוריים בעבר הירדן המזרחי, מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהוָה?
ח
כֹּה עָשׂוּ הרי בדיוק טעות כזאת עשו אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:
ט
וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהוָה.
י
וַיִּחַר אַף יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
יא
'אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, כִּי לֹא מִלְאוּ כיון שלא היו מסורים ללכת אַחֲרָי.
יב
בִּלְתִּי חוץ מ כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי כינוי ליְפֻנֶּה אביו של כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְהוָה'.
יג
וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם וטילטל אותם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.
יד
וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם, תַּרְבּוּת קבוצה גדולה של אֲנָשִׁים חַטָּאִים, לִסְפּוֹת להוסיף עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְהוָה, אֶל יִשְׂרָאֵל.
טו
כִּי שהרי אם תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו תחזרו מללכת אחרי ה' וְיָסַף אז יוסיף ה' עוֹד לְהַנִּיחוֹ להושיב את ישראל בַּמִּדְבָּר, וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה.
{ס}
טז
וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ.
יז
וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים חמושים וזריזים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם, וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
יח
לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ, עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ.
יט
כִּי כשאמרנו "אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" לא התכוונו שלא נשתתף בכיבוש, אלא ביקשנו שלא תנחיל אותנו ממערב לירדן לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה, כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה". {פ}
כ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה: "אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה. כא וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהוָה, עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. כב וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה, וְאַחַר תָּשֻׁבוּ. וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה, לִפְנֵי יְהוָה. כג וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה, וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם שלא תוכל להיחבא, אלא העונש יגיע אליכם. כד בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם, וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ". כה וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: "עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה. כו טַפֵּנוּ, נָשֵׁינוּ, מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ, יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. כז וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר". כח וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: "אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְהוָה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם - וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה. ל וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם - וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". לא וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר: "אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. לב נַחְנוּ אנחנו נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהוָה אֶרֶץ כְּנָעַן, וְאִתָּנוּ ותהיה לנו כפיקדון, באופן זמני אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן".
לג
וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה, לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אולי מפני שנשאר מקום פנוי, הושיב שם משה גם חלק משבט המנשה בֶן יוֹסֵף, אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב כולל האיזורים שמסביב לערים.
לד
וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר.
לה
וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה.
לו
וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן, עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן.
לז
וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם.
לח
וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם שינו משמות אלילים לשמות אחרים. (פירוש אחר: מוקפות חומה), וְאֶת שִׂבְמָה, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ.
לט
וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה, וַיִּלְכְּדֻהָ, וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ.
מ
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר לבני מכיר בֶּן מְנַשֶּׁה, וַיֵּשֶׁב בָּהּ.
מא
וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם ישובי אוהלים מוקפים חומות, וַיִּקְרָא אֶתְהֶן 'חַוֹּת יָאִיר'.
מב
וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ, וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ שינה את שמה מ-"קְנָת" ל-"נֹבַח". {פ}
<< · ביאור:במדבר · לב · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- לגבי האריכות והחזרות הרבות בגיבוש העסקה על בני גד וראובן ר' במאמר של הרב בראון דסברג
- "לָהֿ" בפסוק מב מסומן ברפה מעל האות ה"א. על פי כללי הדקדוק היינו מצפים לראות מפיק בה"א, אלא שהמלה הזו יוצאת מן הכלל, ולכן מהדורות רבות של התנ"ך מדגישות זאת על ידי שימוש בסימן רפה. כדוגמתה מצאנו גם בעוד שתי מקומות את המילה "לה": "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ בֹ֜עַז" (רות ב יד), "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ" (זכריה ה יא). גם במהדורת המקרא המרכזית בוויקיטקסט נעשה שימוש בסימן רפה בעשרות מילים בתנ"ך - לפרטים ראו כאן.
