ביאור:בבלי בבא קמא דף עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


שלא בבית דין הוה קאי [1].

והתניא: אמר לו: "אין בדבריך כלום, שכבר הודית" [2]!

מאי - לאו תנאי היא? האי תנא דאמר שכבר אין לך עדים סבר: מודה בקנס ואחר כך באו עדים – חייב; והאי תנא דאמר שכבר הודית – סבר: מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור!

לא, דכולי עלמא מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור, ובהא קמיפלגי: האי תנא דאמר שכבר אין לך עדים סבר: חוץ לבית דין הוה, והך תנא דאמר שכבר הודית סבר: בבית דין הוה.

איתמר: מודה בקנס ואחר כך באו עדים: רב אמר פטור, ושמואל אמר חייב.

אמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב? - (שמות כב ג: אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם) 'אם המצא' – בעדים, 'תמצא' – בדיינין, פרט למרשיע את עצמו; [3] למה לי? מ'אשר ירשיעון [4]' (שמות כב ח: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו) נפקא [5]!? אלא שמע מינה: [6], [7]מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור.

ושמואל?

אמר לך: ההוא מבעי ליה [8] לגנב עצמו [9], כדתנא דבי חזקיה [(לעיל סג,ב)].

איתיביה רב לשמואל: ראה עדים שממשמשים ובאים, ואמר "גנבתי [10] אבל לא טבחתי ולא מכרתי" - אינו משלם אלא קרן [11].

אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - כגון שחזרו עדים לאחוריהם [ולא העידו].

והא - מדתני סיפא 'רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: יבואו עדים ויעידו [12]' - מכלל דתנא קמא סבר לא!?

אמר ליה שמואל: לאו איכא רבי אלעזר ברבי שמעון דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי אלעזר ברבי שמעון!

לשמואל - ודאי תנאי היא [13] ; לרב מי לימא תנאי היא [14]? [15] אמר לך רב [16]: אנא דאמרי אפילו לרבי אלעזר ברבי שמעון: עד כאן לא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון התם אלא משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים, אבל הכא, דמודה מעצמו - אפילו רבי אלעזר ברבי שמעון מודה [17].

אמר רב המנונא: מסתברא מילתיה דרב [18] באומר "גנבתי" ובאו עדים שגנב – פטור, שהרי חייב עצמו [19] בקרן [20]; אבל אמר "לא גנבתי" ובאו עדים שגנב וחזר ואמר "טבחתי ומכרתי" ובאו עדים שטבח ומכר - חייב שהרי פטר עצמו מכלום [21].

אמר רבא: קפחתי [22] לסבי דבי רב [23] [24], דהא רבן גמליאל [25] - פוטר עצמו מכלום הוה [26], וקאמר ליה רב חסדא לרב הונא [27]

ולא קא משני ליה [28]!

איתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: "גנבתי" ובאו עדים שגנב – פטור, שהרי חייב עצמו בקרן [29]; אבל אמר 'לא גנב' ובאו עדים שגנב וחזר ואמר "טבחתי ומכרתי" ובאו עדים שטבח ומכר – חייב, שהרי פטר עצמו מכלום [30].

אמר רב אשי: מתניתין וברייתא נמי דיקא:

מתניתין – דתנן: גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד, או על פי עצמו - משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה - למה לי דתני גנב על פי שנים [31]? [32] ליתני 'גנב וטבח [ומכר] על פי עד אחד או על פי עצמו - אינו משלם אלא הקרן' [33]?


עמוד ב


אלא - לאו הא קא משמע לן: 'גנב על פי שנים, וטבח על פי עד אחד או על פי עצמו' – דלא מחייב עצמו בקרן - הוא דאמרינן 'על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד: מה על פי עד אחד: כי אתי עד אחד - מצטרף בהדיה, מחייב - על פי עצמו נמי: כי אתו עדים – מחייב [34]; אבל 'גנב וטבח ומכר על פי עד אחד, או על פי עצמו - דחייב עצמו בקרן - לא אמרינן על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד!

ברייתא – דתנן [שבועות פ"ח מ"ד]: ראה עדים שממשמשין ובאין, ואמר "גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי" - אינו משלם אלא קרן.' למה לי למיתנא ואמר "גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי"'? ניתני או "גנבתי" או [35] "טבחתי ומכרתי" [36]? אלא הא קא משמע לן [37]: טעמא דאמר "גנבתי": דחייב עצמו בקרן – דפטור; אבל אמר "לא גנבתי" ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר "טבחתי ומכרתי" ובאו עדים שטבח ומכר - דלא חִייב עצמו בקרן – חייב; אלמא הודאה דטביחה לאו הודאה היא.

אמרי: לא; היא גופה קא משמע לן: דכיון דאמר "גנבתי" - אף על גב דאמר "לא טבחתי ולא מכרתי", ובאו עדים שטבח ומכר – פטור; מאי טעמא? תשלומי ארבע וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי ארבעה ושלשה.

לימא [38] כתנאי: היו שנים מעידין שגנב, והיו שנים מעידים אותו שטבח ומכר: הוזמו עדי גניבה '- עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה [39]; הוזמו עדי טביחה [40] - הוא משלם תשלומי כפל, והן משלמין תשלומי שלשה [41];

משום סומכוס אמרו: הן משלמין תשלומי כפל, והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל'.

אהייא קאי סומכוס? אילימא ארישא [42] - לית ליה לסומכוס 'עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה'? [43]

ואלא אסיפא? שפיר קאמרי רבנן הוא משלם תשלומי כפל והם משלמין תשלומי שלשה!

אלא [44] מילתא אחריתי איכא בינייהו [45]: כגון דאתו בי תרי אמרי ליה "גנבת"; אמר להו: "אִין, גנבתי וטבחתי ומכרתי; מיהו לא בפניכם גנבתי" [46]; ואייתי סהדי ואזמינהו, דלא באפייהו גנב, ואייתי בעל הבית סהדי [47] ואסהידו ביה דגנב וטבח ומכר [48]; ובהודאת טביחה קמיפלגי: דרבנן סברי: אף על גב דהודאה דגניבה - מחמת עדים הוא דקא מודה [49], הודאה דטביחה [50] - הודאה היא [51], ופטור [52]; וסומכוס סבר: כיון דהודאה דגניבה מחמת עדים הוא דקא מודה - דטביחה לאו הודאה, והנך עדים קמאי דאזמינהו - משלמין תשלומי כפל, והוא משלם שלשה לפר ושנים לאיל.

אמר רב אחא בריה דרב איקא: לא! דכולי עלמא הודאה דטביחה [53] לאו הודאה היא [54]; אלא [55] ב'עדות שאי אתה יכול להזימה' קמיפלגי [56], כגון דאתו סהדי ואמרי ליה "גנבת" ואמר להו "גנבתי וטבחתי ומכרתי, מיהו לא בפניכם גנבתי אלא בפני פלוני ופלוני" ואייתי סהדי ואזמינהו, דלא באפייהו גנב; ואתו פלוני ופלוני ואסהידו ביה דגנב וטבח ומכר, ובהא קמיפלגי: דרבנן סברי: הויא לה 'עדות שאי אתה יכול להזימה', וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות, [57];

[58] וסומכוס סבר: 'עדות שאי אתה יכול להזימה הויא עדות' [59].

והא קיימא לן דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות [וקשיא לסומכוס]?

הני מילי [60] היכא דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה [61], דליכא לעדות כלל, אבל הכא [62] - [63] סיועי הוא דקא מסייע להו. [64]

אמר מר: '[65] הן משלמין תשלומֵי כפל' [66] מדקא מודה דגנב [67] - קרן בעי שלומי [68]!?

אמר רבי אלעזר משמיה דרב: תני


הערות[עריכה]

  1. ^ לא היו בית דין יושבין, ולא מקום ישיבת בית דין הוה, אלא בשוק הודה לו
  2. ^ משמע אפילו אתו עדים בתר הכי - פטור
  3. ^ והאי קרא
  4. ^ אלהים
  5. ^ פרט למרשיע את עצמו
  6. ^ חד למודה בקנס ולא בעדים
  7. ^ וחד ל
  8. ^ לחייב כפל
  9. ^ דדרשינן כלל ופרט מ'המצא תמצא'
  10. ^ וחייב עצמו בקרן
  11. ^ "אבל לא טבחתי ולא מכרתי" - רבותא אשמעינן, כדאמרינן לקמן: דאף על גב דאטביחה לא הודה ונמצא שטבח או מכר - דבאו עדים – פטור, דכיון דמִכֵּפֶל איפטר ליה בהודאה ד"גנבתי" - תו לא מחייב ארבעה וחמשה, דכיון דמדלית כפל מינייהו - הוי ליה תשלומי שלשה וארבעה, והני לא כתיבי
  12. ^ לאחר שהודה, ויתחייב קנסא
  13. ^ דהא לא מצי למימר דתנא קמא קאי כוותיה; דהשתא: ומה הכא דשמע שממשמשין ובאין, ומחמת ביעתותייהו אודי - פטר ליה, ואף על גבי דהדרו אתו - כל שכן מודה מעצמו ואחר כך באו
  14. ^ מי איצטריכא ליה לאוקמי מילתיה כתנאי
  15. ^ או
  16. ^ דלמא מצי לשנויי לרבי אלעזר בר רבי שמעון אליביה, ולמימר
  17. ^ דשני ליה לרבי אלעזר בין ראה עדים שממשמשין ובאין למודה מעצמו בלא פחד עדים
  18. ^ דפטר אפילו אם באו עדים
  19. ^ מיהא בהודאה
  20. ^ הלכך הודאה גמורה היא ופטור מכפל ומארבעה וחמשה
  21. ^ בהודאה דטביחה לא היה מחייב עצמו בכלום, שהיה יודע שהמודה בקנס פטור; הלכך לאו הודאה היא, ומשלם אם באו עדים, ולא אמרינן 'מודה בקנס ובאו עדים – פטור' אלא היכא דאיכא קרן וקנס, דאיחייב ליה ממונא בהודאתו, ומתכוין להחזיר ממון
  22. ^ יש בידי תשובה לקפח דבריו
  23. ^ רב המנונא קרי 'סבי דבי רב', כדאמר בפרק קמא דסנהדרין (דף יז,ב)
  24. ^ 'אמר רבא' גרסינן, ולא גרסינן 'אמר ליה קפחתינהו לסבי דבי רב'
  25. ^ בהודאה שסימא את עין עבדו
  26. ^ דאין כאן אלא קנס, וכי מודה - מפטר מאיליו
  27. ^ והא חזינן לעיל דאותביה רב חסדא לרב הונא מינה - מדוקיא ד'כבר אין לך עדים' - הא אתו עדים מחייב
  28. ^ רב הונא למימר דשאני רבן גמליאל דפוטר עצמו מכלום הוה; וכי האי גוונא צריכא ליה לאוקמי בחוץ לבית דין - הא בבית דין מיפטר ליה בההיא הודאה אליבא דרב
  29. ^ בהודאה ראשונה; הלכך נפטר מן הכפל; וכיון דליכא כפל - תו לא מחייב בארבעה וחמשה
  30. ^ כלומר: אין זה הודאה, שהרי אינו בא להשיב כלום בהודאתו, דיודע הוא דמודה בקנס פטור - הלכך לפטור עצמו נתכוין
  31. ^ למה לי דקתני הכי
  32. ^ הואיל ואתא לאשמועינן דמודה בקנס פטור, לשמעינן בין בכפל ובין בארבעה וחמשה -
  33. ^ אלא לאו שמע מינה: להכי לא נקט הודאה גבי קרן וכפל, דבעי למיתני על פי עצמו דומיא דעד אחד, ולמימר: דאי הדר אתו עדים – חייב; ואי הוה תני הודאה גבי גניבה - תו לא מיתני ליה 'על פי עצמו דומיא דעד אחד', דאי נמי אתו עדים – פטור; אבל השתא - דלא אודי בקרן, דשני עדים שהעידו על הגניבה חייבוהו - מחייב אף בארבעה וחמשה לכי אתו סהדי, כרבי יוחנן
  34. ^ כלומר: בכי האי גוונא הוא דאמר דומיא דעד אחד לחייביה כי הדר אתו סהדי
  35. ^ שאמר
  36. ^ פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, ושמעינן מינה תרתי: דאף על גב דלא הודה אלא אטביחה, ופטר עצמו מכלום - הויא הודאה
  37. ^ אלא מדלא תני הכי - שמע מינה
  38. ^ הודאה דטביחה: אי הודאה הויא בלא הודאה דגניבה, דלא מחייב עצמו בקרן, לפוטרו אם באו עדים - או לא
  39. ^ דכיון דלא גנב - לא טבח; והראשונים משלמין כפל, והוא פטור, והאחרונים פטורין
  40. ^ ולא עדי גניבה
  41. ^ לגנב
  42. ^ דהוזמו עדי גניבה, וקאמר סומכוס: הן משלמין כפל בשבילו לבעלים, כמשפטו, והוא משלם שלשה משום טביחה, דעדי טביחה לא הוזמו
  43. ^ הא ודאי, כיון דלא גנב לא טבח!?
  44. ^ על כרחיך
  45. ^ מילתא אחריתי אמור רבנן דקאי סומכוס עלה, ולא משכחת דתיקו מילתא דסומכוס אתנא קמא שפיר אלא הכי
  46. ^ והך הודאה דגנב - לאו הודאה היא, דהא מחמת הני עדים דקאמרי ליה "גנבת" - הוא דמודה; אבל הודאה דטביחה ומכירה - לאו מחמת ביעתותייהו אודי, דהא לא אמרי ליה [טבחת] אלא "גנבת"
  47. ^ אחריני
  48. ^ וקאמרי רבנן דהן [העדים הראשונים, שהוזמו] משלמין תשלומי כפל לגנב [שהרי הוזמו אחרי שהעידו עליו לחייבו כפל] והגנב לבעלים, והוא [הגנב] פטור מארבעה וחמשה, דהא אודי אטביחה, והודאה היא; ואף על גב דאייתי בעל הבית סהדי דגנב – פטור, דהודאה גמורה היא אף על פי שלא חייב עצמו בקרן; וקאמר להו סומכוס הן משלמין כפל והוא משלם תשלומי שלשה דהודאה דטביחה לאו הודאה היא שהרי פטר עצמו מכלום [כדמפרש הגמרא ואזיל:]
  49. ^ ואינה הודאה - וחייב לשלם לבעלם אותו כפל שנוטל מאלו
  50. ^ דלאו מחמת ביעתותא אודי
  51. ^ מיהא הודאה היא
  52. ^ מארבעה וחמשה, אף על גב דפטר עצמו מכלום בהודאה זו, דהא הודאה 'שגנבתי' - כמאן דאמר 'לא גנבתי' דמי, דמחמת קמאי אודי, ומה דמחייב בקרן וכפל - משום עדות האחרונים הוא, ולאו משום הודאתו
  53. ^ בלא הודאה דגניבה
  54. ^ לאו כלום היא לפוטרו במקום עדים, כרבי יוחנן; ואי הני סהדי בתראי סהדותא מעליותא הויא - לא הוי פטרי ליה רבנן
  55. ^ הכא
  56. ^ וכגון דהני עדים אחרונים הכשרים שהביא בעל הבית להעיד שגנב וטבח ומכר - על פי הגנב הביאם, שאמר הגנב בבית דין "בפני פלוני ופלוני גנבתי", כדמפרש ואזיל: ואתו פלוני ופלוני כו'
  57. ^ רבנן פטרי ליה לגנב מארבעה וחמשה, אלא משלם לבעלים קרן לבדו, והוא נוטל כפל מן הראשונים שרצו להפסידו כפל; וקנסא לא משלם; - מאי טעמא? דהני סהדי בתראי אינן עדים, דאינך יכול להזימם ולקיים בעדות זו דין הזמה, שהרי הוא הודה תחילה שבפניהם גנב ועל פיו באו להעיד, ולאו עדות היא [כלומר: לא על פיה מוציאים כסף, שהרי יש כאן הודאת בעל דין שחייב]; הלכך אמאי מחייבת ליה? אהודאת פיו? - על פי עצמו לא ישלם קנס [שהרי הוא הודה לפני שבאו העדים, ולכן אינו חייב כפל!]
  58. ^ ואהא מילתא קאי סומכוס,
  59. ^ ועדים המוזמין - משלמין תשלומי כפל לבעלים במקום גנב, והוא משלם שלשה לפר, דהא אתו סהדי דטבח ומכר
  60. ^ דלא הויא עדות
  61. ^ דאיכא למימר דלהכי עבדי הכי: דמסתפו, דלא ליתו סהדי דלזמינהו "והלא באותה שעה עמנו הייתם", ועדים שקרנים הם
  62. ^ דהא דאין אתה יכול להזימה
  63. ^ היינו משום דקושטא קא מסהדי - מכל שכן דעדותן עדות
  64. ^ הלכך הנך ראשונים שהוזמו משלמים בשבילו כפל והוא משלם שלשה לתשלומי חמשה דפר ושנים לאיל, דעדות איכא והודאה ליכא דהודאה דגניבה - מחמת ביעתותא דקמאי אודי, והודאה דטביחה - פוטר עצמו מכלום הוה.
  65. ^ אמר סומכוס:
  66. ^ בכי האי גוונא דקמאי משלמין 'כפל' - דמשמע קרן וכפל, ואמאי? כיון דקא מודי ואמר "גנבתי"
  67. ^ כיון דקא מודי ואמר "גנבתי"
  68. ^ דבשלמא קנסא דכפל הוו קא בעי לאפסודי בעדות שקר דידהו, דאכתי לא עמד בדין, ואיכא למימר דמודה ומיפטר; אלא קרן הוא מחוייב וקאי, ולא מפסדי ליה מידי