ביאור:בראשית כו טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו טו: "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר."


וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר[עריכה]

יצחק הצליח מאוד: "ויְַהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן ומִּקְנֵה בָקָר, ועֲַבֻדָּה רַבָּה. ויְַקַנְאו אֹּתוֹ פְּלִשְׁתִּים" (ביאור:בראשית כו יד). הצלחתו עוררה קנאה, שנאה ועוינות בקרב תושבי גרר.

סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים[עריכה]

כאשר עבדיו של אבימלך גזלו את הבאר שאברהם חפר (ביאור:בראשית כא כה), הם בעצם הוציאו לפועל את הפקודות של אבימלך אדונם, שכן עבד לא יעז לעשות דבר ללא אישור אדונו.

  • עושי הצרות מוגדרים כ-"פְּלִשְׁתִּים". ייתכן שהם היו אנשים עצמאיים שהתגוררו בסביבה ושרצו לפגוע ביצחק ולשפר את כמות המים בבארות שלהם. ייתכן שיצחק חשב שאלו סתם פושעים בודדים ולא צבא מאורגן בפיקוד המלך, והעדיף לא להגיב ולהסלים את המצב.
  • אבל סביר יותר שה-"פְּלִשְׁתִּים" שסתמו את הבארות של יצחק היו עבדיו או חייליו של אבימלך שהוציאו לפועל את פקודותיו, וזאת משום שכל הבארות נסתמו בזמן קצר, מה שמעיד על תכנון וביצוע.

ייתכן שאבימלך המשיך את מלחמתו במהגרים זרים שגרו במדבר על גבול ארצו והשתמשו בבארות הללו, ומכאן שאבימלך ניסה לסלק את הזרים ללא קשר ליצחק. בתקופת אברהם, ייתכן שאבימלך פגע באברהם בטעות כאשר עבדיו גזלו באר מאברהם, אך בתקופת יצחק, אבימלך חשב שיצחק עזב את הבארות ואינו מתכנן לחזור למדבר. בכל אופן, ייתכן שאבימלך פעל נגד יצחק כהכנה לגירושו מגרר בחזרה לחרן ולא לבאר שבע.

מכיוון שיצחק לא התלונן על סתימת הבארות, לא שם שומרים על הבארות, לא חפר מחדש את הבארות, לא ניסה להשתמש בבארות שנסתמו ולא עזב את גרר, לאבימלך לא היתה ברירה אלא להודיע לו: "לֵךְ מֵעִמָּנו,ּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּו מְּאֹד" (ביאור:בראשית כו טז).

במצב שנוצר הבארות של יצחק היו אטומות, לכן כאשר אבימלך יגרש את יצחק מארצו, יצחק ומשפחתו יצטרכו לברוח לחרן או שהם ימותו במדבר. למעשה זאת היתה התקפה על ברכת אלוהים. יצחק היה רואה שאלוהים הוא חסר כוח להגן עליו, והוא היה בורח מכנען ונטמע בארץ אחרת. כאשר תוכנית ההשמדה של אבימלך נכשלה, אבימלך בא ליצחק וביקש: "רָאוֹ רָאִינו כִּּי הָיָה יְהוָה עִמָּךְ ... אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנו רָּעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוךָּ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם; אַתָּה עַתָּה, בְּרוךְּ יְהוָה" (ביאור:בראשית כו כט).

וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו[עריכה]

קשה לדעת אם המילה "כָל" באמת מתייחסת לכל הבארות שאברהם חפר. אולם בהמשך יצחק אפילו חופר מחדש את הבאר בבאר שבע, ולכן ניתן להבין שהפלישתים באמת סתמו את כל הבארות של יצחק.

הבארות שאברהם חפר, ולאחר מכן יצחק חפר מחדש, שכנו לאורך אפיקו של נחל גרר. חלק מהבארות האלה השתמשו במי תהום, שאם יצחק לא היה שואב אותם בחלקו העליון של הנחל, הם היו מגיעים לבארות שבשפך הנחל לים באזור העיר גרר. מכאן שיצחק למעשה השתמש במים שהפלישתים חשבו שהם שייכים להם, ולכן הפלישתים הרשו לעצמם לסתום את הבארות של יצחק בעפר.

וַיְמַלְאוּם עָפָר[עריכה]

"עָפָר" - אדמה, קרקע, גרגרי אדמה, ככתוב: "כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁובּ" (בראשית ג יט), "בִּמְעָרוֹת צֻרִים, ובִּמְחִלּוֹת עָפָר" (ישעיהו ב יט).

כל הכבוד לפלישתים שהם סתמו בעפר ולא בסלעים, כי כך היה יותר קל ליצחק לחפור מחדש את הבארות. ייתכן שהפלישתים עשו כך מתוך עצלות, ייתכן שהם חשבו לפתוח אותן מאוחר יותר, לאחר שיצחק יברח למצרים או לחרן.

בקריאה זהירה רואים שאבימלך לא הפר את הברית עם אברהם שבה סוכם: "כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי, בַּעֲבורּ תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹאּת" (ביאור:בראשית כא ל). אבימלך לא טען שאברהם לא חפר את הבאר, וגם לא טען שהבאר אינה שייכת ליצחק בן אברהם. אבימלך רק מנע את השימוש במים של הבאר, הרי יצחק מתגורר בגרר ומשתמש במים של העיר.

בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו[עריכה]

קל להגיע למסקנה שאברהם כבר נפטר, ושהכתוב מדבר על בארות שאברהם חפר עוד בימי חייו, שכן נאמר במפורש: "ויְַסַתְּמוםּ פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כו יח).

בזמן הזה עשו ויעקב כבר מעל גיל 15, ורבקה כבר מעל גיל 55. ניתן להבין שכאשר יצחק בא לגרר רבקה היתה צעירה יותר, ושהם התגוררו שם במשך שנים רבות עד לאחר מותו של אברהם.