ביאור:בבלי בבא קמא דף נ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בבור ברשותו: רבי עקיבא סבר: בור ברשותו נמי חייב, דכתיב (שמות כא לד) בעל הבור [ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו] - בבור דאית ליה בעלים קאמר רחמנא, ורבי ישמעאל סבר: בעל התקלה; ^[1]; [ומוסיף רבה:] ^[2] אלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי עקיבא ^[3]? - זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין ^[4]!

ורב יוסף אמר: בבור [שחפר] ברשות היחיד [והפקיר רשותו ולא את בורו] כולי עלמא לא פליגי דמחייב; מאי טעמא? 'בעל הבור' אמר רחמנא: בבור דאית ליה בעלים עסקינן; כי פליגי בבור [שחפר] ברשות הרבים: רבי ישמעאל סבר בור ברשות הרבים נמי חייב, דכתיב 'כי יפתח' ו'כי יכרה': אם על פתיחה חייב - על כרייה לא כל שכן! אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו; ורבי עקיבא, ^[5] הנהו מיצרך צריכי: דאי כתב רחמנא 'כי יפתח' הוה אמינא 'פותח הוא דסגי ליה בכסוי, כורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה ^[6]'; ואי כתב רחמנא 'כי יכרה' הוה אמינא 'כרייה הוא דבעי כסוי, משום דעבד מעשה, אבל פותח - דלא עבד מעשה - אימא כסוי נמי לא בעי?! קא משמע לן. [ומוסיף רב יוסף:] ואלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי ישמעאל ^[7]? - זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין ^[8]. ^[9]

מיתיבי: 'החופר בור ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד - פטור ^[10]; ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן - לפי שאין עושין חלל תחת רשות הרבים;

החופר בורות שיחין ומערות ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים – חייב; והחופר בורות ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים, כגון אלו החופרים לאושין ^[11] – פטור ^[12];

ורבי יוסי ברבי יהודה מחייב, עד שיעשה מחיצה עשרה או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם וממקום דריסת רגלי בהמה ארבעה טפחים.'

- טעמא דלאושין ^[13], הא לאו לאושין – חייב ^[14]! הא – מני? בשלמא לרבה: רישא ^[15] רבי ישמעאל, וסיפא ^[16] רבי עקיבא; אלא לרב יוסף ^[17]: בשלמא סיפא - דברי הכל, אלא רישא ^[18] - מני?: לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא?

אמר לך רב יוסף: כולה - דברי הכל היא, ורישא - שלא הפקיר לא רשותו ולא בורו ^[19].

אמר רב אשי: השתא דאוקימתא לרב יוסף לדברי הכל, לרבה נמי לא תוקמה כתנאי: מדרישא רבי ישמעאל - סיפא נמי רבי ישמעאל; ו'טעמא – דלאושין, הא לאו לאושין – חייב'? כגון דארווח ארווחי לרשות הרבים ^[20].

מיתיבי: החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים – חייב; ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים ^[21] – פטור;

בשלמא לרבה: כולה רבי ישמעאל היא, אלא לרב יוסף: בשלמא רישא - רבי ישמעאל, אלא סיפא מני?: לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא?

אמר לך: בחופר לאושין, ודברי הכל.

תנו רבנן: חפר ופתח ומסר לרבים ^[22] – פטור; חפר ופתח ולא מסר לרבים – חייב; וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות ^[23], שיחין ומערות, שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה הלכה זו.

הלכה זו ותו לא?
אלא אימא אף הלכה זו.

תנו רבנן: 'מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין, שנפלה לבור גדול; באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה ^[24] אמר להם "שלום" ^[25]; ^[26] שניה אמר להם "שלום"; שלישית ^[27] - אמר להם "^[28] עלתה ^[29]" ^[30];

אמרו לה: "מי העלך"?

אמרה להם: "זכר של רחלים ^[31] נזדמן לי, וזקן אחד ^[32] מנהיגו".

אמרו לו: "נביא אתה"!

אמר להם: "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו ^[33] - יכשל בו זרעו"?

אמר רבי אחא: אף על פי כן - מת בנו בצמא, שנאמר (תהלים נ ג: יבא אלקינו ואל יחרש אש לפניו תאכל) וסביביו נשערה מאד - מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו ^[34] אפילו כחוט השערה ^[35];

רבי נחוניא אמר מהכא: (תהלים פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו ^[36]'.

אמר רבי חנינא: כל האומר "הקב"ה ותרן הוא" ^[37] - יותרו חייו ^[38], שנאמר (דברים לב ד) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט [אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא].

אמר רבי חנא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב

עמוד ב

(שמות לד ו: ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון) ארך אפים [ורב חסד ואמת], ולא כתיב 'ארך אף' ^[39]? - ארך אפים ^[40]: לצדיקים ^[41] ולרשעים ^[42].

תנו רבנן: 'לא יסקל אדם ^[43] מרשותו לרשות הרבים; מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד, אמר לו: "ריקה! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך ^[44] לרשות שלך ^[45]"?

לגלג עליו ^[46].

לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים!

אמר: יפה אמר לי אותו חסיד 'מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך'!

משנה:

החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור – חייב; אחד החופר בור, שיח, ומערה, חריצין ונעיצין ^[47] – חייב; אם כן למה נאמר 'בור'?

מה בור שיש בו כדי להמית ^[48] עשרה טפחים ^[49] - אף כל שיש בו כדי להמית, עשרה טפחים.

היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור; ואם הוזק בו חייב.

גמרא:

אמר רב: בור שחייבה עליו תורה - להבלו ולא לחבטו ^[50].

אלמא קסבר: חבטה - קרקע עולם הוא דמזקא ליה ^[51];

ושמואל אמר: להבלו ^[52] - וכל שכן לחבטו ^[53]; ואם תאמר: ^[54] לחבטו אמרה תורה ולא להבלו ^[55] - התורה העידה על הבור ^[56] ואפילו מלא ספוגין של צמר ^[57]';

מאי בינייהו? ^[58]

איכא בינייהו דעבד גובה ^[59] ברשות הרבים ^[60]: לרב אגובה לא מיחייב, לשמואל אגובה נמי מיחייב.

מאי טעמא דרב?

דאמר קרא (שמות כא לג: וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור) 'ונפל'- עד שיפול דרך נפילה ^[61];

ולשמואל?

'ונפל' - כל דהו משמע.

תנן: אם כן למה נאמר 'בור'? - מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים - אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים; בשלמא לשמואל אף כל - לאתויי גובה, אלא לרב – אף כל לאתויי מאי?

לאתויי חריצין ונעיצין.

חריצין ונעיצין - בהדיא קתני להו?

תני ^[62] - והדר מפרש ^[63].

והני כולהו דקתני - למה לי?

צריכא: דאי תנא 'בור' - הוה אמינא: בור עשרה - הוא דאית ביה הבלא, משום דקטין וכריכא ^[64], אבל שיח - דאריך - אימא בעשרה לית ביה הבלא; ואי תנא 'שיח' - הוה אמינא: שיח עשרה - הוא דאית ביה הבלא, משום דקטין, אבל מערה - דמרבעא - אימא בעשרה לית בה הבלא; ואי תני 'מערה' - הוה אמינא: מערה בעשרה - הוא דאית בה הבלא, משום דמטללא, אבל חריצין ^[65] דלא מטללי, אימא בעשרה לית בהו הבלא; ואי תנא 'חריצין' - הוה אמינא: חריצין עשרה הוא דאית בהו הבלא, משום דלית בהו רויחא מלעיל טפי מתתאי, אבל נעיצין - דרויחי מלעיל טפי מתתאי - אימא בעשרה לית בהו הבלא - קא משמע לן.

תנן: היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור, ואם הוזק בו – חייב;

נפל לתוכו שור או חמור ומת - פטור, מאי טעמא? לאו משום דלית ביה חבטה ^[66]?

לא משום דלית ביה הבלא ^[67].

אי הכי אם הוזק בו – חייב? הא לית ביה הבלא?

אמרי אין הבלא למיתה, ויש הבלא לנזקין ^[68].

ההוא תורא דנפל לאריתא ^[69] דדלאי ^[70]; שחטיה מריה.

טרפיה רב נחמן ^[71].

אמר רב נחמן: אי שקיל מריה דהאי תורא קבא דקמחא ^[72] ואזל תנא בי מדרשא ^[73] 'אם שהתה מעת לעת ^[74] – כשירה' לא אפסדיה לתורא דשוה כמה קבי ^[75]'.

אלמא קסבר רב נחמן 'יש חבטה בפחות מעשרה'!

איתיביה רבא לרב נחמן: היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור; מאי טעמא? לאו משום דלית ביה חבטה?

הערות

^ ולעולם ברשות הרבים; אבל ברשותו - אף על פי שהפקיר – פטור, כדפרישית. האי דנקט ולא הפקיר בורו: דאם הפקיר אף בורו - הוה ליה בור ברשות הרבים
^ בשלמא זהו דרבי ישמעאל - למעוטי דרבי עקיבא
^ למעוטי מאי? הא בור ברשות הרבים נמי אמור בתורה, כדדרשינן
^ בור דאית ליה בעלים נאמר אצל תשלומין, כדכתיב בעל הבור ישלם; ובור ברשות הרבים נאמר אצל הניזקין, כדכתיב 'כי יפתח איש... וכי יכרה... ונפל שמה וגו' (שמות כא לג); והכי קאמר רבי עקיבא: אמאי פטרת בבור ברשותו? והלא זהו בור האמור בתורה אצל תשלומין
^ לעולם ברשות היחיד והפקיר רשותו ולא בורו, דהוה ליה 'ממונו שהזיק' – חייב, משום דקרינן ביה 'בעל הבור'; אבל ברשות הרבים - דלאו ממונו הוא - פטור
^ יסתום וימלא עפר
^ הואיל ולדידיה תרוייהו כתיבי
^ בור ברשות הרבים פתח בו הכתוב תחלה, כשדבר בנזקו: 'ונפל שמה שור או חמור' (שמות כא לג) - בור ברשות הרבים דבר בו הכתוב: 'כי יפתח... וכי יכרה... ונפל'
^ ואי קשיא 'מתניתין מני' - רבה מוקי לה כרבי עקיבא, דמחייב אתרוייהו, ורב יוסף מוקי לה כרבי ישמעאל.
^ אם נפל דרך פיו שברשותו; וקסלקא דעתא: אפילו הפקיר רשותו – פטור; אבל אם נפחתה הקמירה שקמר וכסה ברשות הרבים – חייב; דהאי תנא סבר: חיובא דבור - ברשות הרבים הוא
^ 'לאושין' = יסוד לחומת ביתו על פני כל רוחב הבית אצל רשות הרבים; וחבירו בספר עזרא [ד,יב]: 'וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ'; ובגמרא 'נפל אשיתא' (ברכות דף נו,א)
^ והיינו נמי כחופר בור ברשותו, דאית ליה בעלים, והפקיר רשותו, דלא מצי למימר ליה 'מאי בעית ברשותי'; הכא נמי לא מצי למימר ליה 'למה הלכה בהמתך על שפתו' - דהא ברשות הרבים היא!
^ שדרך לעשות כן ואינו פושע
^ אלמא בור ברשותו חייב, וקשיא רישא לסיפא
^ דקתני בור ברשותו – פטור
^ דמיחייב, דדייקינן 'הא לאו לאושין – חייב'
^ דאמר 'בור ברשותו - דכולי עלמא חייב'
^ דקתני 'פטור'
^ דאמר ליה 'ברשותאי מאי בעית'? ואצטריך לאשמועינן דאף על גב דאינו רשאי לעשות כן - דאין עושין חלל תחת רשות הרבים - מיהו הואיל ולרשותו פתח - דפטור
^ כגון מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים, דהוה ליה חופר בור ברשות הרבים! והלכך: טעמא דלאושין, הא לאו לאושין - חייב
^ דהוה ליה הפקיר רשותו
^ דאמר לבני עירו: "הבור זה שחפרתי - צריך לכם לשתות מי גשמים המתכנסין שם, וראויה לשתות בהמות מהן - הרי הוא מסור לכם"
^ לעולי רגלים בדרכים
^ שעדיין היא ראויה להיות חיה בתוך המים
^ תעלה
^ וכן
^ דהוה לה שהות שתצא נפשה אם ישנה שם
^ כבר
^ ודאי
^ כדאמרינן לקמן: דפשיטא ליה דלא תמות שם
^ אילו של יצחק
^ אברהם
^ לחפור בורות ומערות לעולי רגלים
^ צדיקים הדבקים בו
^ 'נשערה מאד' - לשון 'חוט השערה'
^ מטיל אימת משפטיו עליהם
^ לעבור על כל פשעם
^ יופקרו חייו וגופו, שמורה אל הבריות לחטוא
^ משמע: מאריך רוגז, וממתין מליפרע
^ 'ארך אפים' משמע שני רצונים: אחת של טובה ואחת של רעה
^ מלשלם שכר טוב לאלתר
^ מלפרע מהן לאלתר
^ לפנות אבנים
^ שמא אתה עתיד למוכרה
^ רשות הרבים: כל ימיו הוא שלו
^ לא היה מכיר טעמו של דבר
^ 'בור' - עגול הוא; 'שיח' - ארוכה וקצרה; 'מערה' - מרובעת ומכוסה בקרוי, אלא שיש לה פה; 'חריצין' - רחבין ומרובעין כמערה, ואינן מקורין, אלא כל פיו פתוח; 'נעיצין' - קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה
^ דהיינו
^ סתם בור עשרה טפחים
^ משום דעבד ליה הבל לבור ולא משום חבטו
^ ואינו שלו
^ חייבה תורה, כדקאמרינן, ואף על גב דהבלא ממילא אתי ליה
^ דאיהו עבד ליה חבטה
^ דוקא
^ דהא ממילא הוא, ואיהו לא עבדיה
^ דכתיב 'בור' סתם
^ דליכא חבטה
^ מכדי היכא דמת בו - בין לרב בין לשמואל חייב, ואפילו נבקעת כריסו או נשברה מפרקתו - מחייב נמי רב, דאיכא למימר 'הבלא נמי קטלתיה'; ואפילו נשברה רגלו וכיחש - איכא למימר 'מחמת הבל הבור חלה וכיחש' - מה לי אי טעמא דחיובא משום חבטה מה לי משום הבל?
^ תל גבוה עשרה
^ ועלה שם שור ונפל, דהכא ליכא הבלא אלא חבט
^ בעומק משמע, ועל פניו
^ חריצין ונעיצין ברישא
^ מהיכא נפקי
^ קצר ועגול
^ דרחבין
^ ואף על גב דאית ביה הבל, וקשיא לתרוייהו
^ וכל שכן דחבטה לית ליה
^ חלה מחמת הבל וכיחש
^ יאור
^ משקה שדות, והיא עמוקה אמה; ולפיכך היא נקראת 'אמת המים': דעמוקה אמה ורחבה אמה
^ משום ריסוקי אברים, דהיא אחת מי"ח טריפות, דתנן (חולין פ"ג מ"א; דף מב,א) נפלה מן הגג, ואף על פי דלא חזינן ביה מכה, אלא שאין יכול לעמוד; ואמרינן התם (דף נא,ב): אם שהתה מעת לעת ושחטה – כשירה; ואם עמדה והלכה אינה צריכה מעת לעת; ושור זה לא עמד
^ להוצאותיו
^ עד שיבא לפני חכמים לשאול ויורוהו:
^ ושחטה
^ שהיה ממתין

[1] ולעולם ברשות הרבים; אבל ברשותו - אף על פי שהפקיר – פטור, כדפרישית. האי דנקט ולא הפקיר בורו: דאם הפקיר אף בורו - הוה ליה בור ברשות הרבים

[2] בשלמא זהו דרבי ישמעאל - למעוטי דרבי עקיבא

[3] למעוטי מאי? הא בור ברשות הרבים נמי אמור בתורה, כדדרשינן

[4] בור דאית ליה בעלים נאמר אצל תשלומין, כדכתיב בעל הבור ישלם; ובור ברשות הרבים נאמר אצל הניזקין, כדכתיב 'כי יפתח איש... וכי יכרה... ונפל שמה וגו' (שמות כא לג); והכי קאמר רבי עקיבא: אמאי פטרת בבור ברשותו? והלא זהו בור האמור בתורה אצל תשלומין

[5] לעולם ברשות היחיד והפקיר רשותו ולא בורו, דהוה ליה 'ממונו שהזיק' – חייב, משום דקרינן ביה 'בעל הבור'; אבל ברשות הרבים - דלאו ממונו הוא - פטור

[6] יסתום וימלא עפר

[7] הואיל ולדידיה תרוייהו כתיבי

[8] בור ברשות הרבים פתח בו הכתוב תחלה, כשדבר בנזקו: 'ונפל שמה שור או חמור' (שמות כא לג) - בור ברשות הרבים דבר בו הכתוב: 'כי יפתח... וכי יכרה... ונפל'

[9] ואי קשיא 'מתניתין מני' - רבה מוקי לה כרבי עקיבא, דמחייב אתרוייהו, ורב יוסף מוקי לה כרבי ישמעאל.

[10] אם נפל דרך פיו שברשותו; וקסלקא דעתא: אפילו הפקיר רשותו – פטור; אבל אם נפחתה הקמירה שקמר וכסה ברשות הרבים – חייב; דהאי תנא סבר: חיובא דבור - ברשות הרבים הוא

[11] 'לאושין' = יסוד לחומת ביתו על פני כל רוחב הבית אצל רשות הרבים; וחבירו בספר עזרא [ד,יב]: 'וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ'; ובגמרא 'נפל אשיתא' (ברכות דף נו,א)

[12] והיינו נמי כחופר בור ברשותו, דאית ליה בעלים, והפקיר רשותו, דלא מצי למימר ליה 'מאי בעית ברשותי'; הכא נמי לא מצי למימר ליה 'למה הלכה בהמתך על שפתו' - דהא ברשות הרבים היא!

[13] שדרך לעשות כן ואינו פושע

[14] אלמא בור ברשותו חייב, וקשיא רישא לסיפא

[15] דקתני בור ברשותו – פטור

[16] דמיחייב, דדייקינן 'הא לאו לאושין – חייב'

[17] דאמר 'בור ברשותו - דכולי עלמא חייב'

[18] דקתני 'פטור'

[19] דאמר ליה 'ברשותאי מאי בעית'? ואצטריך לאשמועינן דאף על גב דאינו רשאי לעשות כן - דאין עושין חלל תחת רשות הרבים - מיהו הואיל ולרשותו פתח - דפטור

[20] כגון מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים, דהוה ליה חופר בור ברשות הרבים! והלכך: טעמא דלאושין, הא לאו לאושין - חייב

[21] דהוה ליה הפקיר רשותו

[22] דאמר לבני עירו: "הבור זה שחפרתי - צריך לכם לשתות מי גשמים המתכנסין שם, וראויה לשתות בהמות מהן - הרי הוא מסור לכם"

[23] לעולי רגלים בדרכים

[24] שעדיין היא ראויה להיות חיה בתוך המים

[25] תעלה

[26] וכן

[27] דהוה לה שהות שתצא נפשה אם ישנה שם

[28] כבר

[29] ודאי

[30] כדאמרינן לקמן: דפשיטא ליה דלא תמות שם

[31] אילו של יצחק

[32] אברהם

[33] לחפור בורות ומערות לעולי רגלים

[34] צדיקים הדבקים בו

[35] 'נשערה מאד' - לשון 'חוט השערה'

[36] מטיל אימת משפטיו עליהם

[37] לעבור על כל פשעם

[38] יופקרו חייו וגופו, שמורה אל הבריות לחטוא

[39] משמע: מאריך רוגז, וממתין מליפרע

[40] 'ארך אפים' משמע שני רצונים: אחת של טובה ואחת של רעה

[41] מלשלם שכר טוב לאלתר

[42] מלפרע מהן לאלתר

[43] לפנות אבנים

[44] שמא אתה עתיד למוכרה

[45] רשות הרבים: כל ימיו הוא שלו

[46] לא היה מכיר טעמו של דבר

[47] 'בור' - עגול הוא; 'שיח' - ארוכה וקצרה; 'מערה' - מרובעת ומכוסה בקרוי, אלא שיש לה פה; 'חריצין' - רחבין ומרובעין כמערה, ואינן מקורין, אלא כל פיו פתוח; 'נעיצין' - קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה

[48] דהיינו

[49] סתם בור עשרה טפחים

[50] משום דעבד ליה הבל לבור ולא משום חבטו

[51] ואינו שלו

[52] חייבה תורה, כדקאמרינן, ואף על גב דהבלא ממילא אתי ליה

[53] דאיהו עבד ליה חבטה

[54] דוקא

[55] דהא ממילא הוא, ואיהו לא עבדיה

[56] דכתיב 'בור' סתם

[57] דליכא חבטה

[58] מכדי היכא דמת בו - בין לרב בין לשמואל חייב, ואפילו נבקעת כריסו או נשברה מפרקתו - מחייב נמי רב, דאיכא למימר 'הבלא נמי קטלתיה'; ואפילו נשברה רגלו וכיחש - איכא למימר 'מחמת הבל הבור חלה וכיחש' - מה לי אי טעמא דחיובא משום חבטה מה לי משום הבל?

[59] תל גבוה עשרה

[60] ועלה שם שור ונפל, דהכא ליכא הבלא אלא חבט

[61] בעומק משמע, ועל פניו

[62] חריצין ונעיצין ברישא

[63] מהיכא נפקי

[64] קצר ועגול

[65] דרחבין

[66] ואף על גב דאית ביה הבל, וקשיא לתרוייהו

[67] וכל שכן דחבטה לית ליה

[68] חלה מחמת הבל וכיחש

[69] יאור

[70] משקה שדות, והיא עמוקה אמה; ולפיכך היא נקראת 'אמת המים': דעמוקה אמה ורחבה אמה

[71] משום ריסוקי אברים, דהיא אחת מי"ח טריפות, דתנן (חולין פ"ג מ"א; דף מב,א) נפלה מן הגג, ואף על פי דלא חזינן ביה מכה, אלא שאין יכול לעמוד; ואמרינן התם (דף נא,ב): אם שהתה מעת לעת ושחטה – כשירה; ואם עמדה והלכה אינה צריכה מעת לעת; ושור זה לא עמד

[72] להוצאותיו

[73] עד שיבא לפני חכמים לשאול ויורוהו:

[74] ושחטה

[75] שהיה ממתין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]