ביאור:בראשית כו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כו ט: "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו ט.

אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא[עריכה]

אֲבִימֶלֶךְ[עריכה]

אבימלך מופיע 4 פעמים בסיפורי האבות:

  1. "אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר" (ביאור:בראשית כ ב) לקח את שרה כאשר היא היתה יפה וייתכן שאף ללא ילדים. תקופה אפשרית היא מאז שאברם הופיע בכנען בגיל 75 ועד גיל 99 כאשר שרה היתה בהריון מתקדם.
  2. "אֲבִימֶלֶךְ ופִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ" (ביאור:בראשית כא כב) ביקרו את אברהם בבאר שבע לאחר שאברהם ושרה היו בגרר. ככל הנראה הביקור הזה אירע לאחר הביקור של אברהם בגרר ולפני מותו של אברהם או לחילופין, לפני שיצחק ורבקה ביקרו את אבימלך מלך פלישתים.
  3. "אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים" (ביאור:בראשית כו א) שבעירו התגורר יצחק ורבקה עד שהתבקשו לעזוב עלי ידי אבימלך. יצחק היה מעל גיל 40 ואברהם מעל גיל 140.
  4. "ואֲַבִימֶלֶךְ ... ופִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ" (ביאור:בראשית כו כו) ביקרו את יצחק בבאר שבע לאחר שיצחק נתגורר מספר שנים בגרר וגורש ממנה. בשלב זה יצחק היה הבעלים של אזור באר שבע ולא אברהם, אולם לא ידוע מתי אברהם נתן את באר שבע ליצחק. כמו כן, ייתכן שאברהם עדיין היה בחיים בזמן הביקור הזה. העובדה שפיכל היה שר צבא של מלך פלישתים שגר בגרר, אינה מחייבת שאבימלך במקרה של אברהם הוא אבימלך במקרה של יצחק. ייתכן שאותו שר צבא שרת את אבימלך ואת בנו של אבימלך, שגם הוא נקרא אבימלך או לחילופין, שבנו של פיכל מתקופת אברהם גם הוא נקרא פיכל וגם הוא היה שר הצבא.

ישנן שתי אפשרויות:

  1. אבימלך הוא אותו מלך בכל המקרים הללו, אלא שבביקור אצל יצחק הוא היה זקן יותר, והפך להיות מלך לכל הפלישתים בנוסף להיותו מלך גרר. בביקור של אבימלך אצל אברהם בבאר שבע לא נאמר אם אבימלך היה מלך גרר או מלך הפלישתים. ייתכן שזה היה אבימלך מלך פלישתים, ולכן הביקור התרחש זמן קצר לפני שאברהם העביר את רכושו ליצחק וחיתן אותו עם רבקה. לאחר מכן יצחק ורבקה ביקרו בגרר, ביקור שהסתיים בזה שהם גורשו ממנה וחזרו לבאר שבע. זמן מה לאחר מכן, אבימלך מלך פלישתים בא לבקרם בבאר שבע.
  2. אבימלך מלך פלישתים הוא בנו של אבימלך מלך גרר, וזאת משום שיש הבדל רב בהתנהגותו של המלך כלפי אברהם ולאחר מכן כלפי יצחק. בנוסף ישנו הבדל בצורת הדיבור של השניים ובמילים שהם השתמשו.

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק[עריכה]

  • אם אבימלך הוא אותו איש בכל המקרים, הרי ניתן היה לצפות שאבימלך יבין שיצחק ינהג כאביו ויציג את אשתו כאחותו, ולכן גם יזמין מיד את יצחק לבירור.
  • עבר זמן מה מאז שיצחק עבר לגרר, ככתוב: "כִּי אָרְכו לּוֹ שָׁם הַיָּמִים" (ביאור:בראשית כו ח). לפי דבריו של אבימלך, הוא היה מודע לכך שיצחק טוען שרבקה היא אחותו (ביאור:בראשית כו ז), אך בכל זאת הוא לא הזמין את יצחק לשיחה.
  • עכשיו יצחק מתנהג עם רבקה כאשתו בפומבי, ואבימלך יכול לראות את זה מחלון ביתו. מכאן שסביר שגם אחרים מודעים לכך שיצחק ורבקה הם בעל ואישה, ולכן אנשים לא ינסו לחטוף את רבקה, ואין צורך לדבר עם יצחק יותר.
  • נראה שאבימלך נבהל. אבימלך זכר את דברי אדוני ואת העונש שהוא קיבל: שאשתו עצרה מלדת. אבימלך הבין מה קורה פה ובעצמו חשב שאנשיו ירצחו את יצחק וייקחו את רבקה. אולם, מבלי לזמן אליו את יצחק, הוא היה יכול לתת את הפקודה: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶהּ ובְּאִשְׁתּוֹ, מוֹת יומָּת" (ביאור:בראשית כו יא).

אבימלך זימן אליו את יצחק כדי להאשים את יצחק בשקר, ולכעוס על יצחק החושב שהוא מלך רע ושופט מושחת. ולכן כך הוא פותח את דבריו בהאשמה: "אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא"? אבל אין זה מין הנמנע שאבימלך הזמין את יצחק למשפט, ורצה לוודא האם יצחק מפר את החוק האוסר על קיום יחסי מין בין אח לאחותו. ייתכן שאבימלך קיווה שהוא יוכל להוציא להורג את יצחק ולקחת את רבקה לעצמו. יצחק עונה לאבימלך: "כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמותּ עָלֶיהָ". אבימלך כבר שמע דבר דומה מאברהם: "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶהּ, והֲַרָגונִּי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (ביאור:בראשית כ יא). יצחק לא התנצל. יצחק ענה בקיצור וקבע עובדת אמת.

השאלות האמייתיות של אבימלך היו:

  • למה לא באת אלי בהתחלה אם חשבת שאני מושחת?
  • למה חשבת שאקח את אשתך?
  • למה חשבת שאחד מאנשי העיר ירצח אותך וייקח את אשתך?

לשאלות האלו יצחק לא השיב. בשתיקתו יצחק אמר לאבימלך: 'תוכיח שאתה לא מושחת. תוכיח שעמך הגון. תוכיח שאתה תשמור עלי.'