ביאור:בבלי בבא קמא דף קי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואם היה זקן או חולה ^[1] - נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר.'

האי 'זקן או חולה' - היכי דמי? אי דמצי עביד עבודה - עבודתה ועורה נמי תיהוי דידיה, ואי דלא מצי עביד עבודה - שליח היכי משוי?

אמר רב פפא: שיכול לעשות על ידי הדחק עבודה: דכי עביד ליה על ידי הדחק - עבודה היא, ומשוי שליח ^[2]; אכילה - דכי אכיל על ידי הדחק אכילה גסה היא ^[3], ואכילה גסה לאו כלום הוא! משום הכי עבודתה ועורה לאנשי משמר ^[4].

אמר רב ששת: אם היה כהן ^[5] טמא בקרבן צבור ^[6] - נותנה לכל מי שירצה ^[7] ועבודתה ועורה לאנשי משמר.

היכי דמי?: אי דאיכא טהורים ^[8] - טמאים מי מצו עבדי ^[9]? ואי דליכא טהורים – 'עבודתה ועורה לאנשי משמר'? הא טמאים נינהו, ולא מצו אכלי!?

אמר רבא: אימא 'לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר ^[10]'.

אמר רב אשי: אם היה כהן גדול אונן ^[11] - נותנה לכל כהן שירצה ^[12] ועבודתה ועורה לאנשי משמר.

מאי קא משמע לן? תנינא [הוריות פ"ג מ"ה]: 'כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב ^[13]!?

סלקא דעתא אמינא 'כי חס רחמנא עליה דכהן גדול - לקרובי הוא, אבל לשוויי שליח לא מצי משוי' - קא משמע לן.

משנה:

הגוזל את הגר ונשבע לו ומת - הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח, שנאמר (במדבר ה ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו;

היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת ^[14] - הכסף ינתן לבניו ^[15], והאשם ירעה עד שיסתאב ^[16], וימכר ויפלו דמיו לנדבה ^[17];

נתן הכסף לאנשי משמר ומת - אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר (במדבר ה י: ואיש את קדשיו לו יהיו) ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה;

נתן ^[18] הכסף ליהויריב ^[19], ואשם ^[20] לידעיה ^[21] ^[22] – יצא ^[23];

אשם ליהויריב וכסף לידעיה: אם קיים האשם - יקריבוהו בני ידעיה ^[24], ואם לא - יחזיר ויביא אשם אחר, שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו – יצא; הביא אשמו עד שלא הביא גזילו - לא יצא;

נתן את הקרן ^[25] ולא נתן את החומש - אין החומש מעכב ^[26].

גמרא:

תנו רבנן: ’[במדבר ה,ח: ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו - האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] 'אשם' - זה קרן; 'המושב' - זה חומש;

או אינו אלא 'אשם' - זה איל ^[27]?

ולמאי נפקא מינה ^[28]?

^[29] לאפוקי מדרבא ^[30], דאמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה - לא יצא; החזירו חצאין - לא יצא; מאי טעמא? 'אשם' קרייה רחמנא ^[31]!

כשהוא אומר 'מלבד איל הכפורים' הוי אומר 'אשם' ^[32] - זה קרן.'

תניא אידך: ’’אשם' זה קרן; 'המושב' - זה חומש;

או אינו אלא 'אשם' זה חומש ^[33],

למאי נפקא מינה? לאפוקי ממתניתין, דתנן: נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש - אין החומש מעכב; ^[34] אדרבה חומש מעכב ^[35]!

כשהוא אומר (במדבר ה ז: והתודו את חטאתם אשר עשו) והשיב את אשמו בראשו וחמישתו [יסף עליו ונתן לאשר אשם לו] - הוי אומר 'אשם' זה קרן.'

תניא אידך: ’’אשם' - זה קרן; 'המושב' - זה חומש; ובגזל הגר הכתוב מדבר;

או אינו אלא 'המושב' - זה כפל, ובגניבת הגר הכתוב מדבר?

כשהוא אומר 'והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו' - הרי בממון המשתלם בראש ^[36] הכתוב מדבר.'

גופא: אמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה - לא יצא; החזירוהו חצאין - לא יצא; מאי טעמא? - 'אשם' קרייה רחמנא.

ואמר רבא: גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן ^[37] לא יצא ידי חובתו ^[38]; מאי טעמא? דכתיב 'האשם המושב': עד שיהא השבה לכל כהן וכהן.

בעי רבא: אין בו ^[39] למשמרת ^[40] יהויריב, ויש בו ^[41]

עמוד ב

למשמרת ^[42] ידעיה ^[43] מהו?

היכי דמי?

אילימא דיהביה לידעיה במשמרת ידעיה - הא אית ביה!?

לא, צריכא דיהביה לידעיה במשמרתו דיהויריב – מאי? מי אמרינן כיון דלאו משמרתו הוא - ולא כלום הוא? או דלמא כיון דלא חזי ליה - מעיקרא לידעיה קאי?

תיקו.

בעי רבא: כהנים מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר?: מי אמרינן 'אשם' קרייה רחמנא: מה אשם אין חולקין אשם כנגד אשם ^[44], אף גזל אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר? או דלמא גזל הגר - ממונא הוא?

הדר פשטה: 'אשם' קרייה רחמנא.

רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא: אמר רבא: כהנים אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר; מאי טעמא? 'אשם' קרייה רחמנא.

בעי רבא: כהנים בגזל הגר: יורשין ^[45] הוו? או מקבלי מתנות ^[46] הוו?

למאי נפקא מינה?

כגון שגזל חמץ שעבר עליו הפסח: אי אמרת 'יורשין הוו' - היינו האי דירתי – מורית ^[47]; ואי אמרת 'מקבלי מתנות הוו' - מתנה קאמר רחמנא דניתיב להו, והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא בעלמא הוא.

רב זעירא בעי ^[48] הכי: אפילו אם תימצי לומר 'מקבלי מתנה הוו' - הא לא איבעיא לן, דההיא – 'מתנה' אמר רחמנא דניתיב להו ^[49]; אלא כי קמבעיא לן: כגון שנפלו לו ^[50] עשר בהמות בגזל הגר: מחייבי לאפרושי מינייהו מעשר או לא? יורשין הוו - דאמר מר 'קנו ^[51] בתפיסת הבית ^[52] - חייבין' או דלמא 'מקבלי מתנות הוו' ותנן [בכורות פ"ט מ"ג]: 'הלוקח ^[53] והניתן לו במתנה - פטור ממעשר בהמה ^[54]' – מאי?

תא שמע: עשרים וארבע מתנות כהונה 'ניתנו לאהרן ולבניו, וכולן ניתנו בכלל ופרט וכלל ^[55] וברית מלח ^[56]: כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח ^[57]; כל העובר עליהם כאילו עובר על כלל ופרט וכלל וברית מלח;

ואלו הן: עשר במקדש ^[58], וארבע בירושלים ^[59], ועשר בגבולים ^[60]:

עשר במקדש: 1</ref>חטאת בהמה 2</ref>וחטאת העוף 3</ref>ואשם ודאי ^[61] 4</ref>ואשם תלוי ^[62] 5</ref>וזבחי שלמי צבור ^[63] 6</ref>ולוג שמן של מצורע ^[64] 7</ref>ומותר העומר ^[65] 8</ref>ושתי הלחם 9</ref>ולחם הפנים 10</ref>ושירי מנחות ^[66];

וארבע בירושלים: 1</ref>הבכורה ^[67] 2</ref>והביכורים ^[68] 3</ref>והמורם מן התודה ^[69] ואיל נזיר ^[70] 4</ref>ועורות קדשים ^[71];

ועשרה בגבולין: 1</ref>תרומה 2</ref>ותרומת מעשר 3</ref>וחלה 4</ref>וראשית הגז 5</ref>והמתנות 6</ref>ופדיון הבן 7</ref>ופדיון פטר חמור 8</ref>ושדה אחוזה ^[72] 9</ref>ושדה חרמים ^[73] 10</ref>וגזל הגר' - וקא קרי מיהת 'מתנה' ^[74], שמע מינה: מקבלי מתנות הוו!

שמע מינה.

נתן את הכסף לאנשי משמר [ומת - אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר (במדבר ה י: ואיש את קדשיו לו יהיו) ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה]:

אמר אביי: שמע מינה: כסף מכפר מחצה, דאי לא מכפר - הוה אמינא מהדר ליורשין; מאי טעמא? - אדעתא דהכי ^[75] לא יהב ליה!

אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין ^[76] דאדעתא דהכי לא אפרשה!?

אמרי: חטאת שמתו בעליה - הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא.

אלא מעתה אשם שמתו בעליו ליפוק לחולין, דאדעתא דהכי לא אפרשיה!?

אשם נמי הלכתא גמירי לה: 'כל שבחטאת מתה - באשם רועה ^[77] [וכל זמן שהוא תם - אין יוצא לחולין לימכר; לפיכך ירעה</ref>' ^[78]!

אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה, דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה!?

התם - אנן סהדי

הערות

^ וראוי לעבודה, כדמפרש לקמן, ואין ראוי לאכילה
^ דהואיל דהוא חזי לעבודה - מצי לשוייה שליח
^ שנפשו קצה בה
^ דכיון דלא חזי לאכילה - לא משוי שליח לאכילה
^ של המשמר
^ ויש לו קרבן צבור להקריב
^ דהואיל דהוא יכול להקריבו, דהא קרבן צבור דוחה את הטומאה - שליח נמי מצי עביד. קרבן צבור בא בטומאה, ואין נאכל בטומאה [ב'כיצד צולין' (פסחים עו ב)]
^ בההוא משמר
^ וכיון דלא מצו עבדי - שליח היכי משווי
^ מתחלקת, דקיימא לן (זבחים צח ב): איש חולק, ואפילו בעל מום, בקדשים ובמנחות
^ ויש לו קרבן עצמו להקריב
^ דכיון דכהן גדול מקריב אונן, דכתיב (ויקרא כא יב) 'לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא' - אם מת אביו ואמו, דהוי אונן - אפילו הכי מקדושתו לא יצא, 'ולא יחלל' כלומר: דעבודתו שיעבוד באנינות לא תתחלל, הא אחר הדיוט שלא יצא - חילל
^ כשתסתלק אנינותו, דאנינות לילה דרבנן; דאנינות דאורייתא אינו אלא יום מיתה, דכתיב (עמוס ח י) 'ואחריתה כיום מר', אלמא אין מרירות אלא יום אחד
^ בדרך
^ של גזלן, דהא זכה ביה ממיתת הגר, אלא דבעי למעבד השבה כי היכי דתיהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה
^ דהוי אשם שמתו בעליו, וקיימא לן לקמן 'כל שבחטאת מתה - באשם רועה'
^ לשופרות קיץ המזבח: עולות; בשר לשם ועורות לכהנים
^ הגזלן את
^ במשמרתו
^ ואחר כך נתן אשם
^ במשמרתו
^ משמרת יהויריב ראשונה לכל המשמרות, ושל ידעיה אחריה
^ כדמפרש ואזיל: שהמביא גזילו עד שלא הביא קרבן אשמו – יצא, וזה זכה בשלו וזה בשלו
^ דקנסינהו ליהויריב להחזיר האשם, דשלא כדין עבוד בני יהויריב דקבול אשם מקמי כסף; ולידעיה ליכא למקנס מידי, דבמשמר דידהו קבילי; ורבי יהודה, דפליג אברייתא בגמרא - במתניתין מודה
^ לכהנים
^ מלהקריב את האשם אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן
^ אשם, ו'מושב' זה קרן
^ דהא ממה נפשך תרוייהו קאמר קרא
^ תיפוק ליה מינה
^ דאמר ד'אשם' קרייה רחמנא לקרן
^ ומה אשם אינו בא בלילה, דכתיב (ויקרא ז לח) 'ביום צותו', ואינו בא לחצאין - אף קרן
^ דרישא
^ ו'מושב' זה קרן
^ נימא
^ ד'אשם' קרייה רחמנא, לשון קרבן
^ קרן לבדו, שהוא 'ראש'
^ שבמשמר
^ ומוסיף משלו עוד להשלים
^ שוה פרוטה
^ לכל משמר
^ שוה פרוטה
^ לכל משמר
^ שהן מועטין
^ אין חולקים מנחות כנגד מנחות וקרבן כנגד קרבן, מ'לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו' (ויקרא ז י) נפקא לן [בקדושין נג,א, ובמנחות פרק 'אלו מנחות' עג,א]
^ הגר
^ גבוה
^ ירושה זאת נפלה להן, והרי היא לפניהן; שאילו היה הגר קיים היה זה אומר לו "הרי שלך לפניך"
^ לה
^ דהא מתנה יהיב להו רחמנא, והרי הן לפניהן
^ לכהן
^ יתומים שקנו בהמות
^ כלומר: נפלו להן בהמות בירושה עד שלא חלקו
^ לקח עשרה טלאים שלא נתעשרו מן השוק
^ ובמסכת בכורות [דף נה,ב] מפרש טעמא
^ 'לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה' (במדבר יח ח) – כלל; 'וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש' (במדבר יח ט) - פרט כל מתנה בפני עצמה 'כל תרומֹת קדשים' (במדבר יח יט) - חזר וכלל
^ והדר כתיב 'ברית מלח עולם הוא' וגו' בסוף הפרשה (במדבר יח יט)
^ כל המקיימן כאילו קיים כל התורה כולה שניתנה לדרוש בכלל ופרט וכלל, וכאילו קיים כל הקרבנות שניתנה בהן ברית מלח
^ נאכל לפנים מן הקלעים
^ בכל העיר
^ בערי ארץ ישראל
^ חמשה הן: גזילות, מעילות, שפחה חרופה, נזיר, ומצורע; וחד חשיב להו
^ בא על ספק כרת: שלא נודע לו שעבר ודאי שיביא חטאת
^ כבשי עצרת שנקראו 'שלמים', כדכתיב (ויקרא כג יט) 'ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים;' וקדשי קדשים הן, כדכתיב (ויקרא כג כ) 'קדש יהיו לה' לכהן', ונאכלים לפנים מן הקלעים
^ מה שנשאר בלוג מיציקה לכף כהן של השמאלית - נאכל לכהנים, דתניא [במנחות עג,א ובזבחים מד,ב] לכל קרבנם [במדבר יח,ט]’ - לרבות לוג שמן של מצורע דהוא נמי קרוי 'קרבן', דכתיב 'והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן' (ויקרא יד יב; יד,כד), וסמיך ליה לקרא קמא 'בקדש הקדשים תאכלנו' ב'ויקח קרח' (במדבר יח י)
^ מנחת העומר נקמצת, ושיריה נאכלים; וכל המנחות קדשי הקדשים הן, כדכתיב (ויקרא ו י) 'לא תאפה חמץ [חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם]; אבל מותר העומר דחשיב [פ"א דחלה מ"ג] דנפדה ונאכל לכל אדם – היינו המותר מהשני סאין שלוקח ומוציא ממנו עשירית איפה כדאיתא במנחות פרק 'רבי ישמעאל' במשנה
^ כל מנחות הנקמצות: מנחת נדבה ומנחת חוטא ומנחת סוטה
^ בכור תם נאכל בכל העיר
^ וכן הבכורים צריכין חומה, כדכתיב (דברים יב ז) 'ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם וגו', ואמר מר: 'תרומת ידך' אלו בכורים (מכות יז א)
'^ חזה ושוק, וארבע חלות מארבע מינים שבה: חלות, ורקיקין, חמץ, ורבוכה; וכתיב (ויקרא ז יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לכהן הזורק וגו'
^ והמורם מאיל נזיר: זרוע בשלה, וחלה, ורקיק; וחזה ושוק של שלמים בכלל 'תודה' הוא, ד'תודה' - שלמים אקרי; והנך תרתי: תודה ואיל נזיר - משום דדמיין להדדי - חשיב להו בחדא, כדאמר ב'שחיטת חולין' בפרק 'הזרוע'
^ עורות עולה וחטאות ואשמות; אבל קדשים קלים - עורותיהן לבעלים, כדאמר בזבחים פרק 'טבול יום' (דף קג,א); ומשום הכי קא חשיב להו בהדי הנך דבירושלים, למעוטי דאין נחשבים בהדי הנך דגבולים, דהני עורות לא מתייהבי להו אלא בירושלים; ובהדי הנך דבמקדש לא חשיב אלא הנהו דאי נפקי חוץ לקלעים מפסלי ב'יוצא'
^ שהקדישוה בעליה, ולא גאלה, ומכרה גזבר: כשהלוקח מחזירה ביובל - מתחלקת לכהנים
^ ישראל שהחרימו שדיהן
^ וגזל הגר נמי קרי ליה 'מתנת גבולין': שאם נתנו לכהן המשמר חוץ לירושלים – יצא, ואיל אשמו יעלה לירושלים להקריב
^ דלא תיהוי ליה כפרה
^ ולא תיזל למיתה
^ עד שיומם וימכר ויפלו דמיו לקיץ המזבח, עולה: בשר לשם ועורה לכהנים; זה מדרש דרש יהוידע הכהן [בשקלים (דף ט,ב) ובתמורה דף כג,ב
^ והוא מעצמו אין יכול להשתנות מאשם לעולה

[1] וראוי לעבודה, כדמפרש לקמן, ואין ראוי לאכילה

[2] דהואיל דהוא חזי לעבודה - מצי לשוייה שליח

[3] שנפשו קצה בה

[4] דכיון דלא חזי לאכילה - לא משוי שליח לאכילה

[5] של המשמר

[6] ויש לו קרבן צבור להקריב

[7] דהואיל דהוא יכול להקריבו, דהא קרבן צבור דוחה את הטומאה - שליח נמי מצי עביד. קרבן צבור בא בטומאה, ואין נאכל בטומאה [ב'כיצד צולין' (פסחים עו ב)]

[8] בההוא משמר

[9] וכיון דלא מצו עבדי - שליח היכי משווי

[10] מתחלקת, דקיימא לן (זבחים צח ב): איש חולק, ואפילו בעל מום, בקדשים ובמנחות

[11] ויש לו קרבן עצמו להקריב

[12] דכיון דכהן גדול מקריב אונן, דכתיב (ויקרא כא יב) 'לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא' - אם מת אביו ואמו, דהוי אונן - אפילו הכי מקדושתו לא יצא, 'ולא יחלל' כלומר: דעבודתו שיעבוד באנינות לא תתחלל, הא אחר הדיוט שלא יצא - חילל

[13] כשתסתלק אנינותו, דאנינות לילה דרבנן; דאנינות דאורייתא אינו אלא יום מיתה, דכתיב (עמוס ח י) 'ואחריתה כיום מר', אלמא אין מרירות אלא יום אחד

[14] בדרך

[15] של גזלן, דהא זכה ביה ממיתת הגר, אלא דבעי למעבד השבה כי היכי דתיהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה

[16] דהוי אשם שמתו בעליו, וקיימא לן לקמן 'כל שבחטאת מתה - באשם רועה'

[17] לשופרות קיץ המזבח: עולות; בשר לשם ועורות לכהנים

[18] הגזלן את

[19] במשמרתו

[20] ואחר כך נתן אשם

[21] במשמרתו

[22] משמרת יהויריב ראשונה לכל המשמרות, ושל ידעיה אחריה

[23] כדמפרש ואזיל: שהמביא גזילו עד שלא הביא קרבן אשמו – יצא, וזה זכה בשלו וזה בשלו

[24] דקנסינהו ליהויריב להחזיר האשם, דשלא כדין עבוד בני יהויריב דקבול אשם מקמי כסף; ולידעיה ליכא למקנס מידי, דבמשמר דידהו קבילי; ורבי יהודה, דפליג אברייתא בגמרא - במתניתין מודה

[25] לכהנים

[26] מלהקריב את האשם אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן

[27] אשם, ו'מושב' זה קרן

[28] דהא ממה נפשך תרוייהו קאמר קרא

[29] תיפוק ליה מינה

[30] דאמר ד'אשם' קרייה רחמנא לקרן

[31] ומה אשם אינו בא בלילה, דכתיב (ויקרא ז לח) 'ביום צותו', ואינו בא לחצאין - אף קרן

[32] דרישא

[33] ו'מושב' זה קרן

[34] נימא

[35] ד'אשם' קרייה רחמנא, לשון קרבן

[36] קרן לבדו, שהוא 'ראש'

[37] שבמשמר

[38] ומוסיף משלו עוד להשלים

[39] שוה פרוטה

[40] לכל משמר

[41] שוה פרוטה

[42] לכל משמר

[43] שהן מועטין

[44] אין חולקים מנחות כנגד מנחות וקרבן כנגד קרבן, מ'לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו' (ויקרא ז י) נפקא לן [בקדושין נג,א, ובמנחות פרק 'אלו מנחות' עג,א]

[45] הגר

[46] גבוה

[47] ירושה זאת נפלה להן, והרי היא לפניהן; שאילו היה הגר קיים היה זה אומר לו "הרי שלך לפניך"

[48] לה

[49] דהא מתנה יהיב להו רחמנא, והרי הן לפניהן

[50] לכהן

[51] יתומים שקנו בהמות

[52] כלומר: נפלו להן בהמות בירושה עד שלא חלקו

[53] לקח עשרה טלאים שלא נתעשרו מן השוק

[54] ובמסכת בכורות [דף נה,ב] מפרש טעמא

[55] 'לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה' (במדבר יח ח) – כלל; 'וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש' (במדבר יח ט) - פרט כל מתנה בפני עצמה 'כל תרומֹת קדשים' (במדבר יח יט) - חזר וכלל

[56] והדר כתיב 'ברית מלח עולם הוא' וגו' בסוף הפרשה (במדבר יח יט)

[57] כל המקיימן כאילו קיים כל התורה כולה שניתנה לדרוש בכלל ופרט וכלל, וכאילו קיים כל הקרבנות שניתנה בהן ברית מלח

[58] נאכל לפנים מן הקלעים

[59] בכל העיר

[60] בערי ארץ ישראל

[61] חמשה הן: גזילות, מעילות, שפחה חרופה, נזיר, ומצורע; וחד חשיב להו

[62] בא על ספק כרת: שלא נודע לו שעבר ודאי שיביא חטאת

[63] כבשי עצרת שנקראו 'שלמים', כדכתיב (ויקרא כג יט) 'ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים;' וקדשי קדשים הן, כדכתיב (ויקרא כג כ) 'קדש יהיו לה' לכהן', ונאכלים לפנים מן הקלעים

[64] מה שנשאר בלוג מיציקה לכף כהן של השמאלית - נאכל לכהנים, דתניא [במנחות עג,א ובזבחים מד,ב] לכל קרבנם [במדבר יח,ט]’ - לרבות לוג שמן של מצורע דהוא נמי קרוי 'קרבן', דכתיב 'והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן' (ויקרא יד יב; יד,כד), וסמיך ליה לקרא קמא 'בקדש הקדשים תאכלנו' ב'ויקח קרח' (במדבר יח י)

[65] מנחת העומר נקמצת, ושיריה נאכלים; וכל המנחות קדשי הקדשים הן, כדכתיב (ויקרא ו י) 'לא תאפה חמץ [חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם]; אבל מותר העומר דחשיב [פ"א דחלה מ"ג] דנפדה ונאכל לכל אדם – היינו המותר מהשני סאין שלוקח ומוציא ממנו עשירית איפה כדאיתא במנחות פרק 'רבי ישמעאל' במשנה

[66] כל מנחות הנקמצות: מנחת נדבה ומנחת חוטא ומנחת סוטה

[67] בכור תם נאכל בכל העיר

[68] וכן הבכורים צריכין חומה, כדכתיב (דברים יב ז) 'ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם וגו', ואמר מר: 'תרומת ידך' אלו בכורים (מכות יז א)

[69] '^ חזה ושוק, וארבע חלות מארבע מינים שבה: חלות, ורקיקין, חמץ, ורבוכה; וכתיב (ויקרא ז יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לכהן הזורק וגו'

[70] והמורם מאיל נזיר: זרוע בשלה, וחלה, ורקיק; וחזה ושוק של שלמים בכלל 'תודה' הוא, ד'תודה' - שלמים אקרי; והנך תרתי: תודה ואיל נזיר - משום דדמיין להדדי - חשיב להו בחדא, כדאמר ב'שחיטת חולין' בפרק 'הזרוע'

[71] עורות עולה וחטאות ואשמות; אבל קדשים קלים - עורותיהן לבעלים, כדאמר בזבחים פרק 'טבול יום' (דף קג,א); ומשום הכי קא חשיב להו בהדי הנך דבירושלים, למעוטי דאין נחשבים בהדי הנך דגבולים, דהני עורות לא מתייהבי להו אלא בירושלים; ובהדי הנך דבמקדש לא חשיב אלא הנהו דאי נפקי חוץ לקלעים מפסלי ב'יוצא'

[72] שהקדישוה בעליה, ולא גאלה, ומכרה גזבר: כשהלוקח מחזירה ביובל - מתחלקת לכהנים

[73] ישראל שהחרימו שדיהן

[74] וגזל הגר נמי קרי ליה 'מתנת גבולין': שאם נתנו לכהן המשמר חוץ לירושלים – יצא, ואיל אשמו יעלה לירושלים להקריב

[75] דלא תיהוי ליה כפרה

[76] ולא תיזל למיתה

[77] עד שיומם וימכר ויפלו דמיו לקיץ המזבח, עולה: בשר לשם ועורה לכהנים; זה מדרש דרש יהוידע הכהן [בשקלים (דף ט,ב) ובתמורה דף כג,ב

[78] והוא מעצמו אין יכול להשתנות מאשם לעולה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]