ביאור:בבלי בבא קמא דף פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והטבח ^[1] לוקח ושוחט ^[2] לוקח ושוהה ^[3] ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן ^[4] שלשים יום ^[5] ^[6].

שאלו תלמידיו את רבן גמליאל: מהו לגדל?

אמר להן: מותר.'

והתנן אין מגדלין?

אלא הכי קא בעו מיניה: 'מהו לשהות'? אמר להן: מותר, ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר, אלא קושרה בכרעי המטה ^[7].

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ^[8] ושאלו לרופאים ואמרו: "אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית" והביאו לו עז, וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו לבקרו; כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה - חזרו לאחוריהם, ואמרו "לסטים מזויין ^[9] בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו"!? ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז; ואף הוא בשעת מיתתו אמר "יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז שעברתי על דברי חברי".

אמר רבי ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא, ומפני מה חרבו? שהיו מרעין ^[10] בחורשין, ודנין דיני ממונות ביחיד, ואף על פי שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם ^[11] - ^[12]שדה קטנה היתה ^[13] ומעבירין דרך עליה.

תנו רבנן: 'רועה ^[14] שעשה תשובה ^[15] - אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד; וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים ^[16] בירושתו - אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד; וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל - אין מחייבין אותו ליקח מיד, עד שימצא את ההוגנת לו; ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה "כל מי שיבא - איני מחזירתו" וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין, וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו "לא נתכוונה זו אלא להגון לה".

כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה - כך אמרו אין מגדלין חיה דקה ^[17];

רבי ישמעאל אומר: מגדלין כלבים כופרין [גירסת רש"י: כופריים] ^[18] וחתולים וקופין וחולדות סנאים ^[19] מפני שעשויים לנקר את הבית ^[20]'.

מאי חולדות סנאים?

אמר רב יהודה: שרצא חרצא [יש אומרים: דורבנים]

ואיכא דאמרי: חרזא, דקטיני ^[21] שֹקֶיה [רגליה], ורעיא ביני וורדיני ^[22]; ומאי 'שרצא [לשון 'שרץ’]? דמתתאי שקיה ^[23].

אמר רב יהודה אמר רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה ^[24].

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא: דידך מאי ^[25]?

אמר ליה: דידן קא מינטרא להו חובה ^[26].

אמר ליה: חובה תקברינהו לבנה ^[27].

כולה שניה דרב אדא בר אהבה - לא אקיים זרעא לרב הונא מחובה.

תוספות ד"ה חובה תקברינהו לבנה - פר"ח: בתמיה: וכי דרכה לקבור בניה שאין עוסקת לגדלן אלא עוסקת לגדל צאן? והוי כשגגה היוצאת מלפני השליט! ומיהו בפרק שני נזירים ^[28] גבי הקפת הראש אין שייך לפרש כן, דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא: לדידך מאן מקיף להו? אמר ליה חובה! א"ל חובה תקברינהו לבנה! ואין שייך לפרש שם אלא לשון קללה; אי נמי יש לומר: אין יראה שתענש בקבורת בניה.

איכא דאמרי אמר רב הונא ~~אמר רב~~: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה מכי אתא רב לבבל ^[29].

תוספות ד"ה מכי אתא רב לבבל - פי' בקונטרס והיו מתישבין שם מפני ישיבתו והיו רוב שדותיהן מישראל; וכענין זה פירש בפרק קמא דגיטין ^[30] 'עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לגיטין' מכי אתא רב לבבל ונעשינו בקיאין לשמה, מתוך שהרבה ישיבות; וקשה לר"ת: דא"כ מאי פריך התם ממתני' דעכו כארץ ישראל לגיטין, אבל בבל לא? והלא המשניות נשנו קודם דאתא רב לבבל!

ומפר"ת התם: מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה והחרש והמסגר שגלו לבבל דינה להיות כארץ ישראל לגיטין, שבקיאין לשמה; וכן כאן לענין בהמה דקה שיש שם רוב ישראל, וכן יש בריש 'בכל מערבין' ^[31].

רב, ושמואל, ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ^[32], ואמרי לה לבי ישוע הבן ^[33]. רב לא עייל קמיה דשמואל ^[34],

תוספות ד"ה לבי ישוע הבן - פ"ה פדיון הבן, וכן הערוך; וקשה: דאע"ג דמתרגמינן פדיון = פורקן, מ"מ אין שייך לשון ישועה!

ור"ת פי' שנולד שם בן ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו, כדכתיב והמליטה זכר (ישעיהו סו ז) נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה.

עמוד ב

שמואל לא עייל קמיה דרב אסי ^[35], רב אסי לא עייל קמיה דרב ^[36].

אמרי: מאן נתרח ^[37]? נתרח שמואל ^[38], וניתי ^[39] רב ורב אסי ^[40]; ונתרח רב או רב אסי? ^[41] רב מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל ^[42] משום ההוא מעשה דלטייה ^[43] אדבריה רב עליה ^[44].

אדהכי והכי ^[45] אתא שונרא, קטעיה לידא דינוקא.

נפק רב ודרש: חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבידה לבעלים.

וכיון דאמרת 'מותר להורגו' מאי ניהו תו 'אסור לקיימו'?

מהו דתימא 'מותר להורגו' [אבל] איסורא [לקיימו] ליכא - קא משמע לן.

אמרי: וכיון דאמרת 'אין בו משום גזל' - מאי ניהו תו 'אין בו משום השב אבידה לבעלים'?

אמר רבינא: לעורו.

מיתיבי: רבי שמעון בן אלעזר אומר: מגדלין כלבים כופרין וחתולין 'וקופין וחולדות סנאים מפני שעשויין לנקר את הבית.

לא קשיא: הא באוכמא, הא בחיורא ^[46].

והא מעשה דרב - אוכמא הוה?

התם אוכמא בר חיורא הוה; והא - מבעיא בעיא ליה רבינא, דבעי רבינא: אוכמא בר חיורא מהו?

כי קמבעיא ליה לרבינא - באוכמא בר חיורא בר אוכמא; מעשה דרב באוכמא בר חיורא בר חיורא הוה.

<חב"ד בי"ח בח"ן סימן [האות השניה או השלישית בשם החכם להלן]>

אמר רבי אחא בר פפא משום רבי אבא בר פפא משום רבי אדא בר פפא, ואמרי לה אמר רבי אבא בר פפא משום רבי חייא בר פפא משום רבי אחא בר פפא, ואמרי לה אמר רבי אבא בר פפא משום רבי אחא בר פפא משום רבי חנינא בר פפא: מתריעין ^[47] על החיכוך ^[48] בשבת, ודלת הננעלת ^[49] לא במהרה תפתח ^[50], והלוקח בית ^[51] בארץ ישראל - כותבין עליו אונו ^[52] אפילו בשבת.

מיתיבי 'ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור כגון חיכוך חגב זבוב צירעה ויתוש ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין ^[53] אלא צועקים ^[54]'!?

לא קשיא: כאן בלח כאן ביבש ^[55], דאמר רבי יהושע בן לוי: שחין שהביא הקב"ה על המצרים: לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר (שמות ט י: ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה) ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה ^[56].

ודלת הננעלת לא במהרה תפתח - מאי היא?

מר זוטרא אמר: סמיכה;

רב אשי אמר: כל המריעין לו - לא במהרה מטיבין לו;

רב אחא מדיפתי אמר: לעולם אין מטיבין לו;

- ולא היא: רב אחא מדיפתי מילתא דנפשיה הוא דאמר ^[57].

והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת – בשבת? סלקא דעתך? אלא כדאמר רבא התם: אומר לנכרי ועושה - הכי נמי אומר לנכרי ועושה; ואף על גב דאמירה לנכרי שבות היא - משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הלוקח עיר בארץ ישראל - כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחותיה משום ישוב ארץ ישראל.

תנו רבנן: 'עשרה תנאין התנה יהושע:

הערות

^ המקבץ את הבהמות ליום השוק
^ או
^ עד יום השוק שלשים יום למקחו
^ המאוחרת למקחו שלקח סמוך לעת השוק
^ לא ישהה אותה לאחר יום השוק להשלים שלשים יום למקחה
^ 'העגונה': מאוחרת, כמו 'הלהן תעגנה' (רות א יג) - תאחרנה מלהנשא
^ ורבנן פליגי עליה דרבן גמליאל
^ פלידר"א: צועק מפני כאב הלב, לא היה יכול להשיב רוחו
^ רועה בשדות אחרים וגוזל את הרבים
^ בהמה דקה שלהן
^ ולא היו רועין בשדות אחרים, ומשום 'חורשין' ליכא גזל, דאמר לעיל 'אבל מגדלין בחורשין' ו(לקמן דף פא,א) נמי בתקנת יהושע תיקן שלא יקפיד בעל היער על כך
^ אפילו הכי נענשו מפני ש
^ ביניהם, ושל אחרים היתה
^ בהמות שלו
^ שלא לגדל בהמה דקה עוד
^ תנן במתניתין דאסור לגדלן
^ צביים ושועלין
^ קטנים וננסים הם; לישנא אחרינא: כלבים גדולים של ציידים, ואין מזיקין
^ גדילות בסנה
^ מן העכברים
^ דקים
^ סנה
^ שוקיה גוצין
^ שמיום גלות יכניה רבו שם תלמידים ונתיישבו שם בישוב קבוע
^ הלא יש לך בהמה דקה
^ שם אשתו
^ שאתה סומך עליה והיא אינה יכולה לשמור
^ נזיר דף נז: ושם
^ רבו מתיישבין שם מפני ישיבתו; לישנא אחרינא: הוא בא ולמדנו להזהר בכך שראה שם רוב ישראל וישוב קבוע
^ דף ו,א ושם
^ עירובין דף כח,א
^ ברית מילה, על שם שעברו עליו שבעה ימים
^ משתה שעושין לפדיון הבן בכור; 'ישוע' מתרגמינן 'פורקן', כמו פדיון
^ טעמא אמרינן לקמן
^ שהיה גדול ממנו
^ ורב אסי תלמיד של רב הוה
^ מי יתאחר מבחוץ ויבא אחרונה יחידי
^ בחוץ
^ ויבואו
^ רב ואחר כך תלמידו
^ שמואל קטן שבכולן היה, וזה שאין רב נכנס לפניו -
^ טיבותא וִיקָרָא הוא דקא עבד ליה
^ לשמואל [ב'שמונה שרצים' (שבת קח א)]
^ הטעינו עליה לנהוג בו כבוד
^ דהוו מסרבי
^ מועד להזיק אדם
^ בצבור ובתחנה ובשופרות ובחצוצרות [במסכת תענית]
^ שחין, שמתחכך האדם עליה; פרוטי"ר בלע"ז
^ על האדם מהיות מצליח
^ ונפקא מינה לאפושי ברחמי
^ מִנָּכְרִי
^ שטר מכירה
^ בשבת
^ ביחיד
^ קשה מלח
^ 'אבעבועות פורח': בפריחתו דהיינו מבחוץ הוא מבעבע דהיינו לח - מכלל דבפנים הוי יבש
^ בבבא בתרא ב'השותפין' (דף יב,ב): דאימנוה לאותוביה ברישא ולא איסתייעא מילתא

[1] המקבץ את הבהמות ליום השוק

[2] או

[3] עד יום השוק שלשים יום למקחו

[4] המאוחרת למקחו שלקח סמוך לעת השוק

[5] לא ישהה אותה לאחר יום השוק להשלים שלשים יום למקחה

[6] 'העגונה': מאוחרת, כמו 'הלהן תעגנה' (רות א יג) - תאחרנה מלהנשא

[7] ורבנן פליגי עליה דרבן גמליאל

[8] פלידר"א: צועק מפני כאב הלב, לא היה יכול להשיב רוחו

[9] רועה בשדות אחרים וגוזל את הרבים

[10] בהמה דקה שלהן

[11] ולא היו רועין בשדות אחרים, ומשום 'חורשין' ליכא גזל, דאמר לעיל 'אבל מגדלין בחורשין' ו(לקמן דף פא,א) נמי בתקנת יהושע תיקן שלא יקפיד בעל היער על כך

[12] אפילו הכי נענשו מפני ש

[13] ביניהם, ושל אחרים היתה

[14] בהמות שלו

[15] שלא לגדל בהמה דקה עוד

[16] תנן במתניתין דאסור לגדלן

[17] צביים ושועלין

[18] קטנים וננסים הם; לישנא אחרינא: כלבים גדולים של ציידים, ואין מזיקין

[19] גדילות בסנה

[20] מן העכברים

[21] דקים

[22] סנה

[23] שוקיה גוצין

[24] שמיום גלות יכניה רבו שם תלמידים ונתיישבו שם בישוב קבוע

[25] הלא יש לך בהמה דקה

[26] שם אשתו

[27] שאתה סומך עליה והיא אינה יכולה לשמור

[28] נזיר דף נז: ושם

[29] רבו מתיישבין שם מפני ישיבתו; לישנא אחרינא: הוא בא ולמדנו להזהר בכך שראה שם רוב ישראל וישוב קבוע

[30] דף ו,א ושם

[31] עירובין דף כח,א

[32] ברית מילה, על שם שעברו עליו שבעה ימים

[33] משתה שעושין לפדיון הבן בכור; 'ישוע' מתרגמינן 'פורקן', כמו פדיון

[34] טעמא אמרינן לקמן

[35] שהיה גדול ממנו

[36] ורב אסי תלמיד של רב הוה

[37] מי יתאחר מבחוץ ויבא אחרונה יחידי

[38] בחוץ

[39] ויבואו

[40] רב ואחר כך תלמידו

[41] שמואל קטן שבכולן היה, וזה שאין רב נכנס לפניו -

[42] טיבותא וִיקָרָא הוא דקא עבד ליה

[43] לשמואל [ב'שמונה שרצים' (שבת קח א)]

[44] הטעינו עליה לנהוג בו כבוד

[45] דהוו מסרבי

[46] מועד להזיק אדם

[47] בצבור ובתחנה ובשופרות ובחצוצרות [במסכת תענית]

[48] שחין, שמתחכך האדם עליה; פרוטי"ר בלע"ז

[49] על האדם מהיות מצליח

[50] ונפקא מינה לאפושי ברחמי

[51] מִנָּכְרִי

[52] שטר מכירה

[53] בשבת

[54] ביחיד

[55] קשה מלח

[56] 'אבעבועות פורח': בפריחתו דהיינו מבחוץ הוא מבעבע דהיינו לח - מכלל דבפנים הוי יבש

[57] בבבא בתרא ב'השותפין' (דף יב,ב): דאימנוה לאותוביה ברישא ולא איסתייעא מילתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]