ביאור:בבלי בבא קמא דף סב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
במה דברים אמורים? - במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בתוך של חבירו, אבל מדליק בתוך של חבירו - <דברי הכל> משלם כל מה שהיה בתוכו [1]; ומודה רבי יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש גדיש, והגדיש, והטמין - [2] שאין משלם אלא דמי גדיש בלבד [3]; להגדיש חטין והגדיש שעורין, שעורין והגדיש חטין, חטין וחיפן בשעורין [4], שעורין וחיפן בחטים - שאינו משלם אלא דמי שעורין בלבד.
אמר רבא: הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה "הזהרי בו, של כסף הוא": הזיקתו - משלמת דינר זהב, משום דאמר לה "מאי הוה ליך גביה דאזקתיה" [5]; פשעה בו [6] - משלמת של כסף, דאמרה ליה "נטירותא דכספא קבילי עלי, נטירותא דדהבא לא קבילי עלי".
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: אתון - בדרבא מתניתו לה [7], אנן - ממתניתא פשיטא לן: חטין וחיפן בשעורין שעורין וחיפן בחטין [8] - אינו משלם אלא דמי שעורין בלבד, אלמא אמר ליה "נטירותא דשערי קבילי עלי"; הכא נמי אמרה ליה "נטירותא דדהבא לא קבילי עלי".
אמר רב: שמעית מילתא לרבי יהודה [9] ולא ידענא מאי היא.
אמר שמואל: ולא ידע אבא מאי שמיע ליה? לרבי יהודה, דמחייב על נזקי טמון באש, עשו תקנת נגזל באשו [10].
בעי אמימר: עשו תקנת נגזל במסור או לא?
אליבא דמאן דאמר 'לא דיינינן דינא דגרמי' - לא תבעי לך דמסירות נמי לא דיינינן [11], אלא כי תבעי לך אליבא דמאן דאמר 'דיינינן דינא דגרמי': עשו תקנת נגזל במסור: דמשתבע ושקיל? או לא?
תיקו.
ההוא גברא דבטש בכספתא [12] דחבריה; שדייה בנהרא. אתא מריה ואמר: הכי והכי הוה לי בגוה.
יתיב רב אשי וקא מעיין ביה: כי האי גוונא מאי?
אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: לאו היינו מתניתין, דתנן ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכו שכן דרך בני אדם להניח בבתים?
אמר ליה: אי דקא טעין זוזי - הכא נמי; הכא <במאי עסקינן> דקא טעין מרגניתא – מאי? מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא או לא?
תיקו.
אמר ליה רב יימר לרב אשי: טעין כסא דכספא בבירה – מאי?
אמר ליה: חזינא: אי איניש אמיד הוא [13] דאית ליה כסא דכספא [14]; אי נמי איניש מהימנא הוא דמפקדי אינשי גביה - משתבע ושקיל, ואי לא - לאו כל כמיניה.
אמר ליה רב אדא בריה דרב אויא לרב אשי: מה בין גזלן לחמסן?
אמר ליה: חמסן יהיב דָמֵי, גזלן לא יהיב דמי.
אמר ליה: אי יהיב דמי - 'חמסן' קרית ליה? והאמר רב הונא: 'תלוה וזבין - זביניה זביני'?
לא קשיא: הא דאמר 'רוצה אני', הא דלא אמר 'רוצה אני'.
משנה:
גץ [15] שיצא מתחת הפטיש והזיק – חייב.
גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה - בעל גמל חייב.
הניח חנוני נרו מבחוץ - החנוני חייב.
רבי יהודה אומר: בנר חנוכה – פטור.
גמרא:
אמר רבינא משמיה דרבא: שמע מינה מדרבי יהודה: נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה; דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה - אמאי אמר רבי יהודה 'נר חנוכה פטור'? לימא ליה "הוה ליה לאנוחה למעלה מגמל ורוכבו!" אלא - לאו שמע מינה מצוה להניחה בתוך עשרה?!
אמרי: לא! לעולם אימא לך אפילו למעלה מעשרה; מאי אמרת: אבעי לך לאנוחה למעלה מגמל ורוכבו? - כיון דבמצוה קא עסיק - כולי האי לא אטרחוה רבנן.
אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה – פסולה, כסוכה וכמבוי [16].
הדרן עלך 'הכונס'
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
[עריכה]בבא קמא פרק שביעי 'מרובה'
שמות כא,לז כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה.
שמות כב,א
אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים.
|- שמות כב,ב אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו.
|- שמות כב,ג אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם.
|- שמות כב,ו כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים.
|- שמות כב,ז אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.
|- שמות כב,ח על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו.
שמות כב,ט כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה.
|- שמות כב,י שבעת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם.
שמות כב,יא ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו
שמות כב,יב אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם
שמות כב,יג וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם.
שמות כב,יד אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו.
משנה:
מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה:
שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד, שנאמר (שמות כא לז) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה].
אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל [17],
ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
גמרא:
ואילו 'מדת תשלומי כפל נוהגת בין בגנב בין בטוען טענת גנב [18], ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בגנב בלבד' לא קתני [19]; מסייע ליה לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל; טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
איכא דאמרי: לימא מסייע ליה לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל, טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה';
מי קתני 'אין בין' [20]? 'מרובה' קתני [21], תנא ושייר.
שמדת תשלומי כפל נוהגת [בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד, שנאמר (שמות כא לז) כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: (שמות כב ח: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו):
על כל דבר פשע' – כלל; 'על שור על חמור על שה ועל שלמה' – פרט; 'על כל אבידה' - חזר וכלל; 'כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט': מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון; יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות [22], יצאו שטרות, שאף על פי שמטלטלין - אין גופן ממון [23], יצא הקדש: ’[ל]רעהו' כתיב;
אי 'מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא - אף כל דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא, אבל עופות לא'?
ומי מצית אמרת הכי? והא 'שלמה' כתיב?
אמרי: אנן - בבעלי חיים קאמרינן: אימא בבעלי חיים 'דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא – אִין, דבר שאֵין נבלתו מטמא במגע ובמשא - לא',
הערות
[עריכה]- ^ רבא מתרץ לה לטעמיה בכלים שדרכן להטמין בגדיש
- ^ אם הבעירו בעל השדה
- ^ דלא קביל עליה אלא נטירותא דגדיש
- ^ אף על פי שנותן לו רשות לחטין - אינו משלם אלא שעורין, דאמר ליה "לא ראיתי אלא שעורין, לפיכך לא נזהרתי בהן כל כך"
- ^ בידים: ששרפתו או שהשלכתו לים; ולא דמי למשאיל מקום לחבירו להגדיש שעורין והגדיש חטים, דאמרן לעיל אינו משלם אלא דמי שעורין: דמבעיר לא מזיק בידים הוא, אלא פושע, כדכתיב 'כי תצא אש' (שמות כב ה) – מעצמה; מפי המורה
- ^ לא שמרתו כדרך השומרים, ואבד
- ^ משמיה דרבא אמריתו לה
- ^ נותן לו רשות להגדיש שעורין ולא חטין
- ^ אליבא דרבי יהודה דמתניתין
- ^ כי היכי דתקנו רבנן לנגזל לישבע כמה גזלו ויטול, דתנן במסכת שבועות (דף מד,ב): אלו נשבעין ונוטלין: השכיר והנגזל - כך תקנו באשו: שישבע מה הטמין ויטול
- ^ בפרק 'הגוזל ומאכיל' (לקמן דף קיז,ב)
- ^ ארגז שמניחין בו כספים
- ^ עשיר
- ^ שאומדין אותו לכלי כסף
- ^ אשטנציי"ל
- ^ למעלה מעשרים אמה לא חזו לה אינשי ולא מפרסם ניסא, ואנן לפרסומי ניסא בעינן
- ^ דכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו) ולא מבית הגנב
- ^ [שומר פקדון שאינו מחזיר את הפקדון אלא טוען] "גנב בא וגנבו" ודרשינן לקמן בשמעתין דחייבו רחמנא כפילא אם נשבע ונמצא שקרן
- ^ אלמא נהגי ארבעה וחמשה בטוען טענת גנב אם טבח ומכר
- ^ דהוי דוקא, ולא שייר מידי
- ^ קצת דברים שזו מרובה על זו
- ^ דכתיב: והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה מו)
- ^ אלא גורמין לגבות ממון