ביאור:בבלי בבא קמא דף קא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כפרא דודי ^[1].

תנו רבנן: 'הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל, ספסל ועשה מהן כסא: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי עציו ^[2];

רבי יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח;

ומודה רבי מאיר אם נתן עצים לחרש לעשות מהן כסא נאה ועשה מהן כסא כעור, ספסל נאה ועשה ספסל כעור, אם השבח יתר על היציאה - נותן לו דמי היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו דמי השבח.'

איבעיא להו: יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר ^[3]?

היכי דמי?: אילימא דגזל סמנין ודקינהו [כתש ו/או שחק] ותרנהו ^[4] וצבע בהן ^[5], ^[6] תיפוק ליה משום דקנינהו בשינוי!

לא, צריכא דגזל סמנין שרויין וצבע בהו; מאי? יש שבח סמנין על גבי צמר, דאמר ליה: "הב לי סמנאי דשקלתינהו!"? או דלמא אין שבח סמנין על גבי הצמר, דאמר ליה: "לית לך גבאי ולא מידי!"?

אמרי: ואי אין שבח סמנין על גבי צמר ^[7] מי מצי אמר ליה "לית לך גבאי ולא מידי" ^[8]? - נימא ליה "הב לי סמנאי דאפסדתינהו!"?

אלא להך גיסא: אין שבח סמנין על גבי הצמר, ובעי שלומי ליה? או דלמא יש שבח סמנין על גבי צמר, ואמר ליה: "הא מנחי קמך, שקלינהו!"?

'שקלינהו'? במאי שקליה?

בצפון ^[9].

צפון עבורי מיעבר, השבה לא עביד!

אלא הכא במאי עסקינן: כגון דגזל צמר וסמנין דחד, וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין, וקא מהדר ליה ניהליה לצמר ^[10] יש שבח סמנין על גבי הצמר ^[11], וקא מהדר ליה סמנין וצמר ^[12]? או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר, וצמר מהדר ליה, סמנין לא מהדר ליה?

אמרי: תיפוק ליה דאייקר ליה ניהליה בדמי!

לא, צריכא דזל ציבעא ^[13].

ואיבעית אימא: כגון שצבע בהו קופא ^[14].

רבינא אמר: הכא במאי עסקינן? - כגון דצמר דחד וסמנין דחד ^[15], וקאתי קוף וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין: יש שבח סמנין על גבי צמר, דאמר ליה "הב לי סמנאי, דגבך נינהו!"? או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר, ואמר ליה "לית לך גבאי כלום!"?

תא שמע: [ערלה פ"ג מ"א] בגד שצבעו בקליפי ערלה ^[16] – ידלק אלמא חזותא מילתא היא!

אמר רבא: הנאה הנראה לעינים אסרה תורה ^[17], דתניא: ’[ויקרא יט,כג: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו; שלש שנים יהיה לכם] ערלים לא יאכל; אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע [בו] ולא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר 'וערלתם ערלתו את פריו'; 'ערלים לא יאכל' - לרבות את כולם.'

תא שמע: בגד שצבעו בקליפי שביעית ^[18] – ידלק [ראיה שחזותא מילתא]!

שאני התם, דאמר קרא (ויקרא כה ז: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל) תהיה - בהויתה תהא.

עמוד ב

רבא רמי: תנן: בגד שצבעו בקליפי ערלה – ידלק' אלמא חזותא מילתא היא, ורמינהי: [אהלות פ"ג מ"ב] רביעית דם ^[19] שנבלעה בבית ^[20] - הבית טמא ^[21]',

ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי: הא [’טמא’] בכלים דהוו מעיקרא ^[22], הא [’טהור’] בכלים דאתו לבסוף ^[23];

נבלעה בכסות – רואין: אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם ^[24] – טמאה, ואם לאו – טהורה ^[25] ^[26].

אמר רב כהנא: מקולי רביעיות שנו כאן: בדם תבוסה דרבנן ^[27]. ^[28]

רבא רמי: תנן: [שביעית פ"ז מ"א] ממין הצובעין: ספיחי סטים ^[29] וקוצה ^[30] - יש להן שביעית ולדמיהן שביעית ^[31]; יש להן ביעור ולדמיהן ביעור' ^[32]- אלמא עצים יש בהן משום קדושת שביעית; ורמינהי: עלי קנים ועלי גפנים שגיבבן בחבא ^[33] על פני השדה: לקטן לאכילה - יש בהן משום קדושת שביעית, לעצים - אין בהן משום קדושת שביעית ^[34]',

^[35] אמר קרא (ויקרא כה ו: והיתה שבת הארץ לכם) לאכלה [לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך] - במי שהנאתו וביעורו שוין ^[36], יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן ^[37].

והא איכא עצים דמשחן ^[38] דהנאתן וביעורן שוין ^[39]!?

אמר רבא:

הערות

^ קינח בו את היורה; כלומר: בשירי צבע שנשתיירו ביורה צבעו; 'כופרא' לשון קינוח, כמו 'בליתא דפרסא למכפריה' [ב'הכל שוחטין', חולין דף ח,א]
^ דקנינהו בשינוי; אבל נתן עצים כו' דלא שינה ולא קני - ידו על התחתונה
^ כלומר: חזותא מילתא היא - או לאו מילתא
^ שראן במים כדרכן
^ צמר שלו
^ מבעיא לן: יש שבח סמנין על הצמר, דחזותא מילתא היא, ואמר ליה הב לי סמנאי דשקלתינהו כו' כדבעיא למימר קמן
^ נהי נמי דחזותא לאו מילתא היא
^ בתמיה
^ שוו"ן [סבון]
^ כשהוא צבוע, מאי?
^ דחזותא מילתא היא
^ כלומר: בהך השבה דצמר קמהדר סמנים
^ צמר צבוע הוזל בעולם, ואין מגיעין שבח לדמי סמנים, ואמר ליה נגזל "אני הייתי מוכר סמנים, או הייתי צובע בגד, ועכשיו הפסדתני" - דהא לא השביחו בצמר
^ גזל קוף וסמנים, וצבע את הקוף, ומחזירו לו; דלא אייקר ליה; ואמרי לה: קופה של נצרים
^ ולאו לענין גזלן קבעי לה, דאין כאן גזל
^ קליפי אגוזים או שאר פירות; אבל קליפת העץ - לא, דאין ערלה אלא בפירות
^ מראה בעלמא אף על פי שאין בו ממש, כגון נר וצבע
^ אסור לעשות סחורה בפירותיה, וקליפי פירות קאמר ולא קליפי עצים, דעצים - אין שביעית חלה עליהן, כדלקמן, דסתם עצים להסקה ניתנו
^ מטמאה באהל, דכתיב 'על כל נפשות מת לא יבא' (ויקרא כא יא), ודם הוא הנפש, וקים להו לרבנן דברביעית דם - חי
^ בקרקע הבית
^ כלים שבבית; דבית לא מקבל טומאה, דקרקע היא
^ בבית קודם שנבלעה, שהיתה בעין, והאהיל הבית עליה ועל הכלים ונטמאו
^ לאחר שנבלעה
^ שאם יתנו מים במדה ימצאו רביעית יותר: שבתחילה נבלעה בו יותר מרביעית, והכניס הכסות לבית
^ הבית, שלא האהיל על רביעית, שכבר חסר בהבלעו בכסות; אבל הכסות טמא, שתחלת נגיעה ברביעית מצומצם נטמאה
^ וקתני מיהת 'ואם לאו טהור' אף על גב דחזותא דרביעית איכא (שהדם שנשאר בבגד, שאי אפשר לסוחטו) נראה לנו בבגד, אלמא חזותא לאו מילתא היא
^ 'מקולי רביעיות' של דם קל, כגון דם תבוסה שאינו מטמא באהל אלא מדרבנן
^ דם תבוסה: הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו, ספק כולה בחייו ספק כולה במותו [בפרק 'תינוקת' (נדה דף עא,א).
^ קרוג"א בלע"ז [כרכום]
^ גושד"א בלע"ז [איסטיס, פסטל]; להכי נקט 'ספיחי': דבשביעית ליכא אלא ספיחים
^ שאין עושין מהן סחורה, דרחמנא אמר 'לאכלה' - ולא לסחורה; ואסור לצבוע בהן, דהיינו 'סחורה'; אבל מותרים הן להסיקן קודם זמן הביעור, דהיינו דומיא דלאכלה
^ כשמגיע זמן הביעור - חייב לבערן, כדכתיב 'ולבהמתך ולחיה וגו' (ויקרא כה): כָּלָה לחיה מן השדה - כַּלֵּה לבהמתך שבביתך; והני ספיחי - עץ בעלמא נינהו
^ לעשות מהן מחבוא: אוצר לימות החורף
^ ויהנה מהן אף לאחר זמן הביעור
^ ומשני:
^ דבר שבשעת הנאתו כלה מן העולם
^ שלאחר ביעורן שנעשים גחלים - הוא דהויא עיקר הנאתן; אבל מיני צבעים - בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע; נמצאו הנאתן וביעורן שוה, הלכך חיילא עלייהו שביעית
^ שמאירין כנר אבוקה לנושאן בידו
^ תיחול עלייהו שביעית

[1] קינח בו את היורה; כלומר: בשירי צבע שנשתיירו ביורה צבעו; 'כופרא' לשון קינוח, כמו 'בליתא דפרסא למכפריה' [ב'הכל שוחטין', חולין דף ח,א]

[2] דקנינהו בשינוי; אבל נתן עצים כו' דלא שינה ולא קני - ידו על התחתונה

[3] כלומר: חזותא מילתא היא - או לאו מילתא

[4] שראן במים כדרכן

[5] צמר שלו

[6] מבעיא לן: יש שבח סמנין על הצמר, דחזותא מילתא היא, ואמר ליה הב לי סמנאי דשקלתינהו כו' כדבעיא למימר קמן

[7] נהי נמי דחזותא לאו מילתא היא

[8] בתמיה

[9] שוו"ן [סבון]

[10] כשהוא צבוע, מאי?

[11] דחזותא מילתא היא

[12] כלומר: בהך השבה דצמר קמהדר סמנים

[13] צמר צבוע הוזל בעולם, ואין מגיעין שבח לדמי סמנים, ואמר ליה נגזל "אני הייתי מוכר סמנים, או הייתי צובע בגד, ועכשיו הפסדתני" - דהא לא השביחו בצמר

[14] גזל קוף וסמנים, וצבע את הקוף, ומחזירו לו; דלא אייקר ליה; ואמרי לה: קופה של נצרים

[15] ולאו לענין גזלן קבעי לה, דאין כאן גזל

[16] קליפי אגוזים או שאר פירות; אבל קליפת העץ - לא, דאין ערלה אלא בפירות

[17] מראה בעלמא אף על פי שאין בו ממש, כגון נר וצבע

[18] אסור לעשות סחורה בפירותיה, וקליפי פירות קאמר ולא קליפי עצים, דעצים - אין שביעית חלה עליהן, כדלקמן, דסתם עצים להסקה ניתנו

[19] מטמאה באהל, דכתיב 'על כל נפשות מת לא יבא' (ויקרא כא יא), ודם הוא הנפש, וקים להו לרבנן דברביעית דם - חי

[20] בקרקע הבית

[21] כלים שבבית; דבית לא מקבל טומאה, דקרקע היא

[22] בבית קודם שנבלעה, שהיתה בעין, והאהיל הבית עליה ועל הכלים ונטמאו

[23] לאחר שנבלעה

[24] שאם יתנו מים במדה ימצאו רביעית יותר: שבתחילה נבלעה בו יותר מרביעית, והכניס הכסות לבית

[25] הבית, שלא האהיל על רביעית, שכבר חסר בהבלעו בכסות; אבל הכסות טמא, שתחלת נגיעה ברביעית מצומצם נטמאה

[26] וקתני מיהת 'ואם לאו טהור' אף על גב דחזותא דרביעית איכא (שהדם שנשאר בבגד, שאי אפשר לסוחטו) נראה לנו בבגד, אלמא חזותא לאו מילתא היא

[27] 'מקולי רביעיות' של דם קל, כגון דם תבוסה שאינו מטמא באהל אלא מדרבנן

[28] דם תבוסה: הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו, ספק כולה בחייו ספק כולה במותו [בפרק 'תינוקת' (נדה דף עא,א).

[29] קרוג"א בלע"ז [כרכום]

[30] גושד"א בלע"ז [איסטיס, פסטל]; להכי נקט 'ספיחי': דבשביעית ליכא אלא ספיחים

[31] שאין עושין מהן סחורה, דרחמנא אמר 'לאכלה' - ולא לסחורה; ואסור לצבוע בהן, דהיינו 'סחורה'; אבל מותרים הן להסיקן קודם זמן הביעור, דהיינו דומיא דלאכלה

[32] כשמגיע זמן הביעור - חייב לבערן, כדכתיב 'ולבהמתך ולחיה וגו' (ויקרא כה): כָּלָה לחיה מן השדה - כַּלֵּה לבהמתך שבביתך; והני ספיחי - עץ בעלמא נינהו

[33] לעשות מהן מחבוא: אוצר לימות החורף

[34] ויהנה מהן אף לאחר זמן הביעור

[35] ומשני:

[36] דבר שבשעת הנאתו כלה מן העולם

[37] שלאחר ביעורן שנעשים גחלים - הוא דהויא עיקר הנאתן; אבל מיני צבעים - בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע; נמצאו הנאתן וביעורן שוה, הלכך חיילא עלייהו שביעית

[38] שמאירין כנר אבוקה לנושאן בידו

[39] תיחול עלייהו שביעית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]