מ"ג במדבר ה יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרְﬞרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיוֹמֵי יָתַהּ כָּהֲנָא וְיֵימַר לְאִתְּתָא אִם לָא שְׁכֵיב גְּבַר יָתִיךְ וְאִם לָא סְטֵית לְאִסְתַּאָבָא בָּר מִבַּעְלִיךְ הִוַי זַכָּאָה מִמַּיָּא מָרִירַיָּא מְלָטְטַיָּא הָאִלֵּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיוֹמֵי יָתָהּ כַּהֲנָא בִּשְׁבוּעַת שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא וְיֵימַר כַּהֲנָא לְאִתְּתָא אִין לָא סָטִית לְאִסְתְּאָבָא בְּתַּשְׁמִישׁ דְעָרִיס בַּר מִן רְשׁוּתָא דְבַעֲלִיךְ תֶּהֱוֵי זַכָּאָה מִמַיָא מְרִירַיָא בְּדוּקַיָא הָאִלֵין: |
| ירושלמי (קטעים): | חִרַקֵי מִן מַיָא בְּדוּקַיָא לְבֶדֶק הָאִלֵין: |
רש"י
[כז] מכלל לאו וכו'. כרבי חנינא בן גמליאל, דסבירא ליה הכי במסכת קידושין (דף סא.) דמכלל לאו אתה שומע הן. ומה שאמר (רש"י) 'הא אם שכב חנקי', ולא הוי ליה למימר אלא 'הא אם שכב לא תנקי אלא תמות', דהיינו דמפני דאף רבי חנניא דסבירא ליה דמכלל לאו אתה שומע הן, לא נוכל לשמוע כאן מיתה, אלא לא תנקי, ואיסורה הוא דעביד, ומנא ליה שתמות, ולפיכך כתוב שתדוק כאן 'הא אם שכב חנקי' (קידושין דף סב.). ואם תאמר, מנא ליה לומר כך 'חנקי', כבר תירץ בגמרא (שם) 'הנקי כתיב', ופירש רש"י "הנקי" כתיב בלא יו"ד, ולמדרש 'אם סטית תתחנקי'. ותימה לי, דלא מצאנו בקרא יו"ד כהאי גוונא, דהאי 'הנקי' לשון נפעל הוא, ואין דרך לבא יו"ד בלשון נפעל. ונראה לי דהכי פירושו, דהוי למכתב 'תנקי', כמו "אז תנקה מאלתי" (בראשית כ"ד, מ"א), וכל הפרשה בלשון עתיד "יתן ה' וגו'" (פסוק כא), והוי ליה למכתב גם כן 'תנקי'. אי נמי, דהוי ליה למכתב 'נקי את ממי המרים המאררים האלה', והוי שפיר אם לא סטית - את נקי ממי המרים, אלא למדרש 'אם סטית'. ומפני שהוקשה בתלמוד דאיך נדרש 'חנקי', כיון דקריאתו אינו שוה, דהא 'חנקי' הוא בשו"א נח, ו"הנקי" בקמץ, ואהא משני הנקי כתיב חסר יו"ד, כלומר, בודאי אילו כתיב ביו"ד, אין אחר יו"ד שו"א נח כלל, ואי אפשר לדרוש 'חנק', אבל "הנקי" בלא יו"ד כתיב, ושפיר דרשינן 'חנקי', כך יראה:
[כח] אלא שמצוה כו'. פירוש, מה שהתחיל בלשון זה לומר "הנקי ואת כי שטית חנקי", ולא איפכא, מפני שמצוה לפתוח בדיני נפשות בזכות (סנהדרין דף לג.), לכך התחיל בלשון זכות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" אם לא שכב" עתה: " ואם לא שטית טומאה" פעמים אחרות:
" הנקי" מפני שכבר נאמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא באופן שאף על פי שישבע האדם על אמת בשבועת האלה הנה אם יהיה הדבר בלתי צריך כמו הנשבע על הידוע לא ינקה הנשבע מן האלה. הנה את שגרמת להיות הדבר ספק אצלנו ולחייב עצמך בשבועה זו היה ראוי שגם שתשבעי על האמת לא תנקי מכל מקום קבלי את האלות על זה התנאי שתנקי מהם אם לא שטית:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ס. ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. שהיה בדין ומה אם יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקודש, סוטה חמורה אינו דין שלא נעשה בה כל הלשונות כלשון הקודש. תלמוד לומר ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, דברי ר' יאשיה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר ואמרה האשה אמן אמן, ואם אינה שומעת כיצד [היא] אומרת אמן אמן. או אינה אומרת אמן אלא אחר האלה, כשהוא אומר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך הרי שבועה אמורה, הא מה תלמוד לומר ואמר אל האשה למדה הכהן סדר שבועה.
סא. אם לא שכב איש אותך מלמד שפותח לה בזכות אומר לה , הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה קדמוך ונשטפו אל תגרמי לשם הגדול הנכתב בקדושה שימחה על המים. אומר לפניה דברי הגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר חכמים הגידו ולא כחדו מאבותם. ואמר לפניה דברים שאינן כדאי לשמען היא וכל משפחת בית אביה (כדאי בהם). ר' ישמעאל אומר בתחילה מודיעה כחן של מים המרים, אומר לה בתי (אומר לך ) המים המרים האלו למה הן דומין. לסם יבש הניתן על בשר חי ואין מזיקו, כשהוא מוצא [מכה] מתחיל לחלחל. אף [את] אם טהורה שתי ואל תמנעי ואם טמאה את חנקי ממי המרים המאררים האלה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
נט. והשביע אותה הכהן , למה חזר שם הכהן פי' מפני שהיינו טועים שהוא הדין אם נשבעת מאליה, דהא בשבועת העדים כתיב ושמעה קול אלה ובכל זאת חייב אף בנשבע מפי עצמו. וכן בשבועת ביטוי מפורש נפש כי תשבע, ולכן חזר שם הכהן וכפל (בפסוק כא) והשביע הכהן שיהיה דוקא על ידי כהן.
ס. ואמר אל האשה יש פה זרות גדול, כי מבואר אצלנו שאין מדרך הלשון להחזיר את השם בכל פעם רק ירמזנו על ידי כנוי. ועל כל פנים גם במקום שיזכיר שם הפעול כמו בתחלת ענין יזכירם בפעם הראשון ואחר כך יבא בכנוי. ופה בא זרות גדול שאמר תחלה והשביע אותה ואחר כך הזכיר שם האשה. מזה דרשו חז"ל בספרי ובסוטה (דף ל) שבא ללמד שיאמר אל האשה ביחוד היינו כפי הלשון שהיא מבינה.
ור' ישמעאל אמר שזה נדע ממה שאמר ואמרה אמן, שלא יצדק אמירת אמן על דבר שאינו יודע ענינו. ואין לומר שאמירת אמן הוא על האלה שבפסוק כ"א לא על השבועה שבפסוק י"ט, ורק האלה צריך שיאמר בלשון שמבינה לא השבועה, דהא אמר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך והיא אומרת אמן גם על השבועה כמו שיתבאר. ופי ר' ישמעאל שמה שאמר ואמר אך האשה, פירושו שכבר אמר קודם השבועה. שתחלה היה צריך לאמר לה וללמדה סדר השבועות ואח"כ משביעה. ואם כן שעור הכתוב ואמר אל האשה והשביע אוחה, ובזה בא שם האשה כדין, כי מה שאמר ואמר אל האשה, הוא תחלת המאמר.
ומה שאמרו שהכהן מלמדה סדר השבועה הוא מה שאמר בסוטה (דף ל"ב ע"ב) ת”ר והשביע אותה בכל לשון שהיא שומעת. על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאת וכו' שלא להוציא לעז על מים המרים עיי"ש.
סא. אם לא שכב איש אותך , שעור הכתוב אם לא שכב איש אותך תחת אישך. ובאשר יצויר ששכב איש אותה באונס או בשוגג, לכן הוסיף ואם לא שטית טומאה. שאם לא שטית טומאה בשכיבה זו שלא היה במזיד וברצון, לא חל השבועה (ובחינם נדחקו המפ' בזה).
ומה שאמר הנקי פי' הרב”ע שבא צווי במקום עתיד כמו ומות בהר. ר"ל תהיה נקיה. וממילא מכלל הן אתה שומע לאו, רק שפותחים בזכות. וסבירא ליה להת"ק כמה שאמר במשנה דסוטה (דף ו) שקודם שנמחקה המגלה מאיימין עליה שלא תשתה.
ור' ישמעאל סבירא ליה שמה שאמר הנקי הוא צווי שמצוה לה שאם היא טהורה תנקה את עצמה מן החשד על ידי שתית המים המרים ולא תמנע מלשתות. וממילא נשמע שאם אינה טהורה לא תשתה ותחנק בגרונה שלא יכנסו המים לתוכו. ומבואר שר' ישמעאל סבר שגם קודם מחיקת המגלה יש לדבר על לבה שתשתה שלא כשטת הגמרא (שם ע"ב). והגמרא לא רומז רצה לתרץ מה שמקשה מבריתא שאמר שמאימין עליה שתשתה, שבריתא זו ר' ישמעאל היא, כי רצה לקיים הברייתא כפי ההלכה, שלא פסקינן כר' ישמעאל.