קטגוריה:במדבר ה יט
והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה.
וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה.
וְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרְﬞרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
וְהִשְׁבִּ֨יעַ וְ - ו' החיבור
הִשְׁבִּ֨יעַ - פועל, הפעיל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7650
מורפ': HC/Vhq3ms אֹתָ֜הּ אֹתָ֜ - מילית, מושא ישיר (את)
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3fs הַכֹּהֵ֗ן הַ - מילית, ה' הידיעה
כֹּהֵ֗ן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/3548
מורפ': HTd/Ncmsa וְאָמַ֤ר וְ - ו' החיבור
אָמַ֤ר - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqq3ms אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־הָֽאִשָּׁה֙ הָֽ - מילית, ה' הידיעה
אִשָּׁה֙ - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/802
מורפ': HTd/Ncfsa אִם אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־לֹ֨א לֹ֨א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn שָׁכַ֥ב שָׁכַ֥ב - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7901
מורפ': HVqp3ms אִישׁ֙ אִישׁ֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa אֹתָ֔ךְ אֹתָ֔ - מילית, מושא ישיר (את)
ךְ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp2fs וְאִם וְ - ו' החיבור
אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: c/518 a
מורפ': HC/C־לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn שָׂטִ֛ית שָׂטִ֛ית - פועל, קל, עבר, גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 7847
מורפ': HVqp2fs טֻמְאָ֖ה טֻמְאָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 2932
מורפ': HNcfsa תַּ֣חַת תַּ֣חַת - מילת יחס
צורת יסוד: 8478
מורפ': HR אִישֵׁ֑ךְ אִישֵׁ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךְ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsc/Sp2fs הִנָּקִ֕י הִנָּקִ֕י - פועל, נפעל, ציווי, גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 5352
מורפ': HVNv2fs מִמֵּ֛י מִ - מילת יחס
מֵּ֛י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: m/4325
מורפ': HR/Ncmpc הַמָּרִ֥ים הַ - מילית, ה' הידיעה
מָּרִ֥ים - תואר, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/4751
מורפ': HTd/Aampa הַֽמְאָרֲרִ֖ים הַֽ - מילית, ה' הידיעה
מְאָרֲרִ֖ים - פועל, פיעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/779
מורפ': HTd/Vprmpa הָאֵֽלֶּה הָ - מילית, ה' הידיעה
אֵֽלֶּה - כינוי גוף, רומז, משותף, רבים
צורת יסוד: d/428
מורפ': HTd/Pdxcp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְהִשְׁבִּ֨יעַ קדמא (משרת, דרגא 5) אֹתָ֜הּ גרש (שליש, דרגא 4)
הַכֹּהֵ֗ן רביעי (משנה, דרגא 3)
וְאָמַ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אִם־לֹ֨א קדמא (משרת, דרגא 5) שָׁכַ֥ב מרכא (משרת, דרגא 5) אִישׁ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֹתָ֔ךְ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְאִם־לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) שָׂטִ֛ית תביר (משנה, דרגא 3)
טֻמְאָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
תַּ֣חַת מונח (משרת, דרגא 5) אִישֵׁ֑ךְ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
הִנָּקִ֕י זקף גדול (מלך, דרגא 2)
מִמֵּ֛י תביר (משנה, דרגא 3)
הַמָּרִ֥ים מרכא (משרת, דרגא 5) הַֽמְאָרֲרִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)
הָאֵֽלֶּה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: "אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה סטייה מדרך הישר שיש בה טומאה תַּחַת אִישֵׁךְ - הִנָּקִי מִמֵּי מלהינזק מהמים הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיוֹמֵי יָתַהּ כָּהֲנָא וְיֵימַר לְאִתְּתָא אִם לָא שְׁכֵיב גְּבַר יָתִיךְ וְאִם לָא סְטֵית לְאִסְתַּאָבָא בָּר מִבַּעְלִיךְ הִוַי זַכָּאָה מִמַּיָּא מָרִירַיָּא מְלָטְטַיָּא הָאִלֵּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיוֹמֵי יָתָהּ כַּהֲנָא בִּשְׁבוּעַת שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא וְיֵימַר כַּהֲנָא לְאִתְּתָא אִין לָא סָטִית לְאִסְתְּאָבָא בְּתַּשְׁמִישׁ דְעָרִיס בַּר מִן רְשׁוּתָא דְבַעֲלִיךְ תֶּהֱוֵי זַכָּאָה מִמַיָא מְרִירַיָא בְּדוּקַיָא הָאִלֵין: |
| ירושלמי (קטעים): | חִרַקֵי מִן מַיָא בְּדוּקַיָא לְבֶדֶק הָאִלֵין: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ס. ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. שהיה בדין ומה אם יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקודש, סוטה חמורה אינו דין שלא נעשה בה כל הלשונות כלשון הקודש. תלמוד לומר ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר ואמרה האשה אמן אמן, ואם אינה שומעת כיצד [היא] אומרת אמן אמן. או אינה אומרת אמן אלא אחר האלה, כשהוא אומר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך הרי שבועה אמורה, הא מה תלמוד לומר ואמר אל האשה למדה הכהן סדר שבועה.
סא. אם לא שכב איש אותך מלמד שפותח לה בזכות אומר לה , הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה קדמוך ונשטפו אל תגרמי לשם הגדול הנכתב בקדושה שימחה על המים. אומר לפניה דברי הגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר חכמים הגידו ולא כחדו מאבותם. ואמר לפניה דברים שאינן כדאי לשמען היא וכל משפחת בית אביה (כדאי בהם). ר' ישמעאל אומר בתחילה מודיעה כחן של מים המרים, אומר לה בתי (אומר לך ) המים המרים האלו למה הן דומין. לסם יבש הניתן על בשר חי ואין מזיקו, כשהוא מוצא [מכה] מתחיל לחלחל. אף [את] אם טהורה שתי ואל תמנעי ואם טמאה את חנקי ממי המרים המאררים האלה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
נט. והשביע אותה הכהן , למה חזר שם הכהן פי' מפני שהיינו טועים שהוא הדין אם נשבעת מאליה, דהא בשבועת העדים כתיב ושמעה קול אלה ובכל זאת חייב אף בנשבע מפי עצמו. וכן בשבועת ביטוי מפורש נפש כי תשבע, ולכן חזר שם הכהן וכפל (בפסוק כא) והשביע הכהן שיהיה דוקא על ידי כהן.
ס. ואמר אל האשה יש פה זרות גדול, כי מבואר אצלנו שאין מדרך הלשון להחזיר את השם בכל פעם רק ירמזנו על ידי כנוי. ועל כל פנים גם במקום שיזכיר שם הפעול כמו בתחלת ענין יזכירם בפעם הראשון ואחר כך יבא בכנוי. ופה בא זרות גדול שאמר תחלה והשביע אותה ואחר כך הזכיר שם האשה. מזה דרשו חז"ל בספרי ובסוטה (דף ל) שבא ללמד שיאמר אל האשה ביחוד היינו כפי הלשון שהיא מבינה.
ור' ישמעאל אמר שזה נדע ממה שאמר ואמרה אמן, שלא יצדק אמירת אמן על דבר שאינו יודע ענינו. ואין לומר שאמירת אמן הוא על האלה שבפסוק כ"א לא על השבועה שבפסוק י"ט, ורק האלה צריך שיאמר בלשון שמבינה לא השבועה, דהא אמר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך והיא אומרת אמן גם על השבועה כמו שיתבאר. ופי ר' ישמעאל שמה שאמר ואמר אך האשה, פירושו שכבר אמר קודם השבועה. שתחלה היה צריך לאמר לה וללמדה סדר השבועות ואח"כ משביעה. ואם כן שעור הכתוב ואמר אל האשה והשביע אוחה, ובזה בא שם האשה כדין, כי מה שאמר ואמר אל האשה, הוא תחלת המאמר.
ומה שאמרו שהכהן מלמדה סדר השבועה הוא מה שאמר בסוטה (דף ל"ב ע"ב) ת”ר והשביע אותה בכל לשון שהיא שומעת. על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאת וכו' שלא להוציא לעז על מים המרים עיי"ש.
סא. אם לא שכב איש אותך , שעור הכתוב אם לא שכב איש אותך תחת אישך. ובאשר יצויר ששכב איש אותה באונס או בשוגג, לכן הוסיף ואם לא שטית טומאה. שאם לא שטית טומאה בשכיבה זו שלא היה במזיד וברצון, לא חל השבועה (ובחינם נדחקו המפ' בזה).
ומה שאמר הנקי פי' הרב”ע שבא צווי במקום עתיד כמו ומות בהר. ר"ל תהיה נקיה. וממילא מכלל הן אתה שומע לאו, רק שפותחים בזכות. וסבירא ליה להת"ק כמה שאמר במשנה דסוטה (דף ו) שקודם שנמחקה המגלה מאיימין עליה שלא תשתה.
ור' ישמעאל סבירא ליה שמה שאמר הנקי הוא צווי שמצוה לה שאם היא טהורה תנקה את עצמה מן החשד על ידי שתית המים המרים ולא תמנע מלשתות. וממילא נשמע שאם אינה טהורה לא תשתה ותחנק בגרונה שלא יכנסו המים לתוכו. ומבואר שר' ישמעאל סבר שגם קודם מחיקת המגלה יש לדבר על לבה שתשתה שלא כשטת הגמרא (שם ע"ב). והגמרא לא רומז רצה לתרץ מה שמקשה מבריתא שאמר שמאימין עליה שתשתה, שבריתא זו ר' ישמעאל היא, כי רצה לקיים הברייתא כפי ההלכה, שלא פסקינן כר' ישמעאל.
רש"י
[כז] מכלל לאו וכו'. כרבי חנינא בן גמליאל, דסבירא ליה הכי במסכת קידושין (דף סא.) דמכלל לאו אתה שומע הן. ומה שאמר (רש"י) 'הא אם שכב חנקי', ולא הוי ליה למימר אלא 'הא אם שכב לא תנקי אלא תמות', דהיינו דמפני דאף רבי חנניא דסבירא ליה דמכלל לאו אתה שומע הן, לא נוכל לשמוע כאן מיתה, אלא לא תנקי, ואיסורה הוא דעביד, ומנא ליה שתמות, ולפיכך כתוב שתדוק כאן 'הא אם שכב חנקי' (קידושין דף סב.). ואם תאמר, מנא ליה לומר כך 'חנקי', כבר תירץ בגמרא (שם) 'הנקי כתיב', ופירש רש"י "הנקי" כתיב בלא יו"ד, ולמדרש 'אם סטית תתחנקי'. ותימה לי, דלא מצאנו בקרא יו"ד כהאי גוונא, דהאי 'הנקי' לשון נפעל הוא, ואין דרך לבא יו"ד בלשון נפעל. ונראה לי דהכי פירושו, דהוי למכתב 'תנקי', כמו "אז תנקה מאלתי" (בראשית כ"ד, מ"א), וכל הפרשה בלשון עתיד "יתן ה' וגו'" (פסוק כא), והוי ליה למכתב גם כן 'תנקי'. אי נמי, דהוי ליה למכתב 'נקי את ממי המרים המאררים האלה', והוי שפיר אם לא סטית - את נקי ממי המרים, אלא למדרש 'אם סטית'. ומפני שהוקשה בתלמוד דאיך נדרש 'חנקי', כיון דקריאתו אינו שוה, דהא 'חנקי' הוא בשו"א נח, ו"הנקי" בקמץ, ואהא משני הנקי כתיב חסר יו"ד, כלומר, בודאי אילו כתיב ביו"ד, אין אחר יו"ד שו"א נח כלל, ואי אפשר לדרוש 'חנק', אבל "הנקי" בלא יו"ד כתיב, ושפיר דרשינן 'חנקי', כך יראה:
[כח] אלא שמצוה כו'. פירוש, מה שהתחיל בלשון זה לומר "הנקי ואת כי שטית חנקי", ולא איפכא, מפני שמצוה לפתוח בדיני נפשות בזכות (סנהדרין דף לג.), לכך התחיל בלשון זכות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" אם לא שכב" עתה: " ואם לא שטית טומאה" פעמים אחרות: " הנקי" מפני שכבר נאמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא באופן שאף על פי שישבע האדם על אמת בשבועת האלה הנה אם יהיה הדבר בלתי צריך כמו הנשבע על הידוע לא ינקה הנשבע מן האלה. הנה את שגרמת להיות הדבר ספק אצלנו ולחייב עצמך בשבועה זו היה ראוי שגם שתשבעי על האמת לא תנקי מכל מקום קבלי את האלות על זה התנאי שתנקי מהם אם לא שטית:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר ה יט"
קטגוריה זו מכילה את 27 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 27 דפים.