ביאור:בבלי בבא קמא דף סא
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלא למאן דאמר 'טמון באש קמיבעיא ליה' - מאי איבעי ליה קראי [1]?
אמר לך: טמון וחדא מהנך קמיבעיא ליה.
בשלמא למאן דאמר הני תרתי, היינו דכתיב [דברי א יא,יח: ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד] ולא אבה דוד לשתותם [וינסך אתם לה’]: אמר: כיון דאיכא איסורא - לא ניחא לי; אלא למאן דאמר 'טמון באש קא מבעיא ליה', מכדי גמרא הוא דשלחו ליה [2], מאי 'לא אבה דוד לשתותם'?
דלא אמרינהו משמייהו; אמר: כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: כל המוסר עצמו למות על דברי תורה - אין אומרים דבר הלכה משמו.
(שמואל ב כג טז: ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם) ויסך אותם לה': בשלמא למאן דאמר הני תרתי - משום דעבד לשם שמים [3], אלא למאן דאמר 'טמון באש' - מאי 'ויסך אותם לה’’?
דאמרינהו משמא דגמרא.
משנה:
עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים [4] או נהר – פטור.
גמרא:
והתניא: עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות – חייב?
אמר רב פפא: תנא דידן קא חשיב מלמעלה למטה: שש אמות – פטור; חמש אמות – פטור; עד ארבע אמות – פטור [5]; תנא ברא - מלמטה למעלה קא חשיב: שתי אמות – חייב; שלש אמות – חייב; עד ארבע אמות חייב [6].
אמר רבא: ארבע אמות שאמרו דפטור - אפילו בשדה קוצים [7].
אמר רב פפא: ומשפת קוצים ולמעלה ארבע אמות.
אמר רב: לא שנו [8] אלא בקולחת [9], אבל בנכפפת [10] - אפילו עד מאה אמה חייב [11];
ושמואל אמר: מתניתין – בנכפפת, אבל בקולחת - אפילו כל שהוא - פטור.
תניא כוותיה דרב: במה דברים אמורים [12]? - בקולחת, אבל בנכפפת ועצים מצויין לה - אפילו עד מאה מיל חייב; עברה נהר או שלולית [13] שהם רחבים שמונה אמות – פטור.
דרך הרבים:
מאן תנא?
אמר רבא: רבי אליעזר היא, דתנן [14]: רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.
או נהר:
רב אמר: נהר ממש, ושמואל אמר: אריתא דדלאי [15].
מאן דאמר 'נהר ממש' - אף על גב דליכא מיא [16]; ומאן דאמר 'אריתא דדלאי': אי אית ביה מיא – אִין, אבל לית ביה מיא – לא.
תנן התם [17]: ואלו מפסיקין לפאה [18]: הנחל [19], והשלולית, ודרך היחיד [20] ודרך הרבים.
מאי שלולית?
אמר רב יהודה אמר שמואל: מקום שמי גשמים שוללין שם [21].
רב ביבי אמר רבי יוחנן: אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה [22].
מאן דאמר מקום שמי גשמים שוללין שם - כל שכן אמת המים; ומאן דאמר אמת המים - אבל מקום שמי גשמים שוללין שם לא מפסקי, דהנהו
'באגני דארעא' מקרו [23].
משנה:
המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה?
רבי אלעזר בן עזריה אומר: רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור [24].
רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.
רבי עקיבא אומר: חמשים אמה.
רבי שמעון אומר: (שמות כב ה: כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה) שלם ישלם המבעיר את הבערה': הכל לפי הדליקה! [25]
גמרא:
ולית ליה לרבי שמעון שיעורא בדליקה? והתנן [26]: 'לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גבו גובה ארבע אמות [27]; היה מעמידו בעלייה - עד שיהא תחתיו מעזיבה [28] שלשה טפחים, ובכירה [29] - טפח, ואם הזיק - משלם מה שהזיק;
רבי שמעון אומר: לא נאמרו שיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם.'
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכל לפי גובה הדליקה [30].
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון;
וכן אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון.
משנה:
המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו: רבי יהודה אומר: משלם מה שבתוכו; וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש של חטין או של שעורין [31].
היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו – חייב [32]; [33] עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו – פטור [34]; [35]
ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה [36] - שהוא משלם כל מה שבתוכה, שכן דרך בני אדם להניח בבתים.
גמרא:
אמר רב כהנא: מחלוקת במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו: דרבי יהודה מחייב אנזקי טמון באש ורבנן פטרי, אבל במדליק בתוך של חבירו [37] - דברי הכל משלם כל מה שבתוכו.
אמר ליה רבא: אי הכי, אדתני סיפא מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים [38], לפלוג וליתני בדידה [39]: 'במה דברים אמורים? במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, אבל מדליק בתוך של חבירו - דברי הכל משלם כל מה שהיה בתוכו' [40]!?
אלא אמר רבא: בתרתי פליגי: פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, דרבי יהודה מחייב אטמון באש ורבנן סברי: לא מחייב, ופליגי נמי במדליק בשל חבירו, דרבי יהודה סבר: משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי, ורבנן סברי: כלים שדרכן להטמין בגדיש [41], כגון מוריגין [42] וכלי בקר - הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש - לא משלם.
תנו רבנן: 'המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו: רבי יהודה אומר: משלם כל מה שהיה בתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין; ורואין מקום כלים כאילו הוא מלא תבואה;
הערות
[עריכה]- ^ הכי גרסינן: 'קראי למה לי'; ולא גרסינן 'תרי'
- ^ לא נצרך אלא ללמוד הלכה כמו ששלחו לו
- ^ כיון דאיכא איסורא גבי איניש דעלמא
- ^ שש עשרה אמות; מעגלות דדגלי מדבר ילפינן, במסכת שבת (דף צח,ב)
- ^ דסבירא ליה 'עד - ועד בכלל'
- ^ וארבע אמות פטור, דסבירא ליה 'עד - ולא עד בכלל'; וכולן שוין בארבע אמות דפטור: לתנא דידן עד ועד בכלל, לתנא ברא עד ולא עד בכלל
- ^ אפילו היתה שדה שקופצת [לשם] האור מעל לגדר מלאה קוצים, שנוח האש לבער בה ולדלג - פטור
- ^ דפטור
- ^ אש שקולח מתמר ועולה למעלה
- ^ שהרוח מטה אותה וכופה לצדדין ומפסיק השלהבת ודולגת - לשון מורי
- ^ לישנא אחרינא 'נכפפת': אש נמוכה הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע; הלכך אפילו עברה דרך רשות הרבים רחב מאד - חייב
- ^ דאם עברה דרך רשות הרבים פטור
- ^ לקמיה מפרש
- ^ במתניתין [פ"ו מ"ו, (להלן דף סא,ב)]
- ^ יאור קטן שדולין ממנו ומשקין שדות
- ^ דהואיל ורחב - הוי כדרך הרבים
- ^ פאה פ"ב מ"א
- ^ להניח פאה מכל אחד ואחד
- ^ שדה מכאן ושדה מכאן, ונחל עמוק באמצע - חייב להניח פאה מכל אחד ואחד
- ^ ארבע אמות
- ^ 'שוללין': מתקבצין, כמו מן השלל של ביצים (ביצה דף ז,א); דבר אחר: לשון שלל ומלקוח (במדבר לא יא: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה): דבר המקובץ
- ^ שמשקין אותן ממנה, והן עושין פירות
- ^ 'באגני': כמו 'באגנות' (שמות כד ו) קוניי"ש בלע"ז
- ^ אם יש לו חצי בית כור לכל רוח – פטור; ובקולחת שדילגה, וכדאוקימנא; אבל נכפפת: בוערת והולכת כל שעה - אפילו עד מאה מיל חייב
- ^ קסלקא דעתא הכי קאמר: הכל ישלם כל כמה שהדליק, בין רחוק בין קרוב!
- ^ בבא בתרא פ"ב, מ"ב
- ^ בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה
- ^ טיח של סיד על תקרה; ודומה לו בספר עזרא (נחמיה ג ח) 'ויעזבו ירושלים עד החומה'
- ^ שפחותה מתנור, ואין מבעירין בתוכה אש גדול
- ^ כשהאש גבוהה וגדולה - קופצת למרחוק
- ^ אם חטין – חטין, אם שעורין - שעורין
- ^ על הגדי
- ^ דבעלי חיים נמי אתרבו מ'או הקמה'; ומשום ד'קם ליה בדרבה מיניה' ליכא למפטריה, דאינו חייב מיתה על העבד, דהואיל ואינו כפות - היה לו לברוח, ופטור עליו ממיתה ומתשלומים; אבל היה
- ^ אפילו על הגדי ועל הגדיש: דחייב מיתה על העבד, דכתיב 'נקם ינקם' (שמות כא כ), וקם ליה בדרבה מיניה
- ^ ואפילו לא התרו בו, שאינו נהרג - הא קיימא לן (כתובות דף לד,ב) דחייבי מיתות שוגגין – פטורין. ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות, ואיידי דנקט בעבד - נקט בגדי. ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט: סמוך – פטור, דהיה לו לברוח; והכי קאמר: היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו – פטור; ואף על גב דפשיט בשילהי פרק שני (כז,א) שורו כממונו: דאם הניח גחלת עליו ונשרף – חייב, התם הוא: דהניח על גבי שור, דלא היה לו לשור ליטול, אבל הכא היה לו לברוח;
- ^ מגדל גדול
- ^ אין לו רשות והוי כמאבד בידים
- ^ במדליק את הבירה - בתוך של חבירו הוא, ואפילו הכי יהיב טעם: משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים, אבל גדיש - לא
- ^ בגדיש
- ^ ולשמעינן אף על פי שאין דרך להטמין בו – חייב, הואיל והדליק לתוך של חבירו, וכל שכן בירה
- ^ ופטרי רבנן אפילו כלים שדרכן להטמין בגדיש, דהא גזירת הכתוב הוא דטמון באש פטור; ורבי יהודה מחייב אטמון, ובכלים לא שנא אותן שאין דרכן להטמין ולא שנא אותן שדרכן להטמין
- ^ קרשים [נקובים] ובהן יתידות, ודשין בהן את התבואה