קטגוריה:בראשית כו ה
עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֺתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּ/קֹלִ֑/י וַ/יִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔/י מִצְוֹתַ֖/י חֻקּוֹתַ֥/י וְ/תוֹרֹתָֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | חֲלָף דְּקַבֵּיל אַבְרָהָם לְמֵימְרִי וּנְטַר מַטְּרַת מֵימְרִי פִּקּוֹדַי קְיָמַי וְאוֹרָיָתָי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | חוֹלַף דִי קַבֵּיל אַבְרָהָם בְּמֵימְרִי וְנָטַר מַטְרַת מֵימְרִי פִּיקוּדַי קְיָימַי וְאוֹרַיְיתָי: |
רש"י (כל הפרק)
"שמע אברהם בקולי" - כשנסיתי אותו
"וישמר משמרתי" - גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה כגון שניות לעריות ושבות לשבת (יבמות כא)
"מצותי" - דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים
"חקותי" - דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו
"ותורתי" - להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסינירש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי – גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה עַל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּגוֹן: שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וּשְׁבוּת לַשַּׁבָּת (יבמות כ"א ע"א).
מִצְוֹתַי – דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִין הֵם לְהִצְטַוּוֹת, כְּגוֹן: גֶּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
חֻקּוֹתַי – דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרָע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעְטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹתָיו עַל עֲבָדָיו (יומא סז ע"ב).
וְתוֹרֹתָי – לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי (יומא כ"ח ע"ב; בראשית רבה סד,ד).
רשב"ם (כל הפרק)
עקב אשר שמע אברהם בקולי: על העקידה דכתיב עקב אשר שמעת בקולי:
וישמור משמרתי: כגון מילה דכתיב בה ואתה את בריתי תשמור:
מצותי: כגון מצות שמונה ימים דכתיב כאשר ציוה אותו אלהים:
חוקותי ותורותי: לפי עיקר פשוטו כל המצות הניכרות כגון גזל ועריות וחימוד ודינין והכנסת אורחים, כלם היו נוהגין קודם מתן תורה אלא שנתחדשו ונתפרשו לישראל וכרתו ברית לקיימן:
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
"וישמור משמרתי" - לשון רש"י "בקולי - כשנסיתי אותו משמרתי גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת מצותי מצות שאלו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים חקותי דברים שיצר הרע ועו"ג משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו ותורתי להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני". ואם כן, יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה. וכך אמרו (ב"ר צד ג) בפסוק ויתן להם יוסף עגלות (להלן מה כא), שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשו לא נתנה תורה, והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ושם אמרו, שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו'.
ויש לשאול: אם כן, איך הקים יעקב מצבה (להלן כח יח), ונשא שתי אחיות (וכדעת רבותינו (ב"ר עד יא) ארבע), ועמרם נשא דודתו (שמות ו כ) ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כד ד), והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו, וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו?
וביעקב דרשו (ב"ר עט ו) ששמר את השבת וקבע תחומין. ואפשר שיהיה זה בשבת, מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה), שהיא מעידה על מעשה בראשית.
ואולי נאמר: משמרתי - שניות לעריות של בני נח, ומצותי - גזל ושפיכות דמים, חקותי - אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן, ותורותי - דינין ואסורי עבודה זרה, שאלו כולן נצטוו בהן בני נח, והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן, וכמו שהזכירו ע"ז של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוות (ע"ז יד).
ודרשו ב"מאה שערים" שמדדוה למעשרות (ב"ר סד ו), כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים, או לכהני ה' כגון שם ועבר ותלמידיהם, כענין והוא כהן לאל עליון (לעיל יד יח).
והנראה אלי מדעת רבותינו, שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש, ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלהי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו). וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מג), ואני אעירך בו בעזרת השם (ויקרא יח כה דברים יא יח).
והמצבה - מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא, כמו שדרשו (בספרי) ב(דברים טז כב): "אשר שנא ה' אלהיך", ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות.
וביוסף דרשו (ב"ר צב ד) שהיה משמר את השבת אפילו במצרים, מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות, לפי שהיא עדות על חדוש העולם. והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם, להוציא מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים. וזאת כונתם.
ועל דרך הפשט, נאמר שיהא משמרתי - אמונת האלהות, שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו וחלק בה על עובדי העבודה זרה וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו. מצותי - ככל אשר צוהו בלך לך מארצך ועולת בנו וגרישת האמה ואת בנה. חקותי - ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם. ותורותי - המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן שהן תורה להם.רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
עקב אשר שמע אברהם בקולי. מכאן הוכיחו רז"ל בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו לפי שהוא חי קע"ה שנה ושמע בקולו מנין עק"ב שנים אם כן בן שלש שנים הכירו.
וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ע"ד הפשט יאמר זה על מצות שנצטוו בני נח, כי מצותי הם גזל ושפיכות דמים, וחקותי אבר מן החי וכלאים של בהמה והרכבת האילן, ותורותי דינין וע"ז, שאלו כולן נצטוו בהם בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן, וכמו שאמרו רז"ל מסכת ע"ז דאברהם אבינו ד' מאה פרקי הוה, ומשמרתי שהזכיר תחלה יאמר על שניות לעריות של בני נח. אבל דעת רז"ל ששמר כל התורה כולה עד שלא נתנה וקיים תרי"ג מצות בשכל, וזהו שאמר מצותי חוקותי ותורותי כי לג' חלקים יתחלקו תרי"ג מצות, והם מצות קלות מקובלות הנקראות עדות, והמצות שהן גזרת המלך ואין לנו בהם טעם והם נקראים חקים, והמצות המושכלות הנקראות משפטים, וזהו לשון הכתוב (דברים ו) מה העדות והחקים והמשפטים, גם לשון הכתוב בכאן מצותי חקותי ותורתי כי המשפטים נקראים תורה, ועוד יכללו תורותי תורה שבכתב ושבעל פה.
וכן דרז"ל קיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין וערובי תחומין, וכן אמרו בפסוק (בראשית מה) ויתן להם יוסף עגלות, שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה, ויהיה פירוש משמרתי שבות לשבת.
ולדעה זו של רז"ל יש לתמוה כיון שהאבות קיימו כל התורה כולה עד שלא נתנה היאך נשא יעקב שתי אחיות בחייהן, והקים מצבה, ועמרם נשא דודתו, ומשה רבינו ע"ה הקים י"ב מצבות, וכתב הרמב"ן ז"ל כי עקר עשיית המצות בארץ, והאבות שהיו מקיימי אותן עד שלא נתנה התורה בארץ היה אבל לא בחוצה לארץ, ויעקב בחוצה לארץ נשא שתי אחיות, וכן עמרם נשא דודתו חוצה לארץ, כי המצות משפט אלהי הארץ הם, והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע, ומה שהיה יוסף שומר שבת במצרים והיה חוצה לארץ לפי שהשבת שקולה ככל המצות והיא מעידה על חידוש העולם.ספורנו (כל הפרק)
"עקב אשר שמע אברהם בקולי" בכל אשר צויתיו:
" וישמר משמרתי" עשה תמיד המשמרת המיוחדת לי שהיא לגמול חסד כאמרו כל אורחות ה' חסד ואמת ולהורות חטאים בדרך וזה עשה כאשר קרא בשם ה' ושמר גם כן מצותי חקותי ותורתי. שנצטוו בני נח ובכן היה נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים. הנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה וכן למטה באמרו והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ולא כן אמר ליעקב כל שכן לאברהם וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרא בשם ה' אבל אחר שקרא בשם ה' נאמר ואבימלך הלך אליו מגרר ואמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך אתה עתה ברוך ה'. ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונ' אמנם ליעקב לא תלה בזכות אחרים כלל כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים ללמוד וללמד דעת את העם בפרט באהלי שם ועבר ששם עלה כל מבקש ה' בלי ספק:מלבי"ם (כל הפרק)
(ה) "עקב." סיים כי כל הזכות הזה בא לו בזכות אברהם, ובזה גדול כחו מן אברהם שלא קבל האמונה מאבותיו והוצרך לנסיונות. אבל אתה למדת דעת קדושים מאביך, וחושב "שאברהם שמע בקולי" בדברים שצויתי לו לפי שעה כמו העקדה והליכתו מבית אביו, וישמר משמרתי דברים שנצטוה להתנהג בהם תמיד, וחשב "מצותי חקותי ותורתי", מצות הם אלה שנוכל לתת להם טעם שכלי, וחקים הם מצות שלא נדע להם טעם שכלי, ותורות הם האמונות, כמו אמונת ההשגחה והשכר והעונש וכדומה. והנה האומות שמנהגים עפ"י הטבע אין חייבים רק במצות מדעיות, אבל אברהם שהיתה הנהגתו ע"י ה' בהשגחה פרטיית נתחייב במצות חקיות כמו המילה ואחריו לזרעו תרי"ג מצות:
אור החיים (כל הפרק)
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
בעל הטורים (כל הפרק)
עקב אשר שמע וגו'. יש בפסוק יו"ד תיבות כנגד יו"ד הדברות שבהם עק"ב תיבות וכנגדם נתנסה יו"ד נסיונות וקיים עולם שנברא בי' מאמרות:
עק"ב שנים שמע בקולי רבן ג' שנים הכיר בוראו ושנותיו קע"ה:
עקב אשר שמע אברהם. בגימטריא קיים אף עירובי תבשילין. ונתוסף לו ה"א יתירה על שמו כנגד בקולי משמרתי מצותי חקותי ותורותי:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו ה.
וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי
"עֵקֶב אֲשֶׁר" - בגלל, מפני, בזכות, בעקבות, בעבור.
אלוהים מדבר על העבר, ומציין שיצחק יקבל את הברכה בזכות מעשיו של אברהם בעבר.
יצחק תמיד בורך רק בזכות אביו ולא בזכות עצמו, וזאת לעומת יעקב שבורך רק בזכות עצמו ולא בזכות יצחק. אלוהים ציין שהוא העניק ליצחק ברכה בזכות אברהם בשלוש הזדמנויות: 1) כאשר הוא השתמש במילה "עֵקֶב" בברכה בעקדה, 2) כאשר הוא ציווה על יצחק לא לרדת למצרים, 3) כאשר יצחק חזר לבאר שבע.
יצחק בורך בגלל שהוא המשיך לכבד את אלוהים כאביו.
- אלוהים בעצם אומר ליצחק: 'אם תעשה כאביך, אשר שמר את משמרתי, מצוותיי, חוקותיי ותורתי, אז גם אתה תזכה בברכתי.'
וַיִּשְׁמֹר
'לשמור' - לאבטח, לקיים במצב המקורי, להחזיק, להפקיד במקום בטוח, להעביר ולאחסן במקום בטוח. אלוהים השתמש פעמים רבות בפעלים מהשורש ש-מ-ר בעניין קיום הברית, ככתוב: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם" (ביאור:בראשית יז ט).
מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי
- משפט מפתח ראשי שמרכז את תפקידנו כיהודים.
זה תפקידינו כזרעם של אברהם, יצחק ויעקב, וכדרישתו של אלוהים לשמור את: "מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" כדי לזכות בברכה. יש שני מקומות בתורה שאלוהים מסביר את עיקרי תורתו. מהבסיס הזה יוצאת כל התורה ותרבותה.
- "וְשָׁמְרו דֶּּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה ומִּשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט)
- ההסבר לדרך אדוני: "ויִַּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי".
מה עלינו לעשות ולשמור?
- "מִשְׁמַרְתִּי" - החובה הראשונית והבסיסית היא לשמור על אלוהים, כדבריו: "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (ביאור:בראשית יז ח), "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ ב). אנו מקיימים את החובה בלידת ילדינו, קיום ברית מילה וחינוכם לתורת אדוני. ללא קיום המצווה הזו לא יהיה עם שישמור ויזכור את אלוהים.
- "מִצְוֹתַי" - ציוויים, פקודות, כפי שהאבות נהגו, וכפי שהרמב"ם ערך את רשימת מצוות עשה ומצוות לא-תעשה.
- "חֻקּוֹתַי" - חוקים. בהמשך אלוהים נתן את חוקיו למשה והורה לו לתקן ולשפר את החוקים כדי לעשות 'צדקה ומשפט (וחסד)'.
- "תוֹרֹתָי" - שורש המילה הוא 'י-ר-ה', כמו מורה. זאת חובת הלימוד של תורת אדוני הכוללת את כל עבודתו החברתית והמדעית בהקמת היקום, כפי שאלוהים הסביר ושאל את איוב: "אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי" (איוב לח ג). [1] חובה על אדם ללמוד, לפתח, ליצר וללמד.[2]
בקיצור - תלמיד חכם הפועל לפי החוק והנוהג, מגדל משפחה ומחנך אותה, ותורם להגדלת אוצר הידע העולמי, יזכה בהצלחה ובברכת אלוהים לעצמו, לעמו ולעולם.
הערות שוליים
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ במשך 2 פרקים שלמים של שאלות: איוב לח, ואיוב לט.
- ^ הנה אלוהים הסביר ליעקב את תורת הגנטיקה והביא לו צאן באיכות נדרשת (ביאור:בראשית ל מב) ועושר רב (ביאור:בראשית ל מג).
דפים בקטגוריה "בראשית כו ה"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.