ביאור:בראשית כו יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו יא: "וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת."


הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת[עריכה]

אבימלך ידע מה הוא עצמו חשב על רבקה ויצחק.
אבימלך היה יכול לפרסם את הפקודה מבלי לזמן את יצחק למשפט משום שהוא כבר הבין שרבקה היא אשתו. אך הוא בכל זאת זימן את יצחק למשפט וקיווה למצוא את יצחק אשם במשהו, כך שיוכל להרוג אותו ולקחת את רבקה.

מכיוון שאבימלך חשב לפגוע ביצחק, הוא הסיק שגם אחרים לבטח חשבו כמוהו, ולכן מישהו עלול לרצוח את יצחק בחשאי. זו הסיבה לכך שהוא חשב שמן הראוי לפרסם פקודה האוסרת על פגיעה ביצחק ורבקה. אין ספק שהפקודה לא חידשה הרבה מבחינת החוק, הלוא בזמנו פסק הדין במקרי רצח ואונס היה מוות, ולכן הפקודה לא היוותה חוק חדש.

לפי חוקי חמורבי מספר 23-24, אם אדם נפגע בעיר ולא ידוע מיהו הפושע, אזי המלך או ראש העיר אחראים לתשלום הנזק לנפגע.

המלך פרסם את הפקודה מכיוון שיצחק היה ערירי, ללא אחים וללא בנים (זאת בהנחה שבניו עדיין לא נולדו), ולכן לא היה מי שיתבע את דמו אם יירצח.

מה לומדים מהפקודה?[עריכה]

  • אבימלך פחד שאלוהים יעניש אותו כמו שקרה בעבר עם שרה (ביאור:בראשית כו כח).
  • אבימלך רצה לשמור על כבודו כשופט ועל כבוד עירו ומלכותו.
  • המלך הודיע ברבים שיצחק ורבקה הם בעל ואישה, ולא אח ואחות.
  • יצחק ורבקה היו יקרים למלך וזכו בהגנתו.
  • כל נגיעה שהיא, אפילו נגיעה קלה ביותר, היא פגיעה בכבוד המלך ועונשה מוות.
  • המלך הגביל את הפקודה לפגיעה "בָּאִישׁ הַזֶהּ ובְּאִשְׁתּוֹ" בלבד, כלומר אנשי העיר יכולים לנהוג מנהגם ביחס לזרים אחרים.
  • התנהגותם של תושבי גרר הפלישתים היתה דומה להתנהגותם של אנשי סדום, היינו, גם הם התעללו בזרים ונטו לגרש זרים באלימות. (ביאור:בראשית כו כא).