ביאור:בראשית כו לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו לב: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם."


וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא ... וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם[עריכה]

זוהי דרכו של אלוהים להודיע שהוא מרוצה.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא[עריכה]

ממש באותו היום, לאחר שאבימלך ואנשיו כרתו ברית עם יצחק והלכו לשלום, באו עבדיו של אברהם והודיעו לו את הבשורה המשמחת.

וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ[עריכה]

בבאר שבע היתה באר שאברהם חפר, ככתוב: "ויַֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבורּ תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹאּת. עַל כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהואּ בְּאֵר שָׁבַע" (ביאור:בראשית כא לא).

לאחר מות אברהם ובזמן שיצחק גר בגרר, הפלישתים סתמו בעפר את כל הבארות שאברהם חפר. (ביאור:בראשית כו טו). הפלישתים כנראה לא רצו שפולשים זרים ישתמשו בבארות בזמן שיצחק אינו שם כדי לשמור על רכושו. ההזנחה הזו של הארץ המובטחת מצדו של יצחק, לבטח לא מצאה חן בעייני אדוני.

חָפָרוּ[עריכה]

חפירת באר חדשה דורשת מיומנות גבוהה ביותר ומספר רב של ניסיונות חפירה לעומק רב עד שמוצאים מים בכמות גדולה ומתחדשת.

יצחק נדרש לעזרת אלוהים כדי להצליח בעבודה, במיוחד לאור העובדה שהוא היה תחת לחץ למצוא מהר מים לפני שרוב צאנו ימות.

בגלל הצלחתו הגדולה בגרר יצחק גורש מקרב הפלישתים וחזר למקומו בבאר שבע. אלוהים בירך אותו מיד עם הגעתו, ולכן יצחק הקים בבאר שבע מזבח לאלוהים. לבטח היה ליצחק מים במאהל אחרת הוא לא היה מתיישב שם. סביר להניח שגם הבאר של אברהם שנקראה באר שבע נסתמה בעפר. לכן עם חזרתו יצחק נאלץ לנקות את העפר מהבאר, אך הוא לא היה צריך לחפור באר חדשה ולעשות ניסיונות חפירה רבים.

אפילו אם יצחק ניקה את כל הבארות של אברהם, ליצחק כנראה עדיין היה מחסור במים כי הוא חזר יותר עשיר ממה שהוא היה קודם, ולכן הוא הזדקק לחפור באר נוספת. שמה של הבאר החדשה היה "שִׁבְעָה", ולא "שֶׁבַע" כשמה של הבאר שאברהם חפר.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם[עריכה]

עבדיו של יצחק באו בשמחה להודיע לו שאלוהים בירך אותו ושהם מצאו מים. זה העניק ליצחק הזדמנות לתת שם לבאר ולבנות עיר קבועה מסביב לה, ככתוב: "ויִַּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶהּ" (ביאור:בראשית כו לג).

כך אלוהים בירך את יצחק עצמו והביא לו אושר גדול, ולא רק החזיר לו את הבאר של אברהם, שזה לא היה מאמץ גדול למצוא את מיקום הבאר ולחפור אותה מחדש.