ביאור:בראשית כו כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו כז: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם."


מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם[עריכה]

השוואה בין התנהגותו של יצחק להתנהגותו של אברהם:[עריכה]

  1. אברהם עזב מרצונו את גרר ולאחר מכן רועי אבימלך גזלו לו באר אחת. יצחק נדרש לעזוב את גרר ולאחר מכן ורועי גרר גזלו לו שתי בארות.
  2. בביקור אצל אברהם, אבימלך דאג לכבד את אברהם בשל חשש מפני אלוהים, בביקור אצל יצחק המרעים של אבימלך פחדו מאבימלך, כי אבימלך ציווה: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, מוֹת יוּמָת" (ביאור:בראשית כו יא).
  3. אברהם נתן לאבימלך לפתוח בדברים ולברך אותו: "אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" (ביאור:בראשית כא כב). יצחק מיד פתח בהאשמה כללית כנגד אורחיו.
  4. אבימלך ביקש מאברהם לעשות חסד "לְנִינִי ולְּנֶכְדִּי" (ביאור:בראשית כא כג), כלומר למשך תקופה ארוכה, לעתיד. # מיצחק המרעים רק ביקשו שיעשה חסד עמם בלבד, "עִמָּנו"ּ (ביאור:בראשית כו כט), כלומר עכשיו, בהווה.
  5. אבימלך אמר לאברהם: "כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי" (ביאור:בראשית כא כג), ומיצחק המרעים (ולא אבימלך) ביקשו: "אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינו עִּמְּךָ רַק טוֹב, ונְַּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" (ביאור:בראשית כו כט).
  6. אברהם התלונן שגזלו לו באר, ויצחק לא התלונן על שגזלו לו שתי בארות.
  7. אברהם הסכים מיד להישבע. יצחק סירב להישבע בתחילה וחיכה במשך כל הלילה, ורק למחרת בבוקר הוא ואבימלך נשבעו.
  8. אברהם נתן מתנות לאבימלך, ככתוב: "ויִַּקַּח אַבְרָהָם צֹאן ובָּקָר, ויִַּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כא כז). יצחק לא נתן לאבימלך ואנשיו מתנות, אבל הוא ערך להם משתה והלין אותם.
  9. גם אברהם וגם יצחק בסוף כרתו ברית ונשבעו עם אבימלך ואנשיו.
  10. אצל אברהם נאמר: "ויַָּקָם אֲבִימֶלֶךְ ופִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, ויַָּשֻׁבו"ּ (ביאור:בראשית כא לב). אצל יצחק נאמר: "ויְַשַׁלְּחֵם יִצְחָק ... בְּשָׁלוֹם" (ביאור:בראשית כו לא).

מההשוואה רואים שאבימלך הביא את מרעיו למשפט כדי לוודא שהם לא פגעו לרעה ביצחק. המרעים ביקשו מיצחק שירחם עליהם. יצחק לא סיפר לאבימלך שרועי גרר גזלו ממנו בארות ואף לא האשים אותם בכך שהם רבו איתו. יצחק הבין שאבימלך הביא את נכבדי גרר למשפט. אבימלך ביקש מיצחק להצביע מי פגע בו, והפוגע יומת. יצחק חשש להאשים מישהו כי אז יתחילו ויכוחים ודרישה להוכחות. יצחק ביקש שהם ישנו אצלו. אנשים שפשעו נגד יצחק יפחדו שיצחק יבקש מאנשיו עדויות ולמחרת בבוקר הוא יצביע עליהם בתור האשמים. הפושעים האלה יפחדו לישון וינסו לברוח במשך הלילה וכך תוכח אשמתם. במשך הלילה אף אחד לא ברח, ויצחק לא האשים איש, המשפט נגמר, יצחק נשבע איתם ושלח אותם בשלום.

וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי[עריכה]

"אַתֶּם" – בלשון רבים. יצחק לא מאשים את אבימלך, אלא את כולם ביחד, וייתכן שבעיקר את החברים של אבימלך שבאו איתו. ייתכן שזאת הסיבה שאבימלך הביא אותם עמו: כדי שיצחק יעיד אם הם 'נגעו' בו או לא, וכדי שהם יתנצלו לפני יצחק.

כך ראה אבימלך את הדברים:

  • יצחק בא לגרר וגר שם. לא לקחו לו את רבקה. נתנו לו לגור בעיר, לעבד שדות ולגדל את המקנה שלו.
  • יצחק חי בגרר שנים רבות והתעשר מאוד.
  • אבימלך ידע שהפלישתים מקנאים ביצחק ושקיימת סכנה לנפשו, ולכן הוא ביקש מיצחק לעזוב את גרר ואף הסביר לו מדוע: "לֵךְ מֵעִמָּנו,ּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" (ביאור:בראשית כו טז).
  • אבימלך לא קבע מתי על יצחק לעזוב. הוא אפשר לו לצאת בצורה מסודרת.
  • אבימלך חשב שהוא קיים את פקודתו "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶהּ ובְּאִשְׁתּוֹ, מוֹת יומָּת" (ביאור:בראשית כו יא), ואכן יצחק ואשתו חיים.
  • נכבדי העיר קינאו ביצחק וייתכן שפגעו בו בניגוד לפקודתו.

כך ראה יצחק את הדברים:

  • סתמו לו את כל הבארות שאביו חפר, כולל הבאר בבאר שבע.
  • הפלישתים קינאו בו ופעלו במטרה לפגוע בו.
  • למרות שאבימלך פקד: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶהּ ובְּאִשְׁתּוֹ, מוֹת יומָּת" (ביאור:בראשית כו יא), בכל זאת גירשו את יצחק מהעיר למדבר בלי מים והציקו לו.
  • יצחק הפסיד רכוש רב של בית ושדות כאשר הוא עזב את גרר.
  • כאשר יצחק חפר בארות, רועי העיר רבו עמו וגזלו ממנו את הבארות, מה שחייב את יצחק להרחיק עמוק יותר אל תוך המדבר.
  • למזלו של יצחק אלוהים עזר לו למצוא מים, אחרת הוא ומשפחתו היו מתים.

רואים שיצחק כעס על הפלישתים מאוד, ואף לא התבייש להתקיף את נכבדי גרר ולהעליב את אורחיו במילים קשות: "וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי ותְַּשַׁלְּחונִּי מֵאִתְּכֶם". בנוסף, יצחק גם אמר לאורחיו בציניות: "מַדּועַּ בָּאתֶם אֵלָי"?

למרות שאלוהים דיבר איתו כאשר הוא חזר לבאר שבע לאחר שנים של שתיקה יצחק עדיין לא הבין שאלוהים רצה שהוא יתרחק מהפלישתים, יחזור לבאר שבע להיות רועה צאן, ויגדל את ילדיו הרחק מהשפעה פלישתית.