קטגוריה:שמות ב כ

[כז] הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו. כי בשביל שבזרעו של יעקב מתברך כל העולם, כדכתיב (בראשית כ"ח, י"ד) "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך", לכך המים עולים לקראתו להיות הברכה באה מיד נגדם. ולפיכך אמרו בשמות רבה (א, לב) 'זה מבני בניו של יעקב שהבאר מתברך בשבילו'. והדבר הזה עוד סוד מופלא מאוד בחכמה, כי הבאר מתברך בזכות יעקב לפי שזהו ברכת יעקב "ברכת שמים מעל וברכת תהום רובצת" (בראשית מ"ט, כ"ה), וזהו הבאר שעולה, ואין כאן מקום זה. ובשמות רבה (א, לב) איתא שם דהמים עלו לקראתו שנאמר (פסוק יט) "וישק את הצאן", 'וישק צאנינו' לא נאמר אלא "הצאן", כל הצאן היה משקה, אף של רועים. וזה היה בשביל שעלו המים לקראתו עד שגם הרועים היו משקים את הצאן. והקשה הרא"ם מנא לן שהמים עלו לקראתו, שמא כמו שהשקה הצאן שלהם - גם כן היה משקה הצאן של הרועים, ואין זה קשיא כלל, שהרי יתרו אמר לבנותיו "מדוע מיהרתן" (פסוק יח), והשיבו לו "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" (פסוק יט), ואם פירוש "וישק הצאן" שהיה משקה צאן הרועים, מה תשובה היא זאת לאביהם שאמר "מדוע מיהרתן", דהרי מה שהיה משקה צאן הרועים מעשה בפני עצמו הוא, ולא שייך כלל אל ענין זה שהיו באים להגיד לאביהם, אלא שאמרו לאביהם איך היה ההשקאה, שהשקה צאנם שהמים עלו לקראתו עד שהשקה הכל:בד"ה שהמים עולים לקראתו נ"ב ולי נרא' דמצי למילף מדלא כתיב דלה לנו ברהטים כמו שאמר למעלה אלא מלמד שלא היה צריך ברהטים כי המים עולים לקראתו בפעם אחת וישק את הצאן ותדע דבע"כ כך השיבו לו בנותיו שהרי שאל להם אביהם למה זה מהרתן לבא ומה שאלה היא זאת שמא הרועים לא באו לגרשם שהרי אינו וודאי מאחר שכבר אמר ותדלנה ברהטים כו' אלא שמיהרו לבא קודם זמנם וקודם שימלאו כל הרהטים להשקות כל הצאן יאריך הזמן והם השיבו איש מצרי דלה לנו וישק את הצאן ר"ל בפעם אחת וק"ל ומ"ש בתחילה ותמלאנ' ברהטים לאו דוקא אלא שהתחילו למלאו' ודוק מהרש"ל:

מה שפירש"י שמא ישא אחת מכם ולא פי' כפשוטו דא"כ הל"ל קראן לו לאכול לחם דאל"כ מה היתה הקריא' משמש' ואינו דומה לויבאו הנערי' ויצחקו לפנינו וכן הרבה דשאני התם דכתיב ויבאו שמתחילה אמר ויבאו דהיינו ביאה בפני עצמה ואח"כ מפרש מה יעשו בביאתן אם רק לעמוד לפניו או לצחק אבל לעולם לא תמצא קריאה שאינה משמשת דבר כמו שפירש"י גבי ויקרא כו' וה"נ אם משמש' הל"ל לאכול לחם מאחר שזולתו לא יתכן אלא שהקריאה היא לאכילה כדרך הקרואים והיינו לסעודה ולישנ' דקרא הוא ולשלמה עבדך לא קרא וכן הקרואים עמה וכן הרבה וכן בלשון אשכנז נופל לשון קריאה על הסעודה אף שאינו מזכיר הסעודה גיבע"ט וא"כ ויאכל לחם דכתיב אחריו הוא ענין אחר משמש בפ"ע דהיינו נשיא' אשה מהרש"ל: