ביאור:בבלי בבא קמא דף כט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פטור מדיני אדם ^[1] וחייב בדיני שמים ^[2]; ומודים חכמים לרבי מאיר באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו - שהוא חייב; ומודה רבי מאיר לרבנן במעלה קנקנין על הגג על מנת לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה ^[3] והזיקו - שהוא פטור'!

אלא אמר אביי: בתרתי פליגי ^[4]: פליגי ^[5] בשעת נפילה, ופליגי ^[6] לאחר נפילה:

פליגי בשעת נפילה ב'נתקל פושע': מר סבר: נתקל פושע הוא, ומר סבר: נתקל לאו פושע הוא;

פליגי לאחר נפילה ב'מפקיר נזקיו' ^[7]: מר ^[8] סבר: מפקיר נזקיו – חייב ^[9], ומר ^[10] סבר: פטור ^[11].

וממאי?

מדקתני תרתי: '1</ref> הוחלק אחד במים, או 2</ref> שלקה בחרסית' - היינו הך!? אלא - לאו הכי קאמר: 'הוחלק אחד במים - בשעת נפילה - או שלקה בחרסית - לאחר נפילה'.

^[12] ומדמתניתין בתרתי - ברייתא נמי בתרתי; בשלמא 'כדו' - משכחת לה או בשעת נפילה או לאחר נפילה; אלא 'גמלו': בשלמא לאחר נפילה, משכחת לה במפקיר נבלתו, אלא בשעת נפילה - היכי משכחת לה ^[13]?

אמר רב אחא: כגון דעברה במיא דרך שרעתא ^[14] דנהרא ^[15].

היכי דמי?: אי דאיכא דרכא אחרינא - פושע הוא ^[16], ואי דליכא דרכא אחרינא - אנוס הוא!?

אלא משכחת לה דאתקיל ^[17] ואתקילה ביה גמלא ^[18].

מפקיר נזקיו - מאי 'מתכוין' איכא?

אמר רב יוסף: במתכוין לזכות בחרסיה ^[19]. ^[20]

וכן אמר רב אשי: במתכוין לזכות בחרסיה.

רבי אלעזר אמר: בשעת נפילה מחלוקת.

אבל לאחר נפילה – מאי? דברי הכל פטור? והא איכא רבי מאיר דמחייב ^[21]?

אלא מאי? דברי הכל חייב? והא איכא רבנן, דפטרי!?

אלא מאי 'בשעת נפילה'? 'אף בשעת נפילה' ^[22], וקמשמע לן כדאביי ^[23].

עמוד ב

ורבי יוחנן אמר: לאחר נפילה מחלוקת;

אבל בשעת נפילה – מאי? דברי הכל: פטור;

והא מדקאמר רבי יוחנן לקמן 'לא תימא מתניתין ^[24] - רבי מאיר היא, דאמר 'נתקל פושע הוא', מכלל דרבי מאיר מחייב! אלא מאי - 'דברי הכל' – חייב!? והא מדקאמר רבי יוחנן לקמן 'לא תימא מתניתין - רבי מאיר היא, דאמר "נתקל פושע הוא"' - מכלל דפטרי רבנן!?

אלא הא קא משמע לן ^[25]: דמפקיר נזקיו דהכא - הוא דפטרי רבנן, דאנוס הוא ^[26], אבל מפקיר נזקיו דעלמא ^[27] – מחייבי ^[28].

איתמר: מפקיר נזקיו: רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר חייב, וחד אמר פטור.

לימא מאן דמחייב - כרבי מאיר, ומאן דפטר – כרבנן?

אליבא דרבי מאיר - כולי עלמא לא פליגי ^[29], כי פליגי אליבא דרבנן: מאן דפטר – כרבנן; ומאן דמחייב - אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא פטרי רבנן אלא במפקיר נזקיו דהכא, משום דאנוס הוא, אבל מפקיר נזקיו דעלמא – מחייבי.

תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר 'חייב', דאמר רבי אלעזר משום רבי ישמעאל: 'שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים ^[30] וחמץ משש [שעות] ולמעלה ^[31]!

תסתיים.

ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא אמר רבי אלעזר איפכא, דתנן [בבא קמא פ"ג מ"ג]: 'ההופך את הגלל ^[32] ברשות הרבים ^[33], והוזק בהן אחר - חייב בנזקו ^[34]'; ואמר רבי אלעזר: 'לא שנו אלא שנתכוין לזכות בהן ^[35], אבל לא נתכוין לזכות בהן ^[36] – פטור' - אלמא מפקיר נזקיו פטור ^[37]!?

אמר רב אדא בר אהבה: שהחזירה למקומה ^[38].

אמר רבינא: משל דרב אדא בר אהבה למה הדבר דומה? למוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגילהו ^[39].

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מי דמי? התם לא אסתלק להו מעשה ראשון, הכא אסתלק להו מעשה ראשון! הא לא דמי אלא למוצא בור מגולה וטממה וחזר וחפרה, דאסתלקו להו מעשה ראשון וקיימא לה ברשותו ^[40]!

אלא אמר רב אשי ^[41]: כשהפכהּ לפחות משלשה ^[42].

ומאי דוחקיה דרבי אלעזר לאוקמיה כגון שהפכהּ לפחות משלשה, וטעמא דכי נתכוין לזכות בה, הא אין מתכוין לזכות בה – לא? לוקמה למעלה משלשה, ואף על גב דלא נתכוין לזכות בה - חייב ^[43].

אמר רבא^[44]: מתניתין קשיתיה: מאי אריא 'הפך'? לתני 'הגביה'! אלא שמע מינה: כל 'הפך' - למטה משלשה הוא.

ומדרבי אלעזר אמר: ’[מפקיר נזקיו] חייב' - רבי יוחנן אמר 'פטור'; ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן [בבא קמא פ"ג מ"ב]: המצניע את הקוץ ואת הזכוכית ^[45], והגודר גדרו בקוצים ^[46], וגדר ^[47] שנפל לרשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו ואמר רבי יוחנן: לא שנו ^[48] אלא במפריח ^[49], אבל במצמצם ^[50] – פטור. מצמצם - מאי טעמא פטור? לאו משום דהויא ליה בור ברשותו? מכלל דחיובא דבור - ברשות הרבים הוא! אלמא מפקיר נזקיו חייב!

לא! לעולם אימא לך [שרבי יוחנן סובר] 'מפקיר נזקיו פטור'; ומצמצם - מאי טעמא 'פטור'? משום דאתמר עלה: אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים ^[51].

ומי אמר רבי יוחנן הכי [מפקיר נזקיו פטור]? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן [בבא קמא פ"ה מ"ה]: החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור ומת – חייב ^[52]!?

אלא לעולם רבי יוחנן אמר 'חייב'; ומדרבי יוחנן אמר 'חייב' – רבי אלעזר אמר 'פטור'!? והאמר רבי אלעזר:

הערות

^ כדמפרש לקמן
^ משום דלא סליק
^ דאנוס הוא
^ במתניתין
^ כשהזיק הכד
^ כשהוזק בחרסים
^ כגון זה, דמסתמא מפקיר לחרסיו
^ רבי מאיר
^ דבור שחייבה עליו תורה - בבור ברשות הרבים, דהפקר הוא – חייבה
^ רבי יהודה
^ [סבירא ליה] דהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו - זהו בור האמור בתורה; ו(לקמן דף מט,ב) פליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בהא מילתא, והכי קאמר רבי יהודה: במתכוין לשוברה והזיק בנפילה – חייב; בשאין מתכוין, אלא מתכוין להורידה מכתיפו ונתקל ונשברה – פטור, דנתקל לאו פושע הוא, ובהיזק דלאחר נפילה נמי: לקמן מפרש מאי 'מתכוין' איכא
^ גמרא קפריך לה:
^ היכי איכא למימר 'נתקל פושע הוא'? מה הוא יכול לעשות אם נתקלה בהמתו? דבשלמא נתקל הוא ונשברה כדו - איכא למימר איבעי ליה לעיוני ומיזל, אלא גמלו - מי איכא למימר הכי
^ לשון שרוע וקלוט (ויקרא כב כג)
^ שגדל הנהר וכסה את עין הדרך
^ ופושע הוא בכך: שאילו היה הדרך מגולה לא נתקל גמלו, ואין לו דין נתקל
^ בדרך יבשה
^ ונתקל ביה בהמתו, והוי ליה איהו פושע
^ שלא הפקירן – חייב
^ ובשאין מתכוין שוב לזכות בהן – פטור, דמפקיר נזקיו פטור.
^ מדקתני בברייתא ולא סלקה ולא העמידה - מכלל דבהיזק דלאחר נפילה פליגי
^ ומשום דלישנא דברייתא לא משתמע בשעת נפילה, אצטריך לרבי אלעזר לאשמועינן דדייקינן לה ממתניתין דקתני תרתי
^ כדאמר אביי לעיל
^ גבי שני קדרים קאי, לקמן בהאי פרקין (דף לא,א)
^ רבי יוחנן
^ דתחלתו אונס - הוא דפטרי רבנן
^ כגון שהשליכו מדעת, וכגון בור ברשות הרבים
^ והכי קאמר: 'לאחר נפילה מחלוקת', כלומר: האי מחלוקת דפליגי רבי מאיר ורבנן: בהפקיר נזקיו לאחר נפילה הוא, שתחילתו על ידי נפילה, אבל על ידי השלכה - לא פליגי; ולא תידוק מרבי יוחנן דבשעת נפילה לא פליגי
^ דהשתא בהפקיר נזקיו הבא על ידי אונס מתחילה מחייב - כל שכן הפקר שתחילתו ברצון
^ אלמא סבירא ליה לרבי אלעזר דחיובא דבור - ברשות הרבים היא
^ אין חמץ ברשותו, דאף על גב דאיתיה - אסור בהנאה, ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו ב'בל יראה' ו'בל ימצא'
^ זבל המופקר
^ והפכו ממקום למקום
^ דקנייה בהגבהה, וממונו הוא
^ כשהגביהו, וחייב משום ממונו; דלאחר שקנייה - אף על פי שהניחו שם - לא הפקירו אלא נתכוין ליטלו משם לאחר זמן
^ לכשהגביהו
^ ואף על גב דכרה בור ברשות הרבים, כשהפכו ונתקל האדם במקום שזרקו שם, ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה; אלמא לרבי אלעזר: בור ברשות הרבים פטור! והוא הדין למפקיר נזקיו, דהא מאן דמחייב - מבור ברשות הרבים יליף לה שלא היתה [הבור] שלו מעולם
^ דלא כרה בור, והוי כמי שלא נגע בה מעולם, דלאו כורה בור הוא
^ דפטור
^ ומחייב; והאי נמי: כשהגביהו - אסתלקו מעשה ראשון, ונסתם הבור; וכשחזר והשליכו - הוה ליה כורה
^ הא דמוקי רבי אלעזר למתניתין הכא 'לא נתכוין לזכות בה – פטור'
^ דמתחילה לא הגביה שלשה, הלכך לאו הגבהה היא, דכבור פתוח דמי ולא נסתם הבור מעולם; וכיון דלא נתכוין לקנותה - דליכא לחיוביה משום ממונו - משום כורה בור נמי לא תחייביה; ומיהו היכא דנתכוין לזכות - מחייב משום 'ממונו'; דאיכא למאן דאמר: חבטה בהפקר קני בלא הגבהה, בפרק 'הבית והעלייה' (בבא מציעא דף קיח,א)
^ הואיל וסבירא ליה דמפקיר נזקיו חייב
^ Note: רבא מסביר את דברי רבי אלעזר.
^ ברשות הרבים
^ שעשה גדר של קוצים; דסתם גדר של אבנים הוא, דכתיב 'וגדר אבניו נהרסה' (משלי כד לא)
^ אבנים
^ דגודר בקוצים חייב
^ ראש קוצותיה ברשות הרבים, דהוה ליה בור ברשות הרבים
^ לתוך שלו, דהוה ליה בור ברשותו; ואף על גב דהפקיר רשותו שהקצהו לרשות הרבים
^ וזה שנתחכך והוזק - משונה הוא; ו'מפריח' - היינו טעמא דחייב: שהרי ממונו הוא, ולא הפקירן, והפריחן למקום מהלך בני אדם
^ אלמא חיובא דבור ברשות הרבים הוא

[1] כדמפרש לקמן

[2] משום דלא סליק

[3] דאנוס הוא

[4] במתניתין

[5] כשהזיק הכד

[6] כשהוזק בחרסים

[7] כגון זה, דמסתמא מפקיר לחרסיו

[8] רבי מאיר

[9] דבור שחייבה עליו תורה - בבור ברשות הרבים, דהפקר הוא – חייבה

[10] רבי יהודה

[11] [סבירא ליה] דהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו - זהו בור האמור בתורה; ו(לקמן דף מט,ב) פליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בהא מילתא, והכי קאמר רבי יהודה: במתכוין לשוברה והזיק בנפילה – חייב; בשאין מתכוין, אלא מתכוין להורידה מכתיפו ונתקל ונשברה – פטור, דנתקל לאו פושע הוא, ובהיזק דלאחר נפילה נמי: לקמן מפרש מאי 'מתכוין' איכא

[12] גמרא קפריך לה:

[13] היכי איכא למימר 'נתקל פושע הוא'? מה הוא יכול לעשות אם נתקלה בהמתו? דבשלמא נתקל הוא ונשברה כדו - איכא למימר איבעי ליה לעיוני ומיזל, אלא גמלו - מי איכא למימר הכי

[14] לשון שרוע וקלוט (ויקרא כב כג)

[15] שגדל הנהר וכסה את עין הדרך

[16] ופושע הוא בכך: שאילו היה הדרך מגולה לא נתקל גמלו, ואין לו דין נתקל

[17] בדרך יבשה

[18] ונתקל ביה בהמתו, והוי ליה איהו פושע

[19] שלא הפקירן – חייב

[20] ובשאין מתכוין שוב לזכות בהן – פטור, דמפקיר נזקיו פטור.

[21] מדקתני בברייתא ולא סלקה ולא העמידה - מכלל דבהיזק דלאחר נפילה פליגי

[22] ומשום דלישנא דברייתא לא משתמע בשעת נפילה, אצטריך לרבי אלעזר לאשמועינן דדייקינן לה ממתניתין דקתני תרתי

[23] כדאמר אביי לעיל

[24] גבי שני קדרים קאי, לקמן בהאי פרקין (דף לא,א)

[25] רבי יוחנן

[26] דתחלתו אונס - הוא דפטרי רבנן

[27] כגון שהשליכו מדעת, וכגון בור ברשות הרבים

[28] והכי קאמר: 'לאחר נפילה מחלוקת', כלומר: האי מחלוקת דפליגי רבי מאיר ורבנן: בהפקיר נזקיו לאחר נפילה הוא, שתחילתו על ידי נפילה, אבל על ידי השלכה - לא פליגי; ולא תידוק מרבי יוחנן דבשעת נפילה לא פליגי

[29] דהשתא בהפקיר נזקיו הבא על ידי אונס מתחילה מחייב - כל שכן הפקר שתחילתו ברצון

[30] אלמא סבירא ליה לרבי אלעזר דחיובא דבור - ברשות הרבים היא

[31] אין חמץ ברשותו, דאף על גב דאיתיה - אסור בהנאה, ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו ב'בל יראה' ו'בל ימצא'

[32] זבל המופקר

[33] והפכו ממקום למקום

[34] דקנייה בהגבהה, וממונו הוא

[35] כשהגביהו, וחייב משום ממונו; דלאחר שקנייה - אף על פי שהניחו שם - לא הפקירו אלא נתכוין ליטלו משם לאחר זמן

[36] לכשהגביהו

[37] ואף על גב דכרה בור ברשות הרבים, כשהפכו ונתקל האדם במקום שזרקו שם, ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה; אלמא לרבי אלעזר: בור ברשות הרבים פטור! והוא הדין למפקיר נזקיו, דהא מאן דמחייב - מבור ברשות הרבים יליף לה שלא היתה [הבור] שלו מעולם

[38] דלא כרה בור, והוי כמי שלא נגע בה מעולם, דלאו כורה בור הוא

[39] דפטור

[40] ומחייב; והאי נמי: כשהגביהו - אסתלקו מעשה ראשון, ונסתם הבור; וכשחזר והשליכו - הוה ליה כורה

[41] הא דמוקי רבי אלעזר למתניתין הכא 'לא נתכוין לזכות בה – פטור'

[42] דמתחילה לא הגביה שלשה, הלכך לאו הגבהה היא, דכבור פתוח דמי ולא נסתם הבור מעולם; וכיון דלא נתכוין לקנותה - דליכא לחיוביה משום ממונו - משום כורה בור נמי לא תחייביה; ומיהו היכא דנתכוין לזכות - מחייב משום 'ממונו'; דאיכא למאן דאמר: חבטה בהפקר קני בלא הגבהה, בפרק 'הבית והעלייה' (בבא מציעא דף קיח,א)

[43] הואיל וסבירא ליה דמפקיר נזקיו חייב

[44] Note: רבא מסביר את דברי רבי אלעזר.

[45] ברשות הרבים

[46] שעשה גדר של קוצים; דסתם גדר של אבנים הוא, דכתיב 'וגדר אבניו נהרסה' (משלי כד לא)

[47] אבנים

[48] דגודר בקוצים חייב

[49] ראש קוצותיה ברשות הרבים, דהוה ליה בור ברשות הרבים

[50] לתוך שלו, דהוה ליה בור ברשותו; ואף על גב דהפקיר רשותו שהקצהו לרשות הרבים

[51] וזה שנתחכך והוזק - משונה הוא; ו'מפריח' - היינו טעמא דחייב: שהרי ממונו הוא, ולא הפקירן, והפריחן למקום מהלך בני אדם

[52] אלמא חיובא דבור ברשות הרבים הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]